התהלך באומץ־לב בדרכי יהוה
”אשרי כל ירא יהוה, ההולך בדרכיו” (תהלים קכ״ח:1).
1, 2. כיצד יכול התיאור המקראי של דבריהם ומעשיהם של עדי־יהוה קדומים להיות לנו לעזר?
דברו הקדוש של יהוה מלא בתיאורים של הסבל והשמחה של משרתיו הנאמנים. תולדות חייהם של נוח, אברהם, שרה, יהושע, דבורה, ברק, דוד ואחרים, מציירות תמונה חיה ויוצאת מגדר הרגיל. כולם היו דמויות אמיתיות, שלהן דבר מיוחד מן המשותף. הם גילו אמונה באלהים והתהלכו באומץ בדרכיו.
2 דבריהם של עדיו הקדומים של יהוה ומעשיהם, עשויים להיות עבורנו מקור עידוד, בעודנו משתדלים להתהלך בדרכי אלהים. יתר על כן, האושר יהא מנת חלקנו אם נגלה כלפיו כבוד ונירא פן נסב לו מורת־רוח. נכון הדבר, שבמהלך חיינו אנו מתמודדים עם נסיונות, כשם שמחבר התהלים שר מכוח־השכינה: ”אשרי כל ירא יהוה, ההולך בדרכיו” (תהלים קכ״ח:1).
אומץ־לב — מהו?
3. מהו אומץ?
3 כדי להתהלך בדרכי יהוה, עלינו לאזור אומץ. למעשה, כתבי־הקודש מצווים על משרתי אלהים לגלות תכונה זו. למשל, דוד, מחבר־התהלים, שר: ”חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ליהוה” (תהלים ל״א:25). אומץ הוא ”חוזק, כוח, עוז־רוח, גבורה” (המילון החדש מאת אבן שושן) ”כוח נפשי או מוסרי להעז, להתמיד ולעמוד בפני סכנות, פחד או לנוכח קשיים” (מילון אוניברסיטאי [מהדורה תשיעית] מאת וובסטר). אדם אמיץ הוא חזק, נועז. העובדה, שיהוה מקנה אומץ למשרתיו, נהירה מדברים אלה של השליח פאולוס לעמיתו לשירות, טימותיאוס: ”הן האלהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה ויישוב הדעת” (טימותיאוס ב׳. א׳:7).
4. מהי דרך אחת, שבה ניתן לאזור אומץ?
4 דרך אחת בה ניתן לאזור את האומץ שמקורו באלהים היא לשית את לבנו תוך תפילה לדבר יהוה, המקרא. תיאורים רבים המופיעים במקרא עשויים לסייע בידנו להפוך לאמיצים יותר. לפיכך, הבה נראה תחילה מה אנו יכולים ללמוד מן הכתוב בתנ״ך על אודות אחדים אשר התהלכו באומץ בדרכי יהוה.
האומץ להכריז את המסר האלוהי
5. כיצד עשוי עוז־הרוח שגילה חנוך להועיל למשרתי יהוה כיום?
5 עוז־הרוח שגילה חנוך יכול לסייע למשרתי יהוה בני־זמננו להכריז את המסר האלוהי באומץ. בטרם נולד חנוך, ”הוחל לקרוא בשם יהוה”. מספר חוקרים טוענים, כי האנשים החלו לקרוא בשם יהוה תוך חילולו (בראשית ד׳:25, 26; ה׳:3, 6). אפשר שהשם הקדוש יוחס לבני־אדם או אף לאלילים. לכן, בשנת 3404 לפה״ס, השנה שבה נולד חנוך, דת הכזב שגשגה. למעשה, נראה היה כי הוא לבדו ’התהלך את האלהים’, ברודפו צדקה בתואם עם האמת הגלויה של יהוה (בראשית ה׳:18, 24).
6. (א) איזה מסר תקיף הכריז חנוך? (ב) איזה ביטחון יכולים אנו לגלות?
6 חנוך הכריז בעוז־רוח את המסר האלוהי, קרוב לוודאי שעשה כן באמצעות הטפה (עברים י״א:5; השווה פטרוס ב׳. ב׳:5). ”הנה”, הכריז עד יחיד זה, ”יהוה בא ברבבות קדושיו, לעשות משפט בכל ולהוכיח את כל הרשעים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דיברו עליו חוטאים רשעים” (יהודה 14, 15). היה לחנוך האומץ להשתמש בשם יהוה, בהשמיעו את המסר שגינה את הרשעים. וכשם שאלהים נתן לחנוך את העוז להכריז מסר תקיף זה, כן מחזק יהוה את ידיהם של עדיו כיום כדי שישאו את דברו באומץ בשירות, בבית־הספר ובמקומות אחרים. (השווה מעשי־השליחים ד׳:29–31.)
אומץ לנוכח נסיונות
7. איזו דוגמה לאומץ הציב נוח?
7 דוגמתו של נוח יכולה לעזור לנו לאזור אומץ בעשיית מעשי צדקה בהיותנו בניסיון. תוך אומץ ואמונה, נהג הוא בתואם עם האזהרה האלוהית מפני מבול כלל־עולמי ו”בנה... תיבה להצלת ביתו”. תוך ציות ומעשי צדקה, הרשיע נוח את העולם הלא מאמין על שום מעשיו הרעים, והוכיח כי הלז ראוי להשמדה (עברים י״א:7; בראשית ו׳:13–22; ז׳:16). הרהורים בדרך שבה נהג נוח, מסייעים למשרתי אלהים בימינו לעסוק באומץ במעשי צדקה כגון השירות המשיחי.
8. (א) לנוכח מה עמד נוח כ”מטיף צדק”? (ב) מה יעשה יהוה למעננו אם נהיה מטיפי צדק אמיצים?
8 אם אנו שואפים להתהלך בדרך של צדקה, אך איננו יודעים כיצד להתמודד עם ניסיון מסוים, הבה נתפלל לשם קבלת חוכמה כדי שנוכל לעמוד בו (יעקב א׳:5–8). נאמנותו של נוח לאלהים בשעת מבחן מעידה, כי בעוז־רוח ובנאמנות ניתן לעמוד במבחנים. הוא עמד איתן לנוכח לחצים שהופעלו עליו מצד העולם המרושע, מצד המלאכים שלבשו גוף בשר ודם ומצד צאצאיהם בני־הכלאיים. אכן, נוח היה ”מטיף צדק” אמיץ ב”עולם קדום” שנידון לכליה (פטרוס ב׳. ב׳:4, 5; בראשית ו׳:1–9). אף־על־פי שנשא את דבריו באומץ, כמבשר שהכריז את אזהרת אלהים לדור המבול, הם ”סרבו להאמין במה שעמד לקרות, עד שהמבול אכן בא והטביע את כולם” (מתי כ״ד:36–39, הדרך). אך, הבה נזכור, שחרף הרדיפות וחרף דחייתו של המסר המקראי שבפינו על־ידי מרבית האנשים כיום, יהוה יתמוך בנו כשם שתמך בנוח, אם נגלה אמונה ואומץ דומים כמטיפי צדק.
האומץ לציית לאלהים
9, 10. באילו מובנים אברהם, שרה ויצחק גילו ציות אמיץ?
9 אברהם, ”אוהב אלהים”, מהווה דוגמה טובה לציות אמיץ לאלהים (יעקב ב׳:23). אברהם נזקק לאמונה ולאומץ־לב כדי לציית ליהוה ולעזוב את אור־כשדים, עיר שהיה בה שפע של יתרונות חומריים. הוא האמין בהבטחת אלהים, כי ”כל משפחות האדמה” יתברכו באמצעותו וכי לזרעו תינתן ארץ לנחלה (בראשית י״ב:1–9; ט״ו:18–21). מתוך אמונה ”התגורר [אברהם] בארץ ההבטחה כגר בארץ זרה” וחיכה ”לעיר שיש לה יסודות” — למלכותו השמימית של אלהים, אשר תחת שלטונה יוקם לתחייה לחיים עלי־אדמות (עברים י״א:8–16).
10 שרה, אשת אברהם, גילתה את האמונה והאומץ הדרושים כדי לעזוב את אוּר, להתלוות לבעלה במסעו לארץ נכר ולהחזיק מעמד בכל הקשיים שהתעוררו שם. ולאיזה גמול זכתה היא על ציותה לאלהים באומץ־לב! חרף היותה עקרה עד גיל 90 לערך ואף־על־פי ש”הזדקנה”, ניתן לשרה הכוח ”להרות... שכן חשבה את המבטיח לנאמן”. כאשר מלאה העת, ילדה את יצחק (עברים י״א:11, 12; בראשית י״ז:15–17; י״ח:11; כ״א:1–7). כעבור שנים רבות, ציית אברהם באומץ לאלהים ו”הקריב... את יצחק”. כאשר המלאך עצר בעדו, קיבל האב הקדום את בנו האמיץ והצייתן, ”בבחינת משל”, מעם המתים. בדרך זו, היוו אברהם ויצחק צל נבואי, לכך שיהוה אלהים יספק את בנו, המשיח ישוע, ככופר למען יוכלו המאמינים בו לנחול חיי־עולם (עברים י״א:17–19; בראשית כ״ב:1–19; יוחנן ג׳:16). אין ספק, כי על ציותם האמיץ של אברהם, שרה ויצחק להניע אותנו לציית ליהוה ולעשות תמיד את רצונו.
האומץ להתייצב לימין עם אלהים
11, 12. (א) כיצד גילה משה אומץ באשר לעמו של יהוה? (ב) לאור עוז־רוחו של משה, איזו שאלה עשויה להתעורר?
11 באומץ־לב, התייצב משה לימין עמו הנדכא של אלהים. במאה ה־16 לפה״ס, גילו הורי משה עצמם עוז־רוח. מאחר שלא פחדו מצו המלך להרוג כל בן זכר עברי שזה אך נולד, הצפינו הם את משה ואזי הניחוהו בתיבה בין קני־הסוף על שפת היאור [הנילוס]. משמצאה בת־פרעה את משה, גידלה אותו כאילו היה בנה, אף־על־פי שבתחילה זכה הוא להדרכה רוחנית בבית הוריו. כחלק מבני ביתו של פרעה, זכה משה לחינוך ”בכל חוכמת המצרִים” ”והיה בן־חיל בדבריו ובמעשיו”, בעל כישורים שכליים וגופניים עצומים (מעשי־השליחים ז׳:20–22; שמות ב׳: 1–10; ו׳:20).
12 למרות היתרונות החומריים של בית המלוכה, העדיף משה באומץ להתייצב לימין עובדי יהוה המשועבדים למצרִים. בהיחלצו לעזרת איש עברי, הרג הוא מצרי ולאחר מכן ברח למדיין (שמות ב׳:11–15). כארבעים שנה מאוחר יותר, השתמש בו אלהים כדי לשחרר את עם־ישראל מן השיעבוד. משה אז ”עזב את מצרים ולא פחד מזעם המלך”, אשר איים על חייו משום שייצג את יהוה בעניין עם־ישראל. משה התהלך ”כרואה את מי שאיננו נראה”, את יהוה אלהים (עברים י״א:23–29; שמות י׳: 28). היש גם לך אמונה ואומץ מעין אלה, עד כי תהיה מוכן לדבוק ביהוה ובמשרתיו חרף קשיים ורדיפות?
אומץ ’למלא אחר יהוה’
13. כיצד היוו יהושע וכלב מופת לעוז־רוח?
13 יהושע וכלב אמיצי־הלב היוו עדות לכך שאנו מסוגלים להתהלך בדרכי אלהים. הם ”מילאו אחרי יהוה” (במדבר ל״ב:12). יהושע וכלב היו בין 12 האנשים שנשלחו לרגל את הארץ המובטחת. ביראם מפני תושביה, ניסו עשרה מרגלים להניא את ישראל מלהיכנס לכנען. אולם, יהושע וכלב אמרו באומץ: ”אם חפץ בנו יהוה והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, אשר היא ארץ זבת חלב ודבש. אך ביהוה אל תמרודו; ואתם, אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם. סר צילם מעליהם, ויהוה איתנו. אל תיראום” (במדבר י״ד:8, 9). בשל חוסר אמונה וחוסר אומץ־לב, מעולם לא זכה דור זה של בני־ישראל להיכנס אל הארץ המובטחת. אולם, יהושע וכלב, יחד עם הדור הצעיר, זכו להיכנס אליה.
14, 15. (א) כאשר יהושע יִישם את המילים שביהושע א׳:7, 8, מה אירע לו ולבני־ישראל? (ב) איזה לקח הקשור לאומץ אנו למדים מיהושע ומכלב?
14 אלהים אמר ליהושע: ”רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר צִוְּךָ משה עבדי. אל תסור ממנו ימין ושמאל, למען תשכיל בכל אשר תלך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו; כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל” (יהושע א׳:7, 8).
15 כאשר יִישם יהושע מילים אלה, נפלו יריחו וערים אחרות בידי בני־ישראל. אלהים אף גרם לשמש לעמוד דום והיא המשיכה לזרוח עד שניצח ישראל בגבעון (יהושע י׳:6–14). לנוכח הסכנה שנשקפה מפני צבאות האויב המאוחדים, שהיו ”כחול אשר על שפת הים לרוב”, פעל יהושע בעוז־רוח וישראל ניצח שוב בעזרת אלהים (יהושע י״א:1–9). אף־על־פי שאנו בני אנוש בלתי־מושלמים, בדומה ליהושע וכלב, אנו יכולים ’למלא אחר יהוה’, ואלהים יכול לחזקנו להתהלך בדרכיו באומץ־לב.
האומץ לבטוח באלהים
16. באילו דרכים גילו דבורה, ברק ויעל עוז־רוח?
16 ביטחון אמיץ באלהים זוכה לגמול, כשם שמעידים המאורעות שבימי השופטים (רות א׳:1). למשל, השופט ברק ודבורה הנביאה בטחו באומץ באלהים. המלך הכנעני, יבין, דיכא את עם־ישראל במשך 20 שנה, עד אשר האיץ יהוה בברק באמצעות דבורה לאסוף 000,10 איש על הר־תבור. שר צבאו של יבין, סיסרא, מיהר אל נחל קישון, מאחר שהיה בטוח שבגובה זה של הנחל לא יהיה לצבא ישראל כל סיכוי נגד חילו ונגד 900 מרכבות המלחמה שלו, שבגלגליהן חרמשי ברזל. כאשר צעדו בני־ישראל אל תוך העמק, פעל אלהים לטובתם, כאשר שיטפון בזק הפך את שדה המערכה לאדמה בוצית, ששיתקה את מרכבות סיסרא. ידם של אנשי ברק היתה על העליונה, והם היכו ”את כל המחנה לפי חרב”. סיסרא נמלט לאוהלה של יעל, אך משנפלה עליו תרדמה, היה לה העוז להורגו בתוקעה את יתד האוהל ברקתו. בתואם עם דבריה הנבואיים של דבורה לברק, ’תפארת’ נצחונו נזקפה לזכותה של אשה. הודות לבטחונם האמיץ של דבורה, ברק ויעל באלהים, ”שקטה [ישראל]... ארבעים שנה” (שופטים ד׳:1–22; ה׳:31).
17. איזו דוגמה לביטחון ביהוה תוך אומץ סיפק השופט גדעון?
17 השופט גדעון בטח ביהוה אלהים תוך אומץ־לב כאשר המדיינים ואחרים פלשו לישראל. אף־על־פי שכ־000,135 הפולשים עלו במספרם על 000,32 לוחמי ישראל, הללו עדיין עלולים היו לייחס את הניצחון, שהנחיל להם אלהים, לאומץ־לבם. לכן, בהדרכת אלהים, צימצם גדעון את כוחותיו לשלוש קבוצות בנות 100 איש כל אחת (שופטים ז׳:1–7, 16; ח׳:10). כאשר כיתרו ה־300 את מחנה מדיין בלילה, נשא כל איש מהם שופר וכד שבתוכו לפיד. עם הישמע האות, תקעו הם בשופרות, ניפצו את הכדים, הניפו לפידים בוערים, וצעקו: ”חרב ליהוה ולגדעון!” (שופטים ז׳:20). המדיינים אחוזי האימה החלו לנוס ונכנעו. על מאורעות מעין אלה לשכנענו, כי ביטחון באלהים תוך אומץ־לב זוכה לגמול אף כיום.
האומץ להסב כבוד ליהוה ולקדם את עבודתו הטהורה
18. בהכותו את גולית, מה עשה דוד באומץ־לב?
18 מספר דוגמאות מקראיות מקנות אומץ להסב כבוד ליהוה ולקדם את עבודתו הטהורה. דוד הצעיר, אשר הציל את צאן אביו בעוז־רוח, הוכיח אומץ־לב למול גולית, הענק הפלישתי. ”אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון”, אמר דוד, ”ואנוכי בא אליך בשם יהוה צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת. היום הזה יְסַגֶּרְךָ יהוה בידי והכיתיך והסירותי את ראשך מעליך; ... וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל. וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה, כי ליהוה המלחמה” (שמואל א׳. י״ז:32–37, 45–47). בעזרת אלהים, הסב דוד כבוד ליהוה באומץ־לב, היכה את גולית, וכך מילא תפקיד חיוני בהסרת האיום הפלישתי מעל עבודת־אלהים הטהורה.
19. לביצועה של איזו תוכנית נזקק שלמה לאומץ, וכיצד ניתן ליישם את גישתו גם בימינו?
19 כאשר שלמה, בנו של דוד המלך, עמד לבנות את בית־המקדש לאלהים, האיץ בו אביו הקשיש: ”חזק ואמץ ועשה. אל תירא ואל תחת, כי יהוה אלהים, אלוהי, עִמָּךְ. לא ירפך ולא יעזבך עד לכלות כל מלאכת עבודת בית יהוה” (דברי־הימים א׳. כ״ח:20). בנוקטו צעד אמיץ, השלים שלמה בהצלחה את בניית בית־המקדש. כאשר כיום תוכנית בנייה תיאוקרטית מציבה בפנינו אתגר, הבה נזכור את דברי דוד: ”חזק ואמץ ועשה”. איזו דרך נפלאה להסבת כבוד ליהוה ולקידום עבודתו הטהורה!
20. באיזה מובן אזר המלך אסא אומץ־לב?
20 בשל רצונו העז להסב כבוד ליהוה ולקדם את עבודתו הטהורה, טיהר המלך אסא את יהודה מן האלילים ומן הקדשים (גברים שעסקו בזנות במקדש). הוא אף הסיר את סבתו הכופרת ממעמדה הרם, ושרף את ”מפלצתה” (מלכים א׳. ט״ו:11–13). אכן, אסא ”התחזק ויעבר השיקוצים מכל ארץ יהודה ובנימין ומן הערים אשר לכד מהר אפרים, ויחדש את מזבח יהוה אשר לפני אולם יהוה” (דברי־הימים ב׳. ט״ו:8). האם גם אתה דוחה מעליך באומץ כפירה, ומקדם את עבודת־האלהים הטהורה? המשתמש אתה במשאביך החומריים כדי לקדם את ענייני המלכות? המבקש אתה להסב ליהוה כבוד בנוטלך חלק קבוע בהכרזת הבשורה הטובה כאחד מעדיו?
21. (א) כיצד יכולים לסייע לנו קורותיהם של שומרי נאמנות מן התקופה הטרום־משיחית? (ב) במה ידון המאמר הבא?
21 עד כמה אסירי־תודה אנו, על כי אלהים דאג לכך שישתמרו במקרא הפרטים על שומרי נאמנות אמיצים מן התקופה הטרום־משיחית! ללא ספק, דוגמתם החיובית יכולה לעזור לנו להגיש ליהוה שירות מקודש בגלותנו אומץ, מסירות אלוהית ויראה (עברים י״ב:28). אולם, גם כתבי־הקודש המשיחיים מכילים דוגמאות לעוז־רוח אלוהי בפעולה. כיצד יכול חלק מאותם תיאורים לסייע לנו להתהלך באומץ־לב בדרכי יהוה?
(מקור המאמר: 1993/11/51)
כיצד תשיב?
◻ מהו אומץ?
◻ כיצד גילו חנוך ונוח עוז־רוח?
◻ באילו מובנים גילו אברהם, שרה ויצחק אומץ־לב?
◻ אילו דוגמאות לאומץ הציבו משה, יהושע וכלב?
◻ כיצד הוכיחו אחרים כי היה להם עוז־הרוח לבטוח באלהים?
[תמונה בעמוד 10]
גדעון וקומץ לוחמיו בטחו ביהוה באומץ