לולייני המצוקים
לחופו המערבי של ים המלח שכנה עין־גדי, עיר קדומה וסביבה מדבר. שבילי המצוקים והמדרונות מהווים בית מושלם ליעלי הארץ המובטחת, הדומים לאלה הנראים בתמונה.
בעל־חיים זה שרגלו כה יציבה הוא אחד מפלאי הבריאה של עולם החי. הבה נפתח את המקרא ונתבונן ביתר עיון בבעל־חיים מקסים זה.
”הרים הגבוהים ליעלים”
כך שר מחבר התהלים (תהלים ק״ד:18). יעלים בנויים היטב לחיים במקומות גבוהים! הם קלי־תנועה במאוד, והם נעים בנוף מבותר של צוקים וסלעים בביטחון ובמהירות רבים. הסיבה לכך נעוצה בחלקה במבנה פרסותיהם. השסע עשוי להתרחב תחת משקל היעל, ולהעניק לבעל־החיים אחיזה איתנה כשהוא עומד או מהלך על זיזי סלע צרים.
ליעלים גם שיווי־משקל יוצא מן הכלל. הם יכולים לזנק למרחקים גדולים ולנחות על מדף סלע שבקושי רחב דיו להכיל את כל ארבעת רגליהם. הביולוג דאגלס צ׳דוויק ציין פעם כי יעל מסוג אחר מנצל את שיווי־משקלו כדי שלא להילכד על מדף סלע צר מדי שממנו לא יוכל לסוב על עקביו. הוא אומר: ”לאחר שהעיף מבט חטוף במדף הבא, שבמרחק 120 מטר מתחתיו, נטע היעל את רגליו הקדמיות, הרים את אחוריו מעל ראשו ואט־אט הלך לאורך שפת הסלע כאילו הוא מבצע גלגלון. נשימתי נעתקה כשהיעל המשיך בכך עד אשר הוריד את רגליו האחוריות, ופניו מופנות לכיוון אשר ממנו בא” (נשיונל ג׳אוגרפיק). אין פלא שהיעלים מכונים ”לולייני המצוקים”!
’הידעת עת לדת יעלים?’
יעלים הם בעלי־חיים מאוד ביישנים. הם מעדיפים לחיות במנותק מן האדם. למעשה, אנשים מתקשים להתקרב אליהם די הצורך לתצפיות בטבע. לפיכך, אלוהים, הבעלים של ”בהמות בהררי־אלף” יכול היה בצדק לשאול את איוב: ”הידעת עת לדת יעלי־סלע?” (תהלים נ׳:10; איוב ל״ט:1).
האינסטינקט שטבע אלוהים ביעלה, מורה לה מתי הגיעה שעתה ללדת. היא מחפשת לה פינת מבטחים ושם ממליטה גדי או שניים, לרוב בשלהי מאי או בראשית יוני. בתוך ימים ספורים בלבד רוכשים לעצמם הגדיים שנולדו זה עתה הליכה יציבה.
”איילת אהבים ויעלת־חן”
המלך שלמה החכם הפציר בבעלים: ”שמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת־חן” (משלי ה׳:18, 19). מילים אלה לא נועדו להמעיט בערכן של נשים. ככל הנראה, שלמה רמז על יופיָם, חינם ויתר תכונותיהם הבולטות של בעלי־חיים אלה.
היעל הוא רק ”נפש חיה” אחת מני רבות לאינספור, הנושאת עדות חותכת על חוכמת הבורא (בראשית א׳:24, 25). האין אנו שמחים שיהוה הקיף אותנו ביצורים מקסימים כה רבים?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]
Courtesy of Athens University