חיפושם אחר דת האמת
עוד משחר ילדותם, חיפשו כמה אנשים אחר תשובות מניחות את הדעת לשאלותיהם בנוגע לחיים. בצעירותם, יתכן שנכחו בטקסים דתיים. אולם, רבים מהם הגיעו למסקנה שהתשובות שקיבלו והפולחן בכנסיה, לא סיפקו להם עזרה של ממש כדי להתמודד עם בעיות החיים.
הם עשויים לומר כי הם עדיין משתייכים לדת הוריהם, אף־על־פי שהם נוכחים בטקסים דתיים לעתים רחוקות בלבד. לאור דברי בישוף הכנסיה האנגליקנית, האמונה שנותרה בהם כמעט שאינה משפיעה על חייהם. הם דחקו את דתם לקרן זווית. אחרים, שהצביעות שהם רואים בחוגים הדתיים מעוררת בהם שאט נפש, דחו כליל את הדת. עם זאת, שאלותיהם באשר לחיים נותרו בעינן.
הסיבות לספקות הרציניים המקננים באחדים
מרבית האנשים יודעים כי יש לכנסיות רבות מוסדות, שמטרתם לסייע לחסרי בית, לחלק מזון לנזקקים ולממן אירועי תרבות. אולם, הם שומעים כמעט מדי יום על אלימות ועל שפיכות־דמים שמקורן בדת, לא רק בקרב אלה שאינם נוצרים אלא גם בקרב המתיימרים להיות משיחיים. האם על הדבר להפתיענו, אם הם מפקפקים באמיתות דתן של קבוצות המעורבות באלימות מעין זו?
רבים, אשר חונכו על ברכי הדת, נהגו לחשוב שבתי־יתומים שבמימון הכנסיה, הם דבר נפלא. אך בשנים האחרונות, הם נדהמו, כאשר נודע להם כי במקומות רבים כמרים מואשמים בהתעללות מינית בילדים שנמסרו להשגחתם. תחילה, סברו האנשים כי האשמה רובצת רק על כתפיהם של כמרים מעטים. כיום, חלק מן האנשים תוהים אם אין ליקוי יסודי בכנסיה עצמה.
מעטים, כגון אוחֵניה, היו בעבר מעורבים מאוד בדתם. כנערה בארגנטינה, היתה בין אלה שנהגו לעלות לרגל כדי לעבוד את בתולת איטאטי. במשך 14 שנה, חיה כנזירה במנזר. אזי, היא נטשה את המנזר כדי להצטרף לקבוצה דתית־פוליטית בינלאומית, אשר קראה לשימוש באמצעים מהפכניים כדי להביא שינוי מיידי ויסודי במבנה החברתי והכלכלי של החברה. כתוצאה מן הדברים שראתה וחוותה, איבדה את האמונה והביטחון באלהים. היא לא ממש חיפשה אחר דת שבה תוכל להאמין. היא ביקשה דרך אשר תביא צדק לעניים — כן, וגם ידיד, שבו תוכל לתת אמון.
אחרים, מבחינים במתרחש בכנסיות, ושומרים מרחק. אתיאיסט, שדיעותיו פורסמו בכתב־העת ספוטניק בשנת 1991, אמר בגילוי־לב: ”איני רואה כל הבדל מהותי בין המאפיינים של המיתולוגיה האלילית לבין הנוצרית”. כדוגמה לכך, הוא תיאר תהלוכה איטית, שבה כמרים הלבושים גלימות רקומות זהב, נשאו ברחובות מוסקבה ארון־מתים שבתוכו גופה חנוטה. היתה זו גופתו של ”קדוש נוצרי אורתודוכסי” שהועברה ממוזיאון לכנסיה, והדבר הזכיר לכותב את הכוהנים והחנוטים שבמצרים העתיקה. הוא אף נזכר, שבשעה שהמשתתפים בתהלוכה שבמוסקבה האמינו ב”שילוש הנוצרי”, גם המצרים עבדו שילוש של אלים — אוסיריס, איזיס והורוס.
אותו מחבר התייחס למושג האהבה הנוצרי — ”אלהים הוא אהבה” ו”אהבת לרעך” — כמושג שאין לו אח ורע במצרים עובדת־האלילים. ברם, הוא ציין: ”אחווה לא ניצחה בעולם, אפילו בחלק המכנה עצמו העולם הנוצרי”. הוא המשיך ומתח ביקורת על פירותיה הבאושים של הכנסיה המתעקשת להתערב בענייני המדינה. הדברים שראה לא גרמו לו לחוש שכנסיות הנצרות מסוגלות להציע לו את מבוקשו.
לעומת זאת, אחרים מצאו תשובות משביעות רצון, אך לא בכנסיות הנצרות.
היא למדה את האמת על מצב המתים
מגדלנה, כיום בת 37, חיה בבולגריה. לאחר מות חותנה בשנת 1991, חשה דיכאון עמוק. היא שאלה את עצמה שוב ושוב, ’לאן הולכים המתים? היכן חותני?’ היא ביקרה בכנסיה והתפללה בביתה לפני איקונין [דמות דתית], אולם לא זכתה למענה.
אזי באחד מן הימים, טילפן אליה שכן כדי להזמינה לביתו. צעיר, שלמד עם עדי־יהוה, ביקר בביתו של השכן. היא הקשיבה לדברי הצעיר על מלכות אלהים ועל מטרתו להפוך את כדור־הארץ לגן־עדן שבו יוכלו בני־האדם לחיות באושר לנצח. הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות היה מונח על השולחן. בהשתמשו בספר, הסב הצעיר את תשומת־לבה לכתוב בקהלת ט׳:5, האומר: ”והמתים אינם יודעים מאומה”. אותו ערב, היא הוסיפה לקרוא. היא למדה לדעת שהמתים אינם ממשיכים בחיים אחרים בגן־עדן או בגיהינום; הם אינם יודעים מאומה, כאילו שקעו בשינה עמוקה. היא נענתה בשמחה להזמנה לנכוח באסיפה של עדי־יהוה בקהילה המקומית. בתום האסיפה, היא הסכימה לשיעור־מקרא ביתי קבוע. לאחר שהבחינה בדרך שבה מתפללים ליהוה באסיפות, החלה אף היא לפנות ליהוה בתפילה לשם קבלת עזרה על־מנת לגבור על חולשה שהיתה מושרשת בה עמוקות. כשתפילתה נענתה, ידעה שמצאה את דת האמת.
הם מצאו חיים בעלי משמעות
אנדרי גדל במשפחה קתולית אדוקה בבלגיה, ושימש כעוזרו של הכומר המקומי. אך במהלך אותה תקופה, הוא ראה דברים שגרעו בהדרגה מן הכבוד שרחש לכנסיה. כתוצאה מכך, הוא היה קתולי בשם בלבד.
במשך 15 שנים שיחק כדורגל מקצועי. באחד המקרים, כאשר קבוצתו השתתפה בטורניר באיטליה, הם הוזמנו לראיון עם האפיפיור. ביקור זה כלל לא היה בונה מבחינה רוחנית, והעושר החומרי שהקיף את האפיפיור הטריד את אנדרי. ספקותיו בנוגע לכנסיה הלכו והעמיקו. חייו הפרטיים לא היו מאושרים, משום שפעמיים עלו נישואיו על שרטון. המצב בעולם תיסכל אותו. בשנת 1989, כתב ביומנו: ’מהי המשמעות של כל הדברים האוויליים המתרחשים סביבנו?’ הוא לא מצא תשובות לכך בדתו.
בשנת 1990, כאשר עבד אנדרי כמאמן כדורגל באיסלנד, איריס, שליחה מטעם עדי־יהוה, יצרה קשר עימו. הוא קיבל ספרות, והזמין את השליחה לשוב ולבקרו. היא שבה בלווית בעלה, צ׳ל. כשהצליחו לבסוף לשבת ולשוחח עם אנדרי, היה ברור כי היה מעוניין מאוד להבין את המקרא. אשתו, אסתה, גילתה עניין דומה. בצהריים, היו לו שלוש שעות פנויות בין אימון אחד למשנהו, והם החליטו להקדיש אותן לשיעור־מקרא. ”אני מתרענן הרבה יותר מלימוד המקרא מאשר ממנוחה גרידא”, אמר אנדרי. בהדרגה, השיב המקרא על שאלותיהם של בני הזוג. אט אט גדלה אמונתם ביהוה ובמלכותו. הבטחות המקרא הנהדרות על עולם חדש שבו שורר שלום, נטול ”כל הדברים הטפשיים האוויליים שסביבנו”, הפך ממשי עבורם. אנדרי ואסתה כאחד חולקים עתה גם עם אחרים את האמונה שמצאו זה לא מכבר.
מגדלנה, אנדרי ואסתה, בטוחים שמצאו סוף־סוף את הדת האמיתית. גם אוחֵניה, לאחר שניסתה לפתור את בעיות העולם בדרכים פוליטיות, מצאה בסופו־של־דבר את הדת שלדעתה היא דת האמת, בקרב עדי־יהוה. אולם, מה קובע אם דת כלשהי היא אכן דת אמת? ראה נא את המאמר הבא.
(מקור המאמרים: 1994/6/1)
[תמונה בעמוד 5]
שיעור־מקרא קבוע עם עדי־יהוה מסייע ליותר מחמישה מיליון איש בחיפושם אחר תשובות מניחות את הדעת