האם אתה מוכן ליום יהוה?
”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד” (צפניה א׳:14).
1. כיצד כתבי־הקודש מתארים את יום יהוה?
”יום יהוה הגדול והנורא” יבוא במהרה על סדר־דברים מרושע זה. כתבי־הקודש מתארים את יום יהוה כיום קְרב, יום חושך ועֶברה, יום צרה ומצוקה, יום תרועה ומְשׁוֹאָה. ברם, יהיו ממנו ניצולים, שהרי ”כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט” (יואל ג׳:3–5). אז, אלוהים ישמיד אפוא את אויביו ויושיע את עמו.
2. מדוע מן הראוי שתהיה לנו תחושת דחיפות לגבי יום יהוה?
2 נביאי אלוהים ייחסו תחושת דחיפות ליום יהוה. למשל, צפניה כתב: ”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד” (צפניה א׳:14). כיום, המצב דחוף על אחת כמה וכמה, משום שהמוציא להורג הראשי שמינה אלוהים, המלך ישוע המשיח, עומד ’לחגור חרבו ולרכב על דבר אמת, ענווה וצדק’ (תהלים מ״ה:4, 5). האם אתה מוכן ליום זה?
היו להם ציפיות גדולות
3. אילו ציפיות היו לכמה משיחיים בתסלוניקי, ומאילו שתי סיבות הם טעו?
3 ציפיותיהם של רבים באשר ליום יהוה, נכזבו. משיחיים קדומים בתסלוניקי אמרו, ”הגיע יום יהוה”! (תסלוניקים ב׳. ב׳:2) אך היו שתי סיבות יסודיות לכך שיום זה לא היה קרוב. השליח פאולוס הזכיר אחת מהן ואמר: ”כאשר יאמרו הבריות: ’שלום וביטחון!’, אז יבוא עליהם שבר פתאום” (תסלוניקים א׳. ה׳:1–6). ב”עת קץ” זו, אנו מצפים להתגשמות המילים הללו (דניאל י״ב:4). כמו־כן, לתסלוניקים חסרה הוכחה נוספת לבוא יום יהוה הגדול, שכן פאולוס אמר להם: ”לא יגיע אם לא תהיה בראשונה העזיבה” (תסלוניקים ב׳. ב׳:3). כשכתב פאולוס דברים אלה (בערך ב־51 לספירה), ”העזיבה”, דהיינו הכפירה, בקרב המשיחיות האמיתית טרם התפתחה במלואה. כיום, אנו רואים אותה בשיא פריחתה בנצרות. אך חרף ציפיותיהם הנכזבות, המשוחים הנאמנים בתסלוניקי, אשר המשיכו לשרת את אלוהים בנאמנות עד יום מותם, קיבלו בסופו של דבר את גמולם השמימי (ההתגלות ב׳:10). גם אנו נזכה לגמול אם נשמור על נאמנותנו בעודנו מצפים ליום יהוה.
4. (א) לְמה קשור יום יהוה בתסלוניקים ב׳. ב׳:1, 2? (ב) אילו השקפות היו ל’אבות הכנסייה’ לגבי שיבת המשיח ועניינים נלווים?
4 המקרא מקשר בין ”יום יהוה הגדול” ובין ”בוא אדוננו ישוע המשיח” (תסלוניקים ב׳. ב׳:1, 2). ל’אבות הכנסייה’ היו רעיונות שונים לגבי שיבת המשיח, נוכחותו ומלכות אלף השנים שלו (ההתגלות כ׳:4). במאה השנייה לספירה, פפיאס מהִיאֶרַפּוֹלִיס ציפה לפוריות מדהימה של כדור־הארץ במסגרת שלטון אלף השנים של המשיח. יוסטינוּס העֵד דיבר שוב ושוב על נוכחות ישוע וציפה שירושלים המשוקמת תהא מקום מושבו במלכותו. אירֶנֵיאוס מלִיון לימד כי לאחר חורבן המעצמה הרומית, ישוע יופיע באורח גלוי לעין, יכבול את השטן וימלוך בירושלים הארצית.
5 ההיסטוריון פיליפ שָאף ציין כי ”ההיבט הבולט ביותר” של התקופה שקדמה לוועידת ניקיאה שנערכה בשנת 325 לספירה, היה ”האמונה בשלטון גלוי של המשיח בתפארת ארצית למשך אלף שנים עם הקדושים שיקומו לתחייה לפני התחייה הכללית והמשפט”. הספר A Dictionary of the Bible (מילון המקרא) בעריכת ג׳יימס הֵיסטינגס, מציין: ”טרטוליינוס, אירניאוס והיפוליטוס עדיין מחכים לבואו [של ישוע המשיח] במהרה; אך באמצעות אבות הכנסייה האלכסנדרונים אנו נכנסים לקו־מחשבה חדש. ... משנתו של אוגוסטינוס זיהתה את תקופת אלף השנים כתקופה של הכנסייה בסדר־הדברים הארצי, ולכן האדוונטוס השני [הבִּיאה השנייה] נדחה לעתיד הרחוק”.
יום יהוה ונוכחות ישוע
6. מדוע אל לנו להסיק שיום יהוה רחוק מאוד?
6 תפיסות מוטעות הולידו אכזבות, אך בל נחשוב שיום יהוה רחוק מאוד. כבר החלה נוכחות ישוע הסמויה מן העין, שהמקרא מקשר בינה ובין יום יהוה. חוברת המצפה ופרסומים נלווים שיצאו לאור מטעם עדי־יהוה, לא אחת סיפקו עדות מקראית שנוכחות המשיח החלה ב־1914.a אם כן, מה אמר ישוע לגבי נוכחותו?
7. (א) מה הם כמה היבטים של אות נוכחותו של ישוע ושל סיום סדר־הדברים? (ב) כיצד נוכל להיוושע?
7 נוכחות ישוע היתה נושא לדיון זמן קצר לפני מותו. השליחים פטרוס, יעקב, יוחנן ואנדרי שמעו את ישוע מנבא על חורבן בית־המקדש שבירושלים ושאלו: ”מתי יהיו דברים אלה, ומה יהיה אות הנוכחות שלך ושל סיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:1–3, ע״ח; מרקוס י״ג:3, 4) בתשובתו, חזה ישוע מלחמות, רעב, רעידות־אדמה והיבטים נוספים של ”אות” נוכחותו ושל סיום סדר־הדברים. הוא הוסיף ואמר: ”המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע” (מתי כ״ד:13). אנו ניוושע אם נחזיק מעמד ונישאר נאמנים עד קץ חיינו עתה או עד קץ סדר־דברים מרושע זה.
8. לפני קץ סדר־הדברים היהודי, מה צריך היה להתבצע, ומה נעשה כיום בנידון?
8 לפני בוא הקץ, יתגשם היבט חשוב במיוחד של נוכחות ישוע. על זאת אמר ישוע: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). לפני שהרומאים החריבו את ירושלים ולפני שהקיץ הקץ על סדר־הדברים היהודי בשנת 70 לספירה, פאולוס יכול היה לומר שהבשורה הטובה ”הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23). אך כיום, עדי־יהוה מבצעים פעילות הטפה בקנה־מידה רחב בהרבה ”בכל העולם”. במשך השנים האחרונות, אלוהים פילס דרך לנשיאת עדות רבה במזרח אירופה. באמצעות בתי־דפוס ומתקנים נוספים, ארגון יהוה ערוך לפעילות מוגברת, אפילו ב’מקומות [חדשים] לפעולה’ (רומים ט״ו:22, 23). האם לבך מניע אותך לעשות כמיטב יכולתך בנשיאת עדות לפני בוא הקץ? אם כן, אלוהים יחזקך כדי שחלקך בפעילות הערוכה לפניך יסב לך סיפוק (פיליפים ד׳:13; טימותיאוס ב׳. ד׳:17).
9. מה ציין ישוע, ככתוב במתי כ״ד:36?
9 פעילות ההכרזה על המלכות שנחזתה מראש והיבטים אחרים של אות נוכחותו של ישוע מתגשמים כבר עתה. לפיכך, קצו של סדר־דברים מרושע זה קרוב. אמת, ישוע אמר: ”את היום ההוא והשעה אין איש יודע, גם לא מלאכי השמים וגם לא הבן, אלא האב לבדו” (מתי כ״ד:4–14, 36). אולם, נבואת ישוע יכולה לסייע לנו להתכונן לקראת ”היום ההוא והשעה”.
הם היו מוכנים
10. כיצד יודעים אנו שניתן לשמור על עירנות רוחנית?
10 כדי להינצל מיום יהוה הגדול, מן ההכרח שנשמור על עירנות רוחנית ונעמוד איתנים לצד עבודת־אלוהים האמיתית (קורינתים א׳. ט״ז:13). ידוע לנו שניתן להחזיק מעמד, שכן משפחה יראת אלוהים עשתה כן וניצלה מן המבול שהשמיד את הרשעים בשנת 2370 לפה״ס. ישוע השווה בין העת ההיא ובין עת נוכחותו ואמר: ”כימי נוח כן יהיה בואו של בן־האדם. כמו שבימים קודם למבול היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נוח לתיבה ולא ידעו [”ולא שמו לב”, ע״ח] עד שבא המבול וסחף את הכל, כך יהיה גם בואו של בן־האדם” (מתי כ״ד:37–39).
11. באיזו דרך בחר נוח להתהלך חרף האלימות ששררה בימיו?
11 כמונו, גם נוח ומשפחתו חיו בעולם אלים. מלאכים מרדנים, ”בני האלוהים”, לבשו גוף אדם, לקחו להם נשים ובאמצעותן הולידו את הנפילים הידועים לשמצה — בריונים שבגינם האלימות ודאי החריפה (בראשית ו׳:1, 2, 4; פטרוס א׳. ג׳:19, 20). אך, ”את האלוהים התהלך נוח” באמונה. ”תמים היה בדורותיו” — בדור המרושע בימיו (בראשית ו׳:9–11). בעולם אלים ומרושע זה, בעודנו מצפים ליום יהוה, נוכל לפעול בדיוק כמו נוח ולבטוח ביהוה תוך תפילה.
12. (א) מלבד בניית תיבה, איזו פעילות ביצע נוח? (ב) כיצד הגיבו האנשים להטפה של נוח, ואילו תוצאות קצרו?
12 נוח ידוע כמי שבנה תיבה להצלת חיים במבול. הוא גם היה ”מטיף הצדק”, אך אנשי דורו ”לא שמו לב” לבשורת אלוהים שהיתה בפיו. הם אכלו ושתו, התחתנו, הקימו משפחות והמשיכו לנהל את ענייניהם השוטפים, עד אשר בא המבול וסחף את הכל (פטרוס ב׳. ב׳:5; בראשית ו׳:14). הם סירבו לשמוע על יושר בדיבור ובהתנהגות, כשם שהדור המרושע בימינו אוטם את אוזניו כשעדי־יהוה קוראים ”לחזור בתשובה אל אלוהים”, ומדברים על אמונה במשיח, על הצדק ”ועל הדין העתיד לבוא” (מעשי־השליחים כ׳:20, 21; כ״ד:24, 25). אין בידינו כל תיעוד לגבי מספר האנשים שחיו עלי־אדמות, כשהכריז נוח את בשורת אלוהים. אך דבר אחד ודאי, האוכלוסייה עלי־אדמות פחתה במידה ניכרת בשנת 2370 לפה״ס! המבול מחה את הרשעים, והשאיר בחיים רק את מי שהיו מוכנים למעשה אלוהים זה — נוח ושבעת בני־משפחתו האחרים (בראשית ז׳:19–23; פטרוס ב׳. ג׳:5, 6).
13. באיזה גזר־דין לא הטיל נוח כל ספק, וכיצד פעל בהתאם לכך?
13 אלוהים לא נתן לנוח הודעה מוקדמת, שנים רבות מראש, על היום והשעה המדויקים שבהם יֵרד המבול. אולם, כאשר נוח היה בן 480 שנה, פסק יהוה: ”לא יָדוֹן רוחי באדם לעולם בשַגַם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה” (בראשית ו׳:3). נוח לא הטיל כל ספק בגזר־הדין שפסק אלוהים. משהגיע לגיל 500 שנה, ”ויולד נוח את שם את חם ואת יפת”, ומן הנהוג באותם ימים עולה כי חלפו 50 עד 60 שנה בטרם בניו נשאו נשים. כאשר נאמר לנוח לבנות את התיבה כדי שיינצל מן המבול, מסתבר שבנים אלה ונשיהם סייעו לו במאמץ זה. מתקבל על הדעת שנוח בנה את התיבה ובמקביל שירת כ”מטיף הצדק”, והיה עסוק בכך במשך 40 או 50 השנים שקדמו למבול (בראשית ה׳:32; ו׳:13–22). במשך כל אותן שנים, הוא ומשפחתו פעלו באמונה. הבה נוכיח גם אנו אמונה, בשעה שאנו מבשרים את הבשורה הטובה ומצפים ליום יהוה (עברים י״א:7).
14. בסופו של דבר, מה אמר יהוה לנוח, ומדוע?
14 בניית התיבה כמעט נשלמה, וייתכן שנוח חשב כי המבול ממשמש ובא, אף שלא ידע את המועד המדויק שבו יתחולל. לבסוף יהוה אכן אמר לו: ”כי לימים עוד שבעה אנוכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה” (בראשית ז׳:4). הדבר נתן לנוח ולמשפחתו את השהות הדרושה להכניס לתיבה את כל החיות למיניהן ולהיכנס אליה עם משפחתו לפני שיחל המבול. איננו צריכים לדעת את היום והשעה שבהם תחל השמדת סדר־הדברים הנוכחי; הצלת בעלי־החיים אינה מוטלת עלינו, והניצולים הצפויים מקרב בני־האדם כבר נכנסים אל התיבה הסמלית, גן־העדן הרוחני של עם אלוהים.
”עימדו על המשמר”
15. (א) כיצד תסביר במילים שלך את דברי ישוע המוזכרים במתי כ״ד:40–44? (ב) לְמה גורמת אי־ידיעת השעה המדויקת שבה יבוא ישוע להוציא לפועל את נקמת אלוהים?
15 ישוע הסביר בנוגע לנוכחותו: ”אותה עת יהיו שניים [עובדים] בשדה, אחד יילקח ואחד ייעזב; שתיים טוחנות [תבואה לקמח] בריחיים — אחת תילקח ואחת תיעזב. על כן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם. וזאת דעו: אילו ידע בעל הבית באיזו אשמורה יבוא הגנב, היה שוקד ולא מניח לו לחדור לביתו. לכן הייו מוכנים גם אתם, כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן־האדם” (מתי כ״ד:40–44; לוקס י״ז:34, 35). אי־ידיעת השעה המדויקת שבה יבוא ישוע להוציא לפועל את נקמת אלוהים, גורמת לנו לשמור על עירנותנו ומאפשרת לנו להוכיח מדי יום ביומו שאנו משרתים את יהוה ללא מניעים אנוכיים.
16. מה יקרה לאנשים ש’ייעזבו’ ולמי ש’יילקחו’?
16 עם האנשים ש’ייעזבו’, דהיינו יישמדו עם הרשעים, נמנים מי שבעבר אורו עיניהם, אך שקעו באורח־חיים אנוכיי. הבה נהיה בין מי ש’יילקחו’, האנשים המסורים ליהוה לחלוטין ומי שבאמת אסירי־תודה על המזון הרוחני שהוא מספק באמצעות ”העבד הנאמן והנבון” (מתי כ״ד:45–47, דל׳). הבה נשרת את אלוהים ”באהבה הנובעת מלב טהור, ממצפון ישר ומאמונה אמיתית” עד הקץ (טימותיאוס א׳. א׳:5).
התנהגות קדושה היא חיונית
17. (א) מה נחזה בפטרוס ב׳. ג׳:10? (ב) מה כוללים ההתנהגות והמעשים שמעודד הכתוב בפטרוס ב׳. ג׳:11?
17 השליח פטרוס כתב: ”יום יהוה כגנב יבוא. אז השמים בשאון יחלפו והיסודות יבערו ויתפרקו, והארץ והמעשים אשר עליה” (פטרוס ב׳. ג׳:10). חרון אפו של אלוהים יכלה את השמים והארץ הסמליים. לכן הוסיף פטרוס: ”וכיוון שכל אלה יתפרקו, עד כמה עליכם לחיות [”בהתנהגות קדושה ובמעשים של מסירות לאלוהים!”, ע״ח] (פטרוס ב׳. ג׳:11) התנהגות ומעשים אלה כוללים נוכחות קבועה באסיפות הקהילה, עשיית טוב לזולת, ונטילת חלק מהותי בהכרזת הבשורה הטובה (מתי כ״ד:14; עברים י׳:24, 25; י״ג:16).
18. מה עלינו לעשות אם אנו מפתחים חיבה לעולם?
18 לשם ’התנהגות קדושה, ומעשים של מסירות לאלוהים’ נדרש מאיתנו ’להישמר נקיים מטומאת העולם’ (יעקב א׳:27). אך מה קורה אם אנו מפתחים חיבה לעולם הזה? אולי אנו מְסכנים את מעמדנו לפני אלוהים, משום שאנו מתפתים לבקש לנו בידור טמא או להאזין למוסיקה ולשירים המעודדים את רוח העולם החסרת יראת אלוהים (קורינתים ב׳. ו׳:14–18). אם זה המצב, הבה נבקש את עזרת אלוהים בתפילה כדי שלא נעבור עם העולם, אלא נתייצב רצויים לפני בן־האדם (לוקס כ״א:34–36; יוחנן א׳. ב׳:15–17). אם הקדשנו את עצמנו לאלוהים, בוודאי נחפוץ לעשות כמיטב יכולתנו כדי לרקום עימו יחסים לבביים ולשמור עליהם, וכך להיות מוכנים לקראת יום יהוה הגדול והנורא.
19. מדוע המוני מבשרי המלכות יכולים לצפות לעבור את קץ סדר־הדברים המרושע הנוכחי?
19 נוח ומשפחתו יראי האלוהים עברו את המבול, שהשמיד את העולם הקדום. כיחידים, אנשים ישרי־לב ניצלו מקץ סדר־הדברים היהודי בשנת 70 לספירה. למשל, השליח יוחנן עדיין היה פעיל בשירות אלוהים בערך בשנים 96–98 לספירה, כשהעלה על הכתב את ספר ההתגלות, את ספר־הבשורה שלו ואת שלוש איגרותיו. מבין האלפים אשר קיבלו את האמת בחג השבועות שנת 33 לספירה, קרוב לוודאי שרבים עברו את קץ סדר־הדברים היהודי (מעשי־השליחים א׳:15; ב׳:41, 47; ד׳:4). כיום, המוני מבשרי מלכות יכולים לקוות לעבור את קץ סדר־הדברים הנוכחי המרושע.
20. מדוע עלינו להיות ’מטיפי צדק’ נלהבים?
20 בעוד ההינצלות אל העולם החדש עומדת לפנינו, הבה נהא ’מטיפי צדק’ נלהבים. מה גדולה הזכות לשרת את אלוהים באחרית ימים זו! ומה רבה השמחה לכוון אנשים אל ה”תיבה” בת־זמננו, גן־העדן הרוחני שממנו נהנים משרתי אלוהים! מי יתן והמיליונים הנמצאים בו עתה ישמרו על נאמנותם ועירנותם הרוחנית ויהיו מוכנים לקראת יום יהוה הגדול. אך מה יעזור לכולנו להישאר ערים?
[הערת שוליים]
a ראה פרקים י׳ וי״א בספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
מהי תשובתך?
◻ אילו ציפיות היו לאנשים לגבי יום יהוה ולגבי נוכחות המשיח?
◻ מדוע ניתן לומר שנוח ומשפחתו היו מוכנים לקראת המבול?
◻ מה יקרה למי ש’יעמדו על המשמר’ ולמי שלא יעשו כן?
◻ מדוע התנהגות קדושה חיונית, במיוחד ככל שאנו מתקרבים ליום יהוה הגדול?
5. מה אמרו למדנים מסוימים לגבי ”האדוונטוס השני” של המשיח ולגבי אלף שנות שלטונו?