מדוע על כולנו להלל את אלוהים?‏

הללויה!‏ מילה זו מוכרת היטב למרבית באי־הכנסייה בנצרות.‏ יש הקוראים אותה בקול גדול בטקסי הדת של יום ראשון.‏ אך,‏ כמה יודעים בעצם מהי משמעות המילה?‏ למעשה,‏ המילה היא ”‏הללו־יה!‏”‏ זוהי קריאת הידד שְׂמחה ומהדהדת לבורא ששמו יהוה.‏a

המילה ”‏הללויה”‏ נזכרת במקרא לעתים קרובות.‏ מדוע?‏ משום שקיימות סיבות למכביר להלל את אלוהים.‏ יה (‏יהוה)‏ הוא בורא היקום האדיר ומכלכלו (‏תהלים קמ״ז:‏4,‏ 5;‏ קמ״ח:‏3–6‏)‏.‏ הוא יצר את המערכות האקולוגיות,‏ שבזכותן מתקיימים חיים עלי־אדמות (‏תהלים קמ״ז:‏8,‏ 9;‏ קמ״ח:‏7–10‏)‏.‏ כמו־כן,‏ יש לו עניין מיוחד בבני־האדם.‏ אם אנו עושים את רצונו,‏ הוא מברך אותנו ותומך בנו בחיים בהווה,‏ ומושיט לנו תקווה ודאית לחיים טובים אף יותר בעתיד (‏תהלים קמ״ח:‏11–14‏)‏.‏ יה (‏יהוה)‏ הוא אשר האציל מרוחו לכתיבת המילים:‏ ”‏צדיקים יִירשו ארץ וישכנו לעד עליה”‏ (‏תהלים ל״ז:‏29‏)‏.‏

לפיכך,‏ דברי העידוד מופנים לכולנו:‏ ”‏הללו־יה!‏”‏ (‏תהלים ק״ד:‏35‏)‏ אך למרבה הצער,‏ לא הכל מעוניינים להיענות להם.‏ בימינו אנשים סובלים.‏ רבים רעבים,‏ חולים או נדכאים.‏ צער עמוק פוקד מספר ניכר של אנשים בעקבות צריכת סמים,‏ שתייה מופרזת של אלכוהול,‏ או בשל תוצאות הפקרותם המינית או מרדנותם.‏ היש לאנשים אלה סיבה כלשהי להלל את אלוהים?‏

‏’‏רק יהוה הצליח להעניק לי תקווה’‏

בהחלט כן.‏ יהוה מזמין כל אחד,‏ ללא יוצא מן הכלל,‏ לדעת אותו,‏ ללמוד לעשות את רצונו וליהנות מן הברכות הגורמות לאנשים לרצות להללו.‏ רבים נענים.‏ למשל,‏ תן דעתך לאדריאנה מגווטמלהוַטמלה:‏ ראה לרוס כרך 4 עמ׳ 25.‏ כשאדריאנה היתה בת שבע,‏ נפטרה אמהּ.‏ כעבור זמן קצר אביה עזב את הבית.‏ כשהיתה בת עשר,‏ החלה לעבוד למחייתה.‏ מאחר שאמהּ אמרה לה לשרת את אלוהים ואת הכנסייה,‏ התרועעה אדריאנה עם קבוצות קתוליות שונות,‏ אך בגיל 12 כבר התאכזבה מהן והצטרפה לכנופיית רחוב.‏ היא החלה לעשן,‏ לצרוך סמים ולגנוב.‏ איזו סיבה יש לנערה מעין זו לרצות להלל את אלוהים?‏

אחותה של אדריאנה החלה ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה,‏ אך אדריאנה לגלגה עליה.‏ אותה עת,‏ נפטרה דודתן.‏ בהלוויית הדודה,‏ ניקרו בראשה של אדריאנה שאלות מציקות.‏ היכן נמצאת דודתה?‏ האם עלתה לשמים?‏ האם עברה לגיהינום בוער?‏ הדבר היה מבלבל מאוד,‏ ואדריאנה הלכה לבית־התפילה שבבית־הקברות כדי להתפלל לעזרה,‏ וקראה בשם אלוהים,‏ יהוה,‏ כשם שלימדה אותה אחותה.‏

לא חלף זמן רב והיא החלה ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה ונכחה באסיפות הקהילה.‏ היא זכתה לנקודת־מבט חדשה לגמרי על החיים,‏ ובאומץ התנתקה מכנופיות הרחוב.‏ כיום באמצע שנות ה־30 לחייה,‏ אדריאנה אומרת:‏ ”‏רק האהבה ליהוה היא שהניעה אותי לנטוש את אורח־חיי הפסול.‏ רק יהוה ברוב רחמיו הצליח להעניק לי את תקוות חיי־הנצח”‏.‏ חרף הקשיים שעברה בצעירותה,‏ יש לאדריאנה סיבות טובות מאוד להלל את אלוהים.‏

מאוקראינה 111 מדוּוח על מצב עגום אף יותר.‏ אדם יושב בכלא וממתין להוצאתו להורג.‏ האם הוא שקוע ברחמים עצמיים?‏ מדוכא?‏ לא,‏ ההיפך הוא הנכון.‏ לאחר שנוצר לאחרונה קשר בינו ובין עדי־יהוה והוא רכש ידע מסוים על יהוה,‏ ביקש מהעדים לבקר אצל אמו.‏ אותה שעה,‏ כתב להם משום ששמע שהם מילאו את בקשתו.‏ הוא אמר:‏ ”‏תודה לכם על שביקרתם אצל אמי.‏ היו אלה החדשות המשמחות ביותר ששמעתי השנה”‏.‏

הוא סיפר על עצמו ועל שותפיו לתא אשר בישר להם,‏ וכתב:‏ ”‏כעת אנחנו מאמינים באלוהים ומשתדלים לנהוג על־פי אמונתנו”‏.‏ הוא חתם את מכתבו במילים:‏ ”‏תודה לכם על שעזרתם לנו ללמוד מה זאת אהבה ולרכוש אמונה.‏ אם אשאר בחיים,‏ אעזור לכם לבשר.‏ אני מודה לאלוהים שקיימים אנשים כמוכם,‏ ועל העזרה שאתם מגישים לזולת לאהוב את אלוהים ולהאמין בו”‏.‏ איש זה הגיש ערעור על עונש המוות שנגזר עליו.‏ אך בין שיוּצא להורג ובין שירַצה שנות מאסר רבות,‏ ללא ספק יש לו סיבה להלל את אלוהים.‏

‏’‏למרות היותי עיוורת,‏ אני יכולה לראות’‏

כמו־כן,‏ תן דעתך לנערה תוססת בגיל העשרֵה שלפתע איבדה את מאור עיניה.‏ כך אירע לגלוריה,‏ המתגוררת בארגנטינה.‏ גלוריה התעוורה לפתע בגיל 19,‏ ומעולם לא שבה לראות.‏ בגיל 29,‏ נעשתה לפילגשו של גבר ולאחר מכן הרתה לו.‏ אותה שעה חשה כי חייה קיבלו משמעות.‏ אך כאשר איבדה את ילדה,‏ החלה לתהות.‏ היא שאלה את עצמה,‏ ’‏מדוע זה קורה לי?‏ מה עשיתי?‏ האם אלוהים באמת קיים?‏’‏

בשלב זה,‏ שתי עדות־יהוה ביקרו בביתה.‏ היא החלה ללמוד את המקרא ונודע לה כי מובטח בו שבעולם החדש,‏ העיוורים יראו שוב (‏ישעיהו ל״ה:‏5‏)‏.‏ איזו תוחלת נפלאה עבור גלוריה!‏ היא היתה מאושרת מאוד,‏ במיוחד כאשר בעלה הסכים לרשום את נישואיהם כחוק.‏ לאחר מכן בעלה עבר תאונה והפך לנכה הרתוק לכסא־גלגלים.‏ כיום עיוורת זו חייבת לעמול לפרנסתם.‏ זאת ועוד,‏ היא מבצעת את כל עבודות־הבית,‏ ואף מקדישה תשומת־לב אישית לבעלה.‏ ואולם,‏ גלוריה מהללת את יהוה!‏ בעזרת אחֶיה ואחיותיה הרוחניים,‏ היא לומדת את המקרא וקוראת אותו בכתב בְּרַיְל,‏ וכן שואבת עידוד רב מאסיפות הקהילה שבאולם־המלכות.‏ היא אומרת:‏ ”‏קשה להסביר זאת,‏ אך למרות היותי עיוורת,‏ אני חשה כאילו אני יכולה לראות”‏.‏

לעתים אנשים נרדפים כשהם מהללים את אלוהים.‏ אשה בקרואטיה שמחה מאוד ללמוד על אלוהים,‏ אך בעלה התנגד לאמונתה החדשה,‏ גירש אותה ולקח אליו את בִּתם בת השנה.‏ מושלכת לרחוב,‏ נטושה על־ידי הבעל והמשפחה,‏ ללא בית,‏ עבודה ואפילו ללא ילדתה,‏ היא הרגישה בתחילה כאילו חרב עליה עולמה.‏ אך אהבתה כלפי אלוהים הפיחה בה כוח,‏ אף שהקשר שלה עם בתה היה מוגבל עד שהפעוטה גדלה.‏ אשה זו מצאה ”‏מרגלית אחת יקרת ערך”‏,‏ ולא ויתרה עליה (‏מתי י״ג:‏45,‏ 46‏)‏.‏ כיצד שמרה על שמחתה בזמנים קשים אלה?‏ היא אומרת:‏ ”‏שמחה היא פרי רוחו של אלוהים.‏ ניתן לטפחה ללא כל קשר לנסיבות,‏ כמו שצמחים יכולים לגדול בחממה,‏ יהא אשר יהא מזג־האוויר בחוץ”‏.‏

בפינלנד,‏ אובחנה אצל מרקוס בן השש מחלת שרירים חשוכת־מרפא.‏ בתוך זמן קצר הוא נעשה רתוק לכסא־גלגלים.‏ כעבור שנים אחדות,‏ אמו לקחה אותו לאיש פֶּנְטֶקוֹסטי שהתפרסם מאוד בזכות הטענה שהוא מרפא חולים.‏ אך שום נס לא אירע למרקוס.‏ לכן מרקוס איבד עניין באלוהים ושקד על לימודי המדע וענפים חילוניים אחרים.‏ אז,‏ לפני כחמש שנים,‏ אשה בכסא־גלגלים בלוויית צעיר ביקרו בבית שבו התגורר מרקוס.‏ הם היו עדי־יהוה.‏ מרקוס היה אותה שעה אתיאיסט,‏ אך לא התנגד לדון בנושא הדת ולכן הזמין אותם פנימה.‏

מאוחר יותר,‏ ביקר אצלו זוג נשוי,‏ ונוסד עימו שיעור־מקרא.‏ בסופו של דבר,‏ כוחה של האמת המקראית שינה את השקפתו של מרקוס,‏ והוא הבין כי על אף נכותו,‏ יש לו בהחלט סיבות להלל את אלוהים.‏ הוא אמר:‏ ”‏אני מאוד מאושר מפני שמצאתי את האמת ואת הארגון שבו יהוה משתמש.‏ כעת חיי קיבלו כיוון ומשמעות.‏ נמצא עוד כבש אובד,‏ והוא אינו מעוניין לעזוב את עדר אלוהים!‏”‏ (‏השווה מתי י׳:‏6‏.‏)‏

כולם,‏ ”‏הללויה”‏

חוויות ספורות אלה הן רק מעט מזער מתוך אינספור החוויות שניתן לספר כדי להראות שאנשים כיום,‏ ללא קשר לנסיבותיהם,‏ יכולים למצוא סיבה להלל את אלוהים.‏ השליח פאולוס הסביר זאת כך:‏ ”‏החסידות מועילה בכל ובה הבטחה לחיים שבהווה ולחיים שלעתיד לבוא”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏.‏ אם אנו עושים את רצון אלוהים,‏ הוא ימלא את ה”‏הבטחה לחיים שבהווה”‏.‏ כמובן,‏ בסדר־הדברים הנוכחי הוא לא יעשיר את העניים ולא ירפא את החולים.‏ אך הוא מעניק מרוחו למשרתים אותו כדי שימצאו שמחה וסיפוק בכל מצב שבו הם שרויים.‏ אפילו ב”‏חיים שבהווה”‏,‏ החולים,‏ הנדכאים והעניים יכולים בהחלט למצוא סיבות להלל את אלוהים.‏

אך מה באשר ”‏לחיים שלעתיד לבוא”‏?‏ הרי עצם המחשבה על כך צריכה לגרום לנו להלל את אלוהים בהתלהבות הרבה ביותר!‏ אנו נרגשים מן המחשבה על עת שבה העוני יהיה זר לנו;‏ עת שבה ”‏בל יאמר שכן:‏ ’‏חליתי’‏”‏;‏ ושבה יהוה אלוהים ”‏ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו”‏ (‏ישעיהו ל״ג:‏24;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4;‏ תהלים ע״ב:‏16‏)‏.‏ מהי השקפתך על הבטחות אלוהים אלה?‏

צעיר באל־סלבדורוַדור:‏ ראה לרוס כרך 1 עמ׳ 213 קיבל עלון מקראי המסביר כמה מן הדברים שהוזכרו לעיל.‏ הוא אמר לעדה שנתנה לו את העלון,‏ ”‏גברת,‏ מה שכתוב בעלון הזה לא ייאָמן כי יסופר”‏.‏ רבים מגיבים כך.‏ ברם,‏ אלה הן הבטחותיו של מי שברא את היקום,‏ שהפעיל את המחזוריות שבטבע בכדור־הארץ ושמסייע אפילו לעניים ולחולים למצוא שמחה.‏ אנו יכולים להאמין לדבריו.‏ הצעיר המוזכר לעיל למד את המקרא עם עדי־יהוה והגיע למסקנה כי זו האמת.‏ אם עדיין אינך עושה כן,‏ אנו מעודדים אותך לנהוג כדוגמתו.‏ אם כן,‏ מי יתן ותהיה נוכח כאשר סדר־הדברים הנוכחי יחלוף,‏ וכל הבריאה תישא קולה ותקרא:‏ ”‏הללו יה!‏”‏ (‏תהלים קי״ב:‏1;‏ קל״ה:‏1‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

מי יתן ותהיה נוכח כאשר כל הבריאה תישא קולה ותקרא:‏ ”‏הללויה!‏”‏