הבה נשנא את הרע

יהוה הוא אל קדוש.‏ בימי קדם הוא היה ”‏קדוש ישראל”‏,‏ ולפיכך דרש מעם־ישראל להיות טהור,‏ ללא רבב (‏תהלים פ״ט:‏19‏)‏.‏ הוא אמר לעמו הנבחר:‏ ”‏והייתם קדושים,‏ כי קדוש אני”‏ (‏ויקרא י״א:‏45‏)‏.‏ כל מי שרצה ’‏לעלות בהר יהוה’‏ נדרש להיות ”‏נקי כפיים ובר־לבב”‏ (‏תהלים כ״ד:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הדבר לא הסתכם רק באי עשיית חטאים.‏ משמעו ”‏שְׂנֹאת רע”‏ (‏משלי ח׳:‏13‏)‏.‏

באהבתו,‏ חוקק יהוה חוקים מפורטים,‏ כדי שעם־ישראל יוכל לזהות את הרע ולהימנע מלעשותו (‏רומים ז׳:‏7,‏ 12‏)‏.‏ חוקים אלה כללו קווים־מנחים חד־משמעיים בנושא המוסר.‏ ניאוף,‏ הומוסקסואליות,‏ גילוי עריות ומשכב בהמה,‏ סווגו כולם כמעשים חסרי קדושה המטמאים רוחנית (‏ויקרא י״ח:‏23;‏ כ׳:‏10–17‏)‏.‏ האשמים במעשים בזויים אלה נכרתו מעם־ישראל.‏

כאשר קהילת המשיחיים המשוחים נעשתה ל”‏ישראל השייכים לאלוהים”‏,‏ הותוו עבורה ערכי־מוסר דומים (‏גלטים ו׳:‏16‏)‏.‏ גם המשיחיים נצטוו ’‏לשנוא את הרע’‏ (‏רומים י״ב:‏9‏)‏.‏ דברי יהוה לישראל נגעו גם להם:‏ ”‏קדושים תהיו כי קדוש אני”‏ (‏פטרוס א׳.‏ א׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ אסור היה שמעשים טמאים,‏ כגון זנות,‏ ניאוף,‏ הומוסקסואליות,‏ משכב בהמה וגילוי עריות,‏ ישחיתו את הקהילה המשיחית.‏ המסרבים לחדול ממעשים אלה לא ייכנסו אל מלכות אלוהים (‏רומים א׳:‏26,‏ 27;‏ ב׳:‏22;‏ קורינתים א׳.‏ ו׳:‏9,‏ 10;‏ עברים י״ג:‏4‏)‏.‏ כיום,‏ ”‏באחרית הימים”‏,‏ ’‏הצאן האחרות’‏ כפופות לאותן אמות־מידה (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1;‏ יוחנן י׳:‏16‏)‏.‏ בעקבות זאת,‏ המשיחיים המשוחים והצאן האחרות מרכיבים עם טהור ובריא,‏ ומסוגלים לשאת את שם אלוהיהם כעדי־יהוה (‏ישעיהו מ״ג:‏10‏)‏.‏

שמירה על טוהר הקהילה

בניגוד לכך,‏ העולם מוחל על אי־מוסריות מכל הסוגים.‏ אף שהמשיחיים האמיתיים שונים,‏ אל להם לשכוח כי רבים המשרתים כיום את יהוה היו בעבר בעולם.‏ רבים,‏ לפני שלמדו להכיר את אלוהינו הקדוש,‏ לא ראו כל סיבה מדוע לא לספק את התשוקות והפנטזיות של בשרם הלא־מושלם,‏ והתגוללו ב”‏שטף זימתם”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏4‏)‏.‏ השליח פאולוס תיאר את המנהגים הבזויים של אנשי הגויים ואמר:‏ ”‏וכאלה היו כמה מכם”‏.‏ עם זאת,‏ המשיך ואמר:‏ ”‏אבל אתם רוחצתם,‏ אתם קודשתם,‏ אתם הוצדקתם בשם האדון ישוע המשיח וברוח אלוהינו”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏11‏)‏.‏

מה מנחמת הצהרה זו!‏ אין זה משנה מה עשה האדם בעבר,‏ הוא משתנה ברגע שהבשורה הטובה והנפלאה לגבי המשיח מגיעה אליו ומשפיעה על לבבו.‏ הוא מאמין ומקדיש עצמו ליהוה אלוהים.‏ מאותה עת ואילך,‏ הוא חי חיים מוסריים וטהורים,‏ כשהוא נקי כפיים בעיני אלוהים (‏עברים ט׳:‏14‏)‏.‏ החטאים שעשה בעבר נסלחים לו,‏ והוא יכול ’‏להיחלץ קדימה אל מה שלפניו’‏a (‏פיליפים ג׳:‏13,‏ 14;‏ רומים ד׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏

יהוה סלח לדוד שגילה חרטה על רצח וניאוף,‏ וסלח למנשה על עבודת־אלילים נלוזה ועל שפיכות־דמים רבה (‏שמואל ב׳.‏ י״ב:‏9,‏ 13;‏ דברי־הימים ב׳.‏ ל״ג:‏2–6,‏ 10–13‏)‏.‏ אנו באמת יכולים להיות אסירי־תודה על נכונותו לסלוח גם לנו אם נתחרט ונפנה אליו בכנות ובענווה.‏ עם זאת,‏ חרף סליחת יהוה לדוד ולמנשה,‏ שני גברים אלה — ועם־ישראל עימם — נאלצו לסבול את תוצאות חטאיהם (‏שמואל ב׳.‏ י״ב:‏11,‏ 12;‏ ירמיהו ט״ו:‏3–5‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ בשעה שיהוה סולח לחוטאים המביעים חרטה,‏ אפשר שלא יוכלו להתחמק מתוצאות מעשיהם.‏

תוצאות בלתי נמנעות

לדוגמה,‏ אדם החי חיי פריצות ונדבק באיידס,‏ עשוי לקבל את האמת ולשנות את חייו עד לשלב ההקדשה והטבילה.‏ אז הוא משיחי טהור מבחינה רוחנית אשר לו קשר עם אלוהים ותוחלת נפלאה לעתיד;‏ אך הוא עדיין חולה איידס.‏ אפשר שבסופו של דבר ימות מן המחלה,‏ תוצאה עגומה של התנהגותו בעבר,‏ אך אין מנוס ממנה.‏ יש משיחיים שתוצאות אי־מוסריותם המשוועת בעבר דבקות בהם בדרכים אחרות.‏ במשך שנים לאחר טבילתם,‏ אולי עד אחרית ימיהם בסדר־דברים זה,‏ אפשר שהם נאבקים בדחפים חושניים לשוב אל אורח־חייהם הלא־מוסרי הקודם.‏ בעזרת רוח יהוה,‏ רבים מצליחים לעמוד בפיתוי.‏ אך הם נתונים במלחמה תמידית (‏גלטים ה׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

הללו אינם חוטאים כל עוד הם כובשים את יצרם.‏ אך אם מדובר בגברים,‏ ייתכן שיחליטו בתבונה לא ’‏לשאוף’‏ לאחריות בקהילה,‏ בעודם נאלצים להיאבק בדחפיהם החושניים רבי־העוצמה (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏1‏)‏.‏ מדוע?‏ משום שהם יודעים כי הקהילה נותנת אמון רב בזקני־הקהילה (‏ישעיהו ל״ב:‏1,‏ 2;‏ עברים י״ג:‏17‏)‏.‏ הם מבינים שהזקנים מייעצים בנושאים אישיים רבים ושעליהם לטפל במצבים רגישים.‏ לא יהא זה אוהב,‏ נבון או אחראי,‏ שאדם הנאבק ללא הרף בתשוקות בשר טמאות ישאף למעמד אחראי מעין זה (‏משלי י״ד:‏16;‏ יוחנן ט״ו:‏12,‏ 13;‏ רומים י״ב:‏1‏)‏.‏

אדם שהתעלל בילדים לפני שנטבל,‏ עלול לסבול תוצאה נוספת.‏ כאשר הוא לומד את האמת,‏ הוא מתחרט ושב מדרכו הרעה,‏ כדי שלא להביא חטא אכזרי זה אל חיק הקהילה.‏ ייתכן שלאחר מכן הוא מתקדם יפה מבחינה רוחנית,‏ מתגבר לחלוטין על דחפיו הפסולים,‏ ואפילו נוטה ’‏לשאוף’‏ לתפקיד אחראי בקהילה.‏ אך,‏ מה אם עבַרו טרם נשכח ויש לו שם בחברה כמי שהתעלל בילדים?‏ האם ייחשב לאיש ”‏שאין בו דופי.‏.‏.‏ [‏בעל]‏ שם טוב בפי אלה שבחוץ,‏ שאין [‏בו]‏ דופי”‏?‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏1–7,‏ 10;‏ טיטוס א׳:‏7‏)‏ לא,‏ הוא לא יהיה איש מעין זה.‏ לפיכך,‏ לא יכשר לקבלת זכויות בקהילה.‏

כאשר משיחי מוקדש חוטא

יהוה מבין שאנו חלשים,‏ ושגם לאחר טבילתנו אנו עלולים לחטוא.‏ השליח יוחנן כתב למשיחיים בימיו:‏ ”‏כותב אני לכם את הדברים האלה למען לא תחטאו;‏ ואם יחטא איש יש לנו מליץ לפני האב — ישוע המשיח,‏ הצדיק.‏ והוא כפרה על חטאינו,‏ ולא על חטאינו בלבד,‏ אלא גם על חטאי כל העולם”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ אכן,‏ על־סמך קורבנו של ישוע,‏ יסלח יהוה למשיחיים הטבולים הנופלים במלכודת החטא — אם הם אכן מתחרטים ונוטשים את דרכם הפסולה.‏

דוגמה לכך נראתה בקהילה המשיחית בקורינתוס במאה הראשונה לספירה.‏ השליח פאולוס שמע על מקרה של גילוי־עריות בקהילה החדשה,‏ והורה לנדות את האיש המעורב בכך.‏ אחרי כן,‏ התחרט החוטא ופאולוס הפציר בקהילה להשיבו לקרבה (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏1,‏ 13;‏ קורינתים ב׳.‏ ב׳:‏5–9‏)‏.‏ לפיכך,‏ בזכות כוחו המרפא של חסד יהוה ובזכות ערכו הרב של קורבן־הכופר של ישוע,‏ טוהר האיש מחטאו.‏ דברים דומים עשויים להתרחש כיום.‏ אך גם אם אדם טבול שביצע חטא חמור,‏ מתחרט ונסלח לו על כך בעיני יהוה,‏ אפשר שבכל זאת ימשיך לחוש על בשרו את תוצאות חטאו (‏משלי י׳:‏16,‏ 17;‏ גלטים ו׳:‏7‏)‏.‏

למשל,‏ אם נערה מוקדשת מעורבת באי־מוסריות מינית,‏ אפשר שהיא תתחרט מרות על המעשה ובסופו של דבר תשוב לאיתנה מבחינה רוחנית בעזרת הקהילה.‏ ומה אם הרתה עקב התנהגותה הלא־מוסרית?‏ אזי,‏ באורח בלתי נמנע השתנה כל מהלך חייה עקב המעשה.‏ גבר שנאף עשוי להתחרט ולא להיות מנודה.‏ אך לבת־זוגו החפה מפשע יש בסיס מקראי להתגרש ממנו,‏ והיא יכולה לבחור לעשות כן (‏מתי י״ט:‏9‏)‏.‏ אם היא תעשה זאת,‏ אף שיהוה סלח לגבר על חטאו,‏ תוצאותיו החמורות של חטאו ילווהו עד אחרית ימיו (‏יוחנן א׳.‏ א׳:‏9‏)‏.‏

ומה לגבי גבר אשר בחוסר אהבה מתגרש מאשתו כדי לשאת אחרת?‏ ייתכן שבסופו של דבר יתחרט וישוב לחיק הקהילה.‏ עם חלוף השנים,‏ אפשר שיתקדם ”‏אל הבגרות”‏ (‏עברים ו׳:‏1‏)‏.‏ אך כל עוד אין לאשתו הראשונה בן־זוג,‏ הוא לא יהיה כשיר לשרת בתפקיד אחראי בקהילה.‏ אין הוא ”‏בעל אשה אחת”‏,‏ משום שלא היה לו היסוד המקראי להתגרש מאשתו הראשונה (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏2,‏ 12‏)‏.‏

האין אלו סיבות כבדות־משקל לכך שעל המשיחי לטפח שנאה לרע?‏

מה באשר למי שהתעלל בילדים?‏

ומה אם משיחי בוגר מתעלל מינית בילד?‏ האם החוטא כה רשע,‏ עד כי יהוה לא יסלח לו לעולם?‏ לא בהכרח.‏ ישוע אמר כי ”‏המנאץ את רוח־הקודש לא ייסלח לו”‏.‏ ופאולוס אמר כי לא נשאר קורבן לכפר על חטאים,‏ למי שנוהג לחטוא בזדון לאחר שקיבל את ידיעת האמת (‏לוקס י״ב:‏10;‏ עברים י׳:‏26,‏ 27‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ אך לא נאמר כלל במקרא שלמשיחי בוגר המתעלל מינית בילד — בגילוי־עריות או בדרך אחרת — לא ייסלח.‏ למעשה,‏ הוא יוכל להיטהר מחטאיו אם יתחרט בכנות,‏ מעומק לבו וישוב מדרכו הפסולה.‏ עם זאת,‏ אפשר שעדיין יהא עליו להיאבק ביצרים הפסולים שטיפח (‏אפסים א׳:‏7‏)‏.‏ כמו־כן,‏ עלולות להיות לכך השלכות בלתי נמנעות.‏

בהתאם לחוקי ארץ מגוריו,‏ קרוב לוודאי שהמתעלל יהיה חייב לרַצות תקופת מאסר או לספוג עונשים אחרים שהמדינה תקצוב לו.‏ הקהילה לא תגן עליו מפני הדבר.‏ זאת ועוד,‏ האיש גילה חולשה חמורה שמאז ואילך יביאו אותה בחשבון.‏ אם ניכר שהוא מתחרט,‏ יעודדו אותו להתקדם רוחנית,‏ ליטול חלק בשירות־השדה,‏ ואפילו לשאת נאומים בבית־הספר לשירות התיאוקרטי ולהגיש חלקים שאינם נושאים אופי של הוראה באסיפת־השירות.‏ אולם,‏ אין בזה לומר שהוא יהיה כשיר לתפקיד אחראי בקהילה.‏ מהו היסוד המקראי לכך?‏

ראשית,‏ זקן־קהילה חייב להיות איש ה”‏כובש את יצרו”‏ (‏טיטוס א׳:‏8‏)‏.‏ אמת,‏ מכולנו נעדרת שליטה־עצמית מושלמת (‏רומים ז׳:‏21–25‏)‏.‏ אך משיחי בוגר ומוקדש החוטא בהתעללות מינית בילד,‏ חושף חולשת בשר לא־טבעית.‏ הניסיון מוכיח כי מבוגר זה עלול להתעלל בילדים נוספים.‏ נכון שלא כל מי שהתעלל בילד שב לסורו,‏ אך רבים כן.‏ והקהילה אינה יכולה לקרוא את לבבו כדי לדעת אם האיש עתיד להתעלל שוב בילדים אם לאו (‏ירמיהו י״ז:‏9‏)‏.‏ לפיכך,‏ עצת פאולוס אל טימותיאוס מקבלת משנה תוקף במקרה של מבוגרים טבולים אשר התעללו בילדים:‏ ”‏אל תמהר לסמוך ידיים על איש,‏ ואל תהא שותף לחטאי אחרים”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏22‏)‏.‏ כדי להגן על ילדינו,‏ איש הידוע כמי שהתעלל בילדים אינו כשיר לקבלת תפקיד אחראי בקהילה.‏ יתרה מזו,‏ הוא לא יוכל לשרת כחלוץ או לשרת בכל סוג אחר של שירות מלא מיוחד.‏ (‏השווה עם העיקרון המופיע בשמות כ״א:‏28,‏ 29‏.‏)‏

יש שישאלו,‏ ’‏האין זה נכון שהיו שביצעו חטאים מסוגים אחרים וככל הנראה התחרטו,‏ ואז חזרו לסורם?‏’‏ כך אכן אירע,‏ אך נשקלים גורמים נוספים.‏ אם למשל,‏ אדם מנסה לגשש גישושים לא־מוסריים אצל מבוגר אחר,‏ המבוגר מסוגל להתנגד לניסיונותיו או לניסיונותיה.‏ קל בהרבה להתעות,‏ לבלבל או להפחיד ילדים.‏ המקרא מדבר על האיוולת של הילד (‏משלי כ״ב:‏15;‏ קורינתים א׳.‏ י״ג:‏11‏)‏.‏ ישוע הזכיר את הילדים כדוגמה לתמימות ענווה (‏מתי י״ח:‏4;‏ לוקס י״ח:‏16,‏ 17‏)‏.‏ חלק מתמימותו של הילד נובעת מחוסר ניסיון מוחלט.‏ רוב הילדים פתוחים,‏ להוטים לשאת חן,‏ ולכן חשופים להתעללות מצד מבוגר ערמומי,‏ שהם מכירים ובוטחים בו.‏ לפיכך,‏ האחריות המוטלת על הקהילה לפני יהוה,‏ היא להגן על הילדים שבקרבה.‏

ילדים מחונכים היטב לומדים לציית ולכבד את הוריהם,‏ את זקני־הקהילה ואת יתר המבוגרים (‏אפסים ו׳:‏1,‏ 2;‏ טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏1,‏ 2;‏ עברים י״ג:‏7‏)‏.‏ זו תהא סטייה מזעזעת אם אחד מבני הסמכא הללו ינצל את ביטחונו ותמימותו של הילד כדי לפתות או לאלץ אותו או אותה להסכים למגע מיני.‏ לעתים קרובות,‏ קורבנות ההתעללות המינית,‏ נאבקים במשך שנים כדי להתגבר על הטראומה הרגשית הנובעת מכך.‏ לפיכך,‏ אדם שהתעלל בילדים נתון למשמעת קהילתית חמורה ולהגבלות.‏ השיקול המכריע אינו צריך להיות תפקידו האחראי של האיש,‏ אלא טוהר הקהילה והיותה ללא דופי (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏6;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏14‏)‏.‏

אם אדם שהתעלל בילדים מתחרט בכנות,‏ הוא יכיר בחוכמה שביישום עקרונות המקרא.‏ אם הוא ילמד באמת ובתמים לשנוא את הרע,‏ הוא יתעב את מעשהו ויאבק כדי לא לחזור לסורו (‏משלי ח׳:‏13;‏ רומים י״ב:‏9‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ הוא בוודאי יודה ליהוה על גודל אהבתו,‏ שהודות לה חוטא מתחרט כמוהו יכול עדיין לעבוד את אלוהינו הקדוש ולקוות להימנות עם ה”‏ישרים”‏ אשר ישכנו על הארץ לעד (‏משלי ב׳:‏21‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 28]‏

בעוד יהוה סולח לחוטאים שהביעו חרטה,‏ למעשיהם עלולות להיות השלכות בלתי נמנעות