הענקים המרשימים של צפון קנדה
מאת כתב עורו! בקנדה
”מלך הצפון” ו”אדוני הארקטיקה” — לתארים מרשימים אלה שותפים כ־000,30 דובים לבנים, המשוטטים באגן הקוטב הצפוני.
הדובים הלבנים מתאכלסים במספר איזורים שונים. קבוצה אחת בחרה בחוף הדרום־מערבי של מפרץ הדסון שבקנדה, מן האי אקימיסְקי שבמפרץ ג׳יימס ועד למפרצון צ׳סטרפילד שבצפון, כתחום מחייתה. העיר צ׳רצ׳יל, שבמניטובָּה, הממוקמת בין השניים, זכתה איפוא לכינוי ”הבירה העולמית של הדובים הלבנים”.
הדוב הזכר נודד בתחום מחייתו בסקרנות רבה וללא־ליאות. עובדה זו זיכתה אותו בשם הפיוטי פִּיהוֹקָהיָאק, שבשפת האסקימואים האמריקנים משמעו ”הנווד הנצחי”.
הדוב הלבן שבה את לבם של חוקרי הצפון הראשונים. ג׳והן מיוּר, חוקר־טבע אמריקני, תיאר אותו כ’חיה אצילה, רבת־כוח, הנוהגת באומץ־לב ושומרת על חום־גופה בתוככי הקרח הנצחי’.
אף שהדובים הלבנים שוקלים מ־450 עד 640 קילוגרם, הם קלי־תנועה כמעט כחתול. ביולוג אחד אמר: ”הם דומים לחתולים גדולים. זריזותם לא תיאמן — הוי, עד כמה מהירי תנועה הם”.
הזדווגות והתחפרות במאורה
הדוב הזכר איננו ’טיפוס משפחתי’. לאחר ההזדווגות הוא נוטש את הנקבה, הנאלצת לגדל את הגורים לבדה. הביצית המופרית בתוך האם מתחלקת מספר פעמים, ונותרת רדומה במשך ארבעה עד חמישה חודשים.
כשהביצית נקלטת בדופן הרחם והעובר מתחיל להתפתח, הנקבה חופרת מאורה בערימת השלג הגדולה ביותר שהיא מוצאת, או באדמה, בשיפועה של שפת־אגם. שם היא נשארת בלא מזון, מבלי לעשות את צרכיה או להטיל שתן, עד לסוף מרס.
המאורה מתוכננת היטב. מן הפתח משתפעת כלפי מעלה מנהרה בגובה שני מטרים, אל ”חדר” המגורים. כאן נשמר חום גופה, כך שהטמפרטורה בתוך המאורה גבוהה תדירות ב־20 מעלות מזו שבחוץ. פתח זעיר בתקרה מאפשר לאוויר המעופש לזרום החוצה. בעת הצורך, יוצרת הנקבה כיסוי טרי לרצפה, בגרדה שלג מן התקרה וברמסה אותו תחתיה.
היית מצפה שדובה כה גדולה תמליט העתקים גדולי־מידות כמוה. אך, הגורים הנולדים שוקלים רק כמחצית הקילוגרם! הם באים לעולם במהלך דצמבר, או בתחילת ינואר.
הגורים, הנולדים עיוורים וחרשים, מכוסים פלומת צמר רכה, למעט כריות כפות־רגליהם ואפם. בעזרת טפריהם דמויי־המגל הם זוחלים על פרוות אמם כדי לינוק את חלבה העשיר, השמנוני, שטעמו כטעם שמן־דגים.
ברוב איזורי הצפון, הנקבות ממליטות בדרך־כלל גורים תאומים מדי שלוש שנים. אך, אלה שבאיזור מפרץ הדסון ממליטות לעתים שלישיות, ומדי פעם רביעיות, כל שנה שנייה. הגורים גדלים חיש־מהר. בהיותם בני 26 יום, הם כבר שומעים את הקולות הראשונים. כעבור שבעה ימים נוספים הם פוקחים את עיניהם. הפלומה המכסה אותם מלידה הופכת לפרווה אמיתית, צפופה הרבה יותר.
בשלהי מרס, מגיחה המשפחה מתוך המאורה אל אור השמש של האביב הארקטי. הגורים ששים להתפלש שוב ושוב בשלג הרב הסובב אותם. במצאם צלע גבעה תלול, הם מחליקים עליו מטה על בטנם העגלגלה, כשידיהם ורגליהם מתוחות, היישר לתוך ידיה הממתינות של האם שלמטה.
לעתים הגורים מתקשים ללכת בעקבות אמם בשלג העמוק. הפתרון? הם רוכבים על גבה! צלם הבחין פעם בדובות שנחרדו למראה מסוק, ונמלטו כשגוריהן רכובים על גבן ”בדומה לרוכבי־סוסים קטנים, מבוהלים”.
אמם מאמנת אותם במשך כשנתיים וחצי. אחר־כך היא נוטשת אותם. מאז ואילך הדובים הצעירים עומדים ברשות עצמם.
מאפיינים אחרים
מאמר שהופיע בכתב־העת לייף מציין, ש”הדובים הלבנים הם השחיינים ההולכים־על־ארבע החזקים ביותר בעולם”. הם יכולים לשחות בין גושי־קרח צפים, ולחצות מפרצים רחבי־ידיים. מאחר שהן המים והן גבישי־הקרח אינם נצמדים לפרוותם השמנונית, התנערות טובה מפזרת סביבם הילה של טיפות־מים. התפלשות בשלג היבש מוחה את שרידי הלחלוחיות האחרונים, ותוך רגעים ספורים הפרווה יבשה.
מדענים למדו רק לאחרונה סודות מדהימים על פרוות הדוב. הדרך שבה האור נקלט ומוּחזר ממנה, לא רק מסייעת בשמירת חום הגוף, אלא גם משווה לפרווה את מראה הלובן הבוהק.
אך, כיצד מוצאים הדובים את דרכם בנוף הימי הארקטי, המשתנה דרך־קבע, שכמעט שאין בו סממנים קבועים שיסייעו להם לנווט? על־פי הספר Arctic Dreams (חלומות ארקטיים), לדוב ”יש ודאי מפה במוחו. ... הזיכרון במקרה זה איננו מועיל. השאלה כיצד הדובים יוצרים מפות אלה ומשתמשים בהן, היא מן המסקרנות ביותר”. הם מסוגלים לנדוד שבועות ארוכים, בלא לאבד את דרכם.
אף שרק לעתים נדירות הדובים הלבנים תוקפים בני־אדם, על המבקרים לכבד את כוחם העצום וזריזותם. אותו ספר מציין: ”הדובים הלבנים הם בעצם ביישנים ולא־תוקפניים, בייחוד בהשוואה לדובים חומים”. בכל זאת, הם עשויים להפתיעך, שכן מאחר שרגליהם עוטות פרווה עבה, צעדיהם כמעט שאינם נשמעים.
ביקור אצל הדוב הלבן
כיצד ניתן לצפות ביצורים מעניינים אלה? מדענים הקימו לאורך חוף מפרץ הדסון מגדלי פלדה בגובה 14 מטרים, מהם ניתן לעקוב אחרי הדובים.
תיירים יכולים להשיג רכבי טונדרה בעיר צ׳רצ׳יל. אלה הם רכבים גדולים, מצופים לוחות מתכת, בעלי מקומות ישיבה למספר נוסעים, לסיור באיזור. לעתים מזדמן לצפות בדוב מקרוב, כשהוא נשען על לוח המתכת, או הולם בו בכפותיו כדי למשוך תשומת־לב, או לקבל תשורת מזון.
אנו תקווה שנהנית מביקור זה אצל דובי הענק של הצפון הרחוק, הנמנים בין עשר החיות ”הפופולריות ביותר” בעולם. אכן, אלה יצורים יפהפיים, יצירי כפיו של הבורא החכם־מכל, אשר העניק להם את כושר ההסתגלות למדברי הקרח של אגן הקוטב הצפוני.
[תמונה בעמוד 26]
האם מאמנת את גוריה במשך כשנתיים וחצי
[תמונות בעמוד 27]
זכרים צעירים נהנים מקרב מדומה, ואחר מתרעננים בשלג
[שלמי תודה]
כל התצלומים: Mike Beedell/Adventure Canada