יהוה — אוהב צדקה ומשפט
צעירה בסרייבו תמהה מדוע על הילדים בעירה לשאת סבל כה רב. ”לא עשינו מאומה. אנו חפים מפשע”, היא אומרת. אמהות אכולות־דאגה הפגינו בכיכר העיר של בוּאנוס איירס כ־15 שנה במחאה על היעלמות ילדיהן. צעיר אפריקני בשם עמנואל, שאמו ושלושת אחיותיו נרצחו באכזריות במהלך התפרצות של אלימות על רקע אתני, טוען בתוקף: ”לכל אחד הגמול הראוי לו... אנחנו תובעים צדק”.
אחת התכונות העיקריות של יהוה אלוהים היא צדק. ”כל דרכיו משפט”, אומר המקרא. אכן, יהוה ”אוהב צדקה ומשפט” (דברים ל״ב:4; תהלים ל״ג:5). כדי להכיר היטב את אלוהים, מן ההכרח שנבין את חוש הצדק שלו ונלמד לחקותו (הושע ב׳:21, 22; אפסים ה׳:1).
קרוב לוודאי שמושג הצדק בעינינו הושפע ממה שהאנשים מייחסים לתכונה זו. באזורים מסוימים בעולם, פעמים רבות הצדק מצטייר כאשה שעיניה מכוסות האוחזת בחרב ובמאזניים. הצדק האנושי אמור להיות הוגן, כלומר עיוור לעושר ולהשפעה. הוא אמור לשקול במאזניים בזהירות את אשמת הנאשם או חפותו. באמצעות החרב, יגן הצדק על החפים מפשע ויעניש את עושי הרעה.
הספר Right and Reason—Ethics in Theory and Practice (הצדק ונימוקו — אתיקה בתיאוריה ובפועל) אומר ש”צדק קשור בחוק, במחויבות, בזכויות ובחובות, ובפסיקת שכר או עונש ללא משוא־פנים, אלא על־פי מה שמגיע לאדם”. אך צדק יהוה טומן בחובו הרבה יותר מכך. אנו יכולים לראות זאת על־ידי בחינת מעשיו ותכונותיו של ישוע המשיח, הדומה מאוד לאביו השמימי (עברים א׳:3).
מתי, מחבר ספר־הבשורה, יִיחס את המילים בישעיהו מ״ב:3 אל ישוע, באומרו: ”קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה, עד יוציא לניצחון משפט”. ישוע הכריז את מסר הנחמה לאנשים שהיו כקנה רצוץ שהוכפף ואף נרמס. הם היו כפשתה כהה, היינו כפתיל פשתן המעלה עשן בעששית שהאש בה דועכת, כאילו כמעט כבה בהם ניצוץ החיים האחרון. במקום לשבור את הקנים הרצוצים או לכבות את פתילי הפשתן העשנים, חמל ישוע על המעונים, לימדם, ריפא אותם והבהיר להם את משפט יהוה אלוהים (מתי י״ב:10–21). כשם שחזתה נבואת ישעיהו, צדק מעין זה נתן תקווה.
רחמים ומשפט יהוה
רחמים הם חלק מהותי של משפט אלוהים. הדבר בלט כשישוע היה עלי־אדמות. הוא יִיצג את ערכי המשפט והצדקה של אביו בשלימות. אך הסופרים והפרושים ביקשו להשיג צדקה על־ידי מילוי אחר קובץ חוקים נוקשה — שאת מרביתו חיברו בעצמם. הצדק שלהם, המדקדק בחוק ככתבו וכלשונו, לרוב נעדר רחמים. התנגשויות רבות בין ישוע ובין הפרושים נסובו על נושא זה: מה הם משפט וצדקה אמיתיים? (מתי ט׳:10–13; מרקוס ג׳:1–5; לוקס ז׳:36–47).
ישוע הדגים כיצד יש לנהוג בזולת במשפט ובצדקה. בעל תורה שאל פעם את ישוע מה נדרש מן האדם כדי לרשת חיי עולם. בתשובה לכך, שאל אותו ישוע שאלה, ושיבח אותו כאשר השיב ששתי המצוות החשובות ביותר הן לאהוב את אלוהים בכל לבבנו, נפשנו, מאודנו ושכלנו ולאהוב את רֵענו כמונו. אזי שאל האיש: ”מי הוא רֵעי?” תשובת ישוע היתה משל השומרוני הטוב (לוקס י׳:25–37).
צדקת יהוה ומשפטו הרחום הודגמו במשל ישוע על השומרוני. השומרוני שהושיט עזרה בלתי אנוכית לפָּצוע שלא הכיר, עשה דבר הוגן, צודק ורחמני. ישוע עצמו גילה רוח זו בהיותו עלי־אדמות. הוא היה צדיק וישר. יתרה מזו, הוא הקריב את חייו למען הנזקקים, למען בני־האדם החוטאים וחסרי השלימות הנתונים בסבל, חולי ומוות. השליח פאולוס קישר בין הצדקה ובין אמצעי הכופר. הוא כתב: ”כשם שעבירה אחת היא הרשעה לכל בני־אדם, כן גם מעשה צדקה אחד הוא זיכוי של חיים לכל בני־אדם” (רומים ה׳:18). ”מעשה צדקה” זה היווה את דרכו של יהוה להושיע את בני־האדם הצייתנים מתוצאותיו ההרסניות של חטא אדם, חטא שהם לא היו אחראים לו ישירות.
משפט אלוהים ביקש לפדות את בני־האדם החוטאים ובד־בבד לקיים את עקרונות הצדק. התעלמות מן החטא היתה עלולה להיות בלתי צודקת ובלתי אוהבת כאחד, שהרי היא מעודדת רֶשע. מאידך, לו היה משפט אלוהים מוגבל למתן גמול או עונש, מצב האנושות היה אבוד. על־פי המקרא, ”שכר החטא הוא מוות” ו”אין צדיק, אין גם אחד” (רומים ג׳: 10; ו׳:23). במחיר יקר מאוד, שנדרש הן ממנו והן מבנו האהוב, סיפק יהוה כפרה על החטאים (יוחנן א׳. ב׳:1, 2).
הכופר מוכיח כי הצדק האלוהי שזור באהבה עקרונית (ביוונית, אגפה). אכן, משפט אלוהים הוא פועל יוצא של עקרונות הצדק שלו — השתקפות עמדתו המוסרית. לפיכך, כאשר אלוהים מגלה אגפה משמע הדבר אהבה המבוססת על צדק אלוהי (מתי ה׳:43–48). לכן אם אנו מבינים באמת את צדק יהוה, יהא לנו ביטחון מלא במשפטיו. כ”שופט כל הארץ”, הוא תמיד עושה צדק (בראשית י״ח:25; תהלים קי״ט:75).
חקה את צדקת יהוה
המקרא מעודד אותנו ’לחקות את אלוהים’ (אפסים ה׳:1, ע״ח). משמע הדבר לחקות את צדקתו ואת אהבתו. אך מאחר שאין אנו מושלמים, דרכינו אינן רמות כדרכיו של יהוה אלוהים (ישעיהו נ״ה:8, 9; יחזקאל י״ח:25). אם כן, כיצד נוכיח שאנו אוהבי צדקה ומשפט? בכך שנעטה את ”האישיות החדשה שנבראה על־פי רצון אלוהים בצדקה אמיתית ובחסידות” (אפסים ד׳:24, ע״ח). אז נאהב את אשר אוהב אלוהים ונשנא את אשר הוא שונא. ”צדקה אמיתית” מתרחקת מאלימות, מאי־מוסריות, מטומאה ומכפירה, שהרי הללו מחללי קדושה (תהלים י״א:5; אפסים ה׳:3–5; טימותיאוס ב׳. ב׳:16, 17). צדק אלוהים אף יניענו לגלות עניין כן בזולת (תהלים ל״ז:21; רומים ט״ו:1–3).
יתרה מזו, אם אנו מבינים את טיבו הרחמני של צדק אלוהים, לא נגלה נטייה לשפוט את אחינו או את אחיותינו הרוחניים. הייתכן שנוכל להבינם כשם שיהוה מבין אותם? הרי המשפט שלנו מבוסס על דעתנו המשוחדת, לא כן? לכן הזהיר ישוע: ”אל תשפטו למען לא תישפטו, כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו ובמידה אשר אתם מודדים יימדד לכם. מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך? איך תאמר לאחיך: ’הנח לי להוציא את הקיסם מעינך’, והנה הקורה בעינך? צבוע! הוצא תחילה את הקורה מעינך; אחרי כן תראה היטב ותוכל להוציא את הקיסם מעינו של אחיך” (מתי ז׳:1–5). אומדן כן של הפגמים שבנו ימנע מאיתנו לשפוט ולפסוק, דבר הפסול בעיני יהוה.
חובה על זקני־קהילה ממונים לשפוט במקרים של חטא חמור (קורינתים א׳. ה׳:12, 13). בעשותם כן, הם זוכרים שמשפט אלוהים דורש לגלות רחמים כשניתן. אם אין כל בסיס לכך — כגון במקרה של חוטאים שאינם מגלים חרטה — לא ניתן לגלות רחמים. אך, זקני־הקהילה אינם מנדים חוטא זה מן הקהילה מתוך נקמנות. הם מקווים שעצם הנידוי ישיב את החוטא אל עשתונותיו. (השווה יחזקאל י״ח:23.) בראשות המשיח, זקני־הקהילה משרתים את מטרות הצדק, והדבר כולל את היותם ”כמחבא־רוח” (ישעיהו ל״ב:1, 2). לפיכך אל להם להכיר פנים, אלא לגלות התחשבות בנסיבות (דברים א׳:16, 17).
זְרע לצדקה
בשעה שאנו מצפים לעולמו החדש רב־הצדק של אלוהים, עלינו ’לבקש צדק’ כדי לזכות לחסד אלוהים (צפניה ב׳:3; פטרוס ב׳. ג׳:13). רעיון זה מובע היטב במילים המופיעות בהושע י׳:12: ”זירעו לכם לצדקה; קיצרו לפי חסד. נירו לכם ניר, ועת לדרוש את יהוה עד יבוא ויורה צדק לכם”.
בחיי היום־יום, יש הזדמנויות רבות ’לזרוע לצדקה’, כשם שהדגים זאת ישוע במשלו על השומרוני הטוב. יהוה יוודא ש’נקצור לפי חסד’. אם נוסיף להתהלך ”באורח משפט”, הוא ימשיך ללמדנו משפט תחת שלטון המלכות (ישעיהו מ׳:14). ללא ספק, עם חלוף הזמן, נלמד להעריך אף יותר את העובדה שיהוה אוהב צדקה ומשפט (תהלים ל״ג:4, 5).
[תמונה בעמוד 23]
השומרוני הטוב הדגים את צדקת יהוה
[תמונה בעמוד 23]
נכמרו רחמי ישוע על הסובלים שהיו כקנים רצוצים