האם עדי־יהוה הם כת?
ישוע המשיח הואשם בכך שהוא שיכור, זולל וסובא, מחלל את השבת, עד שקר, מגדף את אלהים ושליחו של השטן. בנוסף לכך, הוא הואשם בחתרנות (מתי ט׳:34; י״א:19; י״ב:24; כ״ו:65; יוחנן ח׳:13; ט׳:16; י״ט:12).
לאחר מותו ותחייתו של ישוע, הפכו גם תלמידיו מטרה להאשמות חמורות. קבוצת משיחיים מן המאה הראשונה לספירה נגררה אל ראשי העיר בידי אנשים שצעקו: ’אנשים אלה הפכו את העולם’ (מעשי־השליחים י״ז:6). במקרה אחר, השליח פאולוס ובן־לוויתו סילא הובאו בפני השרים והואשמו בהקמת מהומה גדולה בעיר פיליפי (מעשי־השליחים ט״ז:20).
מאוחר יותר, הוטחו בפאולוס ההאשמות שהוא ”בבחינת מגיפה, מעורר מהומות בקרב כל היהודים בכל העולם”, ושניסה ”לחלל את המקדש” (מעשי־השליחים כ״ד:5, 6). ראשי היהודים ברומא היטיבו לתאר את מצב הנוהים אחר ישוע, באומרם: ”ידוע לנו שבכל מקום מתנגדים לכת הזאת” (מעשי־השליחים כ״ח:22).
ככל הנראה, קבוצה חדשה זו אותה יסד ישוע המשיח, נחשבה בעיני אחדים כקבוצה דתית בעלת דעות ומנהגים קיצוניים, שהתנגשו עם מה שנחשב להתנהגות חברתית מקובלת באותם ימים. ללא ספק, רבים היו רואים כיום במשיחיים כת הרסנית. לעתים קרובות, המאשימים היו אנשים בולטים בחברה ומכובדים, ונראה שהדבר נתן משנה תוקף לטענות. רבים האמינו להאשמות נגד ישוע ותלמידיו. אולם, כפי שאתה ודאי יודע, כל אחת מההאשמות הללו היתה כוזבת! העובדה שאנשים אמרו את הדברים הללו, לא הפכה אותם לנכונים.
מה באשר לימינו? האם יהא זה מדויק להתייחס אל עדי־יהוה כאל קבוצה דתית בעלת דעות ומנהגים קיצוניים, המתנגשים עם מה שנחשב להתנהגות חברתית מקובלת? האם עדי־יהוה הם כת?
מה שהעדויות מגלות
פקיד ממשלה בכיר בעיר סנט פטרסבורג, רוסיה, הסביר: ”עדי־יהוה הוצגו בפנינו כמין כת מחתרתית הפועלת בסודיות, טובחת ילדים ואשר חבריה מאבדים עצמם לדעת”. אולם, לאחרונה למדו האנשים ברוסיה לעמוד על טבעם האמיתי של עדי־יהוה. לאחר שעבד עם עדי־יהוה בקשר לכינוס בינלאומי, העיר אותו פקיד: ”עתה אני רואה אנשים רגילים וחייכנים, שהם אפילו טובים יותר מרבים ממכריי. הם שוחרי־שלום ושלווים, ורוחשים זה לזה אהבה רבה”. הוא הוסיף: ”באמת איני מבין מדוע אנשים מספרים שקרים מעין אלה על אודותיהם”.
עדי־יהוה אינם עורכים אסיפות טקסיות, והדרך בה הם עובדים את אלהים אף אינה עוטה חשאיות. הסופרת ג׳וליה מיטשל קורבט, שאינה נמנית עם עדי־יהוה, מציינת: ”כאשר הם נפגשים, בדרך־כלל יותר מפעם בשבוע, באולמי־מלכות (מקומות התכנסותם אינם נקראים כנסיות), עיקר זמנם מוקדש ללימוד המקרא ולדיון בו”. השלט ”אולם־המלכות” מזהה בבירור את מקומות התכנסותם. אסיפותיהם פתוחות לכל, והציבור אף מוזמן לנכוח בהן. אורחים לא־קרואים מתקבלים בזרועות פתוחות.
”עדי־יהוה זכו בצדק למוניטין של אנשים ישרים, אדיבים וחרוצים”, מוסיפה קורבט בספרה Religion in America (דת באמריקה). רבים שאינם נמנים עם העדים מציינים בנכונות רבה, שאין שום דבר תמהוני או מוזר בעדי־יהוה. התנהגותם אינה מתנגשת עם מה שנחשב להתנהגות חברתית מקובלת. האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מציינת במדויק, שעדי־יהוה ”עומדים בתוקף על יִישום עקרונות מוסר נעלים בהתנהגותם האישית”.
מנהל החדשות ותוכניות מיוחדות של תחנת טלוויזיה בארצות־הברית, כתב לעדי־יהוה בתגובה על דיווח חד־צדדי בנוגע לעדי־יהוה בתוכנית החדשות הטלוויזיונית 60 דקות. הוא ציין: ”אילו יותר אנשים היו חיים בתואם עם אמונתכם, אומה זו לא היתה שרויה במצבה הנוכחי. אני אחד מאנשי החדשות, היודע שאירגונכם מושתת על אהבה ועל אמונה עזה בבורא. ברצוני שתדעו שלא כל כַּתבי־החדשות הם בעלי דעות קדומות”.
דת המוכרת היטב
כלום יהא זה הוגן לומר שעדי־יהוה מהווים קבוצה דתית קטנה ושולית? במובן מסוים, מספרם של עדי־יהוה קטן יחסית למספר דתות. אולם, היזכר בדברי ישוע: ”צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה” (מתי ז׳:13, 14).
מכל מקום, עדי־יהוה רחוקים מלהיות כת קטנה ושולית. באביב של שנת 1993, למעלה מ־11 מיליון איש נכחו בערב־הזיכרון למותו של המשיח שערכו עדי־יהוה. אך חשובים יותר ממספרם הם אופיים המוסרי והתנהגותם המופתית, שזיכו אותם בתשבחות בכל רחבי־העולם. ללא ספק, היה זה אחד הגורמים שתרמו לכך שמדינות רבות העניקו להם הכרה רשמית כדת ידועה ומהימנה.
מן הראוי לציין את הפסיקה שפסק לאחרונה בית־הדין האירופי לזכויות האדם. הוא הצהיר שעל עדי־יהוה ליהנות מחופש המחשבה, המצפון והדת, ושזכותם לדבר על אמונתם וללמדה לאחרים. בית־הדין לא היה פוסק כך אילו עדי־יהוה היו ידועים ככאלה הנוקטים אמצעי רמייה לא מוסריים על־מנת לצרף לשורותיהם חברים או המשתמשים בשיטות פסולות על־מנת להשתלט על מוחות מאמיניהם.
המונים ברחבי־העולם מכירים היטב את עדי־יהוה. אנו מפנים שאלה למיליונים שאינם עדי־יהוה אך לומדים את המקרא או לאלה שלמדו עימם בעבר, האם אי־פעם ניסו ’לשטוף את מוחך’? האם עדי־יהוה הפעילו עליך שיטות שנועדו להשתלט על מוחך? ”לא” תהא בוודאי תשובתך הכנה. ברור, שאילו נקטו הם שיטות מעין אלה, אזי מספר הקורבנות היה עצום והיה סותר בעליל כל טיעון המלמד זכות על עדי־יהוה.
”שקועים בעזרה לזולת”
לעתים קרובות, חברי כתות מנתקים עצמם מבני־משפחה, מידידים ואף מהחברה לחלוטין. האם זהו המצב אצל עדי־יהוה? ”איני משתייך לעדי־יהוה”, ציין כַּתב־חדשות מן הרפובליקה הצ׳כית. עם זאת, הוסיף: ”ברור לכל שהם [עדי־יהוה] בעלי חוסן מוסרי אדיר. ... הם מכירים ברשויות השלטון, אך מאמינים שמלכות אלהים לבדה מסוגלת להביא פתרון לכלל בעיותיה של האנושות. אולם, שימו־לב — אין הם קיצוניים. הם אנשים השקועים בעזרה לזולת”.
כמו־כן, אין הם חיים בקומונות, מנותקים מקרובי־משפחה ומאחרים. עדי־יהוה מכירים בכך שחובתם המקראית היא לאהוב את משפחותיהם ולדאוג להן. הם חיים בקרב אנשים בני כל הגזעים והדתות ועובדים עימם. כאשר פוגעים אסונות, הם מגיבים מייד בהחשת אספקת סעד דרושה ובסיוע הומניטרי אחר.
אף חשוב מכך, הם עוסקים בתוכנית חינוכית שאין לה אח ורע. לכמה דתות יש מערכת מאורגנת לעריכת ביקורים אישיים אצל כל פרט ופרט בסביבתן? עדי־יהוה עושים כן בלמעלה מ־200 ארצות וביותר מ־200 שפות! אכן, עדי־יהוה ”שקועים בעזרה לזולת”.
דבקות קפדנית במקרא
יש להודות, שעיקרי האמונה של עדי־יהוה שונים מאלה שאותם מלמדות הכנסיות. עדי־יהוה מאמינים שיהוה הוא האל הכל־יכול ושישוע הוא בנו, ולא חלק מאלוהות משולשת. אמונתם מעוגנת היטב ברעיון שמלכות אלהים היא היחידה שבכוחה להביא הקלה לאנושות הסובלת. הם מזהירים אנשים מפני השמדתו הקרובה של סדר־הדברים המושחת הנוכחי. הם מבשרים על הבטחת אלהים בנוגע לגן־עדן ארצי לבני־אנוש צייתנים. אין הם סוגדים לצלב. הם אינם חוגגים את חג־המולד. הם מאמינים שהנפש היא בת תמותה ושלא קיימת אש־גיהינום. הם לא יאכלו דם, אף לא יסכימו לקבל עירויי־דם. הם נמנעים ממעורבות פוליטית ומהשתתפות במלחמות. האם אי־פעם שאלת את עצמך מדוע עיקרי־האמונה של עדי־יהוה כה שונים?
עיתון במסצ׳וסטס, דיילי המפשייר גאזט, מסביר ש”הפרשנות המדויקת שלהם [של עדי־יהוה] למקרא אוסרת פעילויות רבות שאחרים מתייחסים אליהן כאל דבר מובן מאליו..., הכל במאמץ לחקות את דוגמתם של משיחיים בני המאה הראשונה לספירה ואת הכתוב במקרא” The Encyclopedia of Religion (האנציקלופדיה לדת) מסכימה ש”כל דבר שבו הם מאמינים מבוסס על המקרא. הם ’מוכיחים מהכתוב’ כמעט כל הצהרה של אמונה, בקבלם את סמכותו של המקרא ללא עוררין, ככזה הדוחה לחלוטין את המסורת”. הספר דת באמריקה מציין: ”הקבוצה מעולם לא סטתה מהתמקדותה בלימוד המקרא, ועיקרי־אמונתה נתמכים על־ידי מערכת עניפה של הפניות לכתבי־הקודש”.
מיהו מנהיגם?
דבקות קפדנית זו בעקרונות המקרא, היא הסיבה לכך שלא ניתן למצוא בקרב עדי־יהוה סגידה והערצה למנהיג אנושי שכה אופייניות לכתות כיום. הם דוחים את התפיסה של תארי־כבוד המבדילה בין הכמרים לבין צאן־מרעיתם. האנציקלופדיה לדת מצהירה כיאות על עדי־יהוה: ”כיתת כמורה ותארי־כבוד הינם אסורים”.
הם הולכים בעקבות ישוע המשיח כמנהיגם וכראש הקהילה המשיחית. היה זה ישוע שאמר: ”אך אתם אל ייקרא לכם ’רבי’, כי אחד הוא רבכם ואתם אחים כולכם. ואל תקראו ’אב’ לאיש מכם בארץ, כי אחד הוא אביכם שבשמים. גם אל תיקראו ’מורי תורה’, כי אחד הוא המורה שלכם — המשיח” (מתי כ״ג:8–12).
ברור איפוא, שעדי־יהוה רחוקים מלהיות כת כשם שישוע היה רחוק מלהיות זולל וסובא. יש להודות, לא כל מי שהושפע מהדיווחים הכוזבים על אודות ישוע ועל אודות תלמידיו התפתה להשמיצו. אחדים פשוט קיבלו מידע מוטעה. אם יש לך שאלות על עדי־יהוה ועל אמונתם, מדוע שלא תנסה להכירם מקרוב? דלתות אולמי־המלכות שלהם פתוחות לרווחה בפני כל אדם המחפש את האמת.
כמו־כן, תוכל להפיק תועלת ממחקרם המדוקדק בחיפוש אחר ידע מקראי מדויק, וללמוד כיצד לעבוד את אלהים בתואם עם דברי ישוע: ”אולם תבוא שעה, ועתה היא, שעובדי האל האמיתיים ישתחוו לאב ברוח ובאמת, כי עובדי אל כאלה מחפש לו האב” (יוחנן ד׳:23).
(מקור המאמרים: 1994/2/15)