‏”‏הגלימה הקדושה של טְרִיר”‏

טריר,‏ עיר שההיסטוריה שלה בת 000,‏2 שנה,‏ היא העתיקה בערי גרמניה.‏a זה מאות שנים,‏ יש לטריר קשרים הדוקים עם הכנסייה הקתולית.‏ בשנת 1996,‏ הקתדרלה של טריר ערכה תצוגה של שריד מקודש,‏ שלפי הסברה גילוֹ כמעט כגיל העיר עצמה.‏ הוא נקרא הגלימה הקדושה של טריר.‏

אורך הגלימה 57.‏1 מטרים,‏ רוחבה 09.‏1 מטרים ושרווליה קצרים.‏ היא עשויה כותנה ולדברי האנס־יואכים קאן בספרו Wallfahrtsführer Trier und Umgebung (‏המדריך לעולי־הרגל לטריר ולסביבותיה)‏,‏ היא שימשה כנראה כמלבוש עליון‏.‏ מעריכים כי הגלימה המקורית — שחלקים ניכרים ממנה תוקנו והוטלאו בבדים אחרים במהלך הדורות — היא מן המאה השנייה ואולי אף מן המאה הראשונה לספירה.‏ אם הערכה זו נכונה,‏ הרי שמדובר בפריט לבוש נדיר,‏ במוצג מוזיאוני מעניין.‏

אולם,‏ יש גורסים שלא זו בלבד שהגלימה נדירה,‏ אלא אף קדושה — ולפיכך שְמה הגלימה הקדושה.‏ זאת משום שגלימה זו היא ללא תפר,‏ כדוגמת הכתונת שלבש ישוע המשיח (‏יוחנן י״ט:‏23,‏ 24‏)‏.‏ יש טוענים ש”‏הגלימה הקדושה”‏ היתה שייכת למעשה למשיח.‏

לא ידוע בבירור כיצד הגיעה הגלימה לטריר.‏ ספר עיון אחד ציין כי ”‏הקיסרית הלנה,‏ אמו של קונסטנטינוס הגדול,‏ העניקה לעיר את הגלימה”‏.‏ קאן ציין כי הדיווח המהימן הראשון לגבי הימצאות הבגד בטריר הוא משנת 1196.‏

הגלימה,‏ הנשמרת בקתדרלה,‏ מוצגת לראווה מדי פעם מאז המאה ה־16.‏ למשל,‏ היא הוצגה בשנת 1655,‏ זמן קצר לאחר תום מלחמת שלושים השנה,‏ שגבתה מטריר מחיר כבד.‏ מכירת מזכרות לעולי־רגל מניבה מדי פעם הכנסות נכבדות.‏

במאה הנוכחית היו שלוש עליות לרגל ל”‏גלימה הקדושה”‏ — בשנים 1933,‏ 1959,‏ 1996.‏ בשנת 1933,‏ יום העלייה לרגל הוכרז בדיוק ביום שהיטלר נתמנה לקנצלר הרייך הגרמני.‏ קאן מציין כי הצירוף־מקרים של שני המאורעות שנערכו באותו יום מבליט את הנסיבות לעלייה לרגל.‏ משמר הכבוד של העולים לרגל מחוץ לקתדרלה הורכב מחיילים נאצים במדים.‏ באותה שנה,‏ שניים וחצי מיליון איש חזו בגלימה.‏

הרברט,‏ תושב ותיק מאוד של טריר,‏ הִשווה בין העלייה לרגל של שנת 1959 ובין זו של שנת 1996.‏ ”‏ב־1959,‏ הרחובות המו אדם,‏ וכמעט בכל פינת רחוב הוצבו דוכנים למכירת מזכרות.‏ השנה,‏ כל האירוע היה שקט בהרבה”‏.‏ למעשה,‏ רק 000,‏700 איש חזו בגלימה ב־1996,‏ מיליון פחות מהנתון של שנת 1959.‏

מדוע הם הולכים לחזות בגלימה?‏

הכנסייה מדגישה שאין לסגוד לגלימה.‏ הגלימה העשויה ללא תפר נחשבת סמל לאחדות הכנסייה.‏ העיתון פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג מדווח שבהכרזה על העלייה לרגל,‏ אמר הבישוף שפיטָל:‏ ”‏המצב הבלתי שגרתי השורר בעולמנו תובע מן הנוצרים מענה בלתי שגרתי.‏ עלינו לעמוד בפני הגל הגואה של שנאה,‏ אכזריות ואלימות”‏.‏ הבישוף הסביר כי המתבונן בגלימה ייזכר באחדות.‏

אך מדוע צריך להתבונן ב”‏גלימה הקדושה”‏ כדי להיזכר באחדות הכנסייה?‏ ומה יקרה אם הגלימה תינזק,‏ תתפורר או אם יתגלה לפתע כי היא מזויפת?‏ האם אחדות הכנסייה תעמוד לפתע בסכנה?‏ ומה באשר לאנשים שאינם מסוגלים לעלות לרגל לטריר?‏ האם הם פחות מודעים לאחדות הכנסייה?‏

כתבי־הקודש אינם מזכירים ולו פעם אחת שהמשיחיים הקדומים היו זקוקים לעצמים כדי להיזכר בצורך באחדות משיחית.‏ למעשה,‏ השליח פאולוס עודד את המשיחיים במילים הללו:‏ ”‏על־פי אמונה אנחנו מתהלכים ולא על־פי מראה עיניים”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ה׳:‏7‏)‏.‏ לכן,‏ האחדות השוררת בקרב המשיחיים האמיתיים מתוארת כ”‏אחדות האמונה”‏ (‏אפסים ד׳:‏11–13‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏