מדוע עדי־יהוה עומדים על המשמר?
”עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם” (מתי כ״ד:42).
1. למי מתייחסת האזהרה ”עימדו על המשמר”?
לכל משרת אלהים — צעיר כמבוגר, חדש כוותיק — מתייחסת האזהרה המקראית הבאה: ”עימדו על המשמר”! (מתי כ״ד:42) מדוע כה חשוב הדבר?
2, 3. איזה אות תיאר ישוע בבירור, ומה גילתה התגשמות הנבואה? (ב) איזה מצב המתואר במתי כ״ד: 42, מעמיד במבחן את אמיתוּת אמונתנו, וכיצד?
2 לקראת סיום שירותו על הארץ, ניבא ישוע על אות נוכחותו הסמויה באון מלכות (מתי, פרקים כ״ד וכ״ה). הוא תיאר בבירור את עת נוכחותו המלכותית — והמאורעות שהתרחשו כהתגשמות לנבואה מצביעים על הכתרתו כמלך שמימי בשנת 1914. כמו־כן, הוא הצביע על מצב שיעמיד במבחן את אמיתוּת אמונתנו. בהתייחסו לעת שבה יחל בתפקידו כמוציא לפועל על־מנת להשמיד את סדר־הדברים המרושע הנוכחי במרוצת הצרה הגדולה, אמר ישוע: ”אבל את היום ההוא והשעה אין איש יודע, גם לא מלאכי השמים וגם לא הבן, אלא האב לבדו”. בהתייחסו לכך, ציין ישוע: ”על כן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם” (מתי כ״ד:36, 42).
3 אי הידיעה של היום והשעה שבהם תפרוץ הצרה הגדולה מחייבת אותנו, אם אנו טוענים להיות משיחיים, לחיות כמשיחיים אמיתיים מדי יום. האם אורח־חייך ישביע את רצונו של האדון כאשר תגיע הצרה הגדולה? או אם יקדים אותה מותך, האם הוא יזכור אותך כאחד ששירת בנאמנות את יהוה עד לקץ חייו הנוכחיים? (מתי כ״ד:13; ההתגלות ב׳:10).
התלמידים הקדומים התאמצו לעמוד על המשמר
4. מה יכולים אנו ללמוד מדוגמתו של ישוע לעירנות רוחנית?
4 ישוע המשיח עצמו הציב את המופת לעירנות רוחנית. הוא התפלל לאביו לעתים קרובות ובלהט (לוקס ו׳:12; כ״ב:42–44). כאשר ניצב בפני מבחנים, הוא הסתמך אך ורק על ההדרכה שמקורה הוא המקרא (מתי ד׳:3–10; כ״ו:52–54). הוא לא איפשר למאומה להסיח את דעתו מהפעילות שאותה הטיל עליו יהוה לבצע (לוקס ד׳:40–44; יוחנן ו׳:15). האם יכלו אלה שראו עצמם כתלמידי ישוע, להיות עירניים באותה מידה?
5. (א) מדוע התקשו שליחי ישוע לשמור על איזון רוחני? (ב) כיצד סייע ישוע לשליחיו לאחר הקמתו לתחייה?
5 לעתים, אפילו שליחי ישוע גילו חוסר יציבות. כתוצאה מלהיטות יתרה ומרעיונות מוטעים, נאלצו הם להתנסות באכזבות (לוקס י״ט:11; מעשי־השליחים א׳:6). בטרם למדו לשים את בטחונם המלא ביהוה, מבחנים פתאומיים ערערו את יציבותם. לכן, כאשר נעצר ישוע, ברחו שליחיו. מאוחר יותר באותו לילה, פטרוס, מתוך פחד, שב והכחיש שהכיר את המשיח. עדיין השליחים לא שתו לבם לאזהרת ישוע: ”הייו ערים והתפללו” (מתי כ״ו:41, 55, 56, 69–75). לאחר תחייתו, השתמש ישוע בכתבי־הקודש כדי לחזק את אמונתם (לוקס כ״ד:44–48). וכאשר נראה היה, כי אחדים מהם עלולים היו להעמיד את השירות שהוטל עליהם לבצע במקום השני בחייהם, חיזק ישוע את מניעיהם להתמקד בפעילות החשובה יותר (יוחנן כ״א:15–17).
6. מפני אילו שתי מלכודות ישוע הזהיר מראש את תלמידיו?
6 קודם לכן, הזהיר ישוע את תלמידיו שאל להם להיות חלק מן העולם (יוחנן ט״ו:19). כמו־כן, יעץ להם לא לרדות זה בזה, אלא לשרת יחדיו כאחים (מתי כ׳:25–27; כ״ג:8–12). האם שעו הם לעצתו? האם העמידו במקום הראשון בחייהם את העבודה שהטיל עליהם לבצע?
7, 8. (א) כיצד העדויות על המשיחיים בני המאה הראשונה מגלות, שהם שתו לבם לאזהרתו של ישוע? (ב) מדוע חשוב היה להמשיך לגלות עירנות רוחנית?
7 כל עוד היו השליחים בחיים, הם הגנו על הקהילות. ההיסטוריה מעידה על כך שהמשיחיים הקדומים לא היו מעורבים בענייניה הפוליטיים של האימפריה הרומית, ושלא היתה בקרבם כיתת כמורה מורמת מעם. מאידך, הם היו מכריזים נלהבים של מלכות אלהים. עד לשלהי המאה הראשונה לספירה, הם כבר הטיפו בכל רחבי האימפריה הרומית, ועשו תלמידים באסיה, באירופה ובצפון אפריקה (קולוסים א׳:23).
8 אולם, אין משמעם של הישגים אלה במלאכת ההטפה שלא היה עוד צורך לעמוד על המשמר מבחינה רוחנית. ביאתו של ישוע שנובאה מראש, עתידה היתה להתרחש בעתיד הרחוק. ובתחילת המאה השניה לספירה, התעוררו בקהילה מצבים שהעמידו בסכנה את רוחניותם של המשיחיים. באיזה אופן?
אלה שחדלו לעמוד על המשמר
9, 10. (א) בעקבות מות השליחים, אילו התפתחויות הראו, כי רבים שטענו להיות משיחיים לא עמדו על המשמר? (ב) אילו פסוקים המצוינים בסעיף זה יכולים היו לעזור לאלה שטענו כי הם משיחיים להישאר חזקים מבחינה רוחנית?
9 אחדים שהצטרפו לקהילה החלו לבטא את אמונתם במונחים של הפילוסופיה היוונית, על־מנת להפוך את בשורתם למקובלת יותר בעיני אנשי העולם. בהדרגה, תורות אליליות, כגון השילוש ונצחיות הנפש, הפכו לחלק ממשיחיות שנטמאה. הדבר הוביל לנטישת התקווה לאלף שנות המלכות. מדוע? משום שאלה שאימצו את האמונה בנצחיות הנפש הסיקו, שכל ברכות שלטון המשיח תושגנה בתחום הרוחני באמצעות נפש אשר תמשיך להתקיים לאחר מות הגוף האנושי. לכן, לא ראו הם כל צורך לצפות בדריכות לנוכחות המשיח באון מלכות. (השווה גלטים ה׳:7–9; קולוסים ב׳:8; תסלוניקים א׳. ה׳:21.)
10 מצב זה זכה להבלטה על־ידי התפתחויות נוספות. אחדים שטענו להיות משגיחים משיחיים, החלו להשתמש בקהילותיהם כאמצעי להשגת מעמד אישי. בצורה מתוחכמת הם יִיחסו לדעותיהם ולתורותיהם האישיות חשיבות השווה לזו של המקרא ואף העולה עליה. בהגיע שעת־הכושר, כנסיה כופרת זו אף העמידה עצמה לשירות ענייניהן הפוליטיים של מדינות (מעשי־השליחים כ׳:30; פטרוס ב׳. ב׳:1, 3).
תוצאותיה של עירנות מוגברת
11, 12. מדוע הרפורמציה הפרוטסטנטית לא ציינה שיבה אל עבודת־אלהים אמיתית?
11 כעבור מאות שנים של שחיתות מצד הכנסיה הרומית־קתולית, מספר רפורמטורים (מְתקני־דת) בני המאה ה־16 החלו לדבר ללא חשש. אך, הדבר לא הצביע על שיבה לעבודת־אלהים אמיתית. מדוע?
12 אף־על־פי שקבוצות פרוטסטנטיות שונות השתחררו מהשפעתה החזקה של רומא, נשאו הן עימן רבים מעיקרי האמונה והמנהגים הבסיסיים של הכפירה — התפישה של כמורה הנבדלת מצאן מרעיתה, וכן האמונה בשילוש, בנצחיות הנפש ובעינויי־נצח לאחר המוות. כמו־כן, בדומה לכנסיה הרומית־קתולית, הן המשיכו להיות חלק מן העולם, בהיותן בעלות ברית של הגורמים הפוליטיים. לפיכך, הן נטו לדחות כל ציפייה לביאתו של המשיח כמלך.
13. (א) מה מראה, שהיו אנשים שהוקירו באמת ובתמים את דבר־אלהים? (ב) במרוצת המאה ה־19, באיזה מאורע גילו עניין מיוחד אחדים שהתיימרו להיות משיחיים? (ג) מדוע התאכזבו רבים?
13 עם זאת, ניבא ישוע שלאחר מות השליחים, יורשי המלכות האמיתיים (שאותם המשיל לחיטים) ימשיכו לגדול לצד המשיחיים המדומים (או העשבים הרעים) עד לעת הקציר (מתי י״ג:29, 30). כיום אין ביכולתנו למנות בוודאות מלאה את אלה שהחשיב האדון כחיטים. אולם ראוי לציין, שבמרוצת המאות ה־14, ה־15 וה־16, היו אנשים שסיכנו את חירותם והשליכו נפשם מנגד כדי לתרגם את כתבי־הקודש לשפה שתהא מובנת לאדם מן השורה. היו אחרים אשר לא זו בלבד שקיבלו את המקרא כדבר־אלהים, אלא אף דחו את השילוש כעיקרון לא מקראי. אחדים דחו את האמונה בנצחיות הנפש ובעינויים באש־גיהינום מכיון שאין היא תואמת לחלוטין את דבר־אלהים. כמו־כן, במרוצת המאה ה־19, כתוצאה מחֵקר מקרא שהלך וגבר, קבוצות בארצות־הברית, בגרמניה, באנגליה וברוסיה החלו להביע את אמונתן שעת שיבתו של המשיח קרבה ובאה. אולם, מרבית ציפיותיהם נכזבו. מדוע? במידה רבה, משום שסמכו יתר־על־המידה על בני־אדם ולא סמכו דיים על המקרא.
הדרך שבה הללו הוכיחו שעמדו על המשמר
14. תאר את הגישה שנקטו צ׳. ט. ראסל ועמיתיו כלפי לימוד המקרא.
14 אזי, בשנת 1870, צ׳ארלס טייז ראסל ואחדים מעמיתיו הקימו קבוצה ללימוד המקרא באַלֶגֵני, פנסילבניה. הם לא היו הראשונים שהבחינו ברבות מהאמיתות המקראיות שאימצו לעצמם, אך כאשר למדו, עשו להם הרגל לבחון בקפידה את כל הפסוקים שהתייחסו לשאלה שהועלתה.a מטרתם לא היתה למצוא פסוקים שתמכו ברעיון שהגו מראש, אלא להיות בטוחים שהסיקו מסקנות שתאמו לחלוטין את מה שציין המקרא בנושא.
15. (א) מה הבינו אחרים מלבד אח ראסל? (ב) מה ציין את תלמידי המקרא כשונים מאחרים?
15 קדמו להם אחרים אשר הבינו, שהמשיח ישוב באופן סמוי־מן־העין כדמות רוחנית. אחדים הבינו שמטרת שיבתו של המשיח היתה לא להעלות באש את כדור־הארץ ולמחות ממנו כל נפש חיה, אלא לברך את כל משפחות האדמה. היו אף כאלה שהגיעו למסקנה ששנת 1914 תציין את סיום עתות הגויים. אולם, עבור תלמידי המקרא עמיתיו של אח ראסל, היוו אלה יותר מאשר נושאים לדיון תיאולוגי. הם בנו את חייהם על בסיס אמיתות אלה, ופרסמו אותן בקנה־מידה בינלאומי, חסר־תקדים לאותה תקופה.
16. מדוע כתב אח ראסל בשנת 1914: ”אנו בתקופת מבחן”?
16 בכל זאת, היה עליהם לעמוד על המשמר. מדוע? לדוגמה, אף־על־פי שידעו ששנת 1914 צוינה על־ידי נבואה מקראית, לא ידעו הם בוודאות מה בדיוק עמד להתרחש בשנה ההיא. הדבר העמידם במבחן. בחוברת המצפה מ־1 בנובמבר 1914, כתב אח ראסל: ”הבה נזכור שאנו בתקופת מבחן. ... אם קיימת סיבה כלשהי שתגרום לאדם כלשהו לנטוש את האמונה באדון ובאמיתו ולחדול להקריב למענו, אזי לא היתה זו אהבת אלהים שבלב בלבד אשר קידמה את ההתעניינות באדון, אלא מדובר בדבר־מה אחר; יתכן שהיתה זו התקווה שהעת שנותרה קצרה; ההקדשה היתה לזמן קצוב בלבד”.
17. כיצד שמרו א. ה. מקמילן ודומיו על איזון רוחני?
17 אחדים נטשו את השירות ליהוה כבר אז. אולם, א. ה. מקמילן היה אחד מאלה שלא עשו כן. שנים לאחר מכן, סיפר בגילוי־לב: ”לעתים, ציפיותינו לתאריך מסוים עלו על אלה שהבטיח המקרא”. מה סייע בידו לשמור על איזון רוחני? הוא הבין, לדבריו, ש”כאשר לא התממשו הציפיות הללו, לא שינה הדבר את מטרות אלהים”. הוא הוסיף: ”למדתי, שעלינו להודות בטעויותינו ולהמשיך לחקור את דבר־אלהים לקבלת הארה נוספת”.b בענווה, איפשרו תלמידי מקרא קדומים אלה לדבר־אלהים לתקן את השקפתם (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
18. כיצד הביאה העירנות המשיחית תועלת הדרגתית בנושא ההיבדלות מן העולם?
18 במרוצת השנים שחלפו מאז, לא פחת הצורך מצדם לעמוד על המשמר. כמובן, הם ידעו שאל למשיחיים להיות חלק מן העולם (יוחנן י״ז:14; יעקב ד׳:4). בתואם עם כך, לא הצטרפו הם לנצרות בתמיכה בחבר־הלאומים כביטוי הפוליטי של מלכות אלהים. אך, לא היה זה אלא בשנת 1939 שהבינו בבירור את נושא הניטרליות המשיחית. (ראה המצפה מ־1 בנובמבר 1939, באנגלית.)
19. אילו ברכות נבעו בנושא ההשגחה על הקהילה בשל עמידתו של האירגון על המשמר?
19 מעולם לא היתה בקרבם כיתת כמורה, אף־על־פי שכמה מזקני־הקהילה שנבחרו סברו שכל שנדרש מהם היה הטפה במסגרת הקהילה. אולם, תוך רצון עז לפעול בקנה אחד עם כתבי־הקודש, בחן האירגון מחדש את תפקידם של זקני־הקהילה לאור הכתוב במקרא, בעשותו כן שוב ושוב באמצעות מאמרים בחוברת המצפה. שינויים אירגוניים בוצעו בתואם עם הנאמר בכתבי־הקודש.
20–22. בהדרגה, כיצד האיץ האירגון כולו את הכנותיו כדי להשלים את הפעילות הכלל־עולמית של הטפת המלכות, שנחזתה מראש?
20 האירגון כולו האיץ את הכנותיו על־מנת להשלים במלואה את הפעילות שדבר־אלהים יִיעד לימינו (ישעיהו ס״א:1, 2). עד לאיזו מידה היה צורך להפיץ את הבשורה הטובה בימינו? ישוע ציין: ”תחילה צריך שהבשורה תוכרז לכל הגויים” (מרקוס י״ג:10). מנקודת מבט אנושית, לא אחת נראתה משימה זו בלתי אפשרית.
21 אולם, תוך ביטחון במשיח כראש הקהילה, כיתת העבד הנאמן והנבון נעה קדימה (מתי כ״ד:45). בנאמנות ובנחישות הצביעה היא בפני משרתי יהוה על הפעילות שיש לבצע. מ־1919 ואילך, הושם דגש הולך וגדל על שירות־השדה. לגבי רבים, לא היה זה קל ללכת מבית לבית ולשוחח עם זרים (מעשי־השליחים כ׳:20). אולם, מאמרים לימודיים כגון ”אשרי האמיצים” (ב־1919) ו”חיזקו ואימצו” (ב־1921), עזרו לאחדים להתחיל בפעילות, תוך ביטחון ביהוה.
22 הקריאה בשנת 1922, ”פרסמו, פרסמו, פרסמו את המלך ואת מלכותו” סיפקה את התמריץ הדרוש כדי להעניק לפעילות זו את החשיבות הראויה לה. משנת 1927 ואילך, זקני־קהילה שלא קיבלו על עצמם אחריות מקראית זו, הוסרו מתפקידם. בערך באותה עת, נציגיה הנודדים של החברה, מונו לארגן את השירות באזורים שבהם שירתו, והעניקו הדרכה אישית למבשרים בשירות־השדה. לא כל אחד יכול היה לשרת כחלוץ, אך בסופי שבוע הקדישו רבים ימים שלמים לשירות, כאשר החלו מוקדם בבוקר, למעט הפסקה קצרה בלבד לאכילת כריך, והמשיכו בשירות עד לשעות אחר־הצהריים המאוחרות. היו אלה זמנים הרי־חשיבות של התפתחות תיאוקרטית, ואנו מפיקים תועלת רבה מסקירת הדרך שבה הנהיג יהוה את משרתיו. הוא ממשיך לעשות כן. בברכתו, תגיע פעילות הטפת הבשורה הטובה על המלכות המיוסדת לסיום מוצלח.
האם הנך עומד על המשמר?
23. באשר לאהבה משיחית ולהיבדלות מן העולם, כיצד נוכל באופן אישי להוכיח שאנו עומדים על המשמר?
23 תוך היענות להדרכת יהוה, אירגונו ממשיך לעודדנו להיות ערים למנהגים ולגישות העלולים לזהותנו כחלק מן העולם, ולפיכך גם לסכנה שמא ’נעבור’ יחד עימו (יוחנן א׳. ב׳:17). במקביל, עלינו לעמוד על המשמר באופן אישי בכך שניענה להדרכת יהוה. כמו־כן, יהוה מעניק לנו הכוונה בנוגע לחיים ולפעילות בצוותא. אירגונו עוזר לנו לגדול בהערכה למשמעותה האמיתית של אהבה משיחית (פטרוס א׳. ד׳:7, 8). עמידתנו על המשמר דורשת מאמצים כנים מצדנו ליישם עצה זו, חרף אי־השלימות האנושית.
24, 25. באילו היבטים חשובים עלינו לעמוד על המשמר, ואיזו תוחלת ניצבת לנגד עינינו?
24 העבד הנאמן והנבון הזכיר לנו בהתמדה: ”בטח אל יהוה בכל לבך, ואל בינתך אל תישען” (משלי ג׳:5). ”התמידו להתפלל” (תסלוניקים א׳. ה׳:17). קיבלנו עצה ללמוד לבסס את החלטותינו על דבר־אלהים, לאפשר לדברו להיות ’נר לרגלנו ואור לנתיבתנו’ (תהלים קי״ט:105). תוך אהבה, זכינו לעידוד להעמיד בראש מעיינינו את פעילות הטפת הבשורה הטובה על מלכות אלהים, הפעילות שעליה ניבא ישוע שתתרחש בימינו (מתי כ״ד:14).
25 אכן, העבד הנאמן והנבון עומד על המשמר. אישית, גם עלינו לעמוד על המשמר. בעשותנו כן, הבה נהיה בין אלה שיימצאו ראויים להתייצב לפני בן־האדם כאשר יבוא להוציא אל הפועל את משפטי אלהים (מתי כ״ד:30; לוקס כ״א:34–36).
(מקור המאמר: 1994/5/1)
[הערות שוליים]
a Faith on the March (האמונה צועדת קדימה), מאת א. ה. מקמילן, בהוצאת חברת פרנטיס־הול, 1957, עמודים 19–22.
b ראה המצפה מ־15 באוגוסט 1966, עמודים 504–510, באנגלית.
שאלות חזרה
◻ בהתאם לנאמר במתי כ״ד: 42, מדוע עלינו לעמוד על המשמר?
◻ כיצד שמרו ישוע ותלמידיו בני המאה הראשונה לספירה על עירנות רוחנית?
◻ מאז 1870, אילו התפתחויות חלו עקב עמידתם על המשמר של משרתי יהוה?
◻ מה יוכיח שבאופן אישי אנו עומדים על המשמר?
[תמונה בעמוד 29]
ישוע היה עסוק בפעילות שאביו הטיל עליו לבצע. הוא גם התפלל בלהט
[תמונה בעמוד 31]
למעלה מ־000,700,4 מכריזי מלכות פעילים כיום ברחבי־העולם