עד כמה מדויק הוא הלוח העברי?‏

על־פי לוח־השנה העברי,‏ ביום שלישי,‏ 6 בספטמבר 1994,‏ חל חג ראש־השנה.‏ בתואם עם המסורת,‏ הושמעה אז תקיעת השופר שהכריזה על כניסת השנה החדשה.‏ השנה תשנ”‏ה,‏ דהיינו 5755,‏ והיא נמשכת מ־6 בספטמבר 1994 ועד ל־25 בספטמבר 1995.‏

אנו מייד מבחינים,‏ כי קיים הבדל של 760,‏3 שנה בין מניין השנים העברי ובין מניין השנים המערבי או הלוח הגרֵיגוריָני,‏ שכיום השימוש בו נפוץ.‏ מדוע קיים הבדל זה?‏ ועד כמה מדויק הוא הלוח העברי?‏

קביעת נקודת‏־‏המוצא

לכל שיטה של מניין הזמנים חייבת להיות התחלה מסוימת או נקודת־מוצא.‏ למשל,‏ הנצרות מונה את הזמן מן השנה שבה מניחים שישוע המשיח נולד.‏ מאז ואילך התאריכים נקראים ’‏לספירת הנוצרים’‏.‏ לעתים קרובות,‏ הם מותווים בציון הלטיני .A.D, ראשי תיבות של anno Domini, שמשמעו ”‏בשנת האדון”‏.‏ תאריכים מוקדמים יותר מתקופה זו מצוינים באותיות .B.C, ”‏לפני המשיח”‏.‏a בדומה לכך,‏ הסינים המסורתיים מונים את השנים משנת 2698 לפה״ס,‏ השנה שבה החל לשלוט הקיסר הצהוב,‏ הואנג־די האגדי.‏ לפיכך,‏ ב־10 בפברואר 1994,‏ החלה השנה הירחית הסינית ה־4692.‏ מה,‏ אם כן,‏ בנוגע ללוח העברי?‏

האנציקלופדיה היהודית מצהירה:‏ ”‏השיטה הנהוגה כיום אצל היהודים,‏ לרישום תאריך של מאורע מסוים היא לציין את מספר השנים שחלפו מאז בריאת העולם”‏.‏ שיטה זו,‏ הידועה בשמה העברי ’‏מניין ליצירה’‏,‏ הפכה נפוצה במאה התשיעית לספירה לערך.‏ לפיכך,‏ לפני ציון תאריכים בלוח העברי,‏ מופיעות בלועזית האותיות .A.M, ראשי־תיבות של anno mundi, צורת קיצור של ab creatione mundi שמשמעו בלטינית ”‏מבריאת העולם”‏.‏ מאחר שהשנה הנוכחית היא שנת 5755,‏ לפי שיטת מניין שנים זו התרחשה ”‏בריאת העולם”‏ לפני 754,‏5 שנה.‏ הבה נראה כיצד נקבע הדבר.‏

‏”‏מניין ליצירה”‏

אנציקלופדיה יודאיקה (‏1971)‏ מסבירה:‏ ”‏בחישובים רבניים שונים ’‏מניין ליצירה’‏ החל בסתיו של אחת השנים שבין 3762 ל־3758 לפה״ס.‏ אולם,‏ החל מן המאה ה־12 לספירה,‏ הפך למקובל ש’‏מניין ליצירה’‏ התחיל בשנת 3761 לפה״ס (‏ליתר דיוק,‏ ב־7 באוקטובר של אותה שנה)‏.‏ חישובים אלה מבוססים על תיאום בין פרטים כרונולוגיים המופיעים במקרא ובין מידע כרונולוגי המצוי בספרות יהודית קדומה שלאחר תקופת המקרא”‏.‏

שיטת הספירה מ”‏בריאת העולם”‏ מעוגנת בעיקר בפרשנויות רבניות של הכתוב במקרא.‏ היות שהם מאמינים כי העולם וכל אשר בו נבראו בששה ימים בני 24 שעות כל אחד,‏ הן הלמדנים הרבניים והן חוקרים נוצרים מניחים,‏ כי בריאת האדם הראשון התרחשה באותה שנה שבה חלה בריאת העולם.‏ ברם,‏ הדבר רחוק מלהיות מדויק.‏

הפרק הראשון של ספר בראשית פותח בהצהרה:‏ ”‏בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ”‏.‏ לאחר מכן הוא ממשיך ומתאר את שעשה אלהים בששת ה’‏ימים’‏ הבאים כדי להפוך את כדור־הארץ ממצב של ”‏תוהו ובוהו”‏ למשכן הולם לבני־האדם (‏בראשית א׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ אפשר שחלפו מיליוני שנים בין שני שלבים אלה.‏ יתר־על־כן,‏ ימי הבריאה לא היו בני 24 שעות,‏ כאילו שפעילויות הבורא הוגבלו לתקופות אלה של זמן.‏ בהצביעו על כך ש”‏יום”‏ בהקשר זה יכול לארוך יותר מ־24 שעות,‏ מדבר בראשית ב׳:‏4 על כל תקופות הבריאה כעל ”‏יום”‏ אחד.‏ אלפי שנים חלפו בין יום הבריאה הראשון ובין היום השישי,‏ שבו נברא אדם.‏ הקביעה,‏ כי מועד בריאתו של אדם זהה לזה של בריאת השמים והארץ הגשמיים,‏ אינה מקראית ואינה מדעית.‏ אך,‏ כיצד נקבע כי ”‏מניין ליצירה”‏ החל בשנת 3761 לפה״ס?‏

היסוד לכרונולוגיה

למרבה הצער,‏ מרבית הספרות היהודית,‏ המהווה את היסוד לחישובים שבדיוננו,‏ אינה עוד בנמצא.‏ מה שנותר הוא היצירה הכרונולוגית שנקראה במקור סדר עולם‏.‏ היא מיוחסת לתנא ר’‏ יוסֵי בן־חֲלַפְתָּא בן המאה השנייה לספירה.‏ יצירה זו (‏שנקראה מאוחר יותר סדר עולם רבא כדי להבדילה מתולדות שנכתבו בימי־הביניים הנושאות את השם סדר​ עולם זוטא‏)‏ מספקת את דברי־הימים הכרונולוגיים מהאדם הראשון ועד למרד היהודי ברומאים שהתרחש במאה השנייה לספירה,‏ בראשות משיח השקר,‏ בר־כוכבא.‏ מאין שאב המחבר מידע זה?‏

בעוד שיוסי בן־חלפתא השתדל לעקוב אחר המסופר במקרא,‏ הוסיף הוא את פרשנותו האישית במקום שבו לא היה ברור מן הכתוב באילו תאריכים מדובר.‏ ”‏במקרים רבים,‏ .‏.‏.‏ נקב הוא בתאריכים על־פי המסורת,‏ ובנוסף לכך הכניס את האימרות וההלכות של רבנים שקדמו לו ושל בני־דורו”‏,‏ אומרת האנציקלופדיה היהודית‏.‏ מקורות אחרים אינם מעריכים את עבודתו באדיבות כה רבה.‏ The Book of Jewish Knowledge (‏ספר הידע היהודי)‏ טוען:‏ ”‏הוא מנה החל ממניין ליצירה,‏ ובתואם עם כך יִיחס תאריכים חסרי כל בסיס עובדתי למאורעות יהודיים שונים,‏ שהתרחשו,‏ על־פי המשוער,‏ מתקופת אדם ועד לאלכסנדר הגדול”‏.‏ אולם,‏ כיצד השפיעו פרשנויות ותוספות אלה על דיוקו ועל מהימנותו של הלוח העברי?‏ הבה נראה.‏

מסורות ופרשנויות

בתואם עם המסורת הרבנית,‏ חישב יוסי בן־חלפתא כי בית־המקדש השני בירושלים עמד על תילו 420 שנה.‏ הדבר התבסס על הפרשנות הרבנית של נבואת דניאל על ’‏שבעים השבועים’‏,‏ או 490 השנים (‏דניאל ט׳:‏24‏)‏.‏ עת זו יוחסה לתקופה שבין חורבן בית־המקדש הראשון ובין חורבן הבית השני.‏ בהפחיתו את 70 השנים של גלות בבל,‏ יוסי בן־חלפתא הגיע למסקנה,‏ כי בית־המקדש השני היה קיים 420 שנה.‏

ברם,‏ פרשנות זו נקלעת לבעיה חמורה.‏ שנת כיבוש בבל (‏539 לפה״ס)‏ וגם שנת חורבן בית שני (‏70 לספירה)‏,‏ הינן תאריכים היסטוריים ידועים.‏ לפיכך,‏ תקופת בית שני,‏ לא השתרעה על 420 שנה אלא על 606 שנה.‏ בהקצותה 420 שנה בלבד לתקופה זו,‏ הכרונולוגיה היהודית מחסירה 186 שנה.‏

נבואת דניאל אינה דנה באורך התקופה שהיה על בית־המקדש בירושלים לעמוד על תילו,‏ אלא היא חזתה את מועד הופעתו של המשיח.‏ הנבואה מעידה בבירור כי ”‏מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד,‏ שבועים שבעה ושבועים ששים־ושניים”‏ (‏דניאל ט׳:‏25,‏ 26‏)‏.‏ בעוד שהיסוד לבניית בית־המקדש הונח בשנה השנייה לשיבת היהודים מן הגלות (‏536 לפה״ס)‏,‏ ה”‏דבר”‏ ”‏להשיב”‏ ולבנות את העיר ירושלים לא יצא עד ל”‏שנת עשרים לארתחשסתא המלך”‏ (‏נחמיה ב׳:‏1–8‏)‏.‏ היסטוריה חילונית מדויקת מזהה את שנת 455 לפה״ס כשנה זו.‏ במנותנו 69 ”‏שבועים”‏ או 483 שנה החל מאותה שנה,‏ מביאנו הדבר לשנת 29 לספירה.‏ היה זה המועד שבו הופיע המשיח,‏ בעת טבילת ישוע.‏b

נקודה נוספת בפרשנות הרבנית שהובילה לסתירה חמורה בכרונולוגיה היהודית,‏ קשורה למועד הולדתו של אברהם.‏ הרבנים סיכמו את שנותיהם של רצף הדורות המופיעים בבראשית י״א:‏ 10–26‏,‏ ויִיחסו לתקופה שמן המבול ועד להולדת אברהם (‏אברם)‏ 292 שנים.‏ אולם,‏ הבעיה נעוצה בפרשנות הרבנית לפסוק 26,‏ האומר:‏ ”‏ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם,‏ את נחור ואת הרן”‏.‏ מכאן,‏ מניחה המסורת היהודית כי תרח היה בן 70 כאשר נולד אברם.‏ אולם,‏ הפסוק אינו אומר בפירוש כי אברם נולד לתרח בהיותו בן 70.‏ לעומת זאת,‏ כל שאומר הפסוק הוא כי לאחר שמלאו לתרח 70 שנה,‏ נולדו לו שלושה בנים.‏

כדי לגלות את הגיל הנכון של תרח בהולדת אברהם,‏ כל שעלינו לעשות הוא להמשיך ולקרוא במקרא.‏ מבראשית י״א:‏32 עד י״ב:‏4‏,‏ אנו למדים כי לאחר מות תרח בגיל 205,‏ עזבו אברהם ומשפחתו את חרן במצוות יהוה.‏ אותה עת,‏ היה אברהם בן 75 שנה.‏ לפיכך,‏ ללא ספק אברהם נולד כאשר היה תרח בן 130 ולא בן 70.‏ לכן,‏ התקופה שבין המבול ובין לידת אברהם לא היתה 292 שנה,‏ אלא 352 שנה.‏ כאן טעתה הכרונולוגיה היהודית ב־60 שנה.‏

שריד דתי

טעויות וסתירות מעין אלה בסדר עולם רבא וביצירות תלמודיות כרונולוגיות אחרות גרמו מבוכה ניכרת וויכוחים רבים בקרב הלמדנים היהודים.‏ אף־על־פי שנעשו נסיונות לאין־ספור ליישב כרונולוגיה זו עם עובדות היסטוריות ידועות,‏ הללו לא הוכתרו בהצלחה.‏ מדוע לא?‏ ”‏המניע שלהם היה יותר דתי מאקדמי”‏,‏ מציינת אנציקלופדיה יודאיקה‏.‏ ”‏היה עליהם לשמור על המסורת בכל מחיר,‏ בעיקר לנוכח אי־הסכמה כיתתית”‏.‏ במקום לשים קץ למבוכה שיוצרת המסורת,‏ היו למדנים יהודים שניסו להטיל ספיקות באמיתות הכתוב במקרא.‏ אחרים ניסו למצוא תימוכין באגדות ובמסורות בבליות,‏ מצריות והינדיות.‏

כתוצאה מכך,‏ ההיסטוריונים אינם רואים עוד ב’‏מניין ליצירה’‏ שיטה כרונולוגית מהימנה.‏ מתי מעט למדנים יהודים יתאמצו להגן עליו,‏ ואפילו ספרי עיון המשמשים כאסמכתא,‏ כגון האנציקלופדיה היהודית ואנציקלופדיה יודאיקה‏,‏ מציגים אותו לרוב באור שלילי.‏ לפיכך,‏ לא ניתן להתייחס אל מניין השנים של הלוח העברי המסורתי מבריאת העולם,‏ כאל מדויק מנקודת־מבטה של הכרונולוגיה המקראית,‏ היינו לוח־הזמנים הנבואי שחושף בפנינו יהוה אלהים.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1994/‏7/‏15)‏

‏[‏הערות שוליים]‏