סוד שאין המשיחיים מעזים לשמור!
”אני בגלוי דיברתי אל העולם ... לא דיברתי דבר בסתר” (יוחנן י״ח:20).
1, 2. מהי משמעותה המקראית של המילה היוונית מִיסְטֵרִיוֹן?
המילה היוונית מִיסְטֵרִיוֹן מתורגמת בתרגום עולם חדש של כתבי־הקודש 25 פעם כ”סוד מקודש” ו־3 פעמים כ”מסתורין”. מן ההכרח שסוד הנקרא מקודש יהיה חשוב! כל מי שיש לו הזכות ללמוד סוד כזה צריך לחוש שכבוד רב נפל בחלקו, מאחר שנחשב לראוי בעיני אלוהי היקום העליון לבוא בסודו.
2 Expository Dictionary of Old and New Testament Words (המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה) מאת ווין מאשר כי ברוב המקרים ”סוד מקודש” הוא תרגום הולם יותר מ”מסתורין”. נאמר בו על מיסטריון: ”ב[כתבי־הקודש המשיחיים] המילה אינה מרמזת על מסתורין (כדוגמת המילה באנגלית), אלא על דבר נשגב מבינתו הטבעית של האדם, דבר היכול להיוודע לו רק באמצעות התגלות אלוהית, והנודע בדרך ובעת שקבע אלוהים, ואך ורק למי שזכו להארה באמצעות רוח־קודשו. במובן היומיומי, המילה מסתורין מרמזת על דבר־סתר; משמעותה המקראית היא אמת נגלית. לפיכך, המונחים המתקשרים במיוחד עם הנושא הם ’הודעה’, ’גילוי’, ’חשיפה’, ’הכרזה’, ’הבנה’ ו’תפקיד’”.
3. מה השוני בין הקהילה המשיחית בת המאה הראשונה לספירה ובין קבוצות דתיות מסתוריות מסוימות?
3 הסבר זה מבליט את השוני העיקרי בין קבוצות דתיות מסתוריות אשר פרחו במאה הראשונה ובין הקהילה המשיחית שנוסדה זמן קצר קודם לכן. פעמים רבות, מי שהצטרפו לכתות חשאיות התחייבו לשמירה על עיקרי־דת בקשר של שתיקה, לעומתם מעולם לא הוטלו הגבלות מעין אלה על המשיחיים. נכון, השליח פאולוס דיבר על ”חוכמת אלוהים הנסתרת”, וכינה אותה ’החוכמה הגנוזה’, היינו גנוזה ”משליטי העולם הזה”. אין היא גנוזה מן המשיחיים, אשר להם נודעה באמצעות רוח־אלוהים למען יכריזוה ברבים (קורינתים א׳. ב׳:7–12; השווה משלי א׳:20).
זיהוי ”הסוד המקודש”
4. במי מתמקד ה”סוד המקודש”, וכיצד?
4 ה”סוד המקודש” של יהוה מתמקד בישוע המשיח. פאולוס כתב: ”[יהוה] הודיע לנו את סוד רצונו כפי חפצו, את התוכנית שהקדים וערך בו — התוכנית לקבץ את הכל במשיח במלאות העתים, את מה שבשמים ואת מה שבארץ” (אפסים א׳:9, 10). פאולוס פירט אף יותר לגבי טיבו של ”הסוד המקודש”, כשדיבר על הצורך ב”ידיעת סוד האלוהים, המשיח” (קולוסים ב׳:2).
5. מה כלול ב”סוד המקודש”?
5 אולם, ”סוד מקודש” זה אינו מסתכם בכך, שכן יש לו היבטים רבים. אין מדובר אך ורק בזיהוי ישוע כזרע המובטח או כמשיח, אלא גם בתפקיד שהוטל עליו למלא במטרת אלוהים. כרוכה בו ממשלה שמימית, מלכות אלוהים בראשות המשיח, כשם שהסביר ישוע בבירור כשאמר לתלמידיו: ”לכם ניתן לדעת את סודות מלכות השמים, אך להם לא ניתן” (מתי י״ג:11).
6. (א) מדוע הולם לומר שה”סוד המקודש” ”היה כמוס בעתות עולם”? (ב) כיצד הוא נתגלה בהדרגה?
6 נועדה לחלוף תקופה ארוכה בין האזכור הראשון של מטרת אלוהים לספק יסוד למלכות המשיח ובין העת שבה ”יושלם סוד האלוהים” (ההתגלות י׳:7; בראשית ג׳:15). השלמת הסוד נועדה להתרחש עם הקמת המלכות, כשם שמוכיחה ההשוואה בין ההתגלות י׳:7 לי״א:15. למעשה, כ־000,4 שנה חלפו מן המועד שניתנה בגן־עדן ההבטחה הראשונה על המלכות ועד הופעת המלך המיועד בשנת 29 לספירה. כעבור 885,1 שנים נוספות נוסדה המלכות בשמים בשנת 1914. לפיכך, ה”סוד המקודש” נתגלה בהדרגה במשך תקופה של כמעט 000,6 שנה. (ראה עמ׳ 16.) פאולוס אכן צדק כשדיבר על ”התגלות הסוד [”המקודש”, ע״ח] שהיה כמוס בעתות עולם, אך כעת... נתגלה” (רומים ט״ז:25–27; אפסים ג׳:4–11).
7. מדוע יכול להיות לנו ביטחון מלא בכיתת העבד הנאמן והנבון?
7 בניגוד לבני־האדם, אשר אורך חייהם מוגבל, ליהוה מעולם לא אצה השעה לגלות את סודותיו בטרם עת. מן הראוי שעובדה זו תמנע מאיתנו להיות חסרי סבלנות, כשאיננו זוכים ברגע זה לתשובות המניחות את דעתנו לשאלות מקראיות מסוימות. צניעותה של כיתת העבד הנאמן והנבון, שתפקידה לתת לבני־הבית המשיחיים את מזונם בעתו, מונעת ממנה להיחפז וביהירות לשער השערות פרועות לגבי דברים שטרם נתבהרו. כיתת העבד משתדלת להימנע מלהיות פסקנית. אין היא גאה מכדי להודות שכרגע אין לה תשובה לכל שאלה, כשהכתוב במשלי ד׳:18 עומד לנגד עיניה. מה משמח לדעת שיהוה, במועד שקבע ובדרכו שלו, ימשיך לגלות את סודותיו לגבי מטרותיו! לעולם אל לנו להיות קצרי־רוח לגבי הסידור של יהוה בניסיון חסר תבונה להיחפז להשיג את אלוהים, המגלה סודות. מה מרגיע לדעת שהאפיק שבו יהוה משתמש כיום אינו עושה כן! הוא נאמן ונבון כאחד (מתי כ״ד:45, דל׳; קורינתים א׳. ד׳:6).
חובה לספר את הסוד שנתגלה!
8. מניין לנו שיש להודיע ברבים את ה”סוד המקודש”?
8 יהוה לא גילה את ’סודו המקודש’ למשיחיים כדי שהם ינצרוהו בלבם. הוא עשה כן כדי שיודיעוהו, בהתאם לעיקרון שישוע התווה לכל תלמידיו, ולא רק לאנשי כמורה מעטים: ”אתם אור העולם. עיר שוכנת על הר אינה יכולה להיסתר. גם אין מדליקים מנורה ושמים אותה תחת כלי, אלא על כַּן שמים אותה ואז תאיר לכל באי הבית. כך יאר נא אורכם לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים” (מתי ה׳:14–16; כ״ח:19, 20).
9. מה מוכיח שישוע לא היה מהפכן, כטענת כמה אנשים?
9 לא היתה לישוע שום כוונה מהפכנית לייסד ארגון מחתרתי, שבו התלמידים יציבו לעצמם מטרות חשאיות. בספר Early Christianity and Society (המשיחיות הקדומה והחברה), רוברט מ. גרנט כתב לגבי דברי־ההגנה של האפולוגטיקן יוסטינוס העֵד בן המאה השנייה לספירה על המשיחיים הקדומים: ”אילו ביקשו להם המשיחיים הקדומים לעורר מהפכה, היו הם יורדים לפעילות מחתרתית כדי להשיג את מטרתם”. אך כיצד יכלו המשיחיים לרדת ”לפעילות מחתרתית” ובו בזמן להיות כ”עיר שוכנת על הר”? הם לא העזו להסתיר את אורם תחת כלי! לפיכך, לממשלות אין כל סיבה לחשוש מפעילותם. כותב זה המשיך לתאר אותם כ”בני־הברית הטובים ביותר של הקיסר בהשלטת סדר ושלום”.
10. מדוע המשיחיים אינם שומרים את זהותם בסוד?
10 ישוע לא רצה שתלמידיו ישמרו את זהותם בסוד כאילו היו חברי כת דתית (מעשי־השליחים כ״ד:14; כ״ח:22). אם כיום אורנו לא יאר לבני־אדם, נסב מורת־רוח הן למשיח והן לאביו, המגלה סודות, ובעצמנו לא נרווה מכך אושר.
11, 12. (א) מדוע יהוה חפץ שהמשיחיות תיוודע לכל? (ב) כיצד הציב ישוע דוגמה הולמת?
11 ”אין הוא [יהוה] רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה” (פטרוס ב׳. ג׳:9; יחזקאל י״ח:23; ל״ג:11; מעשי־השליחים י״ז:30). היסוד לסליחת חטאיהם של בני־אדם המגלים חרטה הוא אמונה בקורבן־הכופר של ישוע המשיח, אשר נתן את עצמו כופר בעד הכל א׳. ב׳:6 — ולא רק בעד מתי־מעט — ”למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). חיוני לסייע לאנשים לנקוט את הצעדים הדרושים למען יהיו ראויים להיחשב לכבשים ולא לעזים, בעת המשפט העתיד לבוא (מתי כ״ה:31–46).
12 אין להסתיר את המשיחיות האמיתית; יש להודיעהּ בכל דרך אפשרית. ישוע עצמו הציב מופת הולם. כאשר הכהן הגדול שאל את ישוע על־אודות תלמידיו ותורתו, אמר ישוע: ”אני בגלוי דיברתי אל העולם. תמיד לימדתי בבית כנסת ובבית המקדש, במקום שנקהלים כל היהודים, ולא דיברתי דבר בסתר” (יוחנן י״ח:19, 20). לאור תקדים זה, איזה אדם ירא־אלוהים יעז לשמור בסוד את שהכריז אלוהים כי יש להודיע ברבים? מי יעז להסתיר את ”מפתח הדעת” המוביל לחיי־נצח? עשיית הדבר תגרום לפרט להידמות לצבועים הדתיים בני המאה הראשונה לספירה (לוקס י״א:52; יוחנן י״ז:3).
13. מדוע עלינו לבשר בכל הזדמנות?
13 מי יתן ואיש לעולם לא יוכל לומר שכעדי־יהוה שמרנו בסוד את הבשורה על מלכות אלוהים! בין שהבשורה תתקבל ובין שתידחה, אנשים חייבים לדעת שהיא הוכרזה. (השווה יחזקאל ב׳:5; ל״ג:33.) לפיכך, הבה ננצל כל הזדמנות לבשר את בשורת האמת לכל, בכל מקום שבו ניתקל באנשים.
נתינת חחים בלחיי השטן
14. מדוע אל לנו להסס להיות גלויים בעבודת־אלוהים שלנו?
14 במקומות רבים, עדי־יהוה הופכים במידה הולכת וגוברת למוקד התעניינותה של התקשורת. כשם שאירע למשיחיים הקדומים, לא אחת מציגים אותם באור לא נכון ובכפיפה אחת עם כתות דתיות מפוקפקות ועם ארגונים חשאיים (מעשי־השליחים כ״ח:22). האם אנו מותקפים בשל גילוי־הלב שלנו בפעילות ההטפה? ודאי שאין זה נבון ואין זה עולה בקנה אחד עם עצת ישוע, להיקלע לוויכוחים מיותרים (משלי כ״ו:17; מתי י׳:16). אולם, אין להסתיר את הפעילות המועילה של הכרזת המלכות ואת הגשת העזרה לאנשים לשפר את חייהם. פעילות זו מסבה כבוד ליהוה, מרוממת אותו ומפנה את תשומת־הלב אליו ואל מלכותו המיוסדת. ההיענות המשמחת לאמת המקרא, שנראית לאחרונה במזרח אירופה ובאזורים מסוימים באפריקה, נובעת בחלקה מן החופש הרב יותר שבו ניתן להכריז את האמת במקומות הללו.
15, 16. (א) אילו מטרות משרתים גילוי־הלב והשגשוג הרוחני שלנו, אך האם זו סיבה לדאגה? (ב) מדוע יהוה נותן חחים בלחייו של השטן?
15 אמת, גילוי־הלב שבו מבשרים עדי־יהוה, גן־העדן הרוחני שממנו הם נהנים והשגשוג שלהם — הן מבחינת משאבי אנוש והן מבחינת נכסיהם החומריים — אינם נעלמים מעיני האנשים. גורמים אלה מושכים אנשים ישרי־לב מחד, ומאידך מרתיעים את המתנגדים (קורינתים ב׳. ב׳:14–17). למעשה, אפשר ששגשוג זה יפתה, בסופו של דבר, את חילו של השטן לתקוף את עם אלוהים.
16 האם זו סיבה לדאגה? לא על־פי נבואת יהוה הכתובה ביחזקאל פרק ל״ח. נבואה זו חוזה שגוג ממגוג, שמסמל את השטן מאז הושלך אל תחום כדור־הארץ לאחר הקמת המלכות ב־1914, יפתח במתקפה על עם אלוהים (ההתגלות י״ב:7–9). יהוה אומר לגוג: ”ואמרת: ’אעלה על ארץ פרזות, אבוא השוקטים, יושבי לבטח, כולם יושבים באין חומה, ובריח ודלתיים אין להם’. לשלול שלל ולבוז בז, להשיב ידך על חורבות נושבות ואל עם מאוסף מגויים, עושה מקנה וקניין, יושבי על טבור הארץ” (יחזקאל ל״ח:11, 12). אולם, פסוק 4 מראה שעם אלוהים אינו צריך לחשוש מפני מתקפה זו, משום שיהוה יוזם אותה. אך מדוע ירשה אלוהים — ואפילו יעורר — מתקפה כוללת על עמו? אנו קוראים את תשובת יהוה בפסוק 23: ”והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים; ויָדעו כי אני יהוה”.
17. מה צריכה להיות השקפתנו לגבי מתקפת גוג הקרֵבה?
17 לפיכך, במקום לחיות בחרדה מפני מתקפת גוג, משרתי יהוה מצפים בכיליון־עיניים להמשך ההתגשמות של נבואות המקרא. מה משמח לדעת שבאמצעות השגשוג שיהוה מעניק לארגונו הגלוי לעין ובברכו אותו, הוא נותן חחים בלחייו של השטן ויוציא אותו ואת כל חילו למפלתם! (יחזקאל ל״ח:4).
עתה יותר מבכל זמן!
18. (א) במה נוכחים אנשים רבים, ומדוע? (ב) כיצד התגובה לבשורת המלכות משמשת מניע רב־און?
18 בימינו עדי־יהוה גלויים מאוד במתן ביטוי להשקפותיהם המבוססות על המקרא, אף שהללו אינן כה מקובלות. זה עשרות שנים הם מזהירים מפני הסכנות שבעישון ובצריכת סמים, מפני קוצר־הראות שבמתירנות בחינוך ילדים, מפני ההשפעות השליליות של בידור רווי בהפקרות מינית ובאלימות ומפני הסיכונים שבעירויי־דם. הם גם ציינו את הסתירות שבתורת האבולוציה. יותר ויותר אנשים אומרים עתה, ”ככלות הכל, עדי־יהוה צודקים”. אילולא היו העדים כה גלויים במתן ביטוי פומבי להשקפותיהם, הללו לא היו מגיבים כך. כמו־כן, אין אנו מתעלמים מן העובדה שבהצהירם הצהרה זו, הם מתקדמים צעד אחד לקראת אמירת המילים, ”שטן, אתה שקרן; בסופו של דבר יהוה צודק”. איזה מניע רב־און עבורנו להמשיך לחקות את דוגמת ישוע, שהודיע ברבים את דבר האמת! (משלי כ״ז:11).
19, 20. (א) איזו נחישות־דעת גילו משרתי יהוה ב־1922, והאם מילים אלה עדיין נכונות? (ב) מה צריכה להיות השקפתנו לגבי ה”סוד המקודש” של יהוה?
19 משרתי יהוה הבינו זה כבר את חובתם בנידון. בכינוס ראוי לציון שנערך בשנת 1922, ג׳. פ. רתרפורד, נשיא חברת המצפה דאז, שימח את קהל הנוכחים באומרו: ”הייו מפוכחים, הייו ערים, הייו פעילים, חיזקו ואימצו. הייו עדים נאמנים ואמיתיים לאדון. צאו להילחם עד שתיהפך ’בבל’ כולה לשממה. הכריזו את הבשורה עד קצות הארץ. העולם חייב לדעת שיהוה הוא האלוהים ושישוע המשיח הוא מלך־המלכים ואדון־האדונים. זהו יום מיוחד במינו. הנה המלך מולך! אתם מליצי־יושרו. לכן, פרסמו, פרסמו, פרסמו, את המלך ואת מלכותו”.
20 כיום, מה חשובות יותר מילים אלה 75 שנה מאז הן נשמעו ב־1922, כשהתגלות המשיח כשופט וכגואל־דם כה קרובה! הבשורה על מלכותו המיוסדת של יהוה ועל גן־העדן הרוחני שממנו נהנה עם אלוהים היא ”סוד מקודש” נהדר מכדי להסתירו! כשם שישוע עצמו ציין בבירור, תלמידיו חייבים, בעזרת רוח־הקודש, להעיד ”עד קצה הארץ” על תפקיד המפתח שהוא ממלא במטרת העולמים של יהוה (מעשי־השליחים א׳:8; אפסים ג׳:8–12, ע״ח). למעשה, כמשרתי יהוה, האל המגלה סודות, לא נעז לשמור סוד זה בלבנו!
מהי תשובתך?
◻ מהו ה”סוד המקודש”?
◻ כיצד אנו יודעים שהסוד חייב להיוודע ברבים?
◻ מה יביא למתקפת גוג על משרתי יהוה, ומה צריכה להיות השקפתנו באשר לכך?
◻ מה על כל איש מאיתנו להיות נחוש בדעתו לעשות?
[תיבה בעמוד 16]
”סוד מקודש” המתגלה בהדרגה
◻ לאחר 4026 לפה״ס: אלוהים מבטיח להקים זרע שישמיד את השטן (בראשית ג׳:15).
◻ 1943 לפה״ס: נכרתת ברית עם אברהם, ומובטח שהזרע יבוא מצאצאיו (בראשית י״ב:1–7).
◻ 1918 לפה״ס: הולדת יצחק כיורש הברית (בראשית י״ז:19; כ״א:1–5).
◻ 1761 לפה״ס בערך: יהוה מאשר כי הזרע יבוא דרך יעקב בן יצחק (בראשית כ״ח:10–15).
◻ 1711 לפה״ס: יעקב מציין שהזרע יבוא דרך בנו יהודה (בראשית מ״ט:10).
◻ 1070–1038 לפה״ס: נודע לדוד המלך שהזרע יהיה מצאצאיו וימלוך עד עולם (שמואל ב׳. ז׳:13–16; תהלים פ״ט:36, 37).
◻ 29–33 לספירה: ישוע מזוהה כזרע, כמשיח, כשופט לעתיד וכמלך המיועד (יוחנן א׳:17; ד׳:25, 26; מעשי־השליחים י׳:42, 43; קורינתים ב׳. א׳:20; טימותיאוס א׳. ג׳:16).
◻ ישוע מגלה שיהיו לו שופטים ומלכים שותפים, שלמלכות השמים יהיו נתינים ארציים ושכל תלמידיו יהיו מבשרי מלכות (מתי ה׳:3–5; ו׳:10; כ״ח:19, 20; לוקס י׳:1–9; י״ב:32; כ״ב:29, 30; יוחנן י׳:16; י״ד:2, 3).
◻ ישוע מגלה כי המלכות תקום במועד מוגדר, וזאת אישרו מאורעות העולם (מתי כ״ד:3–22; לוקס כ״א:24).
◻ 36 לספירה: נודע לפטרוס שגם הנוכרים יהיו יורשים שותפים במלכות (מעשי־השליחים י׳:30–48).
◻ 55 לספירה: פאולוס מסביר כי היורשים השותפים במלכות יוקמו לתחייה לחיי־אלמוות ולאל־כיליון בעת נוכחות המשיח (קורינתים א׳. ט״ו:51–54).
◻ 96 לספירה: ישוע, שכבר מושל בתלמידיו המשוחים, מגלה להם שמספרם הכולל יהיה 000,144 (אפסים ה׳:32; קולוסים א׳:13–20; ההתגלות א׳:1; י״ד:1–3).
◻ 1879 לספירה: המצפה של ציון מצביע על שנת 1914 כעל שנה בעלת חשיבות רבה בהתגשמות ”הסוד המקודש” של אלוהים.
◻ 1925 לספירה: המצפה מסביר כי המלכות נולדה ב־1914; ”הסוד המקודש” על המלכות חייב להיוודע ברבים (ההתגלות י״ב:1–5, 10, 17).
[תמונות בעמוד 15]
כמנהיגם, ישוע, עדי־יהוה מכריזים ברבים על מלכות יהוה