האם אתה חושש לבטוח באחרים?
’אינני יכול לדבר עם איש. אנשים לא יבינו אותי. הם טרודים מדי בבעיותיהם האישיות. אין להם פנאי לבעיות שלי’. רבים חשים כך, ולכן הם שומרים את מחשבותיהם לעצמם. כאשר אחרים שואלים אותם לשלומם, פעמים רבות הם רוצים לספר להם, אך אינם עושים זאת. הם פשוט אינם יכולים לפתוח את סגור לבם.
נכון, יש שאינם רוצים עזרה מאחרים. אך רבים משתוקקים נואשות לעזרה, אך חוששים לחשוף את מחשבותיהם, רגשותיהם וחוויותיהם הכמוסים. האם אתה אחד מהם? האם באמת אין איש שבו אתה יכול לבטוח?
הבנת החשש
בעולם של ימינו מנשבת רוח של חוסר אמון. צעירים אינם משוחחים עם הוריהם. ההורים אינם מסוגלים לשוחח זה עם זה. מעטים מוכנים לשוחח עם בני־סמכא. אנשים אינם מסוגלים להגיד לאחרים את צפונות לבם, ולכן יש המוצאים מפלט באלכוהול, בסמים או באורח־חיים פרוע בניסיון לברוח מהצרות (משלי כ״ג:29–35; ישעיהו נ״ו:12).
האמון בדמויות סמכותיות, כגון מנהיגי־דת, רופאים, תרפיסטים ומורים, התערער עקב אין־ספור חשיפות של אי־יושר ואי־מוסריות. למשל, מאומדן אחד עולה כי יותר מ־10 אחוזים מאנשי הכמורה מעורבים בהתנהגות מינית מגונה. ”מפירי אמון” אלה, מציין הכותב, ”חופרים בִּתרונים ויוצרים בקיעים וסדקים ביחסי אנוש”. כיצד הדבר משפיע על קהילותיהם? האמון שנותנים בהם מתנפץ לרסיסים.
התמוטטות הערכים הכה נפוצה הובילה גם למשבר במשפחה, עד כדי כך שמשפחות שאינן מתפקדות כהלכה אינן דבר יוצא דופן, אלא כמעט נורמה. פעם הבית נחשב לסביבה תומכת, כיום פעמים רבות ניתן להמשילו בעת האוכל ל’תחנת־דלק’. כאשר ילד גדל במשפחה חסרת ”חיבה טבעית”, אי־יכולתו לבטוח בזולת כמבוגר אינה אלא תוצאה שכיחה (טימותיאוס ב׳. ג׳:3, ע״ח).
יתר על כן, עם הרעת התנאים השוררים בעולם, אנו חשופים יותר ויותר לחוויות שעלולות להיות טראומטיות. במצב דומה, כתב הנביא מיכה: ”אל תבטחו באלוף [רֵעַ נאמן]” (מיכה ז׳:5). ייתכן שגם אתה חש כך עקב אכזבה כלשהי, בגידה באמון או מקרה שבו היית נתון בסכנת־מוות. אתה מתקשה לבטוח שוב בזולת, רגשותיך נעשים קהים, ואתה מסתתר מדי יום מאחורי המחסום הרגשי שהקמת סביבך. (השווה תהלים ק״ב:2–8.) נכון שגישה זו עשויה לעזור לך לתפקד, אך ’עַצבַת־הלב’ שאתה חש עלולה לגזול ממך כל שמחה אמיתית בחייך (משלי ט״ו:13). האמת היא שלמען בריאותך הרוחנית, הרגשית, הנפשית והגופנית, עליך למוטט את החומה שבנית סביבך וללמוד לבטוח באנשים. האם הדבר אפשרי? כן.
מדוע מן ההכרח למוטט את החומה?
פתיחת סגור לבנו לפני הזולת מביאה הקלה ללב מוטרד. כך היה במקרה של חנה. היו לה חיי־נישואין טובים, בית חם, אך היא היתה שרויה בצער רב. אף שהיתה ”מרת נפש”, היא פעלה בתבונה ”ותתפלל על יהוה” בעוז, כשרק שפתיה נעות. כן, היא הגידה ליהוה את אשר על לבה. אז, שפכה את לבה לפני עלי, נציג אלוהים. ומה היתה התוצאה? ”ותלך האשה [חנה] לדרכה ותאכל, ופניה לא היו לה עוד” (שמואל א׳. א׳:1–18).
היתרונות הטמונים בשיחות גלויות נודעים במרבית התרבויות. למשל, שיתוף אנשים, שהיו שרויים במצבים דומים לשלנו, ברעיונותינו ובחוויותינו עשוי להועיל. חוקרים הגיעו למסקנה: ”ניתוק רגשי גורם מחלה — אנו צריכים לשפוך את לבנו כדי לשמור על שפיות”. אוסף הולך וגדל של מחקרים מדעיים מאשר את האמת שבמשל המקראי האומר: ”לתאווה יבקש נפרד; בכל תושייה יתגלע” (משלי י״ח:1).
אם אינך נפתח ומדבר לאחרים, כיצד יוכלו לעזור לך? יהוה אלוהים קורא לבבות, אך הרהוריך ורגשותיך הפנימיים סתומים וחתומים למשפחתך וידידיך — אלא אם תיפתח אליהם (דברי־הימים א׳. כ״ח:9). כאשר הבעיה כרוכה בעבירה על חוק אלוהים, דחיית ההודאה במעשה רק מחמירה את המצב (משלי כ״ח:13).
ללא ספק, היתרונות הטמונים בשיתוף הזולת בצער ובמצוקה העוברים על האדם עולים בהרבה על הסכנה בפגיעה. כמובן, אין משמע הדבר שעלינו לגלות פרטים אישיים ללא כל הבחנה. (השווה שופטים ט״ז:18; ירמיהו ט׳:3; לוקס כ״א:16.) ”איש רֵעים להתרועע [שובר וממוטֵט]”, מזהיר הכתוב במשלי י״ח:24, אך אז מוסיף: ”ויש אוהב דבק מאח”. היכן תוכל למצוא חבר כזה?
בטח במשפחתך
אם יש לך בעיה, האם ניסית לשוחח על כך עם בן־זוגך לנישואין או עם הוריך? ”במרבית הבעיות, כל הדרוש הוא לדון בהן ולבחון אותן מכל הזוויות”, מודה יועץ מנוסה (משלי כ״ז:9). בעלים משיחיים ’האוהבים את נשיהם כאהבתם את עצמם’, נשים ’הנכנעות לבעליהן’, והורים המתייחסים בכובד־ראש לאחריות שהטיל עליהם אלוהים ’לגדל את ילדיהם במוסר יהוה ובתוכחתו’, יעמלו כדי להיות מאזינים אוהדים ויועצים יעילים (אפסים ה׳:22, 33; ו׳:4). אף שכאדם לא היתה לישוע אשה ואף לא ילדים, איזו דוגמה נפלאה הציב הוא בנושא! (מרקוס י׳:13–16; אפסים ה׳:25–27).
אך מה אם לא ניתן לפתור את הבעיה במסגרת המשפחה? בקהילה המשיחית, לעולם איננו לבד. ”מי יֶחֱלש ואני לא אֶחֱלש עימו?” שאל השליח פאולוס (קורינתים ב׳. י״א:29). הוא עודד: ”שאו איש את מעמסת רעהו” (גלטים ו׳:2; רומים ט״ו:1). בקרב אחינו ואחיותינו הרוחניים, נוכל בהחלט למצוא ’אח שלצרה ייוולד’, ואף יותר מאח אחד (משלי י״ז:17).
בטח בקהילה
ביותר מ־000,80 קהילות עדי־יהוה בכל רחבי העולם, יש גברים ענווים המשרתים כ”פועלים... למען שמחתכם” (קורינתים ב׳. א׳:24). הללו הם זקני־הקהילה. ”והיה איש”, ציין ישעיהו, ”כמחבא־רוח וסתר זרם, כפלגי מים בצָיון, כצל סלע כבד בארץ עייפה”. זקני־הקהילה אכן משתדלים להתאים לתיאור זה (ישעיהו ל״ב:2; נ׳:4; תסלוניקים א׳. ה׳:14).
זקני־קהילה צריכים לעמוד בדרישות מקראיות בטרם ’רוח הקודש תשים אותם למנהיגים’. ידיעת הדבר תחזק את ביטחונך בהם (מעשי־השליחים כ׳:28; טימותיאוס א׳. ג׳:2–7; טיטוס א׳:5–9). זקן־הקהילה מקפיד לשמור בסוד את תוכן שיחותיך עימו. אחת מהתכונות הנדרשות ממנו היא להיות מהימן, איש אמת. (השווה שמות י״ח:21; נחמיה ז׳:2.)
זקני־קהילה ”משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון” (עברים י״ג:17). האין בכך כדי להניעך לתת אמון בגברים אלה? מטבע הדברים, לא כל זקני־הקהילה מצטיינים באותן סגולות. יש שנראים ידידותיים, אדיבים או מבינים יותר מאחרים (קורינתים ב׳. י״ב:15; תסלוניקים א׳. ב׳:7, 8, 11). מדוע לא תשפוך את לבך לפני זקן־קהילה שאתה נינוח בחברתו?
גברים אלה אינם אנשי מקצוע בשכר, אלא ”מתנות באדם”, שנתן יהוה כדי לעזור לך (אפסים ד׳:8, 11–13, ע״ח; גלטים ו׳:1). כיצד? הם ישתמשו במקרא במיומנות, וינצלו את כושר הריפוי שבו לטובת מצבך האישי (תהלים ק״ז:20; משלי י״ב:18; עברים ד׳:12, 13). הם יתפללו איתך ולמענך (פיליפים א׳:9; יעקב ה׳:13–18). עזרתם של היועצים האוהבים יכולה להביא מזור לרוחו המוטרדת של אדם ולהשיב לו את שלוות־נפשו.
כיצד לבנות יחסי אמון
בקשת עזרה, עצה או רק אוזן קשבת אינה אות לחולשה או לכישלון. אין זו אלא הכרה במציאות, והיא שאיננו מושלמים ושלאיש אין פתרון לכל דבר. ללא ספק, היועץ הגדול מכל ואיש סודנו הוא אבינו השמימי, יהוה אלוהים. אנו מסכימים עם מחבר התהלים אשר כתב: ”יהוה עוזי ומגיני. בו בטח לבי, ונעזרתי” (תהלים כ״ח:7). בתפילה נוכל בכל עת ’לשפוך לפניו לבבנו’ ללא כל הסתייגות, מתוך ביטחון שהוא שומע אותנו ודואג לנו (תהלים ס״ב:8, 9; פטרוס א׳. ה׳:7).
אך כיצד תוכל ללמוד לבטוח בזקני־הקהילה ובאחרים בקהילה? ראשית, בחן את עצמך. האם חששותיך מבוססים? האם אתה חושד במניעי הזולת? (קורינתים א׳. י״ג:4, 7) היש דרך להפחית למינימום את הסיכון להיפגע? כן. כיצד? נסה להתוודע אישית לזולת במסגרת רוחנית. שוחח עם האחרים באסיפות הקהילה. פעל עימם שכם אחד בפעילות ההטפה מבית לבית. לאמון, בדומה לכבוד, יש להיות ראויים. לכן התאזר בסבלנות. למשל, ככל שתכיר טוב יותר רועה רוחני, כך יגדל אמונך בו. חשוף בהדרגה את דאגותיך לפניו. אם הוא מגיב כיאות, בהבנה ושומר על לשונו, אפשר שאז תוכל לנסות לגלות לו פרטים נוספים.
עמיתינו עובדי יהוה, ובמיוחד זקני־הקהילה המשיחיים, עמלים לחקות את תכונותיו היקרות של אלוהים ביחסיהם איש עם רעהו (מתי ה׳:48). הדבר יוצר אווירה של אמון בקהילה. זקן־קהילה ותיק אומר: ”האחים צריכים להבין דבר אחד: יהיו אשר יהיו מעשי האדם, זקן־הקהילה אינו מאבד את אהבתו המשיחית כלפיו. אולי הוא לא יאהב את המעשה שנעשה, אך הוא בכל זאת אוהב את אחיו ורוצה לעזור לו”.
אם כן, אינך צריך לחוש שאתה מתמודד לבד עם הבעיה. שוחח עם מישהו מ”האנשים הרוחניים” היכול לעזור לך לשאת בנטל (גלטים ו׳:1). זכור כי ”דאגה בלב איש ישְׁחֶנה”, אך ”צוף־דבש אמרי נועם, מתוק לנפש ומרפא לעצם” (משלי י״ב:25; ט״ז:24).
[תיבה בעמוד 26]
כל משיחי יכול להיקרא להושיט עזרה לקרוב־משפחה, לידיד או לאח רוחני בבעיה אישית. היודע אתה איך לעזור?
יועץ יעיל
נגיש: מתי י״א:28, 29; פטרוס א׳. א׳:22; ה׳:2, 3
בוחר בסביבה המתאימה: מרקוס ט׳:33–37
מבקש להבין את הבעיה: לוקס ח׳:18; יעקב א׳:19
אינו מגזים בתגובותיו: קולוסים ג׳:12–14
עוזר להתמודד עם רגשות: תסלוניקים א׳. ה׳:14; פטרוס א׳. ג׳:8
מכיר במגבלותיו: גלטים ו׳:3; פטרוס א׳. ה׳:5
מייעץ עצה עניינית: תהלים י״ט:8–10; משלי כ״ד:26
שומר על סודיות: משלי י׳:19; כ״ה:9