היש ביכולתם של הקמיעות להגן עליך?
איש ברזיליאני נושא בכיסו גביש־בדולח שקוף. ספורטאי אמריקני נושא עימו מטבע פני לשם מזל. מעל למיטה בביתה של משפחה אירית, תלוי הצלב של בריג׳יד הקדושה. מיליונים משתמשים בעצמים מעין אלה כבקמיעות.a הם מאמינים, כי הימצאותם של קמיעות אלה ברשותם תהדוף מעליהם סכנה ותביא להם מזל.
לדוגמה, חשוב על ברזיל. על־פי דברי השבועון Veja [וֵוזָ’ה], אזרחים רבים בברזיל נושאים על גופם ”חלוקי אבנים ואבני־חן יקרות למחצה, שלהם מיוחס הכוח להביא מזל ולגייס כוחות נפשיים וגופניים החיוניים לבעליהם”. ביראם פן יעליבו את הכוחות הטמירים, העל־טבעיים, אחרים בארץ זו תולים קמיעות או סמלים דתיים על קירות ביתם. יש שאף משתמשים במקרא כבקמיע קדוש; הם מניחים אותו על השולחן, בהיותו פתוח באופן קבוע בתהלים פרק צ״א.
בדומה לכך, באפריקה הדרומית, השימוש במוּטִי, או ברפואה המסורתית, נפוץ לא רק למטרות ריפוי אלא אף כהגנה מפני מזל רע. מחלות, מוות, כשלונות כספיים ואף פרשיות־אהבים שעלו על שרטון, נחשבים תדירות תוצאה של כישוף שהטילו האויבים או של מורת־רוחם של האבות המתים. בדרך כלל, המוטי הוא בר־השגה אצל מרפא שגר בכפר נידח, המכין מרקחות של חלקי צמחים, עצים או בעלי־חיים. אך, מעניין לציין, כי מוטי לא מוגבל אך ורק למקומות נידחים; העיסוק בו נפוץ מאוד בכל ערי דרום אפריקה. אנשי־עסקים ובוגרי מכללות נמנים עם אלה הבוטחים במוטי.
החיפוש אחר מזל טוב שכיח גם בארצות אירופה. הספר Studies in Folklife [מחקרים במנהגי העמים] המוקדש לאֵמִיר אֵסְטִין אֶוַונְס מוסר לנו: ”קשה מאוד למצוא קהילה או עיירה באירלנד, שבה פרסות סוסים הקבועות בדלתות הבתים, בכניסות הבניינים או במשקופיהם, אינן מראה שכיח”. במדינה זו, צלבים העשויים מקני־סוף התלויים מעל למיטות ומעל לדלתות כדי שיביאו מזל טוב, נפוצים אף יותר. יש שהעירו כי מעל לפני השטח, נראה שאירים רבים מקלים ראש באמונות טפלות. אך, רק אחדים מתעלמים מהן לחלוטין.
החיפוש אחר הגנה
מה מושך אנשים להאמין באמונות טפלות מעין אלה? ככל הנראה, הן מסייעות במילוי הצורך הבסיסי שיש לאנשים בביטחון. אכן, כמה אנשים חשים בטוחים בבתיהם, כל שכן בהתהלכם ברחוב בשעת לילה? הוסף לכך את המתח הכרוך בפרנסה ובדאגה לילדים. אכן, אנו חיים בעת אותה מכנה המקרא ”זמנים קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). לכן, אין זה אלא טבעי שהאנשים משתוקקים ביותר להגנה.
הדבר נכון במיוחד בתרבויות, שבהן נפוצים הספיריטיזם והכישוף על צורותיהם השונות. הפחד מפני הרוחות כביכול של המתים או מליפול קורבן לקללת אויב, עלול ליצור את הרושם, כי הגנתו המדומה של הקמיע הינה הכרחית. בכל אופן, מציינת האנציקלופדיה מטעם חברת וורלד בּוּק: ”למרבית האנשים פחדים המערערים את בטחונם. אמונות טפלות מסייעות להתגבר על פחדים אלה בספקן ביטחון. הן משרות על האנשים ביטחון כי ישיגו את מבוקשם ויימנעו מצרות”.
כוחם המפוקפק של הקמיעות
לפיכך, בכל רחבי העולם, אנשים עונדים, תולים ונושאים תליוני־מזל, קמיעות וטליסמאות [טבלה או תבנית חטובה באבן וכיוצא בזה] מסוגים שונים ובעלי צורות שונות. מדוע הגיוני להאמין, כי קמיעות מעשה ידי אדם יכולים לספק הגנה אמיתית כלשהי? רבים מאותם אביזרים המשמשים תדירות כקמיעות הינם תוצרים של ייצור המוני למטרות מסחריות. האין זה נוגד את ההיגיון הבריא להאמין, כי דבר המיוצר במפעל טומן בחובו כוחות על־טבעיים? ואפילו שיקוי הנרקח על־ידי איזשהו מרפא הגר בכפר נידח, אין בו ולא כלום מעבר למרכיביו הפשוטים — שורשים, צמחים ודומיהם. מדוע שתהיינה לתערובת מעין זו סגולות על־טבעיות? יתר־על־כן, האם קיימת עדות מוחשית כי אנשים המשתמשים בקמיעות נהנים מחיים ארוכים יותר — או מאושרים יותר — מאלה שאינם משתמשים בהם? האם האנשים המכינים קמיעות מכושפים מעין אלה, אינם נופלים בעצמם קורבן לחולי ולמוות?
במקום להעניק לאנשים הגנה אמיתית ותחושה כי הם שולטים בחייהם, למעשה, השימוש באותם קמיעות, שיסודו באמונות טפלות, מרפה את ידיהם של האנשים מלהתמודד שכלית עם בעיותיהם, ומעודד אותם להיאחז במזל כבתרופת פלא. הישענות על כוח הקמיעות עלולה להעניק לאדם תחושת ביטחון מזויפת. בהיותו תחת השפעת האלכוהול, עלול אדם לטעון כי אין כל פגם ביכולתו ובתגובותיו, אך אם ינסה לנהוג, קרוב לוודאי, שיפגע בעצמו או באחרים. בדומה לכך, אדם אשר שם את בטחונו בכוח הקמיע עלול להזיק לעצמו. בהיותו שרוי באשליה שהוא מוגן, עלול הוא לגלות את הנטייה ליטול סיכונים טפשיים או להגיע להחלטות בלתי־נבונות.
יתר־על־כן, האמונה בכוח הקמיעות טומנת בחובה סיכונים חמורים נוספים, הנסתרים מעיניהם של המיליונים המשתמשים בהם. מה הן אותן הסכנות, והאם ישנה דרך הולמת כלשהי להימנע מן הנזק שהן מסבות? המאמר הבא ידון בשאלות אלה.
[הערת שוליים]
a המילון החדש מאת אבן שושן מגדיר ”קמיע” כ”פתק של קלף או נייר שכתובה עליו כתובת סתרים, או כל עצם אחר שלפי אמונת העם יש בו סגולות רפואיות או כוח שמירה מפני מזיקים, ולפיכך קושרים אותו אל הגוף”.