ההישג ההנדסי של דוב הקוטב
דוב הקוטב יכול היה ללמד את האנושות פרק בניצול אנרגיית השמש, טוענים מספר מדענים. באמצע שנות השבעים, ריתק הרעיון את הפיסיקאי ריצ׳ארד א. גרוג׳יאן, לאחר תגלית מעניינת ביחס לבעלי־החיים הלבנים שבקוטב הצפוני.
חוקרי אוכלוסיית חיות־הבר נוכחו לדעת, שנבצר מהם לצלם בעלי־חיים אלה בצילומי־אוויר רגילים, כיון שהם מתמזגים בנוף השלגי הלבן. הם העלו חרס אפילו בסרט־צילום אינפרה־אדום, שהוא בדרך־כלל הטוב ביותר לצילום חיות בעלות דם חם. גופם של בעלי־חיים אלה היה כה מבודד, עד כי לא פלט מידה מספקת של חום שייקלט בסרט־הצילום. עם זאת, בהשתמשם בסרט אולטרה־סגול, נראו כלבי־הים ודובי־הקוטב הלבנים כעצמים שחורים לחלוטין על הרקע הלבן. ”בעת שהשלג החזיר את הקרניים האולטרה־סגולות, ספגו אותן בעלי־החיים,” דיווח העיתון הקנדי טורונטו סטאר.
לדברי הפיסיקאים גרוג׳יאן וגריגורי קוולסקי, פרופסור־חבר להנדסה מכנית, הסיבה לכך טמונה בפרוותו של הדוב. בקצה האולטרה־סגול, הבלתי־נראה, של הספקטרוּם (תחזית הצבעים של קרני־האור), קולט שער־הפרווה 90 אחוזים מן האור האולטרה־סגול ומעביר אותו לעור השחור שמתחת, וכך מחמם את גוף הדוב. בקוטב הצפוני, שם יורדות תדירוֹת הטמפרטורות ל־30 מעלות צלסיוס מתחת לאפס, סגולתה של הפרווה לשמור על חום גופו של בעליה ראויה־לציון. לעומתה, הקולטים הרגילים של דודי־השמש יעילים הרבה פחות. למעשה, אוולסקי מעריך שקולטי־שמש מעשה־ידי־אדם עשויים להפוך ליעילים ב־50 אחוזים יותר על־ידי יישום העקרונות שבפרוות דוב־הקוטב.
בחלק הנראה־לעין של הספקטרוּם, יש לשערות הפרווה תכונות הפוכות; הן מחזירות 90 אחוזים מן האור. הדבר מקנה לדוב את מראהו הלבן הבוהק, אף כי השערות עצמן אינן לבנות, אלא שקופות וחסרות־צבע. פרוותו הלבנה של הדוב מאפשרת לו להיעלם מעיני טרפו בשלג הלבן. יש משקיפים שאף ראו דובי־קוטב מכסים את אפם השחור בהתקרבם בלאט אל טרפם, כאילו היו מודעים לצורך להתמזג עם השלג.
פרוות דוב־הקוטב תואמת, איפוא, בשלימות שניים מצרכיו העיקריים: להיראות לבן ולשמור על חום־גופו. אין פלא שהפיסיקאי גרוג׳יאן שיבח את הפרווה כ”הישג הנדסי מופלא”. לאמיתו־של־דבר, יצור מיוחד ומופלא זה מעיד על חכמת בוראו.