מה פסול באהבת כסף?
משה ומרים הצליחו לפתוח מרכול בשכונה אפריקנית ענייה.a בזכות עבודה קשה לילות כימים, הם הרוויחו כסף רב. עם הזמן, יכולה היתה מרים להתגאות בבית חדש וגדול, המרוהט ברהיטים יקרים. אשר למשה, הוא יכול היה לנהוג במכונית פאר.
יום אחד, ניגשה למשה קבוצת אנשים המתנגדת לממשל. הם תבעו: ”אנו דורשים שהעסק שלך יתרום מדי חודש [סכום השווה ל־100 דולר ארה״ב] כדי לתמוך במטרתנו”. כיון שלא רצו לצדד באף אחד מן הצדדים במאבק הפוליטי, סירבו משה ומרים באומץ־לב. בשל עמדתם הנייטרלית, הם נחשדו בקבלת תמיכה כספית מהממשלה. בסופשבוע אחד, כשמשה ומרים שהו מחוץ לעיר, נבזזה חנותם, מכוניתם וביתם היפה הועלו באש.
זהו אכן סיפור עצוב, אך, מה ניתן ללמוד ממנו? אמת, על רבים אשר עבדו קשה כדי להתעשר לא נחת אסון מסוג זה, אשר גזל מהם את עושרם, אך מה באשר לעתיד? מדוע מציינים כתבי־הקודש ש”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון”? — טימותיוס א׳. ו׳:9.
השקפה מאוזנת בנוגע לכסף
לאור הנאמר בכתבי־הקודש, על המשיחי לדאוג לצרכיהם החומריים של בני־משפחתו. לעתים, עלולות הנסיבות, כגון אבטלה או בעיות בריאות, להקשות על הדבר. מאידך, משיחי המזניח בזדון את פרנסת משפחתו ”כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין”. — טימותיוס א׳. ה׳:8.
ישנם איזורים כפריים נידחים, בהם עבודת האדמה היא מטה לחמם של האנשים, המגדלים את בקרם והמייצרים בעצמם את מזונם. יש המשתמשים בכסף אך לעתים רחוקות, בהשיגם את הדברים הנחוצים לקיומם בעיסקות חליפין של סחורות ושירותים. אולם, הדרך המקובלת ביותר בה מפרנסים ראשי־משפחות רבים את בני־ביתם היא בעבדם כשכירים. הכסף שהרוויחו משמש לרכישת מזון ופריטים נוספים הנחוצים לרווחת משפחתם. יתר־על־כן, כסף שנחסך בתבונה עשוי לספק מידה מסוימת של ביטחון בעיתות מצוקה או אסון. למשל, ניתן להשתמש בו לכיסוי הוצאות רפואיות או כדי לבצע שיפוצים חיוניים בבית. זאת הסיבה לכך שהמקרא מצהיר באופן מציאותי אודות ”צל הכסף”, וכן ש”הכסף יענה את הכל”. — קהלת ז׳:12; י׳:19.
מאחר שניתן להשיג בכסף דברים כה רבים, קיימת סכנה של טיפוח השקפה בלתי־מציאותית לגבי כוחו. על המשיחי להיות מודע למגבלות הכסף בהשוואה לדברים אחרים חשובים יותר. לדוגמה, המקרא עורך השוואה בין הכסף לבין חכמה אלוהית, באמרו: ”בצל החכמה בצל הכסף; ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה”. (קהלת ז׳:12) מה יתרון החכמה האלוהית על הכסף?
לקח מן העבר
מאורעות שהתרחשו בירושלים בשנת 66 לספירה ממחישים את יתרון החכמה האלוהית על הכסף. לאחר שהדפו את הצבא הרומי הפולש, סברו כפי הנראה תושבי ירושלים שצפוי להם עתיד כלכלי טוב. למעשה, הם החלו להנפיק מטבעות משלהם בחגגם את חירותם המחודשת. על מטבעותיהם הוחתמו ביטויים כגון ”למען חירות ציון” וכן ”ירושלים עיר הקודש”. בכל שנה חדשה, הנפיקו מטבעות חדשים הנושאים כתובות המזהות אותם כ”שנת שתיים”, ”שנת שלוש” ו”שנת ארבע”. ארכיאולוגים אף מצאו מספר מטבעות נדירים הנושאים את הכתובת ”שנת חמש”, המקבילה לשנת 70 לספירה. האם המשיחיים ממוצא יהודי ראו במטבעות עברייםק חדשים אלה סמל בעל תוקף לחירות מתמשכת?
לאו דווקא. הם זכרו את דברי החכמה של אדונם. ישוע חזה את הפלישה הרומית אשר התרחשה בשנת 66 לספירה. הוא יעץ לנוהים אחריו שכאשר יתרחש הדבר, יהיה עליהם ’לנוס מירושלים’. (לוקס כ״א:20–22) ההיסטוריה מעידה כי יהודים משיחיים אלה אכן עשו כן. כפי הנראה, הם היו נכונים לסבול מאבדן קניינים, רכוש ועסקים עקב עזיבת ירושלים. כעבור ארבע שנים, שבו צבאות רומא והטילו מצור על העיר.
”ובקרב העיר נמצא זהב בהמון רב”, לדברי עד־ראיה, ההיסטוריון יוסף בן־מתיתיהו. אך, כספים רבים אלה לא יכלו להציל את העיר ירושלים מן הרעב, אשר בקביעות ”הלך והחמיר” עד אשר ”השמיד את העם לבתיו ולמשפחותיו”. היו תושבים אשר בלעו מטבעות זהב וניסו להימלט מן העיר. אך, הם נהרגו בידי אויביהם, והללו ביתרו את קיבותיהם כדי להשיג את הכסף. ”באשר לעשירים”, הסביר יוסף בן־מתיתיהו, ”תמו לגווע גם בהשארם בתוך העיר”, ואילו אחרים ”נרצחו בגלל כספם בתואנה שנטשו את העיר”, מוסיף יוסף בן־מתיתיהו.
תוך פחות מששה חודשים מאז הוטל המצור, הוחרבה ירושלים, ולמעלה ממיליון מתושביה מתו ברעב, במגיפות ובחרב. אהבת הכסף סינוורה עיני רבים, בהמיטה עליהם הרס ומוות, בעוד יישום דברי החכמה איפשר למשיחיים היהודים להינצל.
לא היה זה המקרה היחיד בהיסטוריה שבו הכסף הכזיב את האנשים ששמו בו מבטחם בעת משבר. איזה אדון אכזר יכול להיות הכסף! (מתי ו׳:24) יתר על כן, הוא גם יכול לגזול ממך את אושרך הנוכחי.
הנאות שכסף אינו מסוגל לקנות
התשוקה להתעשר עלולה לעוור את עיני הפרט בכל הקשור בהנאות אשר ניתן להשיגן ללא השקעת כסף רב. חשוב, למשל, על חיי משפחה מאושרים, ידידי אמת, פלאי הטבע, שקיעה מרהיבה, סערת־ברקים מרשימה, שמים זרועי כוכבים, תעלולים של בעלי־חיים, או פרחים ועצים ביער טבעי.
אמת, לרשותם של כמה אנשים עשירים זמן רב יותר ליהנות מהתענוגות הללו, אך רובם עסוקים מאוד בניסיון לשמור על עושרם או להגדילו. ככל שהדבר יישמע מוזר, לעתים קרובות האושר חומק גם מידיהם של אלה שיש ברשותם פנאי. הדבר מפתיע חוקרים מודרניים. ”כיצד ניתן להסביר את העובדה שדבר שהוא משאת נפשם של אנשים כה רבים, ונחשב לתרופת־פלא, מביא עימו מגוון כה רב של השלכות, החל באכזבה וכלה בטראומה?” שאל תומאס וייסמן בספרו The Money Motive—A Study of an Obsession (המניע הכספי — חקר השיגיון).
דבר אחד העלול לגזול מאושרו של אדם עשיר הוא הקושי להבחין מי הם ידידיו האמיתיים. שלמה המלך העשיר חווה זאת על בשרו: ”ברבות הטובה, רבו אוכליה”. (קהלת ה׳:10) אנשים עשירים רבים סובלים אף מחרדות עקב נסיונם לשמור על ערך עושרם ולהגדילו. תדירות, הדבר גוזל מהם את ההנאה שבשינה ערבה. המקרא מסביר: ”מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל; והשָּׂבָע לעשיר איננו מניח לו לישון”. — קהלת ה׳:11.
אהבת הכסף עלולה לפגוע ביחסים בין בני־המשפחה ובקרב ידידים משום שיש בכוחה לפתות מישהו למעשים הכרוכים ברמייה ובפשע. אוהבי כסף פונים תדירות להימורים. למרבה הצער, התשוקה ל’רק עוד הימור אחד’ גורמת לכך שרבים שוקעים בחובות. ”כשהם פונים אלי”, אמר פסיכיאטר מדרום־אפריקה, ”[מהמרים מועדים] הם כבר הגיעו, בדרך־כלל, לשלב שממנו אין חזרה; הם איבדו את עבודתם, את עסקיהם, את בתיהם, ולעתים קרובות משפחותיהם נטשו אותם”. עד כמה מוצדקת האזהרה המקראית: ”איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא יִנָּקֶה”. — משלי כ״ח:20.
”יעשה לו כְנָפַיִם... יעוף השמים”
סיבה נוספת לכך שאהבת הכסף כה מסוכנת, היא שממשלות אנוש הוכיחו את אזלת ידן לשתף פעולה זו עם זו או להבטיח שהכסף ישמור על ערך בינלאומי קבוע; הן אף לא הצליחו למנוע מיתון, שפל כלכלי והתמוטטות של שווקי ההון. מירמה, גניבה ואינפלציה מדגישות אף הן את האמת הטמונה במלים שנכתבו בהשראת אלהים: ”אל תיגע להעשיר. מבינתך חדל. התעיף עיניך בו, ואיננו? כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים”. — משלי כ״ג:4, 5.
אינפלציה — בעיה זו אינה נחלת הארצות העניות בלבד. מוקדם יותר במאה זו, פגעה האינפלציה הדוהרת במדינות תעשיתיות במרכז־אירופה. למשל, לפני מלחמת־העולם הראשונה, המרק הגרמני היה כמעט שווה בערכו לשילינג הבריטי, לפרנק הצרפתי או ללירטה האיטלקית. כעבור עשר שנים, השילינג, הפרנק והלירטה היו שווים כ־000,000,000,000,1 מרקים. כיצד משפיעה האינפלציה הדוהרת על האנשים במדינות העשירות? ”אילו ניתן לשפוט על־פי מה שאירע לכוחות שהובסו במלחמת־העולם הראשונה בשנות ה־20 המוקדמות”, ציין אדם פרגוסון בספרו When Money Dies (כאשר הכסף גווע), ”אזי [התמוטטות ההון] משלחת גל של חמדנות, אלימות, אומללות ושנאה, הניזונות בעיקר מפחד, משום שאין חברה המסוגלת להתקיים מבלי להיפגע או להשתנות”.
בשנת 1923, שינתה גרמניה את ערך המטבע שלה, במוחקה 12 אפסים, כך שערכם של 000,000,000,000,1 מרקים ישנים היה שווה לפתע למרק חדש אחד. צעד זה אמנם בלם את האינפלציה, אך היו לדבר השלכות אחרות הרות־אסון. פרגוסון מסביר: ”השבת יציבותו של המטבע, הביאה אלפים לידי פשיטת־רגל, גזלה ממיליונים את מחייתם, וניפצה את תקוותיהם של מיליונים נוספים, תבעה בעקיפין את ’המחיר הנורא’ שעל כל העולם היה לשלמו”. כפי הנראה, ”המחיר הנורא” אליו התכוון המחבר היה עליית הנאציזם ופרוץ מלחמת־העולם השנייה.
העובדה שחשבונות בנק שבהם סכומי־עתק איבדו את ערכם כליל, יש בה אזהרה מפכחת בימים אלה של אי־ודאות כלכלית חובקת־עולם. בן־האלהים עצמו הזהיר שהכסף עלול להכזיב, כפי שאכן אירע פעמים רבות. (לוקס ט״ז:9) אך, הכשלון הכספי הגדול והנרחב ביותר יתרחש כשאלהים יבצע את גזר־דינו נגד עולם מושחת זה. ”לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות”. — משלי י״א:4.
עד כמה חשוב, אם כן, שכל אחד מאיתנו יתאמץ לשמור על מעמד של צדקה לפני ידידינו האמיתיים, יהוה אלהים וישוע המשיח!
המקור לאושר נצחי
משה ומרים, שהוזכרו בפתיחת מאמרנו, היו עדי־יהוה. במשך שנים רבות שירתו הם כחלוצים בפעילות ההטפה. אולם, שאיפתם להתעשר גרמה להם לחדול לנכוח באסיפות הקהילה המשיחית ולחלוק את אמונתם עם אחרים. אך, הם התעוררו. ”כעת אני יכולה לראות עד כמה היה זה אווילי מצידי להשקיע את כל זמני ואת כל מאודי במשהו שעלול היה להיעלם תוך דקות מספר”, הודתה מרים לאחר שחנותה נשדדה וביתה הועלה באש. למרבה השמחה, זוג זה למד לקח חשוב בטרם היה זה מאוחר מדי. אכן, הנזק הרב שאהבת הכסף עלולה לגרום הוא אובדן היחסים התקינים עם יהוה אלהים ועם ישוע המשיח. ללא ידידים אלה, איזו תקווה קיימת להינצל מקץ סדר־דברים מושחת זה אלי העולם החדש רב־הצדק המובטח לנו? — מתי ו׳:19–21, 31–34; פטרוס ב׳. ג׳:13.
אם כן, בין אם הינך נחשב לעשיר ובין אם אתה נחשב לעני, הישמר מפני טיפוח אהבת הכסף. עמול להשיג את האוצר הגדול ביותר, הלא הוא מעמד רצוי בפני יהוה אלהים, ולשמור עליו. תוכל לעשות כן בהקדישך תמיד תשומת־לב להזמנה הדחופה: ”הרוח והכלה אומרים: ’בוא!’, והשומע יאמר נא ’בוא!’; הצמא יבוא נא, והחפץ יקח נא מים חיים חינם”. — ההתגלות כ״ב:17.
(מקור המאמר: 1993/2/15)
[הערת שוליים]
a שמותיהם האמיתיים שונו.
[תמונות בעמודים 10, 11]
שני צידי מטבע שהונפק במהלך המרד היהודי, הנושא את הכתובת ”שנה שתים”
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive