דרך טובה יותר
הידרדרות הרוחניות בעולם, האי־מוסריות והאי־ודאות הדתית הרווחות בחברה מעסיקות את עדי־יהוה. בעקבות זאת, לעתים מכנים אותם פונדמנטליסטים. אך האם הם אכן כאלה? לא. יש להם אמונה דתית עזה, אך אין הם פונדמנטליסטים במובן שממנו שאוב המונח. אין הם לוחצים על המנהיגים הפוליטיים לקדם השקפה כלשהי, ואין הם פונים להפגנות ולאלימות נגד מי שחולקים על דעתם. הם מצאו דרך טובה יותר. הם מחקים את מנהיגם, ישוע המשיח.
עדי־יהוה משוכנעים שקיימת אמת דתית, המצויה במקרא (יוחנן ח׳:32; י״ז:17). אך המקרא מלמד את המשיחיים להיות אדיבים, טובים, מתונים ושקולים — תכונות שאינן נותנות מקום לפנטיוּת (גלטים ה׳:22, 23; פיליפים ד׳:5). ספר יעקב שבמקרא מעודד את המשיחיים לטפח את ”החוכמה אשר ממעל”, שתיאורה: ”ראשית טהורה היא; לאחר זאת אוהבת שלום, סובלנית, נוחה להתרצות, מלאה רחמים ופרי טוב”. יעקב הוסיף ואמר: ”לעושי שלום פרי הצדק נזרע בשלום” (יעקב ג׳:17, 18).
עדי־יהוה זוכרים כי האמת העסיקה מאוד את ישוע. הוא אמר לפונטיוס פילטוס: ”לכך אני נולדתי ולשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת” (יוחנן י״ח:37). אף שהעיד ללא־חת על האמת, הוא לא ביקש לכפות את אמונתו על אחרים. תחת זאת, הוא פנה אל לבם ושכלם. הוא ידע שאביו השמימי, אל ”טוב וישר”, יחליט כיצד ומתי למחות את הכזב והאי־צדק מעל פני האדמה (תהלים כ״ה:8). לפיכך, לא ביקש לבלום את מי שחלק על דעתו. להיפך, מנהיגי־הדת האורתודוקסים בימיו הם שניסו לבלום את ישוע (יוחנן י״ט:5, 6).
עדי־יהוה דבקים מאוד בעיקרי־דת, ולהם ערכים איתנים בנושא המוסר. בדומה לשליח פאולוס, הם מאמינים שיש רק ”אדון אחד, אמונה אחת, טבילה אחת” (אפסים ד׳:5). הם גם מודעים לדברי ישוע: ”צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה” (מתי ז׳:13, 14). אך אין הם מנסים לכפות על הזולת להצטרף לאמונתם. תחת זאת, הם מחקים את פאולוס ו”מפצירים” בכל המשתוקקים, ’להתרצות לאלוהים’ (קורינתים ב׳. ה׳:20). זו דרך טובה יותר. זוהי דרכו של אלוהים.
פונדמנטליזם דתי, במובן של ימינו, שונה בתכלית. פונדמנטליסטים משתמשים בתכסיסים רבים — לרבות אלימות — כדי לכפות את עקרונותיהם על החברה. הם עושים כן וכך הופכים לחלק בלתי נפרד מן המערכת הפוליטית. אך ישוע אמר לתלמידיו שאל להם להיות ”חלק מן העולם” (יוחנן ט״ו:19; י״ז:16, ע״ח; יעקב ד׳:4). על־פי מילים אלה, עדי־יהוה שומרים על ניטרליות מוחלטת במחלוקות פוליטיות. וכשם שהודה העיתון האיטלקי פוּאוֹריפָּג’ינָה, אין הם ”כופים דבר על איש; הכל חופשיים לקבל או לדחות את דבריהם”. מה התוצאה? בשורת השלום של המקרא הנשמעת מפי העדים מדברת אל לבם של אנשים מכל הסוגים, גם מי שהיו בעבר פונדמנטליסטים (ישעיהו ב׳:2, 3).
עולם בעל ערכים איתנים
נהיר לעדים שבני־האדם אינם מסוגלים לפתור את הבעיות המעסיקות את הפונדמנטליסטים. אינך יכול לאלץ אדם להאמין באלוהים או לאמץ את אמונתך. המחשבה שהדבר אפשרי הובילה אנשים לבצע את הזוועות הנוראות ביותר בהיסטוריה, כגון מסעי־הצלב, האינקוויזיציה של ימי־הביניים וה”התנצרות” של האינדיאנים באמריקה. אולם, אם אתה בוטח באלוהים, תהיה מוכן להניח לו לטפל בעניין.
לפי המקרא, אלוהים הקציב זמן מוגדר ובו הוא מרשה לאנשים לעבור על חוקיו וכך לגרום סבל ומכאוב. הזמן המוקצב כמעט תם. כבר עתה, ישוע מולך במלכות אלוהים השמימית, ועד מהרה תפעל המלכות להסרת ממשלות האנוש ותיטול לידיה את רסן השלטון היומיומי על בני־האדם (מתי כ״ד:3–14; ההתגלות י״א:15, 18). התוצאה תהא גן־עדן חובק־עולם ובו רוב שלום וצדק. באותה עת, לא עוד תשרור אי־ודאות לגבי הדרך שבה יש לעבוד את אלוהי האמת. ”צדיקים יִירשו ארץ וישכנו לעד עליה” (תהלים ל״ז:29). הערכים הנצחיים, כגון חסד, אמת, צדקה וטוב־לב, ינצחו לטובת כל בני־האדם הצייתנים.
מתוך ציפייה לתקופה זו, אמר מחבר התהלים בלשון פיוטית: ”חסד ואמת נפגָשו, צדק ושלום נָשָקו. אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף. גם יהוה יתן הטוב, וארצנו תתן יבולה. צדק לפניו יהַלֵּך, וישם לדרך פעמיו” (תהלים פ״ה:11–14).
בעוד איננו יכולים לשנות את העולם, כיחידים נוכל לטפח את ערכי אלוהים אפילו כיום. לפיכך, נשתדל להיות מסוג האנשים שבהם יחפוץ אלוהים כעובדיו בעולם החדש. אז נימנה עם הענווים שהזכיר מחבר התהלים: ”ענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום” (תהלים ל״ז:11). אלוהים תומך בעושי רצונו, מברך אותם ומבטיח להם דברים נפלאים לעתיד. השליח יוחנן אמר: ”והעולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:17).
[תמונה בעמוד 7]
עדי־יהוה מזמינים את הכל להכיר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 6]
מנורה בעמודים 3, 4, 5 ו־6: s Ornaments/by Carol Belanger Grafton/Dover’Publications, Inc. Printer