’עמוד על המשמר’ — עת המשפט באה!
המידע במאמר לימודי זה מבוסס על החוברת עמוד על המשמר! שיצאה לאור בכינוסים המחוזיים שהתקיימו ברחבי העולם ב־2004/2005.
”עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם” (מתי כ״ד:42).
1, 2. לְמה השווה ישוע את ביאתו?
מה היית עושה אילו ידעת שמסתובב בשכונה שלך גנב? ודאי היית פוקח עין ועומד על המשמר על מנת להגן על יקיריך ולשמור על רכושך. הרי הגנב לא שולח הודעה לפני שהוא בא. להיפך, הוא מתגנב בחשאי ובא במפתיע.
2 לא אחת השתמש ישוע בהתנהגותו של הגנב כמשל (לוקס י׳:30; יוחנן י׳:10). כאשר דיבר על מאורעות שיקרו במרוצת עת הקץ, לפני שיבוא להוציא לפועל את משפטו, הזהיר ישוע: ”עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם. וזאת דעו: אילו ידע בעל הבית באיזו אשמורה יבוא הגנב, היה שוקד ולא מניח לו לחדור לביתו” (מתי כ״ד:42, 43). ישוע המשיל את ביאתו לזו של הגנב, שמגיע במפתיע.
3, 4. (א) מה מתבקש ממי ששמים לב לאזהרתו של ישוע לגבי בואו? (ב) אילו שאלות מתעוררות?
3 המשל התאים לנמשל, שהרי הזמן המדויק בו יבוא ישוע אינו ידוע. ישוע ציין לפני כן באותה הנבואה: ”את היום ההוא והשעה אין איש יודע, גם לא מלאכי השמיים וגם לא הבן, אלא האב לבדו” (מתי כ״ד:36). לכן האיץ בתלמידיו: ”הייו מוכנים” (מתי כ״ד:44). מי שישימו לב לאזהרתו של ישוע יהיו מוכנים בכל שעה שיבוא בתור המוציא לפועל מטעם יהוה.
4 אך מתעוררות כמה שאלות חשובות: האם אזהרתו של ישוע מופנית אך ורק לאנשי העולם, או שגם המשיחיים האמיתיים צריכים ’לעמוד על המשמר’? מדוע דחוף ’לעמוד על המשמר’, ומה כרוך בכך?
למי מופנית האזהרה?
5. מניין לנו שהאזהרה ”עימדו על המשמר” מופנית למשיחיים האמיתיים?
5 אין עוררין על כך שלגבי אנשי העולם, המתעלמים מן האזהרה על האסון הקרב ובא, ביאתו של האדון תהיה כמו זו של גנב (פטרוס ב׳. ג׳:3–7). אך מה לגבי המשיחיים האמיתיים? השליח פאולוס כתב לאחיו לאמונה: ”אתם יודעים היטב שיום יהוה יבוא כגנב בלילה” (תסלוניקים א׳. ה׳:2). אין בלבנו ספק ש”יום יהוה יבוא”. אבל האם זה גורע מן הצורך לעמוד על המשמר? שים לב שדווקא לתלמידיו אמר ישוע: ”בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם” (מתי כ״ד:44). וכאשר קודם לכן הפציר בתלמידיו לבקש תחילה את המלכות, הזהיר אותם: ”הייו מוכנים, כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם” (לוקס י״ב:31, 40). האין זה ברור אפוא שישוע חשב על תלמידיו כאשר הזהיר: ”עימדו על המשמר”?
6. מדוע עלינו ’לעמוד על המשמר’?
6 מדוע עלינו ’לעמוד על המשמר’ ו’להיות מוכנים’? ישוע הסביר: ”אותה עת יהיו שניים בשדה, אחד יילקח ואחד ייעזב; שתיים טוחנות בריחיים — אחת תילקח ואחת תיעזב” (מתי כ״ד:40, 41). מי שיהיו מוכנים ”יילקחו”, כלומר יינצלו מהשמדת העולם המרושע הזה. אחרים ’ייעזבו’ לאבדון מפני שגילו אנוכיות והיו עסוקים מדי בענייניהם האישיים. יכול מאוד להיות שיהיו ביניהם כאלה שבעבר הוארו עיניהם, ולאחר מכן חדלו לעמוד על המשמר.
7. מה אי־ידיעת מועד הקץ מאפשרת לנו לעשות?
7 העובדה שאיננו יודעים בדיוק באיזה יום יבוא קץ הסדר הנוכחי מאפשרת לנו להוכיח שאנו משרתים את אלוהים מתוך מניע טהור. מדוע? אולי נראה לנו שהקץ מתעכב כבר הרבה מאוד זמן. לצערנו, משיחיים שאימצו לעצמם חשיבה כזו נעשו פחות קנאים ופחות נלהבים בשירות יהוה. אך כאשר הקדשנו את עצמנו ליהוה, התחייבנו בפניו לעבוד אותו ללא סייג. מי שמכירים את יהוה יודעים שקנאות והתלהבות של הרגע האחרון לא ירשימו אותו. הוא רואה ללבב (שמואל א׳. ט״ז:7).
8. כיצד האהבה ליהוה מניעה אותנו לעמוד על המשמר?
8 אנו אוהבים את יהוה בכל לבנו, ומסיבה זו עשיית רצונו היא התענוג הגדול ביותר עבורנו (תהלים מ׳:9; מתי כ״ו:39). אנחנו גם רוצים לשרת את יהוה לנצח. תקווה זו אינה מאבדת מערכה רק מפני שאנו צריכים לחכות קצת יותר ממה שחשבנו. אנו עומדים על המשמר בראש ובראשונה משום שאנו נכספים לראות כיצד יום יהוה יגשים את מטרת אלוהים. אנחנו משתוקקים להיות רצויים בעיני אלוהים, ולכן מיישמים את העצות שבדברו ומבקשים תחילה את מלכותו (מתי ו׳:33; יוחנן א׳. ה׳:3). נראה כעת כיצד העמידה על המשמר אמורה להשפיע על החלטותינו ועל חיי היומיום שלנו.
לאן מועדות פניך?
9. מדוע קיים צורך דחוף שהאנשים בעולם יבינו את משמעות הזמנים שלנו?
9 רבים כיום מודעים לכך שבעיות חמורות ואירועים מזעזעים הפכו לדבר שבשגרה, וייתכן שהם לא מרוצים מהכיוון של חייהם. אבל האם הם מודעים למשמעות האמיתית של מאורעות העולם? האם הם מבינים שאנו חיים ב”סיום הסדר העולמי”? (מתי כ״ד:3, ע״ח) האם הם ערים לעובדה שהאנוכיות, האלימות והרשע הנפוצים כל כך בעולמנו מהווים עדות לכך שאנו חיים ב”אחרית הימים”? (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5) דחוף ביותר שהם יבינו את המשמעות של כל הדברים הללו ויחשבו לאן מועדות פניהם.
10. מה עלינו לעשות כדי לוודא שאנו עומדים על המשמר?
10 ומה לגבינו? בכל יום אנחנו מקבלים החלטות בנוגע לתעסוקה, בריאות, משפחה ועניינים הקשורים לעבודת אלוהים. ידוע לנו מה כתוב במקרא ואנחנו עושים מאמץ ליישם את הדברים. אם כן, כדאי שנשאל את עצמנו: ’האם אני מרשה לדאגות החיים להסיח את דעתי? האם הפילוסופיות של העולם וצורת החשיבה שלו מכתיבות את הבחירות שלי בחיים?’ (לוקס כ״א:34–36; קולוסים ב׳:8) עלינו להמשיך להראות שאנחנו בוטחים ביהוה בכל לבנו ולא נשענים על הבנתנו אנו (משלי ג׳:5). כך ’נשיג את החיים האמיתיים’ — חיי נצח בעולם החדש שיכונן אלוהים (טימותיאוס א׳. ו׳:12, 19).
11–13. מה אנו למדים ממה שאירע (א) בימי נוח? (ב) בימי לוט?
11 המקרא מכיל כמה וכמה לקחים לדוגמה שיכולים לעזור לנו לעמוד על המשמר. חשוב למשל על ימי נוח. אלוהים דאג לכך שתושמע אזהרה די זמן מראש. אבל מלבד נוח ובני ביתו, האנשים פשוט לא שמו לב (פטרוס ב׳. ב׳:5). ישוע אמר על כך: ”כימי נוח כן יהיה בואו של בן האדם. כמו שבימים קודם למבול היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נוח לתיבה ולא ידעו [”לא שמו לב”, ע״ח] עד שבא המבול וסחף את הכול, כך יהיה גם בואו של בן האדם” (מתי כ״ד:37–39). מה אנו למדים מזה? אם אנו מרשים לענייני העולם — אפילו לענייני היומיום — לדחוק הצידה את הפעילויות הרוחניות שאלוהים מבקש מאיתנו לשים במקום הראשון, אזי עלינו לחשוב ברצינות על מצבנו (רומים י״ד:17).
12 תן דעתך גם לימי לוט. העיר סדום, שבה התגוררו לוט ומשפחתו, שגשגה מבחינה חומרית אך הגיעה לשפל המדרגה מבחינה מוסרית. יהוה שלח את מלאכיו להשמיד את המקום. המלאכים האיצו בלוט ובמשפחתו להימלט מסדום ולא להביט לאחור. בעידוד המלאכים הם אכן עזבו את העיר. אך מסתבר שאשתו של לוט לא יכלה להפסיק לחשוב על ביתה בסדום. בניגוד למצוות אלוהים היא הביטה לאחור ושילמה על כך בחייה (בראשית י״ט:15–26). ישוע הזהיר לגבי העתיד ואמר: ”זיכרו את אשת לוט”. האם אנו נשמעים לאזהרתו? (לוקס י״ז:32).
13 מי שנשמעו לאזהרות אלוהים ניצלו. כך היה במקרה של נוח ומשפחתו וכך היה במקרה של לוט ובנותיו (פטרוס ב׳. ב׳:9). כשאנו חושבים על האזהרה הטמונה בדוגמאות הללו, אנו שואבים עידוד גם ממסר הישועה שבהן עבור אוהבי הצדק. לבנו מתמלא בציפייה ודאית להתגשמות הבטחת אלוהים בדבר ’שמיים חדשים וארץ חדשה’ אשר ”צדק ישכון בם” (פטרוס ב׳. ג׳:13).
’עת המשפט באה’
14, 15. (א) מה כלול ב”עת” המשפט? (ב) מה כרוך בצו ’לירוא את אלוהים ולתת לו כבוד’?
14 מה צפוי לנו כיום בעודנו עומדים על המשמר? ספר ההתגלות מתווה צעדים הדרגתיים בהתגשמות מטרת אלוהים, וחיוני שנפעל בהתאם לכתוב בו אם ברצוננו להיות מוכנים. הנבואה מתארת בלשון חיה אירועים שיתרחשו ב”יום האדון”, שהתחיל עם המלכת ישוע בשמיים ב־1914 (ההתגלות א׳:10). הספר מפנה את תשומת לבנו למלאך אשר ניתנה לו ”בשורת עולם לבשר”. הוא מכריז בקול גדול: ”יראו את אלוהים ותנו לו כבוד, כי באה עת משפטו” (ההתגלות י״ד:6, 7). ”עת” המשפט היא תקופה קצרה; היא כוללת הן את הכרזת המשפטים המוזכרים בנבואה זו והן את הוצאתם לפועל. אנו חיים כיום בתקופה זו.
15 כעת, לפני סוף עת המשפט, נאמר לנו: ”יראו את אלוהים”. מה כרוך בכך? יראת אלוהים נאותה מניעה אותנו לסור מרע (משלי ח׳:13). הכבוד העמוק שאנו רוחשים לאלוהים דוחק בנו להקשיב לו. לא נהיה עסוקים מכדי לקרוא באופן קבוע בדברו, המקרא. גם לא נקל ראש בעצת אלוהים לנכוח באסיפות הקהילה (עברים י׳:24, 25). אנו נוקיר את הזכות לבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים שבידי המשיח, ונבצע את שירותנו בהתלהבות. בנוסף לכך, נבטח ביהוה בלב שלם בכל עת (תהלים ס״ב:9). מתוך הכרה במעמדו של יהוה כריבון היקום, נכבד אותו וניכנע לו מרצון כריבון חיינו. האם אתה באמת ירא את אלוהים ונותן לו כבוד בכל הדרכים הללו?
16. מדוע ניתן לומר שהמשפט נגד בבל הגדולה, ככתוב בההתגלות י״ד:8, כבר יצא אל הפועל?
16 בהמשך פרק י״ד בספר ההתגלות מתוארים מאורעות נוספים המתרחשים בעת המשפט. תחילה מוזכרת בבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות הכזב: ”מלאך אחר, שני, בא... ואמר: ’נפלה נפלה בבל הגדולה’” (ההתגלות י״ד:8). מנקודת מבטו של אלוהים, בבל הגדולה כבר נפלה. ב־1919 שוחררו עבדיו המשוחים של יהוה מן השבי לתורות ולמנהגים בבליים, אשר זה אלפי שנים משעבדים עמים ואומות (ההתגלות י״ז:1, 15). מאז הם יכלו להתמסר לקידום עבודת אלוהים הטהורה ולהכריז בכל קצווי תבל את הבשורה על מלכות אלוהים (מתי כ״ד:14).
17. מה צריך לעשות כדי לצאת מבבל הגדולה?
17 אך בזאת לא תמו משפטי אלוהים נגד בבל הגדולה. השמדתה הסופית תבוא בקרוב (ההתגלות י״ח:21). לא לחינם מאיץ המקרא ביושבי תבל כולה: ”צאו ממנה [מבבל הגדולה]... פן תשתתפו בחטאותיה” (ההתגלות י״ח:4, 5). איך אפשר לצאת מבבל הגדולה? לא רק על־ידי ניתוק כל קשר עם דתות כזב. השפעה בבלית ניכרת בהרבה חגים ומנהגים פופולאריים, וכן גם במתירנות המינית הרווחת בעולם, בבידור הספיריטיסטי ובתחומים רבים אחרים. לפיכך, כדי לעמוד על המשמר חיוני שנוכיח הן במעשינו והן במאוויי לבנו שאנחנו נבדלים מבבל הגדולה בכל המובנים.
18. ממה נזהרים משיחיים ערניים לאור הכתוב בההתגלות י״ד:9, 10?
18 בההתגלות י״ד:9, 10 מתואר היבט נוסף של ’עת המשפט’. מלאך אחר אומר: ”כל המשתחווה לחיה ולצלמה ומקבל תו על מצחו או על ידו, גם הוא ישתה מיין חרון אלוהים”. מדוע? ’החיה וצלמה’ מסמלים שלטונות אנוש, שאינם מכירים בריבונות יהוה. משיחיים ערניים נזהרים שבגישתם ובהתנהגותם אין הם נושאים את תו העבדות לגורמים המסרבים להכיר בריבונותו העליונה של יהוה, אלוהי האמת. המשיחיים יודעים שמלכות אלוהים כבר נוסדה בשמיים ושהיא תשים קץ לכל צורות השלטון של האדם ותקום לעולם (דניאל ב׳:44).
אל תאבד את תחושת הדחיפות!
19, 20. (א) מה ללא ספק ינסה השטן לעשות ככל שנתקרב לקץ אחרית הימים? (ב) מה עלינו להיות נחושים בדעתנו לעשות?
19 ככל שנתקרב לקץ אחרית הימים, הלחצים והפיתויים רק יתגברו. כל עוד אנו חיים בסדר העולמי הישן הזה וסובלים מאי־השלמות שלנו, אנו מושפעים מדברים כגון בריאות לקויה, זקנה, מות יקירים, רגשות פגועים, אכזבה לנוכח אדישות של מי שאנו מבשרים להם על דבר־אלוהים, ועוד כהנה וכהנה. אך בל נשכח שהשטן רוצה יותר מכל דבר אחר לנצל את הלחצים הללו כדי לגרום לנו להרים ידיים ושנפסיק לבשר, או שנפסיק לחיות בהתאם לעקרונות אלוהים (אפסים ו׳:11–13). זה לא הזמן לאבד את תחושת הדחיפות לגבי תקופתנו!
20 ישוע ידע שיופעל עלינו מכבש לחצים במטרה שנתייאש ונרים ידיים, ולכן הורה לנו: ”עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם” (מתי כ״ד:42). אם כן, הבה תמיד נהיה ערים למיקומנו בזרם הזמן. הבה נהיה מודעים בכל עת לתכסיסים שהשטן משתמש בהם כדי לגרום לנו להאט את הקצב או לומר נואש. הבה נהיה נחושים לבשר על מלכות אלוהים בקנאות מוגברת ובנחישות גדולה יותר. כן, הבה נשמור על תחושת דחיפות בעודנו נשמעים לאזהרתו של ישוע: ”עימדו על המשמר”. כך ניתן ליהוה כבוד ונזכה לברכתו הנצחית.
מהי תשובתך?
• מניין לנו שאזהרתו של ישוע, ”עימדו על המשמר”, מופנית למשיחיים האמיתיים?
• אילו דוגמאות מקראיות יכולות לעזור לנו ’לעמוד על המשמר’?
• מהי עת המשפט, ומה דחוף שנעשה לפני קיצה?
[תמונה בעמוד 23]
ישוע המשיל את ביאתו לזו של הגנב
[תמונה בעמוד 24]
קרוב חורבנה של בבל הגדולה
[תמונות בעמוד 25]
הבה נבשר בקנאות מוגברת ובנחישות גדולה יותר