”אלוהי השלום” דואג לסובלים
המקרא מבהיר כי דוד, שחי בימי קדם, היה למוד סבל. שנים מספר חי כפליט, ונרדף ללא רחם על־ידי מלך רשע ועיקש, שגמר אומר להמיתו. במהלך עת עֱנות זו, התחבא דוד במקומות נידחים. אך הוא לא הסתפק בכך. הוא התפלל בעוז ליהוה ושטח לפניו את מצוקתו. ”קולי, אל יהוה אזעק”, כתב לאחר מכן על סבלו הרב. ”אשפוך לפניו שיחי; צרתי לפניו אגיד” (תהלים קמ״ב:2, 3).
כיום, יש שילגלגו על ביטחונו של דוד באלוהים. הם יאמרו שתפילה אינה אלא משענת פסיכולוגית, ושבמונחים מעשיים היא טִרחה לבטלה. ואולם, דוד לא טעה בשימו את מבטחו באלוהים, שהרי בסופו של דבר אויביו ניגפו מפניו. דוד סקר את קורותיו וכתב: ”זה עני קרא, ויהוה שָמֵעַ, ומכל צרותיו הושיעו” (תהלים ל״ד:7). אלוהי האמת שאליו פנה דוד, נקרא בפסוק אחר ”אלוהי השלום” (פיליפים ד׳:9; עברים י״ג:20). האם הוא יקל על הסבל, ובעקבות זאת יביא לנו שלום?
יהוה דואג לך
יהוה אינו קר ומסויג בכל הקשור למצוקות משרתיו (תהלים ל״ד:16). אין הוא קשוב רק לצרכי משרתיו כקבוצה, אלא גם לצרכיו של כל אחד מיראיו. בעת חנוכת בית־המקדש בירושלים הקדומה, הפציר שלמה ביהוה לשמוע ”כל תפילה, כל תחינה אשר יהיה לכל האדם ולכל עמך ישראל, אשר יֵדעו איש נגעו ומכאובו” (דברי־הימים ב׳. ו׳:29). כשם שהודה בכך שלמה, לכל איש סבלו הייחודי. אחד אולי סובל ממחלה גופנית. אחר, ממצוקה רגשית. יש הסובלים בגין מות יקירם. אבטלה, קשיים כלכליים ובעיות משפחתיות הם סיבות שכיחות לסבל בימים קשים אלה.
חשוֹב לרגע על ’נִגעך ומכאובך’. אפשר שלעתים אתה חש כדוד, מחבר התהלים, אשר כתב: ”ואקווה לנוד ואַין, ולמנחמים ולא מצאתי”. אולם, תוכל להיות סמוך ובטוח שאלוהים מתעניין במצבך, שכן דוד כתב לאחר מכן באותו מזמור: ”כי שומע אל אביונים יהוה, ואת אסיריו לא בזה” (תהלים ס״ט:21, 34).
אם נפנה את דברי דוד במובנם הרחב אל עצמנו, נוכל להיות בטוחים שבורא האנושות שומע את תפילותיהם של מי שהם מעין אסירים של סבלם. יתר על כן, אין הוא אדיש למצוקתם. תן דעתך להצהרות הללו, המגלות את רחמי יהוה כלפי הסובלים.
”כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי” (שמות כ״ב:21–23).
”והאלוהים, האם לא יעשה את משפט בחיריו הקוראים אליו יומם ולילה? האם יתמהמה בעניינם?” (לוקס י״ח:7).
”כי יציל אביון מְשווע, ועני ואין עוזר לו. יחוס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע. מתוך ומחמס יגאל נפשם, וייקר דמם בעיניו” (תהלים ע״ב:12–14).
”הנוגע בכם [משרתי יהוה עלי־אדמות] נוגע בבבת עינו” (זכריה ב׳:12).
דוגמאות אלה ממחישות את דאגתו העמוקה של בוראנו לרווחת משרתיו. לפיכך, יש לנו סיבה טובה להיענות לקריאת השליח פטרוס: ”השליכו עליו כל יהבכם, כי הוא דואג לכם” (פטרוס א׳. ה׳:7). אך כיצד יעזור לנו אלוהים בעתות סבל?
כיצד אלוהים עוזר לסובלים
כשם שראינו, כשדוד סבל, הוא התפלל בכנות להדרכת אלוהים. במקביל, הוא נקט יוזמה כדי להקל על מצבו, וניצל את חריפות שכלו כדי להימלט מפני רודפיו. לפיכך, הישענות על יהוה ומאמצים אישיים איפשרו לדוד להחזיק מעמד בצרתו. מה אנו למדים מכך?
כאשר אנו נקלעים לצרה, נקיטת יוזמה סבירה לפתרון בעיותינו בוודאי לא תהיה מוטעית. למשל, אם משיחי מפוטר לפתע מעבודתו, האם לא ישקיע מאמץ למציאת עבודה? או אם הוא סובל מחלה גופנית, האם לא יבקש לו טיפול רפואי? למעשה, אפילו ישוע, שהיה בכוחו לרפא כל מחלה, הכיר בכך ש’החולים צריכים לרופא’ (מתי ט׳:12; השווה טימותיאוס א׳. ה׳:23). כמובן, יש צרות שלא ניתן להיחלץ מהן; פשוט חייבים להחזיק בהן מעמד. למרות זאת, משיחי אמיתי אינו רואה בסבל עצמו חסידות, כשם שיש סבורים. (השווה מלכים א׳. י״ח:28.) אדרבה, הוא נוקט כל צעד אפשרי כדי להתמודד עם סבלו.
אך, במקביל לכך, יהא זה מן התבונה להביא את העניין לפני יהוה בתפילה. מדוע? ראשית, הישענות על בוראנו, עוזרת לנו ’להבחין מה הם הדברים החשובים יותר’ (פיליפים א׳:10, ע״ח). למשל, בעת חיפוש עבודה, הישענות על יהוה תוך תפילה תעזור לנו לסרב לקבל הצעת עבודה הנוגדת את עקרונות המקרא. כמו־כן, נימנע מ’לסטות מן האמונה’ עקב אהבת הכסף (טימותיאוס א׳. ו׳:10). למעשה, בשעת החלטת החלטות חשובות — בנושא תעסוקה או כל היבט אחר בחיים — עלינו לציית להפצרת דוד: ”השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך. לא יתן לעולם מוט לצדיק” (תהלים נ״ה:23).
כמו־כן, תפילה יכולה לעזור לנו לשמור על האיזון הנפשי שלנו, כדי שלא נתמוטט מחמת סבלנו. השליח פאולוס כתב: ”אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה”. ומה תהיה התוצאה? ”ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע” (פיליפים ד׳:6, 7). מדובר אפוא בשלום, שלום אלוהים. שלום זה ”נשגב מכל שכל”, ולכן בכוחו להקנות לנו יציבות כשאנו עמוסים רגשות צער. הוא ’ינצור את לבבנו ואת מחשבותינו’, וכך יעזור לנו להימנע מתגובה פזיזה וחסרת תבונה, שרק יכולה להוסיף על סבלנו (קהלת ז׳:7).
בכוחה של התפילה להועיל אף יותר. היא יכולה לשנות את מהלך העניינים. תן דעתך לדוגמה מן המקרא. בהיות השליח פאולוס כלוא ברומא, הוא עודד את אחיו המשיחיים להתפלל למענו. מדוע? ”מפציר אני בכם מאוד לעשות זאת”, כתב להם, ”למען יינתן לי לשוב אליכם במהרה” (עברים י״ג:19). פאולוס ידע שהתפילות הבלתי נלאות של אֶחיו לאמונה יכולות לשנות את מועד שחרורו (פילימון 22).
האם תפילה תשנה את תוצאות סבלך? ייתכן שכן. אך עלינו להבין שיהוה אינו תמיד עונה לתפילותינו בהתאם לציפיותינו. למשל, פאולוס התפלל שוב ושוב בעניין ה’קוץ בבשרו’ — אולי מדובר בבעיה גופנית הקשורה לכושר־הראייה שלו. במקום להסיר את סיבת סבלו, אמר אלוהים לפאולוס: ”די לך חסדי, כי בַּחולשה תושלם גבורתי” (קורינתים ב׳. י״ב:7–9).
אם כן, לעתים לא נוכל להיחלץ מצרותינו. במקום זאת, תהיה לנו הזדמנות להוכיח שאנו נשענים על בוראנו (מעשי־השליחים י״ד:22). יתרה מזו, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שאפילו אם יהוה לא יחלצנו מצרתנו, הוא ’יכין את דרך המוצא כדי שנוכל לעמוד בה’ (קורינתים א׳. י׳:13). נכון, לא בִּכְדי יהוה נקרא ”אלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו” (קורינתים ב׳. א׳:3, 4). הוא נותן לנו את הדרוש כדי להחזיק מעמד ולשמור על שלוות־נפש ניכרת.
בקרוב — עולם ללא סבל!
הבורא מבטיח שבאמצעות מלכותו, ימחה בקרוב את סבל האנושות. כיצד יעשה כן? הוא יסלק את השטן, היוזם העיקרי של הסבל והאויב הראשי של השלום, הישות המזוהה במקרא כ”אל העולם הזה” (קורינתים ב׳. ד׳:4). אך בקרוב תסתיים שליטתו על האנושות. סילוקו יפתח פתח לאין־ספור ברכות שתורעפנה על יראי אלוהים. המקרא מבטיח שיהוה ”ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:1–4).
האם עולם ללא סבל נשמע כדבר בלתי ייאמן? אנו כה רגילים לחיות במצוקות שקשה לנו לדמיין את החיים בלעדיהן. אך שחרור מפחד, דאגה ואסונות, אינו אלא מטרתו המקורית של אלוהים עבור בני־האדם כשברא אותם, ומטרה זו תִצְלח (ישעיהו נ״ה:10, 11).
זוהי תקוותן של סוניה, פביאנה ואנה המוזכרות במאמר הקודם. סוניה, שבניה מתו מאיידס, זכתה לשלוות־נפש רבה בזכות התקווה שמושיט המקרא — תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים (מעשי־השליחים כ״ד:15). ”דבר אחד בטוח”, היא אומרת, ”תקוותנו גוברת על כל כאב”.
אנה עדיין התגוררה בבית־היתומים כאשר ביקרה אצלה עדת־יהוה. ”היא הראתה לי את שם יהוה במקרא”, אמרה אנה, ”ובכיתי משמחה. הייתי זקוקה נואשות לעזרה, ולמדתי שיש אלוהים הדואג לנו”. לאחר שעזבה את בית־היתומים, אנה הסכימה ללמוד שיעור־מקרא והוסיפה ללמוד על הבטחות יהוה. לאחר מכן, הקדישה את חייה ליהוה וסימלה זאת בטבילה. ”מאז לא חדלתי להישען על יהוה בתפילה, ואני מתנחמת בהבטחה שהוא יעזור לי”.
גם פביאנה מצאה נחמה רבה ושלוות־נפש במצוקתה, כשלמדה את שמבטיח אלוהים לעתיד. ”לימוד האמת מתוך המקרא היה כמו לצאת ממקום חשוך וקודר מאוד ולהיכנס אל חדר בהיר, מואר ונעים”. (השווה תהלים קי״ח:5.)
אך כיצד ומתי ישרור באמת שלום אמיתי בכל רחבי העולם? הבה נראה זאת במאמרים הבאים.
[תיבה בעמוד 6]
לסבל פנים רבות
▪ בערך רבע מאוכלוסיית העולם שרויה בעוני מחפיר, ומיליונים נוספים חיים בתנאים תת־אנושיים המסכנים את קיומם.
▪ יותר מ־200 מיליון ילדים סובלים תת־תזונה.
▪ מדי שנה, יותר משלושה מיליון ילדים מתחת לגיל חמש מתים משלשולים.
▪ מחלות מידבקות קיפדו את חייהם של כ־5.16 מיליון איש בשנת 1993 לבדה. מאחר שיש שוני בסיווג המחלות במדינות שונות, ייתכן שהמספר האמיתי גדול בהרבה.
▪ על־פי אומדנים, 500 מיליון איש סובלים מבעיה נפשית כלשהי.
▪ שיעור ההתאבדויות בקרב הצעירים גדֵל במהירות רבה מבכל קבוצת גיל אחרת.
▪ ”רעב ואבטלה הכתימו את העולם”, מציין אונסקו קורייר. ”יש 35 מיליון מובטלים בשבע המדינות העשירות ביותר בעולם, ובברזיל לבדה יש 20 מיליון עובדים, שאין בעבודתם כדי להבטיח את לחמם”.
[תמונה בעמוד 7]
תפילה יכולה לעזור לנו להתמקד בהבטחת אלוהים, עולם ללא סבל