חרף היותך עפר, היחלץ קדימה!
”כי הוא ידע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כי עפר אנחנו” (תהלים ק״ג:14).
1. האם המקרא מדייק מבחינה מדעית, באומרו כי בני־האדם הם עפר? הסבר.
מבחינה גופנית, אנחנו עפר. ”וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה” (בראשית ב׳:7). תיאור פשוט זה של בריאת האדם תואם את האמת המדעית. ניתן למצוא למעלה מ־90 יסודות שמהם מורכב גוף האדם ב”עפר מן האדמה”. כימאי אחד טען פעם כי גופו של אדם מבוגר מורכב מ־65 אחוז חמצן, 18 אחוז פחמן, 10 אחוזים מימן, 3 אחוזים חנקן, 5.1 אחוזים סידן, אחוז אחד זרחן, כשהשאר בנוי מיסודות אחרים. אין זה חשוב אם הערכות אלה מדויקות לחלוטין. העובדה עומדת בעינה: ”עפר אנחנו”!
2. כיצד אתה מגיב לנוכח הדרך שבה ברא אלהים את בני־האדם ומדוע?
2 מי, מלבד יהוה, יכול היה לברוא יצורים כה מורכבים מעפר ותו לא? פעלי אלהים מושלמים וחסרי כל דופי, כך שבוודאי אין כל סיבה להתלונן על החלטתו ליצור את האדם בדרך זו. למעשה, העובדה שהבורא הנאדר יכול היה לברוא את האדם ”עפר מן האדמה” בדרך כה נפלאה ומעוררת־יראה, מגבירה את הערכתנו לכוחו, למיומנותו ולתושייתו, שהינם ללא גבול (דברים ל״ב:4; תהלים קל״ט:14).
שינוי בנסיבות
3, 4. (א) בבריאת האדם מן העפר, למה לא התכוון אלהים? (ב) למה התייחס דוד בתהלים ק״ג:14, וכיצד מסייע לנו הקשר דבריו להגיע למסקנה זו?
3 ליצורים העשויים עפר, יש מגבלות. אולם, אלהים מעולם לא התכוון שהללו יעיקו עליהם או שיָּצֵרו את צעדיהם. מגבלות אלה לא נועדו לייאשם או לאמללם. בכל זאת, כשם שמעיד הקשר דבריו של דוד שבתהלים ק״ג:14, המגבלות אשר להן כפופים בני־האדם, יכולות להפיל את רוחם ולהעציבם. מדוע? כאשר אדם וחוה הימרו את פי אלהים, הביאו הם לשינוי במצבה של משפחתם לעתיד. עובדת היותם עפר קיבלה אז משמעות חדשה.a
4 דוד לא דיבר על המגבלות הטבעיות שהיו גם נחלתם של אנשים מושלמים שנבראו מן העפר, אלא על חולשות אנושיות שמקורן בחוסר־השלימות שיָּרשו בני־האדם. אחרת, לא היה אומר על יהוה: ”הסולח לכל עוונכי, הרופא לכל תחלואיכי. הגואל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי... לא כחטאינו עשה לנו; ולא כעוונותינו גמל עלינו”(תהלים ק״ג:2–4, 10). חרף היותם עפר מן האדמה, לו שמרו האנשים המושלמים על נאמנותם, מעולם לא היו חוטאים או עושים עוונות המצריכים סליחה; מעולם אף לא היו להם מחלות הדורשות מרפא. מעל לכל, הם מעולם לא היו צריכים לרדת אל שחת המוות, אשר ממנו יכולים היו להיגאל רק באמצעות תחייה.
5. מדוע איננו מתקשים להבין את דברי דוד?
5 בהיותנו חסרי־שלימות, כולנו מתנסים בדברים שעליהם דיבר דוד. אנו מודעים ללא הרף למגבלותינו הנובעות מחוסר־השלימות. אנו נעצבים אל לבנו כשלעתים נראה שהן מעיבות על יחסינו עם יהוה או עם אחינו המשיחיים. אנו מֵצרים על כך שמדי פעם הפגמים שלנו והלחצים מצד עולמו של השטן נוסכים בנו דיכאון. מאחר ששלטון השטן קרב אל קצו בצעדי ענק, עולמו מפעיל לחץ רב יותר מאי־פעם על בני־האדם ככלל ועל המשיחיים בפרט (ההתגלות י״ב:12).
6. מדוע משיחיים אחדים מתייאשים, וכיצד מנצל השטן הרגשה מעין זו?
6 האם אתה מתקשה יותר ויותר לנהל חיים משיחיים? משיחיים אחדים נשמעו מעירים כי ככל שהם שנים רבות יותר בָּאמת, כן נראה כי הם נעשים פחות ופחות מושלמים. אולם, סביר יותר להניח שהם פשוט הופכים יותר מודעים לחוסר־שלימותם ולאי־יכולתם למלא את דרישות הצדק של יהוה, כשם שהיו חפצים. אך קרוב לוודאי, שהדבר נבע למעשה מכך שהם המשיכו לגדול בידע ובהערכה לדרישות הצדק של יהוה. חיוני שלעולם לא נתיר להרגשה מעין זו לייאשנו, עד כי נשחק לידיו של השטן. במהלך הדורות, ניסה הוא שוב ושוב לנצל את הייאוש כדי לגרום למשרתי יהוה לנטוש את עבודת־אלהים האמיתית. למרות זאת, אהבה אמיתית לאלהים בד־בבד עם ”תכלית שנאה” לשטן, הניאו את מרביתם מלעשות כן (תהלים קל״ט:21, 22; משלי כ״ז:11).
7. באיזה מובן מדי פעם עלולים אנו להידמות לאיוב?
7 בכל זאת, משרתי יהוה עלולים מדי פעם לחוש רפיון־ידיים. חוסר־סיפוק מהישגיהם האישיים יכול אף הוא להוות סיבה. יתכן שמעורבים בכך גורמים גופניים או מתיחות ביחסים עם בני־משפחה, עם ידידים או עם עמיתים לעבודה. רוחו של איוב הנאמן היתה כה נכאה עד כי התחנן לאלהים: ”מי יתן בשאול תצפינני, תסתירני עד שוב אפך, תשית לי חוק ותזכרני!” ובכן, אם נסיבות קשות יכלו לגרום לאיוב, ”איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע”, לומר נואש, אזי אין כל תימה בכך שהדבר עלול לקרות גם לנו (איוב א׳:8, 13–19; ב׳:7–9, 11–13; י״ד:13).
8. מדוע דכדוך התוקף לפרקים עשוי להוות סימן חיובי?
8 מה מנחם הוא לדעת שיהוה רואה ללבב ואינו מתעלם ממניעים טובים! הוא לעולם לא ידחה את אלה המשתדלים במלוא הכנות להשביע את רצונו. למעשה, דכדוך התוקף לפרקים, עשוי להוות סימן חיובי, המעיד על כך שאין אנו מקלים ראש בשירותנו ליהוה. מן ההיבט הזה, אפשר שאדם שמעולם לא נאבק בייאוש אינו כה מודע מבחינה רוחנית לחולשותיו, כשם שאחרים מודעים למגרעותיהם. זכור: ”מי שחושב כי עמידתו איתנה, ייזהר פן יפול” (קורינתים א׳. י׳:12; שמואל א׳. ט״ז:7; מלכים א׳. ח׳:39; דברי־הימים א׳. כ״ח:9).
גם הם היו עפר
9, 10. (א) את אמונתו של מי ייטיבו המשיחיים לחקות? (ב) מה היתה תגובת משה לשליחותו?
9 עברים פרק י״א מונה מספר עדים של יהוה מן התקופה הטרום־משיחית אשר גילו אמונה עזה. כן גם נהגו משיחיים בני המאה הראשונה ואלה בני־זמננו. יש ללמוד מהם לקח שלא יסולא בפז. (השווה עברים י״ג:7.) למשל, היש דוגמה טובה יותר של אמונה, שמן הראוי שהמשיחיים יחקו אותה, מזו של משה? הוא נקרא להכריז את משפטי אלהים בפני שליט המעצמה העולמית דאז, פרעה מלך מצרים. כיום, על עדי־יהוה להכריז גזר־דין דומה על דתות הכזב ועל אירגונים אחרים המתנגדים למלכותו המיוסדת של המשיח (ההתגלות ט״ז:1–15).
10 השלמת שליחות זו אינה משימה קלה, כשם שהראה משה. הוא שאל: ”מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני־ישראל ממצרים?” אנו יכולים להבין ללבו, כשחש שאינו כשיר לתפקיד. הוא אף היה מודאג מהאופן שבו יגיבו אחיו, בני־ישראל: ”והן [ואם] לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי?” אז, הסביר לו יהוה כיצד יוכל להוכיח את סמכותו, אך למשה היתה בעיה נוספת. הוא אמר: ”בי אדני, לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דַּברך אל עבדך כי כְבַד פה וכבד לשון אנוכי” (שמות ג׳:11; ד׳:1, 10).
11. בדומה למשה, כיצד אנו עלולים להגיב באשר לחובותינו התיאוקרטיות, אך תוך גילוי אמונה, במה יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים?
11 לעתים, אנו עלולים לחוש כמשה. אף־על־פי שאנו מכירים בחובותינו התיאוקרטיות, אנו עלולים לפקפק ביכולתנו למלא אותן. ’מי אני שאגש לאנשים משכילים ממני, חלקם בני מעמד כלכלי או חברתי גבוה משלי, ואתיימר ללמד אותם את דרכי האלהים? מה תהיה תגובתם של אחיי הרוחניים כשאשיב לשאלות באסיפות המשיחיות או כשאגיש חלקים מהבמה בבית־הספר לשירות התיאוקרטי? האם הם יבחינו בחסרונותיי?’ אך זכור, יהוה היה עם משה והכשיר אותו לשליחותו, משום שמשה גילה אמונה (שמות ג׳:12; ד׳:2–5, 11, 12). אם נחקה את האמונה שגילה משה, יהוה יהיה גם עימנו ויכשיר אותנו לפעילותנו.
12. כיצד יכולה אמונת דוד לעודדנו לנוכח יאוש בעטיים של חטאים או חסרונות?
12 כל מי שחש מתוסכל או מדוכדך עקב חסרונות או חטאים, יכול בהחלט להזדהות עם דוד באומרו: ”כי פשעיי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד”. בהתחננו ליהוה, דוד גם אמר: ”הסתר פניך מחטאָי וכל עוונותַי מחה”. אך, הוא לעולם לא התיר לייאוש לגזול ממנו את רצונו העז לשרת את יהוה. ”אל תשליכני מלפניך ורוח קודשך אל תיקח ממני”. ללא ספק דוד היה ”עפר”, אך יהוה לא סר מעליו, משום שדוד גילה אמונה בהבטחת יהוה שלא יבזה ”לב נשבר ונדכה” (תהלים ל״ח:2–10; נ״א:5, 11, 13, 19).
13, 14. (א) מדוע אל לנו להיעשות לנוהים אחרי בני־אדם? (ב) כיצד דוגמתם של פאולוס ופטרוס מעידה, כי גם הם היו עשויים עפר?
13 אולם, שים לב שאף־על־פי שעלינו לראות ב”ענן עדים” גדול זה מקור עידוד כדי ש”נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו”, לא נאמר לנו לנהות אחריהם. נאמר לנו ללכת בעקבות ”ישוע מכונן האמונה ומשלימה”, ולא בעקבות בני־אדם לא־מושלמים — ואף לא בעקבות השליחים הנאמנים בני המאה הראשונה (עברים י״ב:1, 2; פטרוס א׳. ב׳:21).
14 השליחים פאולוס ופטרוס, עמודי־התווך בקהילה המשיחית, נכשלו לעתים. ”כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ בו — אותו אני עושה”, כתב פאולוס. ”אדם אומלל שכמותי!” (רומים ז׳:19, 24) ופטרוס, ברגע של ביטחון עצמי מופרז אמר לישוע: ”אם הכל ייכשלו בגללך, אני לעולם לא אכשל!” כאשר הזהירוֹ ישוע, שיתכחש לו שלוש פעמים, סתר פטרוס ביומרנות את דברי אדונו בהתפארו: ”גם אם עלי למות איתך לא אתכחש לך!” אולם, הוא אכן התכחש לישוע, משגה שגרם לו לבכות בכי מר. אכן, פאולוס ופטרוס היו עפר (מתי כ״ו:33–35).
15. חרף היותנו עפר, איזה תמריץ יש לנו להיחלץ קדימה?
15 ברם, חרף חולשותיהם, משה, דוד, פאולוס, פטרוס ואחרים כמוהם, יצאו מנצחים. מדוע? משום שהם גילו אמונה עזה ביהוה, בטחו בו בכל לבם ודבקו בו על־אף כשלונותיהם. הם סמכו עליו שיספק את ”הכוח הנשגב”. והוא סיפק להם, ומעולם לא נתן להם ליפול לבלי קום. אם אנו ממשיכים לגלות אמונה, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שכאשר נישפט, הדין יהיה בתואם עם המילים: ”אלהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פעלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו”. איזה תמריץ מספק לנו הדבר להיחלץ קדימה חרף היותנו עפר! (קורינתים ב׳. ד׳:7; עברים ו׳:10).
היותנו עפר — מה משמע הדבר עבורנו אישית?
16, 17. כשמדובר במשפט, כיצד מיישם יהוה את העיקרון המוסבר בגלטים ו׳:4?
16 הניסיון לימד הורים ומורים רבים, כי מן החוכמה לשפוט ילדים ותלמידים על־פי יכולתם האישית ולא על יסוד השוואות בינם לבין אחיהם או בני־כיתתם. הדבר עולה בקנה אחד עם עיקרון מקראי שהמשיחיים נדרשים לציית לו: ”יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת” (גלטים ו׳:4).
17 בתואם עם עיקרון זה, אף־על־פי שיהוה מתייחס למשרתיו כאל קבוצה מאורגנת, הוא שופט אותם כיחידים. רומים י״ד:12 אומר: ”ובכן כל אחד מאיתנו יתן דין וחשבון על עצמו לפני אלהים”. יהוה מכיר היטב את המבנה הגנטי של כל אחד ממשרתיו. הוא יודע מהו אופיים הגופני והנפשי, מה הם כישוריהם, המעלות והמגרעות שירשו, האפשרויות העומדות בפניהם וכן באיזו מידה הם מנצלים אפשרויות אלה כדי להניב פרי משיחי. דברי ישוע על האלמנה ששמה בתיבת־האוצר של בית־המקדש שתי פרוטות ומשלו על הזרע הנזרע באדמה טובה, מהווים דוגמאות מעודדות למשיחיים העלולים לשקוע בדכדוך, משום שבחוסר תבונה הם משווים בינם לבין אחרים (מרקוס ד׳:20; מרקוס י״ב:42–44).
18. (א) מדוע עלינו להבין את משמעות היותנו עפר? (ב) מדוע אל לחשבון־נפש שנעשה בגילוי־לב לייאשנו?
18 חיוני שנברר לעצמנו את משמעות היותנו עפר, כדי שנוכל לשרת תוך מיצוי יכולתנו (משלי י׳:4; י״ב:24; י״ח:9; רומים י״ב:1). רק בהיותנו מודעים לחולשותינו ולחסרונותינו האישיים, נוכל לשמור על עירנות כלפי הצורך והאפשרויות להשתפר. בעורכנו חשבון־נפש, בל נתעלם לעולם מהכוח שבידי רוח־הקודש לעזור לנו להשתפר. באמצעותה נברא היקום, נכתב המקרא, וקמה חברת העולם החדש שוחרת־השלום מקרב העולם הנוטה למות. אם כן, אין כל ספק כי בכוחה של רוח־הקודש של אלהים להעניק למבקשים אותה, את החוכמה והעוז הדרושים לשמירה על נאמנות (מיכה ג׳:8; רומים ט״ו:13; אפסים ג׳:16).
19. מה אין בעובדת היותנו עפר כדי להצדיק?
19 מה מנחם לדעת שיהוה זוכר שאנו עפר! אך, לעולם אל לנו לחשוב כי הדבר מהווה עילה להאטת הקצב או לעשיית מעשים פסולים. כלל וכלל לא! העובדה שיהוה זוכר שאנו עפר מהווה ביטוי לחסדו. אולם, אין אנו רוצים להיות ”אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד, ישוע המשיח” (יהודה 4). אין בהיותנו עפר כדי להצדיק את היעשותנו לאנשי רשע. המשיחי נאבק בנטיות פסולות, נוהג בקשיחות עם גופו ומשעבדו, כדי להימנע ’מלהעציב את רוח־הקודש’ (אפסים ד׳:30; קורינתים א׳. ט׳:27).
20. (א) באילו שני תחומים עלינו להיות ”עתירי פועל בעבודתו של האדון”? (ב) מדוע יש לנו סיבה לגלות אופטימיות?
20 עתה, במהלך אחרית ימיו של סדר־הדברים של השטן, אין זה הזמן להאט את הקצב — לא בכל הקשור לפעילות ההכרזה על המלכות ולא בכל הקשור להנבתם של פירות רוח־אלהים ביתר שאת. עלינו להיות ”עתירי פועל” בשני התחומים. עתה היא השעה להיחלץ קדימה בידיעה שעמלנו ”איננו לריק” (קורינתים א׳. ט״ו:58). יהוה יכלכלנו, משום ש”לא יתן לעולם מוט לצדיק” (תהלים נ״ה:23). מה רבה השמחה בידיעה שיהוה מרשה לנו ליטול חלק אישי בפעילות החשובה ביותר, שבה השתתפו אי־פעם יציריו בני־האנוש הלא־מושלמים — וזאת חרף היותנו עפר!
(מקור המאמר: 1994/9/1)
[הערת שוליים]
a הערת Herders Bibelkommentar (פרשנות המקרא מאת הרדר) בנוגע לתהלים ק״ג:14 מציינת: ”ידוע לו היטב שברא את בני־האדם עפר מהאדמה, והוא מכיר את חולשותיהם ואת האופי החולף של חייהם, המעיקים עליהם מאז החטא הקדמון” (ההדגשות שלנו).
התוכל להסביר?
◻ במה שונה ההתייחסות שבבראשית ב׳:7 מזו שבתהלים ק״ג:14 באשר להיות בני־האדם עפר?
◻ מדוע עברים פרק י״א מהווה מקור עידוד למשיחיים כיום?
◻ מדוע נבון ליישם את העיקרון שבגלטים ו׳:4?
◻ כיצד יכול הכתוב בעברים ו׳:10 ובקורינתים א׳. ט״ו:58 לעזור לנו לגבור על הייאוש?
[תמונה בעמוד 21]
משיחיים מחקים את אמונתם של עמיתיהם עובדי־אלהים, אך הם הולכים בעקבות משלים אמונתם, ישוע