עבוד את יהוה בטוב לבב
”ובאו עליך כל הקללות האלה... תחת אשר לא עבדת את יהוה אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל” (דברים כ״ח:45–47).
1. איזו עדות יש לכך שעובדי יהוה הם שמחים, יהא אשר יהא מקום שירותם?
משרתי יהוה שמחים, בין אם הם עושים את רצונו בשמים ובין אם עלי־אדמות. ”כוכבי בוקר”, מלאכים, הריעו בשמחה לנוכח היווסד הארץ, וללא ספק המוני המלאכים השמימיים שמחים על שום היותם ’עושי דבר־אלהים’ (איוב ל״ח:4–7; תהלים ק״ג:20). בנו יחידו של יהוה שמח על היותו ”אמון” בשמים, ונהנה לעשות את רצון אלהים גם בהיותו איש עלי־אדמות — ישוע המשיח. יתר־על־כן, ”בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את [עמוד־ההוקעה, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כסא האלהים” (משלי ח׳:30, 31; עברים י׳:5–10; י״ב:2).
2. מה קבע אם באו על בני־ישראל ברכות או קללות?
2 בני־ישראל חשו שמחה כשהשביעו את רצון אלהים. אך, מה אירע כשהמרו את פיו? הם הוזהרו: ”והיו [הקללות] בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם, תחת אשר לא עבדת את יהוה אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ועבדת את אויביך אשר ישלחנו יהוה בך, ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, ונתן עול ברזל על צווארך עד השמידו אותך” (דברים כ״ח:45–48). ברכות וקללות הבהירו מי היו משרתי יהוה ומי לא שירתוהו. קללות אלה אף הבטיחו שאיש לא יקל ראש בעקרונות אלהים ובמטרותיו, והראו כי אין לבזותם. מאחר שבני־ישראל סירבו לשעות לאזהרות יהוה מפני חורבן וגלות, היתה ירושלים ”לקללה לכל גויי הארץ” (ירמיהו כ״ו:6). אם כן, הבה נציית לאלהים ונהנה מחסדו. שמחה היא אחת מן הברכות הרבות אשר להן זוכים יראי־האלהים.
עבודת־אלהים ”בטוב לבב” — כיצד?
3. מהו הלב במשמעות מושאלת?
3 על בני־ישראל היה לעבוד את יהוה ”בשמחה ובטוב לבב”. כן שומה גם על משרתי אלהים בני־זמננו. ”שמחה” משמעה ”גיל, ששון, הרגשת סיפוק ורצון רב”. אף־על־פי שהלב הגופני מוזכר במקרא, אין משמעותו מילולית, שהרי לב אינו חושב או שוקל דברים (שמות כ״ח:30). תפקודו העיקרי הוא לשאוב את הדם שמזין את תאי־הגוף. ברם, ברובם המכריע של המקרים, המקרא מתייחס ללב במשמעות מושאלת, יותר מאשר מקום משכנם של הרגש, הרצון והשכל. הוא אמור לשמש כ”חלק הפנימי שבדבר, מרכז, ומסמל את האדם הפנימי המתבטא בכל פעילויותיו השונות, ברצונותיו, באהבותיו, ברגשותיו, בתשוקותיו, במטרותיו, במחשבותיו, בתפיסותיו, בתחושותיו, בדמיונותיו, בחוכמתו, בידע שלו, בכישוריו, באמונותיו ובשיקול־דעתו, בזכרונו ובמודעותו” ( כתב־העת של החברה לספרות ולפרשנות של המקרא, הוצאת 1882, עמוד 67 [אנג׳]). לבנו הסמלי כולל את תחושותינו ורגשותינו, לרבות שמחה (יוחנן ט״ז:22).
4. מה עשוי לעזור לנו לעבוד את יהוה בטוב לבב?
4 מה עשוי לעזור לנו לעבוד את יהוה בטוב לבב? הערכה חיובית לברכותינו ולזכויות שהקנה לנו אלהים, הינה מועילה. למשל, אנו יכולים להרהר בגיל על זכותנו ’לעבוד’ את האל האמיתי (לוקס א׳:74). כרוכה בכך גם הזכות לשאת את שם יהוה כעדיו (ישעיהו מ״ג:10–12). נוכל להוסיף על כך גם את השמחה שבידיעה, שכאשר אנו נוהגים על־פי דבר־אלהים אנו משביעים את רצונו. ומה רבה היא השמחה לשקף את האור הרוחני וכך לעזור לרבים לצאת מן החושך! (מתי ה׳:14–16; השווה פטרוס א׳. ב׳:9).
5. מהו המקור לשמחה אלוהית?
5 אולם, עבודת יהוה בטוב לבב אינה מסתכמת בחשיבה חיובית. מועיל הוא להיות חיוביים בהשקפתנו. אך, לא נוכל להפיק שמחה אלוהית באמצעות טיפוח האישיות. זהו פרי רוחו של יהוה (גלטים ה׳:22, 23). אם נעדרת מאיתנו שמחה זו, אפשר שיהא עלינו לערוך שינויים כדי להימנע מאורח־חשיבה או מפעולה בלתי־מקראיים העלולים להעציב את רוח־אלהים (אפסים ד׳:30). אך, בתור כאלה המסורים ליהוה, בל נחשוש כאשר במקרים מסוימים נעדרת מאיתנו שמחה לבבית, שזו עדות למורת־רוחו של אלהים. איננו מושלמים ולעתים אנו שרויים בכאב, בעצבות ואף בדיכאון, אך יהוה מבין ללבנו (תהלים ק״ג:10–14). אם כן, הבה נתפלל לקבלת רוח־קודשו, ונזכור ששמחה היא פרי־הרוח שמאת אלהים. אבינו השמימי האוהב ייענה לתפילות אלה ויאפשר לנו לעובדו בטוב לבב (לוקס י״א:13).
כשנעדרת שמחה
6. אם נעדרת שמחה מעבודת־האלהים שלנו, מה עלינו לעשות?
6 אם נעדרת שמחה מעבודת־האלהים שלנו, בסופו־של־דבר אנו עלולים להאט את הקצב בשירות יהוה ואף לגלות חוסר נאמנות אליו. לפיכך, יהא זה נבון לשקול את מניעינו בענווה ותוך תפילה, ולערוך את השינויים הדרושים. כדי שתהא לנו שמחה מאת אלהים, עלינו לעבוד את יהוה באהבה ובכל לבבנו, נפשנו ומאודנו (מתי כ״ב:37). אל לנו לשרת בגישה תחרותית, מאחר שפאולוס כתב: ”אם חיינו מן הרוח, הבה גם נתהלך על־פי הרוח. אל נא נהיה שואפי כבוד־שווא, המתגרים ומקנאים איש ברעהו” (גלטים ה׳:25, 26). לא תהא לנו שמחה אמיתית, אם הסיבה שאנו עובדים את אלהים היא השאיפה להתנשא על אחרים או לחפש תהילה.
7. כיצד נוכל לחדש את טוב לבבנו?
7 חיים בתואם עם הקדשתנו ליהוה מלאים שמחה. בתחילה, כשהקדשנו את חיינו ליהוה, פתחנו באורח־חיים משיחי בהתלהבות. למדנו את כתבי־הקודש והשתתפנו באסיפות בקביעות (עברים י׳:24, 25). השתתפות בשירות העניקה לנו שמחה. אך, מה נעשה אם שמחתנו פחתה? לימוד המקרא, נוכחות באסיפות והשתתפות בשירות — למעשה, מעורבות מלאה באורח־החיים המשיחי על כל היבטיו — צריכים להעניק לחיינו יציבות רוחנית ולחדש הן את האהבה הראשונית והן את טוב הלבב שהיה לנו לפנים (ההתגלות ב׳:4). כך, לא נהיה כאותם אנשים שנעדרת מהם מידת־מה של שמחה, ושזקוקים תדירות לסיוע רוחני. זקני־קהילה שמחים לעזור, אך עלינו לקיים אישית את הקדשתנו לאלהים. איש אינו יכול לעשות זאת למעננו. אם כן, הבה נשים לנו למטרה לעמוד בשגרה המשיחית הסדירה כדי לקיים את הקדשתנו ליהוה ולזכות בשמחה אמיתית.
8. מדוע חשוב שיהא לנו מצפון טהור, אם ברצוננו לשמוח?
8 אם אנו רוצים שתהיה לנו שמחה, פרי רוחו של אלהים, נחוץ לנו מצפון טהור. כל עוד דוד, מלך ישראל, ניסה להסתיר את חטאו, הוא היה אומלל. למעשה, נראה היה כי יבש לשדו, ואפשר שחלה גופנית. איזו הקלה חש כשהתחרט והתוודה! (תהלים ל״ב:1–5) לא נוכל לשמוח אם אנו מכסים על חטא חמור כלשהו. הדבר עלול בהחלט לגרום לנו לחיות במצוקה נפשית. ללא ספק, אין זו הדרך לשמוח. אך, הודאה בחטא וחרטה מביאות הקלה ומשיבות את רוח השמחה (משלי כ״ח:13).
ציפייה בשמחה
9, 10. (א) איזו הבטחה קיבל אברהם, אך כיצד אפשר שאמונתו ושמחתו הועמדו במבחן? (ב) כיצד נוכל להפיק תועלת מן הדוגמאות של אברהם, יצחק ויעקב?
9 השמחה הנשמרת עם חלוף השנים, אינה כה קלה להשגה כשמחה שחשנו כאשר למדנו לראשונה על מטרת אלהים. ניתן להדגים זאת במקרה של אברהם הנאמן. לאחר שבמצוות אלהים ניסה להעלות את בנו יצחק לעולה, העביר המלאך מסר זה: ”’בי נשבעתי’, נאום יהוה, ’כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויִירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי’” (בראשית כ״ב:15–18). אין ספק, אברהם שמח מאוד בהבטחה זו.
10 ייתכן שאברהם ציפה שיצחק יהיה ה’זרע’ שבאמצעותו תבואנה הברכות המובטחות. אך, עם חלוף השנים, שבמרוצתן לא הושג אף דבר נפלא באמצעות יצחק, האמונה והשמחה של אברהם ומשפחתו, הועמדו במבחן. אישור ההבטחה של אלהים ליצחק ומאוחר יותר לבנו, יעקב, הבטיחם כי ביאת הזרע היתה עדיין עתידית, והדבר סייע להם לשמור על אמונתם ועל שמחתם. אף־על־פי שאברהם, יצחק ויעקב מתו מבלי שראו את מימושן של הבטחות אלהים עבורם, לא היו הם משרתי יהוה קודרים (עברים י״א:13). גם אנו יכולים להמשיך לשרת את יהוה תוך אמונה ושמחה, בעודנו מצפים למימוש הבטחותיו.
שמחה חרף רדיפות
11. מדוע אנו יכולים לשמוח חרף רדיפות?
11 כמשרתי יהוה, אנו יכולים לעבוד את יהוה בטוב לבב, חרף רדיפות. ישוע אמר שאשרי הנרדפים למען שמו, והשליח פטרוס אמר: ”שימחו ככל שחלק לכם בסבלות המשיח, למען תשמחו ותעלצו גם בהיגלות כבודו. אשריכם אם יחרפו אתכם בעבור שם המשיח, כי אז רוח הכבוד, רוח אלהים, נחה עליכם” (פטרוס א׳. ד׳:13, 14; מתי ה׳:11, 12). אם אתה נרדף וסובל למען הצדקה, רוח יהוה ושביעות־רצונו נתונות לך, והדבר ללא ספק מעורר שמחה.
12. (א) מדוע אנו יכולים להתמודד עם מבחני אמונה תוך שמחה? (ב) איזה לקח בסיסי נוכל ללמוד מן המקרה של לוי אחד שהיה בגלות?
12 אנו יכולים להתמודד עם מבחני אמונה תוך שמחה משום שיהוה הוא מחסנו. הדבר בא לידי ביטוי בתהלים פרקים מ״ב ו־מ״ג. מסיבות כלשהן, לוי אחד היה בגלות. הוא כה התגעגע לעבוד את אלהים במקדשו, עד כי חש כאיילה צמאה העורגת למים באיזור חרב וצחיח. הוא ’צמא’ או ערג ליהוה ולזכות לעבוד את אלהים בקודשו (תהלים מ״ב:2, 3). על חווית גולה זו להניענו להיות אסירי־תודה על ההתרועעות עם משרתי יהוה, המסבה לנו הנאה. אם מצב זמני, כגון מאסר עקב רדיפות, מונע מאיתנו להיות בחברתם, הבה נהרהר בעבר, בשמחות המשותפות בעבודת־אלהים, ונתפלל לקבלת סבלנות בעודנו ’מייחלים לאלהים’ שישיבנו לפעילות סדירה עם עובדיו (תהלים מ״ב:5, 6, 12; מ״ג:3–5).
”עיבדו את יהוה בשמחה”
13. כיצד תהלים ק׳:1, 2 מראה שעבודת־האלהים שלנו חייבת להתאפיין בשמחה?
13 עבודת־האלהים שלנו חייבת להתאפיין בשמחה. הדבר בא לידי ביטוי במזמור לתודה ששר מחבר־התהלים: ”הריעו ליהוה כל הארץ. עיבדו את יהוה בשמחה, בואו לפניו ברננה” (תהלים ק׳:1, 2). יהוה הוא ”האל המאושר”, והוא חפץ שמשרתיו ישמחו בשעה שהם מקיימים את הקדשתם לו (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח). על אנשי כל העמים לעלוץ ביהוה ועל ביטויי ההלל שלנו להישמע ברמה, כ’תרועה’ של צבא מנצח. מאחר שעבודת־אלהים מרעננת, צריכה להתלוות אליה שמחה. לפיכך, מחבר־התהלים הפציר באנשים לבוא לפני אלהים ”ברננה”.
14, 15. כיצד מתייחס תהלים ק׳:3–5 לעובדי יהוה השמחים כיום?
14 מחבר־התהלים הוסיף: ”דעו [הכירו בכך] כי יהוה הוא אלהים, הוא עשנו ולא אנחנו, עמו וצאן מרעיתו” (תהלים ק׳:3). מאחר שיהוה הוא בוראנו, אנו שייכים לו בדומה לצאן השייכות לרועה שלהן. אלהים דואג לנו באורח כה נפלא, עד כי אנו מהללים אותו תוך הכרת־טובה (תהלים כ״ג). באשר ליהוה, מחבר־התהלים הוסיף ושר: ”בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה. הודו לו, ברכו שמו. כי טוב יהוה, לעולם חסדו, ועד דור ודור אמונתו” (תהלים ק׳:4, 5).
15 כיום, אנשים שמחים, בני כל האומות, באים לחצרות מקדשו של יהוה כדי להודות לו ולהללו. אנו מברכים את שם אלהים בשמחה בדברנו תמיד טובות על יהוה, ותכונותיו הנאדרות מניעות אותנו להללו. הוא כולו טוב, ומשרתיו יכולים תמיד להישען על חסדו ורחמיו, כיוון שהם נצחיים. ”עד דור ודור” נאמן יהוה בהפגינו אהבה לעושי רצונו (רומים ח׳:38, 39). אם כך, אין ספק שיש לנו סיבה טובה ל’עבוד את יהוה בשמחה’.
גילו בתקוותכם
16. עקב אילו תקווה ותוחלת יכולים המשיחיים לחוש גיל?
16 פאולוס כתב: ”גילו בתקווה” (רומים י״ב:12). תלמידיו המשוחים של ישוע המשיח חשים גיל עקב התקווה הנהדרת של חיי־אלמוות שמימיים, שאיפשר להם האלהים באמצעות בנו (רומים ח׳:16, 17; פיליפים ג׳:20, 21). גם למשיחיים בעלי תקוות חיי־הנצח בגן־עדן עלי־אדמות יש יסוד לשמחה (לוקס כ״ג:43). תקוות המלכות מהווה סיבה לשמחה לכל משרתיו הנאמנים של יהוה, היות שהם יהיו חלק מממשלתו השמימית או שיחיו בתחום שלטונה הארצי. איזו ברכה משמחת! (מתי ו׳:9, 10; רומים ח׳:18–21).
17, 18. (א) מה נחזה בישעיהו כ״ה:6–8? (ב) כיצד מתגשמת נבואה זו של ישעיהו עתה, ומה באשר להתגשמותה העתידית?
17 ישעיהו אף חזה עתיד משמח לאנושות הצייתנית. הוא כתב: ”ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים, שמנים מְמֻחָיִם, שמרים מזוקקים. ובילע בהר הזה פני הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגויים. בילע המוות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי יהוה דיבר” (ישעיהו כ״ה:6–8).
18 כיום, החגיגה הרוחנית שבה אנו משתתפים כעובדי יהוה, הינה אכן משתה משמח. למעשה, שמחתנו גואה כשאנו משרתים את אלהים בלהיטות ובציפייה למשתה של דברים טובים ממשיים, על־פי הבטחתו לעולם החדש (פטרוס ב׳. ג׳:13). על יסוד קורבנו של ישוע, יסיר יהוה את ”המסיכה” הנסוכה על האנושות עקב חטאו של אדם. מה רבה תהא השמחה לראות שהחטא והמוות הוסרו! מה רב האושר לקבל בברכה את יקירינו המוקמים לתחייה, להבחין כי נמחו הדמעות ולחיות בגן־עדן עלי־אדמות, שם עובדי אלהים לא יחורפו עוד, אלא יהוו את תשובת אלהים למחרף הגדול, השטן! (משלי כ״ז:11).
19. כיצד עלינו להגיב לנוכח התקוות שיהוה ערך עבורנו כעדיו?
19 האין זה ממלא את לבך שמחה והכרת־טובה, לדעת מה יעשה יהוה למען משרתיו? אכן, תקוות נאדרות אלה תורמות לשמחתנו! יתר־על־כן, תקוותנו המבורכת גורמת לנו לסמוך על האל המאושר, האוהב והנדיב, ברגשות דומים: ”הנה אלוהינו זה. קיווינו לו ויושיענו. זה יהוה. קיווינו לו. נגילה ונשמחה בישועתו” (ישעיהו כ״ה:9). כשתקוותנו הנפלאה תמיד עומדת לנגד עינינו, הבה נשקיע כל מאמץ לעבוד את יהוה בטוב לבב.
(מקור המאמר: 1995/1/15)
◻ כיצד נוכל לעבוד את יהוה ”בטוב לבב”?
◻ מה עלינו לעשות אם עבודת־האלהים שלנו נעדרת שמחה?
◻ מדוע עובדי יהוה יכולים לשמוח חרף רדיפות?
◻ אילו סיבות יש לנו לגיל בתקווה?
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 9]
השתתפות בכל היבטי החיים המשיחיים תגביר את שמחתנו