נידוי — אמצעי אוהב?
”קדוש, קדוש, קדוש, יהוה אלוהים צבאות” (ההתגלות ד׳:8). בתואם עם תיאור זה, יהוה הוא המקור של אמות־המידה הקדושות. הללו מפורטות ב”כתבי־הקודש”, והמשיחיים מחויבים לפעול על־פי קווים מנחים אלה. אכן, שומה עליהם להימנע מכל דבר הנחשב לטמא בעיני יהוה (טימותיאוס ב׳. ג׳:15; ישעיהו נ״ב:11).
המקרא מצווה בבירור: ”הייו גם אתם קדושים בכל דרכיכם כמו שקדוש הוא אשר קרא אתכם, שהרי כתוב, ’קדושים תהיו כי קדוש אני’” (פטרוס א׳. א׳:15, 16). מאז שהקהילה המשיחית החלה להתקיים לפני 900,1 שנה, משיחיים אמיתיים נאבקו קשות כדי להגן עליה מפני טומאה מוסרית ורוחנית (יהודה 3).
לשם מה נחוצה הגנה?
בפני כל משרתי אלוהים עומד האתגר להישמר טהורים מבחינה מוסרית ורוחנית. לשם כך, יש להתנגד לשלושה אויבים רבי־און — השטן, עולמו ונטיות בשרנו החוטא (רומים ה׳:12; קורינתים ב׳. ב׳:11; יוחנן א׳. ה׳:19). עולמו של השטן ינסה לפתותך להיות לא־מוסרי, ישדל אותך לאמץ את דרכיו, ויציע לך עושר חומרי, תהילה, מעמד, חשיבות ועוצמה. אך, אלה הנחושים בדעתם לדבוק בעבודת־אלוהים האמיתית עומדים בפני ההצעות של השטן ונשמרים ’נקיים מטומאת העולם’. מדוע? משום שהם רוצים להישאר תחת חסותה של הדאגה האוהבת של ארגונו הטהור של יהוה (יעקב א׳:27; יוחנן א׳. ב׳:15–17).
יהוה סיפק סיוע לכל חבר בקהילה המשיחית הנופל קורבן לפיתויי השטן עקב חולשת אנוש. זקני־קהילה כשירים מבחינה רוחנית מונו כדי להגן על הקהילה ולעזור באהבה לחוטאים להתחרט על חטאם ולערוך את השינויים הדרושים לשם שיבתם. יש להגיש עזרה סבלנית לכל משיחי המעורב בעשיית הרע, כדי שיתחרט וישנה את דרכיו (גלטים ו׳:1, 2; יעקב ה׳:13–16).
באיזה אופן נידוי הנו אוהב?
משרתי יהוה טבולים, הפונים במזיד לדרך הרעה והמסרבים להשתנות, צריכים לזכות ליחס של כאלה שאינם מתחרטים ולפיכך אינם ראויים לאחווה המשיחית. (השווה יוחנן א׳. ב׳:19.) לא ניתן להרשות שיחידים אלה יישארו בקהילה המשיחית הטהורה ובכך יטמאו אותה. יש לנדותם.
ניתן להדגים עד כמה הולם לנדות את עושי המעשים הרעים במצב הבא: עקב גידול בהתקפות על תלמידים וביצוע פשעים אלימים נגדם, מספר בתי־ספר אימצו את המדיניות ”הקוראת להשעיית התלמידים המשתמשים בנשק או המאיימים להשתמש בו, לצמיתות”, מדווח גלוב אנד מֵייל, עיתון בטורונטו, קנדה. הסילוק מבית־הספר נעשה כדי להגן על התלמידים המעוניינים להפיק תועלת מתוכנית הלימודים מבלי להיחשף למעשי אלימות.
מדוע זה צעד אוהב לסלק מחיק הקהילה עושה רע שאינו מגלה חרטה? עשיית הדבר הינה ביטוי של אהבה ליהוה ולדרכיו (תהלים צ״ז:10). פעולה זו מגלה אהבה כלפי רודפי הצדקה, משום שהיא מסירה מקרבם את אלה העלולים להשפיע עליהם לרעה. הדבר אף מגן על טוהר הקהילה (קורינתים א׳. ה׳:1–13). לו היתה הקהילה מרשה שישארו בקרבה אי־מוסריות משוועת או טומאה רוחנית, היא היתה הופכת טמאה ובלתי ראויה לעבודת יהוה, האל הקדוש. יתרה מזו, הרחקת עושה הרע עשויה לעזור לו לראות את חומרת דרכו הסוררת, להתחרט ולערוך את השינויים הנחוצים, וכך להתקבל מחדש לחיק הקהילה.
ההשפעה על אחרים
כשחבר קהילה מבצע חטא חמור, כגון ניאוף, אין הדבר משמח את לב יהוה (משלי כ״ז:11). כל משיחי הנכנע לאי־מוסריות מינית ודאי אינו חושב כשם שחשב יוסף, כשאשת פוטיפר ניסתה לשדלו לקיים עימה יחסי־מין. תגובתו של יוסף היתה: ”איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?” (בראשית ל״ט:6–12) יוסף כיבד את ערכיו הקדושים של יהוה בכך שנס מן המקום. לעומת זאת, נראה שהנואף אינו אוהב את אלוהים מספיק כדי להימנע מלהשביע את תאוות הבשרים שלו (גלטים ה׳:19–21).
אדם טבול המפר את מצוות אלוהים, אינו מגלה כל עניין בנזק ובכאב, שיסב הדבר לקרוביו המאמינים. ההשפעה הרגשית עבור אחדים קשה מנשוא. לאחר שגילתה שבנה היה לא־מוסרי, קוננה משיחית אחת: ”אחים מעטים ביותר, אם בכלל, יכולים להבין עד כמה אנו פגועים ומזועזעים מכך... לבנו שבור”. שמה הטוב של המשפחה כולה מוטל בספק. דיכאון ותחושת אשמה כלשהי עלולים להציק לחברי המשפחה הנאמנים. לפיכך, דרכו הפסולה של החוטא מסבה למשפחה כאב־לב.
עזרה אוהבת לבני־המשפחה
משיחיים נאמנים, בני־המשפחה של המנודים, צריכים לזכור שהנידוי אוהב מחד ומגן מאידך. כל מאמץ אפשרי נעשה כדי לעזור לחוטא. אך, אם הוא מגלה חוסר צייתנות לאלוהים ובעיקשות אינו מתחרט, הקהילה זקוקה להגנה, ואין לה כל ברירה אלא לפעול בתואם עם הדרכת אלוהים: ”בערו את הרע מקרבכם” (קורינתים א׳. ה׳:13). כשם שאמר אחד העדים, ”נידוי קשור לנאמנות ליהוה”.
כשבן־משפחה מנודה, הדבר מכאיב לקרובים המשיחיים. לפיכך, על זקני־קהילה ממונים לעשות כמיטב יכולתם כדי לעודדם מבחינה רוחנית (תסלוניקים א׳. ה׳:14). הזקנים יכולים להתפלל למענם ויחד עימם. תדירות, אפשר לבקר משיחיים נאמנים אלה ולדון עימם בדברים רוחניים בונים. על רועי העדר לנצל כל הזדמנות אפשרית, לפני האסיפות המשיחיות ואחריהן, כדי לחזק מבחינה רוחנית יקירים אלה. עידוד נוסף עשוי להינתן על־ידי הצטרפות אליהם לשירות־השדה (רומים א׳:11, 12). רועים רוחניים צריכים לגלות כלפי משרתי יהוה נאמנים אלה את האהבה ותשומת־הלב, אשר להן הם ראויים (תסלוניקים א׳. ב׳:7, 8).
דרכו החוטאת של אדם אינה מהווה עילה להתעלמות ולו מאחד מבני־משפחתו השומרים על נאמנותם ליהוה. אלוהים דחה את שאול, מלך ישראל הרע, אך דוד לא הרשה לכך לפגוע בחיבתו ליהונתן, בנו של שאול. למעשה, הקשר בין דוד ויהונתן אף התהדק מאוד (שמואל א׳. ט״ו:22, 23; י״ח:1–3; כ׳:41). לכן, על כל חברי הקהילה לגלות תמיכה ואהבה כלפי המשיחיים, אשר קרוביהם חטאו ליהוה.
עד כמה חסר אהבה יהא זה להתעלם מנאמנים אלה או לגלות חוסר אדיבות כלפיהם! בני־משפחה נאמנים זקוקים לעידוד באופן מיוחד. אפשר שיחושו בדידות או שיראו במצבם בעייתי במיוחד. אולי תוכל לספר להם ’פנינה’ רוחנית או חוויה בונה דרך הטלפון. אם המנודה משיב לטלפון, פשוט בקש לדבר עם קרובו המשיחי. אפשר שתזמין את חברי המשפחה הנאמנים בני אותו בית לאירוע חברתי או לארוחה בביתך. אם הנך פוגש בהם במהלך עריכת הקניות, תוכל לנצל את ההזדמנות להתרועעות בונה. זכור, משיחיים נאמנים אשר להם קרובים מנודים, עדיין מהווים חלק מארגונו הטהור של יהוה. בנקל, יוכלו הם להיות מבודדים ומדוכדכים. לפיכך, הייה ער לגלות כלפיהם טוב־לב ואהבה. המשך לגמול טוב ’לכל בני אמונתך’ (גלטים ו׳:10).
הערך את האמצעי שסיפק יהוה
מה אסירי־תודה אנו על שיהוה אלוהים מגלה דאגה ורחמים כלפי כל אחד במשפחת משרתיו הכלל־עולמית. באמצעות ארגונו, ערך סידור אוהב כדי לסייע לנו להתהלך לפניו בצדקה. גם אם בן־משפחה חוטא במזיד ויש לנדותו מקרב הקהילה, אם יתחרט באמת ובתמים, הדרך חזרה פתוחה בפניו. הדבר בא לידי ביטוי בדוגמה הבאה:
זקני־הקהילה ניסו לעזור לאשה, שלצורך העניין נקרא לה אנה, אך היא פנתה לעישון, לשתייה ולסמים. היא לא גילתה כל חרטה ולא נשארה בחיק הקהילה. אולם, לא חלף זמן רב, ואנה החלה להתגעגע לאחווה האוהבת של קהילת יהוה הטהורה, והתפללה אליו לעזרה. היא מודה שלא הבינה לחלוטין עד כמה דואגים זקני־הקהילה לאלה שסרו מן הדרך. שוב החלה אנה לנכוח באסיפות, והדבר הוביל לחרטתה. אחרי־כן, התקבלה שנית לחיק הקהילה האוהבת והמגינה. אנה דבֵקה שוב בערכי־המוסר הנעלים של יהוה. היא אסירת־תודה על האהבה שגילו כלפיה הזקנים ואף מעירה: ”אין לכם כל מושג עד כמה עזרו לי הפרסומים המשיחיים. יהוה אכן דואג לצרכינו”.
אכן, אלוהים סיפק דרך חזרה לאלה שנודו מהקהילה, אך מאוחר יותר גילו חרטה על כך. ראינו שגם הנידוי עצמו הנו אמצעי אוהב. אך, מה עדיף הוא להימנע מחוויה מצערת זו, על־ידי דבקות תמידית בדרכי הצדק של אלוהינו הקדוש! הבה נהא תמיד אסירי־תודה על הזכות להלל את יהוה ולהיות חלק מארגונו הטהור, האוהב והמגן.
[תמונה בעמוד 31]
המגלה אתה אהבה כלפי קרוביהם הנאמנים של המנודים מן הקהילה?