למרות אבלנו,‏ איננו חסרי תקווה

‏”‏אין אנו רוצים שייעלם מכם מה שנוגע לישני עפר,‏ כדי שלא תתעצבו כאחרים אשר אין להם התקווה”‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ד׳:‏13‏)‏.‏

1.‏ מה חווה האנושות על בשרה דרך־קבע?‏

האם איבדת אי־פעם אחד מיקיריך במוות?‏ יהא גילנו אשר יהא,‏ מרביתנו נעצבנו אל לבנו עקב אובדנם של קרוב־משפחה או ידיד.‏ ייתכן שהיה זה סב,‏ הורה,‏ בן־זוג או ילד.‏ קציר־הדמים של הזקנה,‏ החולי והתאונות הנו דבר שבשגרה.‏ פשע,‏ אלימות ומלחמות מוסיפים על הצער והיגון.‏ ברחבי העולם,‏ מתים מדי שנה למעלה מ־50 מיליון בני־אדם בממוצע.‏ הממוצע היומי של שנת 1993 היה 250,‏140 איש.‏ מחיר הדמים שגובה המוות משפיע על ידידים ומשפחה,‏ ותחושת האובדן קשה.‏

2.‏ מה נראה בלתי טבעי במותם של ילדים?‏

² היכולים אנו שלא להשתתף בצערם של ההורים בקליפורניה,‏ ארה״ב,‏ אשר איבדו באורח כה טרגי את בתם ההרה בתאונת־דרכים יוצאת־דופן?‏ בבת אחת,‏ איבדו את בתם היחידה ואת התינוק שעתיד היה להיות נכדם הראשון.‏ בעלה של הקורבן איבד את אשתו ואת בנו או בתו הבכורים.‏ עבור הורים,‏ לשאת את מותו של ילד,‏ בין אם צעיר ובין אם מבוגר יותר,‏ אינו דבר כה טבעי.‏ אין זה טבעי שילדים מתים בטרם מות הוריהם.‏ כולנו אוהבים לחיות.‏ לפיכך,‏ המוות הוא אכן אויב (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏26‏)‏.‏

המוות חודר למשפחה האנושית

3.‏ כיצד אפשר שהשפיע מות הבל על אדם וחוה?‏

³ חטא ומוות מלכו בכיפה במשך יותר מששת אלפים שנה של ההיסטוריה האנושית,‏ מאז מרדם של הורינו האנושיים הראשונים,‏ אדם וחוה (‏רומים ה׳:‏14;‏ ו׳:‏12,‏ 23‏)‏.‏ המקרא אינו מספר לנו כיצד הגיבו על הירצחו של בנם הבל בידי קין אחיו.‏ מסיבות רבות,‏ היתה זו ודאי חוויה מזעזעת עבורם.‏ כאן לראשונה,‏ ראו פנים אל פנים את מות בני־האדם,‏ ניבט מפניו של בנם.‏ הם ראו את הפרי של מרדם ושל הניצול הרע והמתמשך של חופש הבחירה.‏ חרף אזהרות אלוהים,‏ בחר קין לבצע את רצח־האח הראשון.‏ אנו יודעים בבטחה,‏ כי חוה הושפעה עמוקות ממות הבל,‏ משום שכאשר ילדה את שת,‏ אמרה:‏ ”‏שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין”‏ (‏בראשית ד׳:‏3–8,‏ 25‏)‏.‏

4.‏ מדוע המיתוס של נפש בת־אלמוות לא היווה כל נחמה לאחר מות הבל?‏

⁴ הורינו הראשונים אף ראו את מימוש גזר־דינו של אלוהים עליהם — שאם ימרדו ויגלו אי־ציות,‏ ’‏מות ימותו’‏.‏ חרף השקר של השטן,‏ ככל הנראה טרם התפתח המיתוס בנוגע לנפש בת־האלמוות,‏ לכן לא יכלו לשאוב ממנו כל נחמה מדומה.‏ אלוהים אמר לאדם:‏ ”‏עד שובך אל האדמה,‏ כי ממנה לוקחת.‏ כי עפר אתה ואל עפר תשוב”‏.‏ הוא לא הזכיר כלל את קיומם העתידי של נפש בת־אלמוות בשמים,‏ גיהינום,‏ מצב ביניים בין גן־עדן לבין גיהינום,‏ פורגטוריה (‏כור־מצרף)‏ או כל מקום אחר (‏בראשית ב׳:‏17;‏ ג׳:‏4,‏ 5,‏ 19‏)‏.‏ כנפשות חיות שחטאו,‏ בסופו־של־דבר אדם וחוה ימותו ויחדלו להתקיים.‏ בהיות המלך שלמה בהשראת אלוהים,‏ כתב:‏ ”‏כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה,‏ ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם.‏ גם אהבתם,‏ גם שנאתם,‏ גם קנאתם כבר אבדה,‏ וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש”‏ (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

5.‏ מהי התקווה האמיתית עבור המתים?‏

⁵ מה נכונות מילים אלה!‏ אמת,‏ מי זוכר את אבות־אבותיו מלפני מאתיים או שלוש מאות שנה?‏ תדירות אפילו קבריהם אינם ידועים עוד או שנזנחו זה כבר.‏ האם משמע הדבר שאין תקווה ליקירינו שמתו?‏ כלל וכלל לא.‏ מרתא אמרה לישוע באשר לאלעזר,‏ אחיה המת:‏ ”‏אני יודעת שהוא יקום בתחייה ביום האחרון”‏ (‏יוחנן י״א:‏24‏)‏.‏ העברים האמינו שאלוהים יקים את המתים בעתיד.‏ אך,‏ הדבר לא עצר בעדם מלהתאבל על מות יקירם (‏איוב י״ד:‏13‏)‏.‏

אנשים נאמנים אשר התאבלו

6,‏ 7.‏ כיצד הגיבו אברהם ויעקב למוות?‏

⁶ לפני כארבעת אלפים שנה,‏ כששרה,‏ אשת אברהם,‏ נפטרה,‏ בא ”‏אברהם לספוד לשרה ולבכותה”‏.‏ משרת אלוהים נאמן זה ביטא את רגשותיו העמוקים כלפי רעייתו האהובה והנאמנה.‏ חרף היותו איש־מעשה אמיץ,‏ לא התבייש לבטא את צערו בדמעות (‏בראשית י״ד:‏11–16;‏ כ״ג:‏1,‏ 2‏)‏.‏

⁷ המקרה של יעקב היה דומה.‏ כיצד הגיב,‏ כשבמרמה גרמו לו להאמין כי בנו יוסף נטרף על־ידי חיה רעה?‏ אנו קוראים בבראשית ל״ז:‏34,‏ 35‏:‏ ”‏ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במותניו ויתאבל על בנו ימים רבים.‏ ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו,‏ וימאן להתנחם ויאמר:‏ ’‏כי ארד אל בני אָבֵל שאולה!‏’‏ ויבך אותו אביו”‏.‏ אכן,‏ הבעת צער כשיקירנו נפטר,‏ היא טבעית ואנושית כאחת.‏

8.‏ כיצד הביעו תדירות העברים את צערם?‏

⁸ יש העשויים לחשוב שעל־פי המנהגים המקומיים בני־זמננו,‏ תגובתו של יעקב היתה מוגזמת ומלודרמתית.‏ אך,‏ הוא חי בתקופה אחרת ובתרבות שונה.‏ ביטוי הצער שלו — לבישת שק — הינה האזכור הראשון של מנהג זה במקרא.‏ אולם,‏ כמתואר בתנ״ך,‏ אֵבל התבטא במספד,‏ בחיבור קינות ובהתפלשות באפר.‏ ככל הנראה,‏ העברים לא היו עצורים בהבעת רגשות צער כניםa (‏יחזקאל כ״ז:‏30–32;‏ עמוס ח׳:‏10‏)‏.‏

אבל בתקופת ישוע

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ כיצד הגיב ישוע על מות אלעזר?‏ (‏ב)‏ מה אנו למדים על ישוע מתגובתו?‏

⁹ מה ניתן לומר על תלמידיו הקדומים של ישוע?‏ למשל,‏ כשאלעזר מת,‏ מרים ומרתא,‏ אחיותיו,‏ התאבלו על מותו בדמעות ובבכי.‏ כיצד הגיב האיש המושלם,‏ ישוע,‏ כשהגיע אל המקום?‏ תיאורו של יוחנן אומר:‏ ”‏בהגיעה אל המקום שהיה בו ישוע,‏ נפלה מרים לרגליו ואמרה לו:‏ ’‏אדוני,‏ לו היית פה,‏ לא היה אחי מת’‏.‏ כראותו אותה בוכייה,‏ והאנשים שבאו איתה בוכים גם הם,‏ נסערה רוחו של ישוע והוא הזדעזע.‏ הוא שאל:‏ ’‏איפה הנחתם אותו?‏’‏ השיבו לו:‏ ’‏אדון,‏ בוא וראה’‏.‏ בכה ישוע”‏.‏ (‏יוחנן י״א:‏32–35‏)‏.‏

¹⁰ ”‏בכה ישוע”‏.‏ שתי מילים אלה מלמדות רבות על אנושיותו של ישוע,‏ על רחמיו ועל רגשותיו.‏ אף־על־פי שהיה מודע למשמעותה המלאה של תקוות התחייה,‏ ”‏בכה ישוע”‏ (‏יוחנן י״א:‏35‏)‏.‏ התיאור ממשיך באומרו שהצופים מן הצד העירו:‏ ”‏ראו עד כמה אהב [‏את אלעזר]‏!‏”‏ ללא ספק,‏ אם ישוע,‏ האדם המושלם,‏ בכה על אובדן ידיד,‏ אין זו בושה כיום לגבר או לאשה להתאבל ולבכות (‏יוחנן י״א:‏36‏)‏.‏

מהי התקווה עבור המתים?‏

11.‏ (‏א)‏ מה יכולים אנו ללמוד מדוגמאות מקראיות אלה הקשורות לאבל?‏ (‏ב)‏ מדוע אין אנו מתאבלים כאחרים אשר אין להם תקווה?‏

¹¹ מה ניתן ללמוד מדוגמאות מקראיות אלה?‏ שאין זה אלה טבעי ואנושי להתאבל ואל לנו להתבייש להפגין את יגוננו.‏ למרות תקוות תחיית־המתים המרככת אותו,‏ מות אדם אהוב מהווה אובדן טראומטי,‏ שחשים בו עמוקות.‏ שנים ואפשר שאף עשרות שנים של רֵעות הדוקה ושותפות,‏ לפתע באים אל קצם באופן טרגי.‏ אמת,‏ אין אנו מתעצבים כאחרים שאין להם תקווה או שיש להם תקוות שווא (‏תסלוניקים א׳.‏ ד׳:‏13‏)‏.‏ כמו־כן,‏ כל אותם מיתוסים,‏ שלאדם יש נפש בת־אלמוות או שהיא ממשיכה להתקיים באמצעות גלגול נשמות,‏ אינם מוליכים אותנו שולל.‏ אנו אכן יודעים,‏ שיהוה הבטיח ’‏שמים חדשים וארץ חדשה אשר צדק ישכון בם’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏.‏ אלוהים ”‏ימחה כל דמעה [‏מעינינו]‏ והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו”‏ (‏ההתגלות כ״א:‏4‏)‏.‏

12.‏ כיצד הביע פאולוס את אמונתו בתחיית־המתים?‏

¹² איזו תקווה שמורה למתים?‏b הכותב המשיחי פאולוס קיבל השראה להעניק לנו נחמה ותקווה,‏ כשכתב:‏ ”‏האויב האחרון שימוגר הוא המוות”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏26‏)‏.‏ תרגום דליץ׳ מציין:‏ ”‏ואחרון האויבים אשר ייכחד הוא המוות”‏.‏ מדוע יכול היה פאולוס להיות כה בטוח בכך?‏ משום שזה שגרם לו להיות למשיחי ושלימד אותו,‏ היה אחד שהוקם מן המתים,‏ ישוע המשיח (‏מעשי־השליחים ט׳:‏3–19‏)‏.‏ זו גם הסיבה לכך שפאולוס יכול היה לציין:‏ ”‏ומאחר שהמוות בא על־ידי אדם [‏הראשון]‏,‏ גם תחיית המתים היא על־ידי אדם [‏ישוע]‏;‏ שכן כמו שבאדם הכל מתים,‏ כך גם במשיח הכל יחיו”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏21,‏ 22‏)‏.‏

13.‏ כיצד הגיבו עדי־ראייה לתחיית אלעזר?‏

¹³ הוראתו של ישוע מספקת לנו נחמה רבה ותקווה לעתיד.‏ לדוגמה,‏ מה עשה ישוע במקרה של אלעזר?‏ הוא הלך אל הקבר שבו היתה טמונה גופת אלעזר מזה ארבעה ימים.‏ התפלל,‏ ו”‏לאחר שאמר את הדבר הזה,‏ קרא בקול גדול:‏ ’‏אלעזר,‏ צא החוצה!‏’‏ יצא המת כשרגליו וידיו כרוכות בתכריכים ופניו עטופות במטפחת.‏ אמר להם ישוע:‏ ’‏התירו אותו והניחו לו ללכת’‏”‏.‏ היכול אתה לשער בנפשך את מבטי הפליאה והשמחה שניבטו מעיני מרתא ומרים?‏ מה השתוממו ודאי רעיו בראותם נס זה!‏ אין תימה אפוא,‏ שרבים מן הנוכחים האמינו בישוע.‏ אך,‏ אויביו הדתיים ”‏גמרו אומר להמית אותו”‏ (‏יוחנן י״א:‏41–53‏)‏.‏

14.‏ עדות לְמה היוותה תחיית אלעזר?‏

¹⁴ ישוע חולל תחייה בלתי־נשכחת זו לעיני עדי־ראייה רבים.‏ היתה זו עדות לתחייה העתידית שאותה חזה קודם לכן,‏ כשאמר:‏ ”‏אל תתמהו על זאת,‏ כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [‏של בן האלוהים]‏,‏ ויצאו עושי הטוב לתקומה של חיים ועושי הרע לתקומה של משפט”‏ (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

15.‏ איזו עדות לתחיית ישוע היתה לפאולוס ולחנניה?‏

¹⁵ כשם שהוזכר קודם לכן,‏ השליח פאולוס האמין בתחיית־המתים.‏ על יסוד מה?‏ בעבר היה הוא שאול הידוע לשמצה,‏ רודף המשיחיים.‏ יצאו לו מוניטין מטילי אימה בקרב המאמינים.‏ ככלות הכל,‏ האם לא היה הוא זה שהסכים לסקילת סטפנוס,‏ המשיחי שמת על קידוש־השם?‏ (‏מעשי־השליחים ח׳:‏1;‏ ט׳:‏1,‏ 2,‏ 26‏)‏ אולם,‏ בדרכו לדמשק,‏ המשיח המוקם לתחייה גרם לשאול להתפכח,‏ בהכותו אותו באופן זמני בסנוורים.‏ שאול שמע קול האומר אליו:‏ ”‏’‏שאול,‏ שאול,‏ למה תרדפני?‏’‏ שאל שאול:‏ ’‏מי אתה,‏ אדוני?‏’‏ ’‏אנוכי ישוע אשר אתה רודף’‏”‏.‏ אותו משיח שקם לתחייה הורה אותה עת לחנניה,‏ שגר בדמשק,‏ ללכת לבית שבו התפלל שאול ולהשיב לו את מאור עיניו.‏ לפיכך,‏ מנסיונם האישי,‏ היו הן לשאול והן לחנניה סיבות רבות להאמין בתחיית־המתים (‏מעשי־השליחים ט׳:‏4,‏ 5,‏ 10–12‏)‏.‏

16,‏ 17.‏ (‏א)‏ כיצד אנו יודעים שפאולוס לא האמין בתפיסה היוונית של טבעה הנצחי של נפש האדם?‏ (‏ב)‏ איזו תקווה בטוחה המקרא מספק?‏ (‏עברים ו׳:‏17–20‏)‏

¹⁶ שים־לב כיצד השיב שאול,‏ השליח פאולוס,‏ כשנרדף על שום היותו משיחי והובא בפני המושל פליקס.‏ אנו קוראים במעשי־השליחים כ״ד:‏15‏:‏ ”‏ויש לי תקווה באלוהים שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים”‏.‏ אין ספק,‏ שפאולוס לא האמין בתפיסה היוונית האלילית של טבעה הנצחי של נפש האדם שעברה כביכול ל’‏עולם הבא’‏ או ל’‏ארץ־רפאים’‏ מיתולוגיים.‏ הוא האמין ולימד אחרים להאמין בתחיית־המתים.‏ עבור מקצת האנשים משמע הדבר מתת חיי־אלמוות כיצורים רוחניים בשמים עם המשיח,‏ ועבור הרוב משמעו שיבה לחיים בארץ מושלמת (‏לוקס כ״ג:‏43;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏20–22,‏ 53,‏ 54;‏ ההתגלות ז׳:‏4,‏ 9,‏ 17;‏ י״ד:‏1,‏ 3‏)‏.‏

¹⁷ לפיכך,‏ המקרא מעניק לנו הבטחה ברורה ותקווה בטוחה,‏ שעל־ידי תחיית־המתים,‏ רבים ישובו לראות את יקיריהם כאן עלי־אדמות,‏ אולם בתנאים שונים בתכלית (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13;‏ ההתגלות כ״א:‏1–4‏)‏.‏

עזרה מעשית לאבלים

18.‏ (‏א)‏ איזה כלי מועיל יצא לאור בכינוסים בנושא ”‏יראת אלוהים”‏?‏ (‏ראה מסגרת.‏)‏ (‏ב)‏ אילו שאלות עדיין תובעות מענה?‏

¹⁸ עתה,‏ זכרונותינו ויגוננו הם נחלתנו.‏ מה נוכל לעשות כדי לעבור עת מבחן זו של אבל?‏ מה יכולים האחרים לעשות כדי לעזור לאבלים?‏ יתר־על־כן,‏ מה נוכל לעשות כדי לעזור לאנשים הכנים שאנו פוגשים בשירות־השדה,‏ אשר אין להם כל תקווה ממשית והם גם אבלים?‏ ואיזו נחמה נוספת נוכל לשאוב מן המקרא באשר ליקירינו ישני העפר?‏ המאמר הבא יציע מספר הצעות.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1995/‏6/‏1)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

התוכל להשיב?‏

◻ מדוע ניתן לומר שהמוות הוא אויב?‏

◻ כיצד משרתי אלוהים בתקופת המקרא ביטאו את צערם?‏

◻ איזו תקווה יש ליקירינו המתים?‏

◻ איזה יסוד היה לפאולוס להאמין בתחייה?‏

‏[‏תיבה בעמודים 22,‏ 23]‏

עזרה מעשית לאבלים

בכינוסים בנושא ”‏יראת אלוהים”‏,‏ שנערכו בשנים 1994–1995,‏ הודיעה חברת המצפה על הוצאתה לאור של חוברת חדשה הנקראת כשאחד מיקיריך נפטר (‏בלועזית)‏.‏ חוברת מעודדת זו נועדה לנחם את אנשי כל האומות וכל הלשונות.‏ כפי שייתכן שכבר ראית,‏ היא מציגה את ההסבר הפשוט של המקרא בנוגע למוות ולמצב המתים.‏ אף חשוב מכך,‏ היא מדגישה את הבטחת אלוהים באמצעות המשיח ישוע,‏ להקים לתחייה לארץ גן־עדנית מטוהרת.‏ היא אכן מנחמת את האבלים.‏ לפיכך,‏ אפשר שתשמש ככלי מועיל בשירות המשיחי וכדי לעורר עניין,‏ אשר יניב הרבה יותר שיעורי־מקרא ביתיים.‏ השאלות לדיון ממוקמות בתבונה במסגרות לקראת סוף כל חלק,‏ כך שניתן לסקור בנקל את הנקודות שנידונו עם כל אדם אבֵל שלבו כן.‏

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

כשאלעזר מת,‏ בכה ישוע

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

ישוע הקים את אלעזר לתחייה

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 21]‏

מקרה האבל הראשון,‏ מאת וו.‏ בוגוראו,‏ שקופית זכוכית מהתוכנית פוטו־דראמה של הבריאה,‏ 1914,‏ מטעם חברת המצפה.‏