לידיה — יראת אלוהים מכניסת אורחים

מימי קדם,‏ משרתיו של אלוהי האמת היו ידועים בהכנסת־האורחים שלהם (‏בראשית י״ח:‏1–8;‏ י״ט:‏1–3‏)‏.‏ תכונה זו מוגדרת כ”‏אהבה,‏ חיבה או טוב־לב כלפי זרים”‏.‏ גם כיום הכנסת־האורחים הנובעת מלב כן היא סימן־היכר למשיחיות האמיתית.‏ למעשה,‏ היא מהווה דרישה מכל יראי־אלוהים הרצויים בעיניו (‏עברים י״ג:‏2;‏ פטרוס א׳.‏ ד׳:‏9‏)‏.‏

אשה שגילתה הכנסת־אורחים למופת היתה לידיה.‏ היא ”‏שכנעה”‏ את השליחים המשיחיים שביקרו בפיליפי להתאכסן בביתה (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏15‏)‏.‏ אף שלידיה מוזכרת רק בקצרה בכתבי־הקודש,‏ המעט שנאמר לגביה יכול לעודד אותנו.‏ באיזה אופן?‏ מי היתה לידיה?‏ מה ידוע לנו עליה?‏

‏”‏מוכרת ארגמן”‏

לידיה התגוררה בפיליפי,‏ עיר ראשית במקדוניה.‏ אך מוצאה מתיאטירה,‏ עיר באיזור לידיה שבמערב אסיה הקטנה.‏ מסיבה זו יש הטוענים כי ”‏לידיה”‏ היה שם חיבה שניתן לה בפיליפי.‏ במילים אחרות,‏ היא היתה האשה מ”‏לידיה”‏,‏ כשם שהאשה שבישר לה ישוע נקראה ”‏האשה השומרונית”‏ (‏יוחנן ד׳:‏9‏)‏.‏ לידיה היתה מוכרת של ”‏ארגמן”‏ או של פריטים שנצבעו בצבע זה (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏12,‏ 14‏)‏.‏ קיומם של יצרני צבעים הן בתיאטירה והן בפיליפי נתאשר מן הכתובות שחשפו הארכיאולוגים.‏ אפשר שלידיה עקרה ממקום־מגוריה בשל עבודתה,‏ כדי לנהל עסק פרטי או כנציגה של חברה בבעלות צבּעים מתיאטירה.‏

ניתן להפיק את צבע הארגמן ממקורות שונים.‏ הצבע היקר ביותר הופק מסוגים מסוימים של רכיכות ים.‏ לדברי מַרְטְייַליס,‏ משורר רומי בן המאה הראשונה לספירה,‏ מחיר גלימה בצבע הארגמן הטוב ביותר של צור (‏מרכז נוסף שבו ייצרו חומר זה)‏ עשוי היה להגיע לסכום של 000,‏10 אַסְפָּר או 500,‏2 דינר,‏ מחיר המקביל לשכר פועל עבור 500,‏2 ימי־עבודה.‏ ללא ספק,‏ גלימות אלה היו פריטים מפוארים שרק למעטים היו האמצעים לרוכשם.‏ לפיכך,‏ ייתכן שלידיה היתה אמידה.‏ מכל מקום,‏ היה באפשרותה לגלות הכנסת־אורחים כלפי השליח פאולוס ובני־לווייתו — לוקס,‏ סילא,‏ טימותיאוס ואולי גם אחרים.‏

בשורת פאולוס בפיליפי

בערך בשנת 50 לספירה,‏ פאולוס ביקר לראשונה באירופה והחל לבשר בפיליפי.‏a עם הגיעוֹ לעיר חדשה,‏ נהג פאולוס לבקר בבית־הכנסת כדי לבשר ליהודים ולגֵרים שהתאספו שם.‏ (‏השווה מעשי־השליחים י״ג:‏4,‏ 5,‏ 13,‏ 14;‏ י״ד:‏1‏.‏)‏ אולם,‏ על־פי מקורות אחדים,‏ החוק הרומי אסר על היהודים לקיים את דתם ב”‏תחומי הקודש”‏ של פיליפי.‏ לפיכך,‏ בשבת,‏ לאחר ששהו שם ”‏כמה ימים”‏,‏ יצאו השליחים את העיר אל שפת נהר,‏ אל מקום ’‏שחשבוהו למקום תפילה’‏ (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏12,‏ 13‏)‏.‏ נהר זה היה ככל הנראה נהר גנגיטס.‏ שם פגשו השליחים רק נשים,‏ שאחת מהן היתה לידיה.‏

‏”‏יראת אלוהים”‏

לידיה היתה ”‏יראת אלוהים”‏,‏ אך קרוב לוודאי שהיתה גִיוֹרת שחיפשה אחר דת האמת.‏ אף שהיתה לה עבודה מכניסה,‏ לידיה לא היתה חומרנית.‏ אדרבה,‏ היא הקדישה זמן לעניינים רוחניים.‏ ”‏האדון פתח את לבה להקשיב אל דברי שאול”‏,‏ ולידיה קיבלה את האמת,‏ ולמעשה ”‏נטבלה היא ובני ביתה”‏ (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏14,‏ 15‏)‏.‏

המקרא אינו מציין במפורש מי היו יתר בני ביתה של לידיה.‏ מאחר שלא מוזכר בעל,‏ ייתכן שהיתה רווקה או אלמנה.‏ המונח ”‏בני ביתה”‏ מתייחס אולי לקרובי־משפחה,‏ אך ייתכן שמשמעו גם עבדים או משרתים.‏ על כל פנים,‏ מתוך מסירות והתלהבות שיתפה לידיה את המתגוררים עימה בדברים אשר למדה.‏ ומה רבה היתה שמחתה בוודאי,‏ כאשר הם האמינו ואימצו את דת האמת!‏

‏”‏היא שכנעה אותנו”‏

לפני שהשליחים פגשו את לידיה,‏ ייתכן שהיה עליהם להסתפק במקום־מגורים ששכרו בכספם.‏ אך היא שמחה שהיה ביכולתה להציע להם מקום לינה אחר.‏ עצם העובדה שהיה עליה להפציר בהם,‏ מרמזת אפוא כי פאולוס ובני־לווייתו גילו התנגדות מסוימת.‏ מדוע?‏ פאולוס רצה ’‏לבשר את הבשורה ולהציע אותה בלא מחיר מבלי לנצל את הזכות שיש לו’‏,‏ ולא רצה להיות לטורח לאיש (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏18;‏ קורינתים ב׳.‏ י״ב:‏14‏)‏.‏ אך לוקס מוסיף:‏ ”‏אחרי שנטבלה היא ובני ביתה,‏ פנתה בבקשה:‏ ’‏אם ראיתם אותי נאמנה לאדון [‏ליהוה,‏ ע״ח‏]‏,‏ בואו נא לביתי להתאכסן בו’‏.‏ והיא שכנעה אותנו”‏ (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏15‏)‏.‏ בראש מעייניה של לידיה עמד רצונה להיות נאמנה ליהוה,‏ והכנסת־האורחים שלה היתה,‏ ככל הנראה,‏ עדות לאמונתה.‏ (‏השווה פטרוס א׳.‏ ד׳:‏9‏.‏)‏ איזה מופת מצוין!‏ האם גם אנו מנצלים את נכסינו כדי לקדם את ענייני הבשורה הטובה?‏

האחים בפיליפי

כאשר פאולוס וסילא השתחררו מן הכלא לאחר המקרה של השפחה אחוזת־השד,‏ הם שבו לבית לידיה,‏ ושם פגשו אחים אחדים (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏40‏)‏.‏ אפשר שהמאמינים בקהילת פיליפי,‏ אשר נוסדה זמן קצר קודם לכן,‏ השתמשו בביתה של לידיה כמקום התאספות.‏ סביר להניח שביתה המשיך להיות מרכז של פעילות תיאוקרטית בעיר.‏

הכנסת־האורחים החמה שגילתה לידיה בראשונה,‏ הוּכחה כמאפיין של הקהילה כולה.‏ חרף עוניָם של הפיליפים,‏ לא אחת שלחו לפאולוס סיוע כדי לספק את צרכיו,‏ והשליח היה אסיר־תודה על כך (‏קורינתים ב׳.‏ ח׳:‏1,‏ 2;‏ י״א:‏9;‏ פיליפים ד׳:‏10,‏ 15,‏ 16‏)‏.‏

לידיה אינה מוזכרת באיגרת ששלח פאולוס אל הפיליפים בשנים 60–61 לספירה בקירוב.‏ כתבי־הקודש אינם מגלים מה אירע לאחר המאורעות שנכתבו במעשי־השליחים פרק ט״ז‏.‏ למרות זאת,‏ אשה נמרצת זו המוזכרת בקצרה,‏ מדרבנת אותנו ’‏לשאוף להכניס אורחים’‏ (‏רומים י״ב:‏13‏)‏.‏ עד כמה אנו אסירי־תודה על שיש בקרבנו משיחיים כדוגמת לידיה!‏ גישתם תורמת רבות ללבביות ולידידותיות שבקהילות,‏ וזאת לתפארתו של יהוה אלוהים.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 28]‏

חיי היהודים בפיליפי

החיים בפיליפי בוודאי לא היו קלים ליהודים ולגֵרים.‏ ייתכן ששררו שם רגשות אנטי־יהודיים כלשהם,‏ היות שזמן קצר לפני ביקורו של פאולוס,‏ הקיסר קלאודיוס גירש את היהודים מרומא.‏ (‏השווה מעשי־השליחים י״ח:‏2‏.‏)‏

חשוב לציין אפוא,‏ שפאולוס וסילא הובאו בכוח בפני השלטונות,‏ לאחר שריפאו את הנערה אחוזת רוח הניחוש.‏ אדונֵי הנערה,‏ שנשלל מהם מקור ההכנסה מהניחוש,‏ ניצלו את הדעות הקדומות של יתר האזרחים וטענו:‏ ”‏האנשים האלה מעוררים אנדרלמוסיה בעירנו.‏ יהודים הם,‏ ומלמדים מנהגים שאסור לנו לקבלם ואסור לנו לעשותם,‏ שכן רומים אנחנו”‏.‏ כתוצאה מכך,‏ פאולוס וסילא הולקו והושלכו לכלא (‏מעשי־השליחים ט״ז:‏16–24‏)‏.‏ באווירה מעין זו,‏ נדרש אומץ כדי לעבוד בגלוי את יהוה,‏ אלוהי היהודים.‏ אך ככל הנראה לידיה לא נרתעה להיות שונה.‏

‏[‏תמונות בעמוד 27]‏

חורבות פיליפי