כיצד למצוא תקווה בלב הייאוש
דמיין לך שאתה חווה את החוויות האלה: רכושך נמחה כליל, ואתה נותר חסר־כל. ילדיך — משוש חייך — אינם עוד בחיים. בן־זוגך אינו תומך בך. מצבך הבריאותי התדרדר לגמרי. כל יום כרוך בסבל רב וייסורים.
לוּ זו היתה מנת־חלקך בחיים, היכולת למצוא סיבה להמשיך לחיות? או שמא היית שוקע בייאוש?
המצוקה הקשה שתוארה זה עתה היא סיפור־חייו של איוב, איש שחי בימי המקרא (איוב פרקים א׳, ב׳). מתוך דיכאון עמוק, קונן איוב: ”נקטה נפשי בחיי”. כדי למצוא הקלה, ביקש נפשו למות (איוב י׳:1; י״ד:13). אולם, חרף סבלו העצום, שמר איוב על תומתו לאלוהים, ולכן יהוה ”בירך את אחרית איוב מראשיתו”. לפיכך הוא מת בשלווה, ”זקן ושבע ימים” (איוב מ״ב:12, 17).
איוב הציב מופת של כוח סבל המצויין לשבח עד עצם היום הזה. המבחנים שעבר צרפו את אישיותו והניעו אחרים למעשים טובים (יעקב ה׳:10, 11). חשוב מכל, נאמנותו ללא דופי של איוב שימחה את לב יהוה (משלי כ״ז:11). וכך, חלום בלהות של ייסורים הפך לניצחון אדיר של יראת אלוהים, אמונה ונאמנות, והביא ברכות לאיוב ולכל שהושפעו מדוגמתו.
תקווה חרף מבחנים שונים
אפשר שהתנסית במבחנים דומים לשל איוב. מות אדם אהוב אולי שבר אותך רגשית. ייתכן שמחלה קשה הפכה את עצם קיומך לייסורים מתמשכים. אולי נראה שכל אורח־חייך התפורר בגירושין קורעי־לב. אפשר שעקב כישלונות כלכליים נותרת חסר־כל. אולי נפלת קורבן לרדיפות אכזריות מצד מתנגדים רוויי־שנאה לעבודת־אלוהים האמיתית. ההתמודדות הקשה עם המבחנים אולי גרמה לך לחוש שעתידך אבוד (פטרוס א׳. א׳:6).
במקום לומר נואש, שאל את עצמך, ’מדוע אני סובל?’ אתה סובל כיוון שאתה חי בעולם ה”נתון ביד הרָשָע”, השטן (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). על כן, כולם סובלים. בדרך זו או אחרת, כולנו מושפעים מן השנאה שמעורר השטן נגד בשורת המלכות, מן המילים החסרות אהבה של הזולת ומן המעשים המזעזעים וחסרי יראת האלוהים הכה נפוצים ב”זמנים קשים” אלה (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5).
אם חל בחייך דבר טרגי, אפשר שנפלת קורבן ל”עת ופגע” (קהלת ט׳:11). מאידך, לעתים דברים משתבשים בחיים בשל החטא התורשתי (רומים ה׳:12). גם אם טעית טעות חמורה, אך גילית חרטה וביקשת עזרה רוחנית, אל תחוש שאלוהים נטש אותך (תהלים ק״ג:10–14; יעקב ה׳:13–15). הוא דואג לנו יותר מכל אחד אחר (פטרוס א׳. ה׳:6, 7). תוכל להיות סמוך ובטוח ש”קרוב יהוה לנשברי־לב, ואת דכאי־רוח יושיע” (תהלים ל״ד:19). אין זה משנה עד כמה חמור או טרגי המבחן העובר עליך, יהוה יתן לך את החוכמה להתמודד עימו (יעקב א׳:5–8). זכור תמיד שיהוה יכול לרפא את כל הפצעים. אם תישא חן בעיניו, מאומה לא יוכל למנוע ממך לקבל את הפרס, חיים (רומים ח׳: 38, 39).
האם יכולה לצמוח טובה ממבחנים?
יש פתגם קדום האומר, ”אין צל בלא אור”. זו דרך פשוטה לומר שגם כשהמצב בכי רע, אתה תמיד יכול למצוא סיבה לתקווה. כל הכתוב בדבר־אלוהים נכתב ”כדי שתהיה לנו תקווה” (רומים ט״ו:4). לא משנה עד כמה קשה מצבך, בכוחם של ההבטחות והעקרונות שבמקרא לחדש את שמחתך ותקוותך.
כתבי־הקודש מעידים כי ’צרתנו קלה ושל הרגע’ לעומת ברכות הנצח הערוכות לפני אוהבי אלוהים (קורינתים ב׳. ד׳:16–18). המקרא אף מציין שערכן של תכונות המשקפות יראת אלוהים אשר מתפתחות בשעת מבחן, רב בהרבה מתהילה או מעושר חומרי (יוחנן א׳. ב׳:15–17). לפיכך, אפילו סבל יכול לשרת מטרה טובה (עברים ה׳:8). למעשה, יישום הנלמד בעת מבחן יכול להניב לך ברכות בלתי צפויות.
אפשר שתתרכך בעקבות מבחן קשה. תודֶה אולי שבעבר היתה תכונה באישיותך שהכעיסה אחרים ואפילו עיכבה את התקדמותך הרוחנית. מדובר אולי בביטחון עצמי מופרז. לאחר שנפשך השתוחחה מאסון כלשהו, ייתכן שהבנת לפתע עד כמה אתה חלש וזקוק לאחרים. אם המבחן הזה לימד אותך לקח וחוללת את השינויים הדרושים, הרי הוא הועיל לך.
שמא קרה בעבר שאחרים לא ידעו כיצד להסתדר עימך משום שהתקשית לשלוט ברוחך? הדבר אולי אף הזיק לבריאותך (משלי י״ד:29, 30). אך כעת ייתכן שהמצב השתפר באורח ניכר משום שאתה סומך על רוח אלוהים שתעזור לך לשלוט בעצמך (גלטים ה׳:22, 23).
כאחרים, אפשר שבעבר חסרה לך חמלה ולא היית רחמן כלפי החוטאים. אך אם אתה עצמך נקלעת למצב שהיית זקוק מאוד לרחמים, סביר להניח שכעת אתה נוטה יותר להיות רחום כלפי הזולת. האהדה, הדאגה והרחמים הכנים שגילו כלפיך, גרמו לך להבין שעליך לגלות תכונות דומות כלפי חוטאים שגילו חרטה. אם כאבך דחק בך לתקן חולשות אלה באישיותך, הרי זוהי חלק מהתועלת שהפקת ממה שחוויתי. למדת ש”הרחמים מתנשאים על הדין” (יעקב ב׳:13; מתי ה׳:7).
שמא קיבלת תוכחה בקהילה המשיחית ועקב כך איבדת זכויות שירות יקרות וכבוד מצד הזולת? אל תשקע בייאוש. תוכחה עוזרת לשמור על טוהר הקהילה, אך אחת ממטרותיה היא שיקומו הרוחני של החוטא. יש להודות, ”כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב, אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו” (עברים י״ב:11). אף שמוסר יכול להיות מהלומה קשה, אין הוא נוטל מהאיש המתחרט בענווה כל תקווה. דוד, מלך ישראל הקדום, הוּכח קשות על פשעו, אך התחרט ובסופו של דבר זכה לשבח מיוחד על היותו איש בעל אמונה ראויה לציון (שמואל ב׳. י״ב:7–12; תהלים ל״ב:5; עברים י״א:32–34).
למבחן יכולה להיות השפעה עזה על השקפתך. בעבר, אפשר שתשומת־לבך התמקדה במטרות ובהישגים חומריים, אשר הסבו לך הוקרה ומעמד חברתי בעולם. אולי מבחן הקשור בכישלון כלכלי או באובדן חומרי מיקד את מחשבותיך בדברים חשובים יותר. (השווה פיליפים א׳:10, ע״ח.) כעת ברור לך שערכים רוחניים ומטרות בעבודת־אלוהים הם הדברים היחידים המניבים שמחה אמיתית ושביעות־רצון תמידית.
בטח ביהוה
עבודתך את יהוה יכולה להביא לידי רדיפות וסבל מן המתנגדים לאמונתך המשיחית. ייתכן שתרגיש רצוץ עקב מבחן זה, אך יכולה לצמוח ממנו טובה. המבחן עשוי לחזק את אמונתך. יתרה מזו, אחרים הסובלים רדיפות יוכלו להתעודד ולהתחזק בראותם את התמדתך. ייתכן שעדי ראייה להתנהגותך הטובה יחושו דחף להלל את אלוהים. אפילו מתנגדיך אולי ייבושו ויכירו במעשיך הטובים! (פטרוס א׳. ב׳:12; ג׳:16).
כדי שלא תתייאש בשעת רדיפות, עליך לבטוח ביהוה. דברו מעיד שבוודאי תזכה לסיוע בעת מבחן, אלא שייתכן שהסיוע לא יגיע במועד הרצוי בעיניך. בינתיים, ’אל ירפו ידיך בעשיית הטוב’ (תסלוניקים ב׳. ג׳:13). המשך לחפש דרכים להתמודד עם מבחנים ולהחזיק מעמד. אפילו כאשר הכל נראה אבוד, ”השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך. לא יתן לעולם מוט לצדיק” (תהלים נ״ה:23). אל תשקע ברחמים עצמיים, אלא חשוֹב מה מבורך אתה לדעת את יהוה, להיות בקרב עמו ולדבוק בתקוות חיי־הנצח (יוחנן ג׳:16, 36).
הקפד למקד את מחשבותיך בדברים החיוניים. פנה ליהוה מדי יום בתפילה, ובקש ממנו כוח להחזיק מעמד (פיליפים ד׳:6, 7, 13). סלק ממחשבותיך כל מחשבת נקם נגד מי שגורמים לך סבל. השאר את הדברים בידי יהוה (רומים י״ב:19). המשך לחפש דרכים לצרוף את אישיותך, לטפח תכונות משיחיות (פטרוס ב׳. א׳:5–8). הערך כל דבר שאחרים עושים למענך, לרבות זקני־הקהילה, הדואגים באהבה לצרכיך הרוחניים (עברים י״ג:7, 17). הייה נאמן לאלוהים, ומקד את עיניך בגמול החיים, מתוך ביטחון שאפילו מוות לא יוכל לגזול אותו ממך (יוחנן ה׳:28, 29; י״ז:3).
אם עכשיו אתה נעצב מאוד ללבך או עובר ניסיונות קשים, ”בטח אל יהוה בכל לבך”, וצערך וקשייך יהפכו בסופו של דבר לששון רב (משלי ג׳:5, 6; יוחנן ט״ז:20). אומללות תהיה לאושר, כשאלוהים יברכך כפי שבירך את איוב. סבלות הזמן הזה אינם שקולים לגמול. (השווה רומים ח׳:18.) התמדתך הנאמנה יכולה לעודד את הזולת ולעזור לך לטפח את התכונות המשיחיות היפות המרכיבות את ”האישיות החדשה” (אפסים ד׳:23, 24, ע״ח; קולוסים ג׳:10, 12–14, ע״ח). אם כן, שאב עידוד מעצתו הנבונה של השליח פטרוס: ”הסובלים כרצון אלוהים יפקידו נא את נפשותיהם ביד הבורא הנאמן, בעשיית הטוב” (פטרוס א׳. ד׳:19).
[תמונה בעמוד 23]
הייה כאיוב. לעולם אל תאבד תקווה
[תמונה בעמוד 24]
בטח אל יהוה בכל לבך