אשרי הענווים
”כי אלהים ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן” (פטרוס א׳. ה׳:5).
1, 2. בדרשת־ההר שלו, כיצד קישר ישוע בין האושר לבין הענווה?
הקיים קשר בין אושר לענווה? בדרשתו המפורסמת ביותר, ישוע המשיח, האדם הגדול ביותר שחי אי־פעם, מתאר תשעה סוגים של אושר (מתי ה׳:1–12). האם קישר ישוע בין היותנו מאושרים להיותנו ענווים? הוא אכן עשה זאת, משום שבהיותנו ענווים כרוכים כמה מסוגי האושר שהזכיר. לדוגמה, על האדם להיות עניו על־מנת שיוכל להיות מודע לצרכיו הרוחניים. רק הענווים רעבים וצמאים לצדקה. ואילו הגאים אינם מתונים ואינם רחמנים, אף לא רודפי שלום.
2 האנשים הענווים מאושרים משום שנכון וישר הוא להיות עניו. יתרה מזו, הענווים מאושרים משום שענווה מעידה על תבונה; היא תורמת ליחסים תקינים עם יהוה אלהים ועם אחים לאמונה. בנוסף לכך, אנשים ענווים מאושרים מאחר שענוותם מהווה ביטוי לאהבתם.
3. מדוע ההגינות מחייבת שנהיה ענווים?
3 מדוע ההגינות דורשת שנהיה ענווים? ראשית, משום שכולנו ירשנו אי־שלימות וממשיכים לשגות. השליח פאולוס העיד על עצמו: ”שהרי אני יודע כי בי, כלומר בבשרי, לא שוכן הטוב. אמנם לרצות אני יכול, אך לעשות את הטוב אינני יכול” (רומים ז׳:18). אכן, כולנו חטאנו ומחוסרי כבוד אלהים אנו (רומים ג׳:23). גילוי־לב ימנע מאיתנו להיות גאים. דרושה ענווה כדי להודות בטעות, והגינות תעזור לנו להודות באשמה כל אימת שאנו שוגים. מאחר שאיננו מצליחים להגשים את שאיפותינו, מן ההיגיון שנגלה ענווה.
4. איזו סיבה מוצדקת ניתנת בקורינתים א׳. ד׳: 7 לכך שעלינו להיות ענווים?
4 השליח פאולוס נותן לנו סיבה נוספת לכך שעל ההגינות לעשותנו ענווים. הוא מציין: ”שכן מי מקנה לך יחוד? ומה יש לך שלא קיבלת? ואם אמנם קיבלת, מדוע תתגאה כאילו שלא קיבלת?” (קורינתים א׳. ד׳:7) אין כל ספק בדבר, שאין זה הוגן ליטול לעצמנו את התהילה, ולהתגאות בנכסינו, בכישורינו או בהישגינו. הגינות תורמת לכך שיהיה לנו מצפון נקי לפני אלהים, כך שנוכל ”להתנהג ביושר בכל דבר” (עברים י״ג:18).
5. כיצד יעזור לנו היושר גם כאשר שגינו?
5 יושר עוזר לנו להיות ענווים כאשר אנו שוגים. הוא יעזור לנו לגלות נכונות גדולה יותר להודות באשמה, במקום לנסות ולהצדיק את עצמנו או להטיל את האשמה על מישהו אחר. לפיכך, בעוד שאדם האשים את חוה, דוד לא האשים את בת־שבע במילים, ’לא היה עליה להתרחץ לעיני כל. לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי’ (בראשית ג׳:12; שמואל ב׳. י״א:2–4). ניתן איפוא לומר, כי מחד גיסא יושר עוזר לנו להיות ענווים; ומאידך גיסא, ענווה עוזרת לנו להיות ישרים.
אמונה ביהוה עוזרת לנו להיות ענווים
6, 7. כיצד אמונה באלהים מסייעת לנו להיות ענווים?
6 אמונה ביהוה עשוייה אף היא לסייע לנו להיות ענווים. הערכה אמיתית לגדולתו של הבורא, ריבון היקום, אכן תמנע מאיתנו מלהתמלא בחשיבות עצמית. עד כמה מיטיב להזכיר לנו זאת הנביא ישעיהו! בישעיהו מ׳:15, 22, אנו קוראים: ”הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו. ... היושב על חוג הארץ, ויושביה כחגבים”.
7 כמו־כן, אמונה ביהוה תעזור לנו כאשר אנו חשים כי נעשה לנו עוול. במקום לדוש בעניין ללא הרף, נמתין בענווה ליהוה, כשם שמזכיר לנו מחבר התהלים במזמור ל״ז:1–3, 8, 9. השליח פאולוס מדגיש את אותה הנקודה: ”יקירַי, אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב ’לי נקם ושילם אמר יהוה’” (רומים י״ב:19).
ענווה — דרך של חוכמה
8. מדוע ענווה תורמת ליחסים טובים עם יהוה?
8 קיימות סיבות רבות לכך שהענווה הינה דרך של חוכמה. האחת, כפי שצוין לעיל, שהיא תורמת ליחסים טובים עם בוראנו. דבר־אלהים מצהיר בבירור במשלי ט״ז:5: ”תועבת יהוה כל גבה לב”. כמו־כן, אנו קוראים במשלי ט״ז: 18: ”לפני שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח”. במוקדם או במאוחר, הגאוותנים מתנסים בכאב. הדבר מתחייב ממה שאנו קוראים בפטרוס א׳. ה׳:5: ”ואולם חיגרו כולכם נמיכות רוח איש כלפי רעהו, כי אלהים ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן”. אותו רעיון ניתן למצוא במשלו של ישוע על תפילותיהם של הפרוש והמוכס. צדקתו של המוכס העניו הוכחה כגדולה יותר (לוקס י״ח:9–14).
9. כיצד עוזרת לנו הענווה בעתות מצוקה?
9 ענווה היא קו־הפעולה הנבון, משום שהיא מקלה עלינו לציית לעצה המופיעה ביעקב ד׳:7: ”על כן, היכנעו לפני אלהים”. אם אנו ענווים, לא נתקומם כאשר יהוה מרשה שנסבול קשיים. ענווה תאפשר לנו להיות שבעי־רצון ממצבנו ולהחזיק מעמד. הגאוותן אינו שמח בחלקו, משתוקק תמיד ליותר, ומתקומם לנוכח נסיבות קשות. לעומתו, האדם העניו מחזיק מעמד לנוכח קשיים ומבחנים, ממש כשם שעשה איוב. איוב סבל מאובדן כל נכסיו והתייסר במחלה מכאיבה, ואזי אשתו אף יעצה לו לנקוט קו־פעולה של גאווה, באומרה: ”ברך [קלל] אלהים ומות!” כיצד הגיב? התיאור המקראי מוסר לנו: ”ויאמר אליה: ’כדבר אחת הנבלות תדברי. גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל?’ בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו” (איוב ב׳:9, 10). בשל היותו עניו, לא התקומם איוב, אלא נכנע בתבונה לכל אשר הרשה יהוה שיבוא עליו. ולבסוף זכה הוא לגמול רב (איוב מ״ב:10–16; יעקב ה׳:11).
ענווה תורמת ליחסים טובים עם הזולת
10. כיצד הענווה משפרת את יחסינו עם עמיתינו המשיחיים?
10 ענווה היא קו־פעולה נבון משום שהיא תורמת ליחסים טובים עם עמיתינו המשיחיים. באופן הולם ביותר השליח פאולוס מייעץ לנו: ”ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו. כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו” (פיליפים ב׳:3, 4). ענווה תמנע מאיתנו בחוכמה להתחרות באחרים או לנסות להתעלות עליהם. הלך־רוח מעין זה גורם בעיות הן לנו והן לעמיתינו המשיחיים.
11. מדוע יכולה הענווה לעזור לנו להימנע מלעשות משגים?
11 במקרים רבים הענווה תעזור לנו להימנע מלעשות משגים. כיצד? משום שהיא תגן עלינו מפני בטחון־עצמי מופרז. לעומת זאת, נעריך את עצת פאולוס שבקורינתים א׳. י׳:12: ”לכן מי שחושב כי עמידתו איתנה, ייזהר פן יפול”. אדם גאה מגלה ביטחון־עצמי מופרז ולכן הוא נוטה לשגות בשל השפעות חיצוניות או בגין חולשותיו האישיות.
12. איזו חובה מקראית תניענו הענווה למלא?
12 ענווה תסייע לנו לעמוד בדרישה להיכנע. הכתוב באפסים ה׳:21 מייעץ לנו: ”היכנעו איש לרעהו מתוך יראת המשיח”. למען האמת, האין על כולנו להיכנע? על הילדים להיכנע להוריהם, על הנשים לבעליהן ועל הבעלים להיכנע למשיח (קורינתים א׳. י״א:3; אפסים ה׳:22; ו׳:1). כמו־כן, בכל קהילה משיחית, על הכל, ובכלל זה משרתים־עוזרים, להיכנע לזקני־הקהילה. וכן, האין זה נכון שעל זקני־הקהילה להיכנע לכיתת ”העבד הנאמן”, ובעיקר לנציגה, משגיח הנפה? בדומה לכך, על משגיח הנפה להיכנע למשגיח המחוז, ועל משגיח המחוז להיכנע לוועד־הסניף של המדינה שבה הוא משרת. מה באשר לחברי ועד הסניף? עליהם להיכנע ”איש לרעהו” וגם לגוף המנהל המייצג את כיתת ’העבד הנאמן והנבון’, אשר גם עליו לתת דין וחשבון בפני ישוע, המלך המוכתר (מתי כ״ד:45–47). בדומה לכל מועצת־זקנים, על חברי הגוף המנהל לכבד איש את דעותיו של רעהו. לדוגמה, יתכן שאחד מהם סבור שיש לו רעיון מצוין. אולם, אם אין די חברים המסכימים להצעתו, עליו פשוט להניח לעניין. אכן, כולנו זקוקים לענווה, משום שעל כולנו להיכנע.
13, 14. (א) באיזה מצב מיוחד תעזור לנו הענווה? (ב) איזו דוגמה הציב פטרוס בנוגע לקבלת עצה?
13 את החוכמה שבענווה ניתן לראות בעיקר בכך שהיא מקלה עלינו לקבל עצה ומוסר. כל אחד מאיתנו זקוק לעתים למוסר, וטוב נעשה אם נציית לעצה שבמשלי י״ט:20: ”שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך”. כפי שנאמר בצדק, הענווה נוטלת את העוקץ מהתוכחה או מהמוסר. בנוסף לכך, בעברים י״ב:4–11, השליח פאולוס מייעץ לנו בנוגע לחוכמה שבכניעה לתוכחה בענווה. רק בדרך זו נוכל לקוות לכוון את מהלך חיינו העתידי בתבונה ולזכות בתמורה בגמול חיי־הנצח. איזו תוצאה נפלאה תהא זו!
14 בהקשר זה ניתן להצביע על דוגמתו של השליח פטרוס. הוא קיבל תוכחה חמורה מהשליח פאולוס, כפי שאנו למדים מהתיאור בגלטים ב׳:14: ”בראותי כי הם סוטים מאמת הבשורה, אמרתי לכיפא [פטרוס] לעיני כל הנוכחים: ’אם אתה היהודי מתנהג כגוי ולא כיהודי, מדוע תאלץ את הגויים לחיות כיהודים?’” האם השליח פטרוס נפגע? לא לאורך זמן, אם בכלל, כפי שניתן להיווכח מהתייחסותו המאוחרת יותר אל ”אחינו האהוב שאול [פאולוס]” בפטרוס ב׳. ג׳:15, 16.
15. מה הקשר בין היותנו ענווים להיותנו מאושרים?
15 כמו־כן, קיימת שאלת היותנו שמחים בחלקנו, מרוצים. פשוט לא נוכל להיות מאושרים אלא אם כן נהיה שמחים בחלקנו, בזכויותינו, בברכותינו. המשיחי העניו נוקט גישה זו: ”אם אלהים מרשה זאת, אני מסוגל לשאת זאת”, מה שתואם באמת את דבריו של השליח פאולוס ככתוב בקורינתים א׳. י׳:13: ”שום ניסיון לא בא עליכם מלבד ניסיון אנושי רגיל. נאמן הוא האלהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו”. מכאן, ששוב אנו נוכחים לדעת, שגילוי ענווה הינו דרך של חוכמה, משום שהענווה עוזרת לנו להיות מאושרים ללא קשר למנת־חלקנו בחיים.
אהבה תעזור לנו להיות ענווים
16, 17. (א) איזו דוגמה מקראית מבליטה את התכונה החשובה ביותר שתעזור לנו בגילוי ענווה? (ב) איזו דוגמה של אישיות חילונית ממחישה אף היא נקודה זו?
16 יותר מכל דבר אחר, אהבה לא־אנוכית, אגפה, תעזור לנו להיות ענווים. מדוע היה ישוע מסוגל לסבול בענווה כה רבה את המבחן שעבר על עמוד־ההוקעה, כפי שתיאר פאולוס לפיליפים? (פיליפים ב׳:5–8) מדוע לא חשב להיות שווה לאלהים? משום שכפי שהוא עצמו אמר: ”אוהב אני את האב” (יוחנן י״ד:31). זו הסיבה שתמיד הסב את הכבוד ואת התהילה ישירות ליהוה, אביו השמימי. כך, למשל, הדגיש במקרה אחר שאין טוב מבלעדי אביו השמימי (לוקס י״ח:18, 19).
17 מאורע בחייו של ג׳ון גרינליף וִויטְיֵיר, אחד ממשורריה הראשונים של אמריקה, ממחיש נקודה זו. לאיש זה היתה חברת ילדות, ופעם אחת בעת תחרות איות, אייתה היא מלה מסוימת בצורה נכונה, בעוד שהוא טעה באיותה. הדבר גרם לה לחוש מאוד לא בנוח. מדוע? כפי שנזכר המשורר, אמרה היא: ”אני מצטערת מאוד שאייתתי את המלה נכון. אני לא אוהבת להתעלות עליך... משום שכידוע לך, אני אוהבת אותך”. כן, אם אנו אוהבים מישהו, נחפוץ שהוא יהיה נעלה עלינו, לא נחות מאיתנו, משום שהאהבה היא ענווה.
18. לאיזו עצה מקראית תסייע לנו הענווה להיענות?
18 זהו לקח חשוב עבור כל המשיחיים, ובעיקר לאחים. כאשר מדובר בזכות שירות מיוחדת, האם נשמח אם אחינו זכה בה במקומנו, או שמא נחוש שמץ של צרות־עין וקנאה? אם אנו אוהבים את אחינו באמת, נשמח שהוא קיבל תפקיד מיוחד זה, או מינוי או זכות שירות כלשהם. אכן, ענווה תקל עלינו למלא אחר העצה: ”הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו” (רומים י״ב:10). תרגום אחר מנסח זאת כך: ”וכבדו איש את חברו יותר מנפשכם” (ג”צ). יתרה מזו, השליח פאולוס מייעץ לנו: ”שרתו איש את רעהו באהבה” (גלטים ה׳:13). אכן, אם יש בנו אהבה, נשמח לעמוד לרשות אחינו, לשרתם, לשים את ענייניהם וטובתם לפני אלה שלנו, דבר הדורש ענווה. כמו־כן, ענווה תשמרנו מהתרברבות ובכך תמנע מאיתנו מלעורר באחרים רוח של קנאה וצרות־עין. פאולוס כתב שהאהבה ”לא תתפאר ולא תתנשא”. מדוע לא? משום שהמניע המסתתר מאחורי התפארות והתנשאות הוא אנוכיות, אהבה־עצמית מופרזת, בעוד שהאהבה הינה תמצית חוסר־האנוכיות (קורינתים א׳. י״ג:4).
19. אילו דוגמאות מקראיות ממחישות שענווה ואהבה כרוכות זו בזו, בדומה לגאווה ואנוכיות?
19 יחסיו של דוד עם המלך שאול ועם בנו יהונתן מהווים דוגמה מאלפת לדרך שבה אהבה וענווה כרוכות זו בזו, ובדומה לכך לאופן שבו גאווה ואנוכיות הולכות יד ביד. בעקבות הצלחותיו של דוד בשדה הקרב, שרו נשות ישראל: ”היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו” (שמואל א׳. י״ח:7). בשל חוסר ענווה מוחלט, בגבור עליו גאוותו, טיפח שאול מאז ואילך שנאה רצחנית כלפי דוד. עד כמה היה שונה הדבר מהרוח שהיתה בבנו יהונתן! אנו קוראים שיהונתן אהב את דוד כאהבתו את נפשו הוא (שמואל א׳. י״ח:1). לכן, כיצד הגיב יהונתן כאשר השתלשלות העניינים העידה שיהוה מברך את דוד, ושדוד ולא יהונתן, עתיד היה לרשת את שאול כמלך על ישראל? האם חש יהונתן קנאה וצרות־עין? כלל וכלל לא! בשל אהבתו הרבה לדוד, יכול היה לומר, כפי שאנו קוראים בשמואל א׳. כ״ג: 17: ”אל תירא; כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלוך על ישראל, ואנוכי אהיה לך למשנה; וגם שאול אבי יודע כן”. אהבתו הגדולה של יהונתן לדוד איפשרה לו לקבל בענווה את מה שראה כרצון אלהים בנוגע לאיש שעתיד לרשת את אביו כמלך על ישראל.
20. כיצד הראה ישוע את הקשר הקרוב שבין אהבה לענווה?
20 דבר נוסף המדגיש את הקשר שבין אהבה לענווה הוא מה שאירע בערב האחרון שבו שהה ישוע במחיצת שליחיו טרם מותו. אנו קוראים ביוחנן י״ג:1: ”ובאהבתו את השייכים לו בעולם, אהב אותם עד תום”. לאחר מכן, צוין שישוע רחץ את רגלי תלמידיו, בנוהגו כמשרת בזוי. איזה לקח רב־עוצמה לענווה! (יוחנן י״ג:1–11).
21. לסיכום, מדוע עלינו להיות ענווים?
21 אכן, קיימות סיבות רבות להיות ענווים. זהו הדבר הנכון והישר לעשותו. זוהי דרך האמונה. היא תורמת ליחסים טובים עם יהוה אלהים ועם עמיתינו לאמונה. זוהי דרך של חוכמה. מעל לכל, זוהי דרכה של האהבה והיא מביאה לאושר אמיתי.
(מקור המאמר: 1993/12/1)
כיצד תשיב?
◻ מאילו בחינות מסייע היושר בגילוי ענווה?
◻ מדוע אמונה ביהוה יכולה לעזור לנו להיות ענווים?
◻ מה מוכיח שגילוי ענווה הוא דרך של חוכמה?
◻ מדוע האהבה במיוחד מסייעת לנו להיות ענווים?
[תמונה בעמוד 23]
איוב נכנע ליהוה בענווה. הוא לא ’קילל אלהים ומת’
[תמונה בעמוד 25]
פטרוס נכנע בענווה כאשר פאולוס הוכיחו בפומבי