האלימות פושה בכל

הנהג יושב במכוניתו,‏ ממתין שאור הרמזור יתחלף.‏ לפתע,‏ הוא מבחין באיש בעל־גוף המתקדם לעברו,‏ צועק גסויות ומנפנף באגרופו.‏ הנהג ממהר לנעול את דלתות מכוניתו ולסגור את החלונות,‏ אך הבריון ממשיך להתקרב.‏ כשהוא מתכופף,‏ האיש מטלטל את הרכב ומנסה לעקור את דלת המכונית ממקומה.‏ לבסוף,‏ מתוך תסכול הוא מרים את אגרופו הכבד,‏ מטיח אותו בשמשה הקדמית ומנפצה לרסיסים.‏

האם זוהי סצינה מסרט פעולה?‏ לא!‏ היה זה ריב תנועה באי אואהו שבהוואי,‏ הידוע באווירה השלווה והשקטה השוררת בו.‏

אין זה מפתיע.‏ בריחים על דלתות,‏ סורגים המכסים חלונות,‏ אנשי אבטחה בבניינים ואף שלטים המתנוססים על אוטובוסים ולשונם:‏ ”‏הנהג אינו נושא כסף מזומן”‏ — הכל מצביע על דבר אחד:‏ האלימות פושה בכל!‏

אלימות בבית

זה זמן רב,‏ ביתו של האדם זוכה להוקרה כקן בטוח.‏ אולם,‏ תמונה אידילית זו משתנה במהירות.‏ אלימות במשפחה,‏ הכוללת התעללות בילדים,‏ הכאת בן־הזוג ורצח,‏ עולה לכותרות במהדורות החדשות בכל רחבי העולם.‏

למשל,‏ ”‏לפחות 000,‏750 ילדים בבריטניה עלולים לחוות טראומה ארוכת טווח משום שהם נחשפים לאלימות בבית”‏,‏ אומר Manchester Guardian Weekly (‏גרדיאן וויקלי של מנצ׳סטר)‏.‏ הדיווח התבסס על מחקר שהעלה גם כי ”‏שלוש מתוך ארבע נשאלות אמרו שילדיהן היו עדים לתקריות אלימות,‏ וכמעט שני שלישים מן הילדים ראו את אמם מוכה”‏.‏ בדומה לכך,‏ על־פי יו.‏ אס.‏ ניוז אנד וורלד ריפורט,‏ המועצה המייעצת של ארה״ב להתעללות בילדים ולהזנחתם העריכה כי ”‏000,‏2 ילדים,‏ מרביתם מתחת לגיל 4,‏ מתים מדי שנה מידי ההורים או המטפלים”‏.‏ מספר זה גדול ממספר מקרי המוות כתוצאה מתאונות־דרכים,‏ מטביעה או מנפילה,‏ מציין הדיווח.‏

אלימות בבית כוללת גם התעללות בבן־הזוג,‏ החל בהדיפה או בדחיפה גסה וכלה בסטירה,‏ בבעיטה,‏ בחניקה,‏ בהכאה,‏ באיום בסכין או באקדח ואפילו בהריגה.‏ כיום,‏ אלימות מסוג זה היא דו־סטרית.‏ אחד המחקרים מגלה כי בין הדיווחים על אלימות בקרב בני־זוג,‏ ברבע מן המקרים הגבר הוא שהחל בכך,‏ ברבע נוסף — האשה,‏ והתיאור ההולם ביותר לשאר הוא קטטה שבה שני בני־הזוג אשמים.‏

אלימות במקום־העבודה

מחוץ לבית,‏ מקובל היה שבמקום־העבודה האדם מוצא סדר,‏ כבוד ואדיבות.‏ אך,‏ נראה כי פני־הדברים השתנו.‏ למשל,‏ מסטטיסטיקה שערכה מחלקת המשפטים של ארה״ב עולה,‏ כי מדי שנה יותר מ־000,‏970 איש נופלים קורבן לפשע אלים במקום־העבודה.‏ במילים אחרות,‏ ”‏עובד אחד מכל ארבעה יפול קורבן לסוג כלשהו של אלימות במקום־העבודה”‏,‏ על־פי הדיווח שנתפרסם בכתב־העת Professional Safety—Journal of the American Society of Safety Engineers (‏בטיחות מקצועית — כתב־העת של החברה האמריקנית למהנדסי בטיחות)‏.‏

הדבר המטריד ביותר באלימות במקום־העבודה הוא שאין היא מוגבלת לקטטות ולהכפשות.‏ ”‏אלימות,‏ שעובדים מכוונים במיוחד נגד מעבידים ונגד עובדים אחרים,‏ היא סוג הרצח ההופך לנפוץ ביותר בארה״ב”‏,‏ לדברי הדיווח.‏ בשנת 1992,‏ אחד מכל שישה מקרי מוות הקשורים לעבודה היה רצח;‏ בקרב הנשים,‏ המספר הגיע לאחד מכל שניים בקירוב”‏.‏ אין להכחיש כי גל האלימות שוטף את מקום־העבודה,‏ שנחשב בעבר למקום ששורר בו סדר.‏

אלימות בספורט ובבידור

ספורט ובידור מבוקשים כאמצעים להסחת־דעת או לנופש,‏ שמטרתם לרענן את האדם לקראת מאמצים חשובים יותר בחיים.‏ כיום,‏ הבידור מהווה תעשייה המגלגלת מיליארדים רבים של דולרים.‏ כדי להשיג נתח גדול ככל האפשר משוק רווחי זה,‏ מארגני תוכניות בידור אינם בוחלים בשום אמצעי העומד לרשותם.‏ אחד האמצעים הללו הוא אלימות.‏

למשל,‏ פורבס,‏ כתב־עת עסקי,‏ דיווח כי יצרן של משחקי־וידיאו מציע משחק־מלחמה פופולרי,‏ שבו הלוחם שובר את עמוד־השדרה של היריב ועורף את ראשו,‏ בשעה שהצופים מריעים,‏ ”‏חסל אותו!‏”‏ ”‏חסל אותו!‏”‏ אך,‏ גרסה אחרת של אותו משחק,‏ שמציעה חברה מתחרה,‏ אינה מכילה קטע זה של שפיכות־דמים.‏ ומהי התוצאה?‏ הגרסה האלימה יותר נמכרת יותר מן המתחרה שלה ביחס של 3 ל־2.‏ והדבר מתבטא בכסף רב.‏ כאשר הגרסאות הביתיות של משחקים אלה יצאו לשוק,‏ גרפו החברות רווח של 65 מיליון דולר בכל רחבי העולם בשבועיים הראשונים בלבד!‏ כאשר מדובר ברווח,‏ האלימות היא רק פיתיון נוסף עבור הצרכנים.‏

אלימות בספורט היא דבר שונה בתכלית.‏ פעמים רבות השחקנים מתגאים בנזק שהם מסוגלים להסב.‏ למשל,‏ במשחק הוקי אחד בשנת 1990,‏ בוצעו 86 עבירות עונשין — שיא שלא היה כדוגמתו.‏ המשחק נפסק על־ידי מהומה רבתי שארכה שלוש שעות וחצי.‏ אחד השחקנים טופל עקב פציעות שכללו שבר בעצם־הפנים,‏ שריטה בקרנית־העין וחתך.‏ מה הסיבה לאלימות זו?‏ אחד השחקנים הסביר:‏ ”‏כאשר אתה מנצח במשחק שבו התלהטו הרוחות ושבו היו מאבקים רבים,‏ אתה חוזר הביתה בתחושה שאתה קצת יותר קרוב לחברי קבוצתך.‏ חשבתי שהמאבקים הפכו את המשחק למשהו ממש רוחני”‏.‏ בחלק רב מאוד מן הספורט כיום,‏ נראה שאלימות כבר אינה אמצעי להשגת מטרה אלא המטרה עצמה.‏

אלימות בבית־הספר

בית־הספר נחשב תמיד למעוז שבו הצעירים יכולים לזרות אל הרוח את דאגותיהם ולהתמקד בפיתוח שכלם וכושרם הגופני.‏ אולם כיום,‏ בית־הספר כבר אינו מקום מבטחים.‏ סקר גַאלוֹפּ משנת 1994 העלה כי האלימות והכנופיות מהוות הבעיה הראשונה במעלה בבתי־ספר ממלכתיים בארה״ב,‏ בהותירן מאחור את בעיית המימון,‏ שעמדה בראש הרשימה אשתקד.‏ מהי חומרת המצב?‏

לשאלה,‏ ”‏האם אי־פעם נפלת קורבן למעשה אלים שהתרחש בבית־הספר או בסביבתו?‏”‏ כמעט רבע מהתלמידים בסקר שנערך השיבו בחיוב.‏ זו היתה גם תשובתם של יותר מעשירית מן המורים.‏ ממצאי סקר זה העלו,‏ כי 13 אחוז מן התלמידים,‏ בנים ובנות,‏ הודו שנשאו עימם כלי־נשק לבית־הספר במקרה זה או אחר.‏ מרביתם טענו שעשו כן רק כדי להרשים אחרים או להגנה־עצמית.‏ אך,‏ תלמיד בן 17 ירה במורהו בחזה,‏ כאשר המורה ניסה ליטול ממנו את אקדחו.‏

תרבות אלימה

אין להכחיש כי כיום האלימות פושה בכל.‏ בבית,‏ במקום־העבודה,‏ בבית־הספר ובבידור,‏ אנו נתקלים בתרבות אלימה.‏ רבים החשופים לאלימות מדי יום ביומו,‏ החלו לראות בה דבר טבעי — עד שנפלו לה קורבן.‏ אז,‏ הם שואלים,‏ האם יהיה לה אי־פעם קץ?‏ האם גם אתה היית רוצה לדעת את התשובה לכך?‏ אם כן,‏ הואל נא לקרוא את המאמר הבא.‏