”כי עולי נעים וקל משאי”
”קחו עליכם את עולי ולימדו ממני” (מתי י״א:29).
1, 2. (א) מנסיונך, מה מביא מרגוע בחיים? (ב) מה על הפרט לעשות כדי לקבל את המרגוע שהבטיח ישוע?
מקלחת קרה בסופו של יום חם ולח, שנת־לילה עריבה לאחר מסע ארוך ומפרך — מה מרענן! כן הדבר כשנטל כבד מוּסר או כשחטאים או משגים נסלחים (משלי כ״ה:25; מעשי־השליחים ג׳:19). המרגוע שמביאות חוויות מרנינות אלה מרענן אותנו, ואנו שואבים ממנו מרץ להמשיך הלאה.
2 כל אלה החשים עמוסים ותשושים יכולים לבוא לישוע, משום שהוא הבטיח להם בדיוק את זה — מרגוע. אולם, כדי למצוא את השלווה המיוחלת, ישנו דבר שעל הפרט לגלות נכונות לבצע. ”קחו עליכם את עולי ולימדו ממני”, אמר ישוע, ו”תמצאו מרגוע לנפשותיכם” (מתי י״א:29). מהו עול זה? כיצד מביא הוא מרגוע?
עול נעים
3. (א) באילו סוגי עולים נעשה שימוש בתקופת המקרא? (ב) איזה מובן מושאל קשור לעול?
3 היות שחיו בחברה חקלאית, ישוע ומאזיניו ידעו מהו עול. ביסודו־של־דבר, עול הנו מוט עץ ארוך בעל שני שקעים בצדו התחתון, שנועדו להתאים לצווארן של צמד בהמות־משא, לרוב שוורים, כדי לרתום אותן יחדיו למשיכת מחרשה, עגלה או משא מסוג אחר (שמואל א׳. ו׳:7). היו גם עולים עבור בני־אדם. הללו היו מוט או קורה פשוטים, אשר נישאו לאורכן של הכתפיים, בשעה שמשא חובר לכל אחד מצדי המוט. בעזרתם, יכלו העובדים לשאת משאות כבדים (ירמיהו כ״ז:2; כ״ח:10, 13). עקב הקשר שלו עם משאות ועבודה, תדירות העול מוזכר במקרא במובן מושאל כדי לסמל שררה ושלטון (דברים כ״ח:48; מלכים א׳. י״ב:4; מעשי־השליחים ט״ו:10).
4. מה סימל העול שמציע ישוע לאלה הבאים אליו?
4 אם כן, מהו העול שישוע הזמין את הבאים אליו ליטול על עצמם כדי לזכות למרגוע ולרענון? זכור את דבריו: ”קחו עליכם את עולי ולימדו ממני” (מתי י״א:29). לומד הוא תלמיד. לפיכך, קבלת עולו של ישוע משמעה פשוט להיעשות לתלמידו (פיליפים ד׳:3). אולם, הדבר דורש יותר מידיעת הוראתו בלבד. נדרשים מעשים העולים בקנה אחד עם הוראתו — ביצוע הפעילות שהוא ביצע ואורח־חיים דומה לשלו (קורינתים א׳. י״א:1; פטרוס א׳. ב׳:21). נדרשת כניעה מרצון לסמכותו ולאלה אשר עליהם האציל מסמכותו (אפסים ה׳:21; עברים י״ג:17). משמע הדבר להיות למשיחי מוקדש וטבול, לקבל את הזכויות והחובות הנלוות להקדשה זו. זהו העול שישוע מציע לכל הבאים אליו לקבלת מרגוע ונחמה. המוכן אתה לקבלו? (יוחנן ח׳:31, 32).
5. מדוע לא תהא זו חוויה קשה ליטול על עצמנו את עולו של ישוע?
5 למצוא מרגוע בקבלת עול — האין זו סתירה? למעשה לא, מאחר שישוע אמר שעולו ”נעים”. מלה זו נושאת את המשמעות של עדין, נחמד, נושא חן (מתי י״א:30; לוקס ה׳:38; רומים ב׳:4; פטרוס א׳. ב׳:3). כנגר מקצועי, קרוב לוודאי שישוע עשה מחרשות ועולים וידע באיזו צורה לעצב את העול, כדי שיתאים למען ניתן יהיה לבצע את מירב העבודה בנוחות המירבית. ייתכן שהוא ריפד את צדם הפנימי של העולים באריג או בעור. עולים רבים עשויים כך, כדי שלא יחככו או ישפשפו את הצוואר יתר־על־המידה. בדרך זו, העול הסמלי שישוע מציע לנו הוא ”נעים”. אף שאחריות וחובות מסוימות כרוכות בלהיות תלמידו, אין זו חוויה קשה או מעיקה אלא מרעננת. כמו־כן, מצוותיו של יהוה, אביו השמימי, אינן כבדות (דברים ל׳:11; יוחנן א׳. ה׳:3).
6. לְמה אפשר שהתכוון ישוע באומרו: ”קחו עליכם את עולי”?
6 קיים דבר נוסף ההופך את עולו של ישוע ל”נעים”, היינו קל לנשיאה. באומרו: ”קחו עליכם את עולי”, ייתכן שהתכוון לאחת משתי האפשרויות הבאות. אם התייחס לעול כפול, כלומר, עול המְצַמד יחד שתי בהמות למשיכת משא, אזי הזמין הוא אותנו להיכנס יחד עימו תחת אותו עול. איזו ברכה תהא זו — שישוע יהא לצדנו בגוררו יחד עימנו את משאנו! מאידך, לו התייחס ישוע אל מוט העול שבו השתמש הפועל הפשוט, אזי הציע לנו אמצעי להפיכת כל משא המוטל עלינו לקל יותר לנשיאה או לשליטה. בכל מקרה, עולו מהווה מקור של רענון ומרגוע אמיתיים, מכיוון שהוא מבטיחנו: ”כי עניו אני ונמוך רוח”.
7, 8. איזו טעות עושים אחדים בשעה שהם חשים לחוצים?
7 אם כן, מה עלינו לעשות אם אנו חשים שנטל בעיות החיים הרובץ על שכמנו הופך לבלתי נסבל, ושאנו עומדים על סף התמוטטות? אחדים עלולים לחוש שלא בצדק, שהעול של היותם תלמידיו של ישוע המשיח קשה מנשוא או תובעני מדי, אף שבעצם דאגות חיי־היומיום הן שמכריעות אותם. ישנם אחדים שבמצב זה חדלים לנכוח באסיפות המשיחיות או נמנעים מליטול חלק בשירות, בחושבם שאולי כך ישיגו הקלה כלשהי. אך, זוהי טעות חמורה.
8 אנו מבינים שהעול שמציע ישוע הנו ”נעים”. אם העול אינו מונח כיאות, הוא עלול לשפשף. במקרה זה, עלינו לבחון טוב יותר את העול המונח על כתפינו. אם, מסיבה כלשהי, העול מוזנח ואינו מתאים בדיוק, לא זו בלבד שהשימוש בו ידרוש מאיתנו מאמץ נוסף, אלא שהוא אף יגרום לנו כאב מסוים עקב כך. במילים אחרות, אם הפעילויות התיאוקרטיות מתחילות להיראות לנו כנטל, עלינו לבדוק ולראות אם אנו מבצעים אותן נכונה. מהו המניע העומד מאחורי מעשינו? האם התכוננו במידה מספקת לאסיפה שבה אנו עומדים לנכוח? בשעה שאנו נוטלים חלק בשירות־השדה, האם אנו מוכנים לכך שכלית וגופנית? האם אנו נהנים מקשר קרוב ובריא עם אחרים בקהילה? ומעל לכל, מה טיבו של הקשר האישי שלנו עם יהוה אלוהים ועם בנו, ישוע המשיח?
9. מדוע לעולם אל לעול המשיחי להוות עבורנו נטל קשה מנשוא?
9 כשאנו מקבלים בלב שלם את העול שישוע מציע לנו, ולומדים לשאת אותו כהלכה, אין כל סיבה שהוא ייראה לנו כנטל. למעשה, אם נוכל לצייר בעיני רוחנו את המצב — ישוע נתון תחת אותו עול יחד עימנו — לא יִקשה עלינו לראות מי נושא למעשה את מרבית המשא. הדבר דומה לפעוט, הנשען על הידית של עגלת־הילדים שלו, בחושבו שהוא דוחף אותה קדימה, בעוד שבמציאות, ההורה, כמובן, הוא שעושה כן. כאב אוהב, יהוה אלוהים מודע היטב למגבלותינו ולחולשותינו ועונה על צרכינו באמצעות ישוע המשיח. אלוהים ”ימלא את כל צורככם כפי עושר כבודו במשיח ישוע”, אמר פאולוס (פיליפים ד׳:19; השווה ישעיהו ס״ה:24).
10. במה נתנסתה אחת המתייחסת בכובד־ראש להיותה תלמידת המשיח?
10 משיחיים מוקדשים רבים צריכים ללמוד להבין זאת מנסיונם האישי. למשל, ג׳ני מוצאת ששירות כחלוצה־עוזרת מדי חודש יחד עם עבודה תובענית במשרה מלאה, גורמים לה לחוש שהיא נתונה בלחץ רב. אך, היא מרגישה שהשירות החלוצי עוזר לה למעשה לשמור על האיזון שלה. לעזור לאנשים ללמוד את האמת המקראית ולראות את השינויים שהם עורכים בחייהם כדי לזכות לשביעות־רצונו של אלוהים — זה הדבר שמביא את השמחה הגדולה ביותר אל חייה העמוסים. היא מסכימה בלב שלם עם דברי משלי האומרים: ”ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה” (משלי י׳:22).
משא קל
11, 12. לְמה התכוון ישוע באומרו: ”קל משאי”?
11 בנוסף להבטחת ישוע כי עולו ”נעים”, הוא מבטיחנו: ”קל משאי”. עול ”נעים” כבר מקל על העבודה; אם גם המשא קל, העבודה הופכת להנאה צרופה. אם כן, לְמה התכוון ישוע בהצהרה זו?
12 חשוב מה יעשה חוואי הרוצה לשנות את עבודתן של בהמותיו, נניח מחרישת השדה למשיכת עגלה. תחילה, יסיר את המחרשה, ואז יחבר את העגלה. יהא זה מגוחך מצדו לחבר הן את המחרשה והן את העגלה לבהמות. בדומה לכך, ישוע לא אמר לאנשים להוסיף את משאו על זה שהם כבר נושאים. הוא אמר לתלמידיו: ”אין עבד יכול לעבוד שני אדונים” (לוקס ט״ז:13). לפיכך, ישוע הציע לאנשים אפשרות בחירה. האם יעדיפו להמשיך לשאת את הנטל הכבד שמוטל עליהם, או שמא יפרקו אותו ויקבלו את העול שהוא מציע? ישוע נתן להם תמריץ אוהב: ”קל משאי”.
13. איזה משא נשאו האנשים בימי ישוע, ותוך איזו תוצאה?
13 בימי ישוע, נאבקו האנשים כדי להשתחרר מהמשא הכבד שכפו עליהם השליטים הרומים המדכאים ומנהיגי־הדת הצבועים והמקפידים על גינוני־הטקס (מתי כ״ג:23). בניסיון להיפטר מהעול הרומי, היו אנשים שניסו ליטול את העניינים לידיהם. הם נעשו מעורבים במאבקים פוליטיים, אשר רק הובילו אותם אל קצם המר (מעשי־השליחים ה׳:36, 37). אחרים היו נחושים בדעתם לשפר את מצבם, בכך שנעשו מעורבים עמוקות במאמץ להשיג דברים חומריים (מתי י״ט:21, 22; לוקס י״ד:18–20). כשישוע הציע להם דרך להשגת הקלה בהזמינו אותם להיות תלמידיו, לא הכל היו מוכנים לקבלה. הם היססו לפרוק מעליהם את המשא שהיה על שכמם, כבד ככל שהיה, ולקבל את זה של ישוע (לוקס ט׳:59–62). איזה משגה טרגי!
14. כיצד דאגות החיים והשאיפות החומריות עלולות להכביד עלינו?
14 אם איננו זהירים, אנו עלולים לעשות משגה דומה כיום. בהיעשותנו לתלמידי המשיח, אנו משוחררים מן הרדיפה אחר המטרות והערכים, שמבקשים לעצמם אנשי העולם. אף שעדיין עלינו לעמול כדי לרכוש את צורכי־המחייה היומיומיים, איננו הופכים אותם למרכז חיינו. עם זאת, דאגות החיים והפיתוי שבנוחות חומרית עלולים להכות בנו שורשים. אם נרשה לכך לקרות, שאיפות אלה אף עלולות לחנוק את האמת שקיבלנו בהתלהבות (מתי י״ג:22). אנו עלולים להיות שקועים ראשנו ורובנו במילוי שאיפותינו, עד כי חובותינו המשיחיות יהפכו להתחייבויות מייגעות, שאנו רק רוצים לבצען ולהיפטר מהן במהירות האפשרית. ודאי שלא נוכל לצפות ששירות אלוהים יניב מרגוע כלשהו, אם אנו מבצעים אותו ברוח זו.
15. איזו אזהרה נתן ישוע באשר לשאיפות חומריות?
15 ישוע הצביע על כך שחיים משביעי־רצון אינם נובעים מן השאיפה למלא את כל רצונותינו, אלא מן הדאגה לדברים החשובים יותר בחיים. ”אל תדאגו לנפשכם — מה תאכלו או מה תשתו, ולגופכם — מה תלבשו”, הזהיר. ”הלוא הנפש חשובה מן המזון, והגוף חשוב מן הלבוש?” אזי הפנה הוא את תשומת־לבם אל עופות השמים ואמר: ”אינם זורעים ואינם קוצרים, אף אינם אוספים אל אסמים, ואביכם שבשמים מכלכל אותם”. בהתייחסו לשושני השדה, אמר: ”אינם עמלים ואינם טווים. אומר אני לכם שגם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מהם” (מתי ו׳:25–29).
16. מה הניסיון מלמד בנוגע להשפעות של הרדיפה אחר דברים חומריים?
16 היכולים אנו ללמוד לקח כלשהו מדוגמאות פשוטות ומאלפות אלה? מנסיונם הכללי של רבים עולה, שככל שהאדם מתאמץ יותר לשפר את מצבו הכלכלי, כן הוא הולך ומסתבך ברדיפה אחר מטרות העולם, וכן העומס שעל כתפיו הולך ונעשה כבד יותר. העולם מלא ביזמים, אשר שילמו על הצלחתם החומרית במשפחות הרוסות, בנישואין שעלו על שרטון, בבריאות לקויה ועוד (לוקס ט׳:25; טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). אלברט איינשטיין, חתן פרס נובל, אמר פעם: ”רכוש, הצלחה למראית־עין, פרסום, עושר — עבורי, הדברים הללו ראויים לבוז. אני סבור שחיי פשטות חסרי יומרות הם הדבר הטוב ביותר עבור כל אדם”. הדבר אך חוזר על עצתו הפשוטה של השליח פאולוס: ”חיי חסידות המלוּוים הסתפקות עצמית, רווח גדול הם” (טימותיאוס א׳. ו׳:6).
17. על איזו דרך־חיים המקרא ממליץ?
17 קיים היבט חשוב שאל לנו להתעלם ממנו. אף שיש ל”חיי פשטות חסרי יומרות” יתרונות רבים, כשלעצמם אין הם מסבים סיפוק. ישנם רבים החיים חיי פשטות מכורח הנסיבות, אך הם כלל אינם שמחים בחלקם או מאושרים. המקרא אינו מעודדנו לוותר על הנאות חומריות ולחיות חיי־פרישות. הדגש מושם במסירות לאלוהים ולא בהסתפקות עצמית. רק כאשר אנו מצרפים את השניים יחדיו, עומד לרשותנו ”רווח גדול”. איזה רווח? בהמשך איגרת זו, פאולוס מציין כי אלה ש”לא יבטחו בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים”, יוכלו ”לאצור לעצמם אוצר טוב לעתיד, כדי שישיגו את החיים האמיתיים” (טימותיאוס א׳. ו׳:17–19).
18. (א) כיצד הפרט יכול למצוא מרגוע אמיתי? (ב) מה צריכה להיות השקפתנו באשר לשינויים שייתכן שיהא עלינו לערוך?
18 נזכה למרגוע אם נלמד להניח את המשא הכבד שייתכן שאנו נושאים, ונרים את המשא הקל שישוע מציע. רבים אשר הנהיגו סדר שונה בחייהם, כדי שיוכלו ליטול חלק נכבד יותר בשירות המלכות, מצאו את הדרך לחיים מאושרים ומלאי־סיפוק. כמובן, נדרשים מהאדם אמונה ואומץ כדי לנקוט צעד זה, ועלולים להיערם בדרך מכשולים. אך המקרא מזכירנו: ”שומר רוח לא יזרע, ורואה בעבים לא יקצור” (קהלת י״א:4). דברים רבים אינם ממש קשים ברגע שאנו מחליטים לבצעם. נראה שהחלק הקשה ביותר הוא להגיע לכלל החלטה. אנו עלולים להתיש את עצמנו בהתחבטות ברעיון או בהתנגדות לו. אם אנו ’חוגרים את מותני שכלנו’ ונענים לאתגר, אנו עשויים למצוא להפתעתנו שהדבר מסתבר כברכה גדולה. מחבר־התהלים הפציר: ”טעמו וראו כי טוב יהוה” (תהלים ל״ד:9; פטרוס א׳. א׳:13).
”מרגוע לנפשותיכם”
19. (א) לְמה אנו יכולים לצפות, בשעה שהתנאים השוררים בעולם ממשיכים להידרדר? (ב) בהיותנו תחת עולו של ישוע, מה מובטח לנו?
19 השליח פאולוס הזכיר לתלמידים בני המאה הראשונה לספירה: ”דרך צרות רבות עלינו להיכנס למלכות אלוהים” (מעשי־השליחים י״ד:22). הדבר נכון גם כיום. בשעה שהתנאים השוררים בעולם ממשיכים להידרדר, הולכים וגוברים הלחצים המופעלים על כל הנחושים בדעתם לחיות חיי צדקה ומסירות לאלוהים (טימותיאוס ב׳. ג׳:12; ההתגלות י״ג:16, 17). אולם, אנו חשים כשם שחש פאולוס באומרו: ”נלחצים אנחנו מכל עבר, אך איננו רצוצים; נבוכים, אך לא נואשים; נרדפים, אך לא נטושים; מושלכים ארצה, אך לא נשמדים”. הסיבה לכך היא שאנו יכולים לסמוך על ישוע המשיח, שיספק לנו את הכוח הנשגב (קורינתים ב׳. ד׳:7–9). בקבלנו בלב שלם את העול להיות תלמידיו, נהנה מהתגשמות הבטחתו של ישוע: ”תמצאו מרגוע לנפשותיכם” (מתי י״א:29).
התוכל להסביר?
◻ מהו העול הנעים שהציע ישוע?
◻ מה עלינו לעשות, אם אנו חשים שהעול שלנו הופך לנטל?
◻ לְמה התכוון ישוע באומרו: ”קל משאי”?
◻ כיצד נוכל לוודא שמשאנו יישאר קל?