משרתים בנאמנות עם ארגון יהוה
”עם חסיד תתחסָד” (שמואל ב׳. כ״ב:26).
1, 2. מה הן כמה דוגמאות של נאמנות שכולנו יכולים לראות בקהילה?
בשעת ערב מאוחרת, זקן־קהילה מכין נאום לאסיפה משיחית. הוא רוצה להפסיק ולנוח, ובכל זאת ממשיך ומחפש דוגמאות ומשלים מקראיים שיגעו ללב העדר ויאמצו את ידיו. בערב האסיפה, זוג הורים תשושים מאותה קהילה לא היה מתנגד לבלות את הערב בבית; במקום זה, הם עוזרים בסבלנות לילדים להתכונן ויוצאים לאסיפה. לאחר האסיפה, קבוצת משיחיים משוחחת על נאומו של הזקן. בלבה של אחות אחת מקנן הפיתוי לספר שאותו אח פגע פעם ברגשותיה; תחת זאת, היא מדברת בהתלהבות על אחת מהנקודות שציין בנאום. האם אתה מבחין במכנה המשותף של שלושת התרחישים?
2 המכנה המשותף הוא נאמנות. הזקן עמֵל בנאמנות לשרת את עדר האלוהים; ההורים נוכחים בנאמנות באסיפות הקהילה; האחות תומכת בנאמנות בזקני־הקהילה (עברים י׳:24, 25; י״ג:17; פטרוס א׳. ה׳:2). אכן, בכל תחומי החיים, ניכר שמשרתי אלוהים נחושים בדעתם לשרת בנאמנות עם ארגון יהוה.
3. מדוע חשוב כל־כך שנישאר נאמנים לארגונו הארצי של יהוה?
3 כשיהוה מביט מטה אל עולם מושחת זה, הוא רואה מעט מאוד נאמנות (מיכה ז׳:2). עד כמה משמחת את לבו, ללא ספק, נאמנות משרתיו! כן, נאמנותך שלך מרנינה את לבו. אולם, היא מעירה את חמתו של השטן, המורד הראשון, ומוכיחה שהוא שקרן (משלי כ״ז:11; יוחנן ח׳:44). אל תופתע כשהשטן ינסה לערער את נאמנותך ליהוה ולארגונו הארצי. הבה נבחן כמה דרכים שבהן השטן עושה כן. כך ניטיב להבין כיצד נוכל להישאר נאמנים עד הקץ (קורינתים ב׳. ב׳:11).
התמקדות בחולשות עלולה להשחית את נאמנותנו
4. (א) מדוע קל למתוח ביקורת על בעלי סמכות? (ב) במה באה לידי ביטוי אי־נאמנותו של קורח לארגון יהוה?
4 מגרעותיו של אח המשרת בתפקיד אחראי עלולות לבלוט יותר מן הרגיל. עד כמה קל לחפש בנרות ’קיסם בעין אחיך ולא לשים לב לקורה אשר בעינך’! (מתי ז׳:1–5) אלא שהמרבה להרהר בחולשות מסתכן בחוסר נאמנות. לדוגמה, תן דעתך לניגוד שבין קורח לדוד. קורח נשא באחריות כבדה, וקרוב לוודאי שהיה נאמן שנים רבות, אך הוא נעשה שאפתן. הוא חָלק על סמכותם של משה ואהרון, דודניו. אף שמשה היה העניו מכל האדם, נראה שקורח החל לבחון אותו בעין ביקורתית. הוא מצא בוודאי מגרעות במשה. אבל לא היה במגרעות אלה כדי להצדיק את אי־נאמנותו של קורח לארגון יהוה. קורח הומת, אבד מתוך הקהל (במדבר י״ב:3; ט״ז:11, 31–33).
5. מאילו סיבות יכול היה דוד להתפתות למרוד בשאול?
5 דוד, לעומת זאת, סר למרוּת המלך שאול. שאול, שבתחילת דרכו היה מלך טוב, נעשה מרושע. לדוד נדרשו אמונה, כוח סבל וגם מידת־מה של תושייה כדי לעמוד בפני התקפותיו אכולות הקנאה של שאול. עם זאת, כשנמצאה לדוד שעת הכושר להשיב לשאול כפָעֳלו, אמר ש’חלילה לו מיהוה’, מעשות מעשה חסר נאמנות נגד האדם שמשח יהוה (שמואל א׳. כ״ו:11).
6. גם אם אנחנו מבחינים בחולשות ובמגרעות אצל הזקנים, מה אל לנו לעשות לעולם?
6 כשנדמה שאחים מסוימים המנהיגים את הקהילה טועים בשיפוטם, נוקטים לשון בוטה או נוהגים במשוא פנים, האם נשמיע דברי תלונה עליהם, וכך נלבה אולי את רוח הביקורתיות בקהילה? האם נדיר רגלינו מהאסיפות המשיחיות לאוֹת מחאה? לא ולא! כדוד, לעולם לא נרשה לחולשות הזולת לגרום לנו להפר את נאמנותנו ליהוה ולארגונו! (תהלים קי״ט:165).
7. מה הם כמה מן המנהגים המושחתים שהתפתחו בקשר למקדש בירושלים, ומה חש לגביהם ישוע?
7 הדוגמה הנעלה ביותר של אדם נאמן היא ישוע המשיח, המתואר באורח נבואי כ’חסידו’ של יהוה (תהלים ט״ז:10). על רקע הניצול המושחת של בית־המקדש בירושלים, גילוי נאמנות היה, ללא ספק, אתגר. ישוע ידע שמלאכתו של הכהן הגדול והקורבנות סימלו את שירותו ואת מותו כקורבן. הוא ידע עד כמה הכרחי שהעם יִלמד מכך. לכן, נמלא זעם, ובצדק, למראה בית־המקדש שהפך ל”מערת פריצים”. מכוח הסמכות שנתן לו אלוהים, נקט ישוע בשני מקרים צעדים לטיהור המקדשa (מתי כ״א:12, 13; יוחנן ב׳:15–17).
8. (א) כיצד גילה ישוע נאמנות למקדש? (ב) כיצד נוכל להוכיח את הערכתנו לעבודת יהוה שכם אחד עם ארגונו הטהור?
8 למרות זאת, ישוע תמך בנאמנות בסידור המקדש. עוד מילדותו ביקר במקדש בחגים, ופעמים רבות לימד שם. הוא גם שילם את מס־המקדש — אף שלמעשה לא היה מחויב לשלמו (מתי י״ז:24–27). ישוע שיבח את האלמנה הענייה על ששמה ”את כל מחייתה” בתיבת האוצר של המקדש. זמן קצר לאחר מכן, נטש יהוה את בית־המקדש לצמיתות. אך עד אז, היה ישוע נאמן למקדש (מרקוס י״ב:41–44; מתי כ״ג:38). ארגונו הארצי של אלוהים כיום נעלה בהרבה מסדר־הדברים היהודי על מקדשו. אין הוא מושלם, כמובן; משום כך, חלים בו שינויים מדי פעם. אולם, אין הוא נגוע בשחיתות, ויהוה אלוהים גם אינו עומד להחליפו. לעולם אל נרשה לשום פגם שמצאנו בארגון לגרום לנו להתמרמר או לאמץ גישה ביקורתית ושלילית. במקום זה, הבה נחקה את נאמנותו של ישוע המשיח (פטרוס א׳. ב׳:21).
חולשותינו אנו
9, 10. (א) כיצד מנצל סדר־הדברים של השטן את חולשותינו כדי לפתותנו להתנהגות לא־נאמנה? (ב) כיצד צריך לנהוג אדם שביצע חטא חמור?
9 השטן מנסה לעודד חוסר נאמנות גם על־ידי ניצול אי־שלימותנו. סדר־הדברים שלו מנסה לנצל את חולשותינו ולפתותנו לעשות את הרע בעיני יהוה. למרבה הצער, אלפים נופלים מדי שנה בפח האי־מוסריות. יש המוסיפים על אי־נאמנותם ניהול חיים כפולים. הם ממשיכים ללכת בדרך הרעה ומעמידים פני משיחיים מסורים. בתגובה למאמרים בנושא זה, שפורסמו בסדרה ”צעירים שואלים... ” בכתב־העת עורו!, כתבה צעירה אחת: ”המאמרים היו סיפור חיי”. היא רקמה בסתר קשרי ידידות עם צעירים שלא רחשו אהבה ליהוה. והתוצאה? היא כותבת: ”חיי הידרדרו לשפל המדרגה. הסתבכתי באי־מוסריות וקיבלתי תוכחה. הקשר שלי עם יהוה ניזוק, ואיבדתי את האמון שנתנו בי הוריי וזקני־הקהילה.”b
10 זקני־הקהילה עזרו לאותה צעירה והיא חזרה לשרת את יהוה בנאמנות. אך, לדאבוננו, רבים סובלים תוצאות קשות יותר, וחלק אינם חוזרים לקהילה כלל. מה עדיף להיות נאמן ולדחות את פיתויי העולם הרע הזה! שית לבך לאזהרות שבכתבי־העת המצפה ועורו! בעניינים כגון התרועעות עולמית ובידור שפל. מי יתן ולעולם לא תסטה לדרך האי־נאמנות. אך אם זה יקרה, בשום אופן אל תעמיד פני צדיק (תהלים כ״ו:4). במקום זה, בקש עזרה. לשם כך יש הורים משיחיים וזקני־קהילה (יעקב ה׳:14).
11. מדוע מוטעה לראות בעצמנו חסרי תקנה, ואיזה תקדים מקראי יכול לעזור לנו לשנות את השקפתנו?
11 אי־שלימותנו עלולה להעמידנו בסכנה בדרך נוספת. יש שביצעו מעשה של אי־נאמנות וחדלו לנסות להשביע את רצון יהוה. זכור, דוד ביצע חטאים חמורים מאוד. ובכל זאת, יהוה זכר אותו זמן רב לאחר מותו כמשרת נאמן (עברים י״א:32; י״ב:1). מדוע? כיוון שמעולם לא חדל לנסות להשביע את רצון יהוה. במשלי כ״ד:16 נאמר: ”שבע יפול צדיק, וקם”. ללא ספק, אם אנחנו מוֹעדים וחוטאים חטאים קלים — שוב ושוב — עקב חולשה שאנחנו נאבקים בה, עדיין נוכל להיחשב לצדיקים בעיני יהוה, כל עוד אנו ממשיכים ’לקום’ — כלומר, מתחרטים בכנות וחוזרים לתלם של שירות נאמן. (השווה קורינתים ב׳. ב׳:7.)
הישמר מצורות מחוכמות של אי־נאמנות!
12. במקרה של הפרושים, כיצד הובילה השקפה נוקשה ודקדקנית לאי־נאמנות?
12 האי־נאמנות לובשת גם צורות מחוכמות יותר. היא עלולה אף להתעטף באיצטלה של נאמנות! למשל, הפרושים בימי ישוע ראו בעצמם מן הסתם נאמנים מאוד.c אולם, הם לא הבחינו בהבדל בין נאמנות לבין התמסרות מוחלטת לכללים שהתקינו בני־אדם, שכן היו נוקשים וביקורתיים להחריד. (השווה קהלת ז׳:16.) בכך גילו למעשה אי־נאמנות — לעם שאותו היו אמורים לשרת, לרוח התורה שאותה התיימרו ללמד וליהוה עצמו. ישוע, לעומת זאת, היה נאמן לרוח התורה, שהתבססה על אהבה. לפיכך, הוא חיזק ועודד את זולתו, כשם שחזו הנבואות על המשיח (ישעיהו מ״ב:3; נ׳:4; ס״א:1, 2).
13. (א) כיצד עלולים הורים משיחיים להיות חסרי נאמנות? (ב) בהטילם מוסר על ילדיהם, מדוע על ההורים להימנע מהקפדה ומביקורתיות מוגזמות או מגישה שלילית?
13 משיחיים בעלי מידה מסוימת של סמכות מפיקים תועלת רבה מדוגמתו של ישוע בתחום זה. לדוגמה, הורים נאמנים יודעים שמחובתם להטיל מוסר על ילדיהם (משלי י״ג:24). מאידך, הם מקפידים שלא לתסכל את ילדיהם במוסר נוקשה, המוטל בכעס או בליווי קיתונות ביקורת בלתי פוסקים. ילדים החשים שלעולם לא ישביעו את רצון הוריהם או הסבורים שעבודת־האלוהים של הוריהם רק גורמת להם להיות שליליים וביקורתיים יותר, עלולים בנקל לחוש רפיון ידיים וכתוצאה מכך להתרחק לבסוף מדת האמת (קולוסים ג׳:21).
14. כיצד יכולים רועים משיחיים להוכיח נאמנות לעדר שהם משרתים?
14 בדומה לכך, זקני־קהילה משיחיים ומשגיחים נודדים ערים לבעיות ולסכנות העומדות בפני העדר. כרועים נאמנים, הם משיאים עצות בעת הצורך, לאחר שווידאוּ ראשית שכל העובדות ידועות להם, ותוך הקפדה לבסס את דבריהם על המקרא ועל פרסומי החברה (תהלים קי״ט:105; משלי י״ח:13). הם גם יודעים שחברי הצאן סומכים עליהם לבנייה ולהזנה רוחניות. לכן הם משתדלים בכל מאודם לחקות את ישוע המשיח, הרועה הטוב. הם משרתים בנאמנות את העדר שבוע אחר שבוע באסיפות משיחיות — אין הם הורסים, אלא בונים את חברי העדר ומחזקים את אמונתם (מתי כ׳:28; אפסים ד׳:11, 12; עברים י״ג:20, 21).
15. כיצד גילו אנשים מסוימים במאה הראשונה נאמנות שאינה במקומה?
15 עוד צורה מחוכמת של אי־נאמנות היא נאמנות שאינה במקומה. נאמנות אמיתית במובנה המקראי מורידה מן הפרק שמירת אמונים לאחֵר על חשבון נאמנותנו ליהוה אלוהים. יהודים רבים במאה הראשונה דבקו בעקשנות בתורת משה ובסדר־הדברים היהודי. ואולם, הגיעה שעתו של יהוה להסיר את ברכתו מאומה מרדנית זו ולהעבירה לעם ישראל הרוחני. מעטים יחסית היו נאמנים ליהוה והסתגלו לשינוי הרב־חשיבות. אפילו בקרב המשיחיים האמיתיים, היו מייהדים שהתעקשו לחזור ”ליסודות החלשים והעלובים” של תורת משה, שהתקיימה במשיח (גלטים ד׳:9; ה׳:6–12; פיליפים ג׳:2, 3).
16. כיצד מגיבים משרתים נאמנים של יהוה על שינויים בהבנה?
16 לעומתם, משרתי יהוה בימינו הוכיחו את נאמנותם בעִתות שינויים. ככל שאור האמת הנגלית מתבהר, נעשים תיקונים בהבנתנו (משלי ד׳:18). לאחרונה, עזר לנו ”העבד הנאמן והנבון” לצרוף את הבנתנו לגבי המונח ”דור” המוזכר במתי כ״ד:34 ולגבי העיתוי של משפט ”הכבשים” ו”העזים” שבמתי כ״ה:31–46, וכן לתקן את השקפתנו על סוגים מסוימים של שירות אזרחי (מתי כ״ד:45, דל׳). אין ספק, שכופרים מסוימים היו שמחים אילוּ דבקו רבים מעדי־יהוה בעקשנות בהבנה הקודמת של נושאים אלה וסירבו להתקדם. אלא שלא כך היה. מדוע? כי משרתי יהוה נאמנים.
17. כיצד יכולים יקירינו להעמיד את נאמנותנו למבחן במקרים מסוימים?
17 אך, נאמנות שאינה במקומה עשויה לבחון אותנו במישור האישי יותר. כשחבר אהוב או אפילו בן־משפחה בוחר בדרך מנוגדת לעקרונות המקרא, אנחנו עשויים להרגיש שנאמנותנו נתונה בין הפטיש ובין הסדן. מטבע הדברים, אנחנו נאמנים לבני־משפחתנו. אבל בשום אופן אל לנו לתת לנאמנותנו להם עדיפות על נאמנותנו ליהוה! (השווה שמואל א׳. כ״ג:16–18.) כמו־כן, לא נסייע לחוטאים להסתיר חטאים חמורים ולא נצדד בהם בהתנגדותם לזקנים, המנסים ’להקים אותם ברוח של ענווה’ (גלטים ו׳:1). מי שנוהג אחרת אינו נאמן ליהוה, לארגונו וליקירו. ככלות הכל, מניעת המוסר מן הזקוק לו מהווה, למעשה, חסימת ביטוי אהבה של יהוה (עברים י״ב:5–7). זכור גם כי ”נאמנים פצעי אוהב” (משלי כ״ז:6). עצה כנה ואוהבת המבוססת על דבר־אלוהים עשויה לפגוע בגאוותו של יקירנו השוגה, אבל בטווח הארוך בכוחה להציל את חייו!
הנאמנות עומדת ברדיפות
18, 19. (א) מה רצה אחאב מנבות, ומדוע סירב נבות למלא את בקשתו? (ב) האם נאמנותו של נבות היתה כדאית? הסבר.
18 לעתים, תוקף השטן את נאמנותנו ישירות. חשוֹב על דוגמתו של נָבוֹת. כשהמלך אחאב דחק בו למכור את כרמו, השיב נבות: ”חלילה לי מיהוה, מִתִתִי את נחלת אבותיי לך” (מלכים א׳. כ״א:3). נבות לא נהג בעקשנות; הוא היה נאמן. תורת משה הורתה שאל לאיש מבני־ישראל למכור את אחוזתו לצמיתות (ויקרא כ״ה:23–28). נבות ידע, ללא ספק, שהמלך הרשע יכול להוציאו להורג. הרי אחאב הרשה כבר לאשתו, איזבל, להרוג רבים מנביאי יהוה! למרות זאת, נבות עמד איתן (מלכים א׳. י״ח:4).
19 הנאמנות גובה לעתים מחיר כבד. איזבל, בסיועם של ”בני־בליעל”, דאגה שיעלילו על נבות עלילת שווא. עקב כך, הוצאו הוא ובניו להורג (מלכים א׳. כ״א:7–16; מלכים ב׳. ט׳:26). היש בזה לומר שנאמנותו של נבות בטעות יסודה? לא! נבות נמנה עם הגברים והנשים הנאמנים הרבים, ש”חיים” כעת בזיכרונו של יהוה, ישנים בהשקט בקברם עד תחיית־המתים (לוקס כ׳:38; מעשי־השליחים כ״ד:15).
20. כיצד יכולה התקווה לעזור לנו לשמור על נאמנותנו?
20 הבטחה זו נוסכת ביטחון בנאמני יהוה כיום. ידוּע לנו שנאמנותנו עלולה לעלות לנו במחיר יקר בעולם זה. ישוע המשיח שילם על נאמנותו בחייו, ואמר שתלמידיו לא יזכו ליחס טוב יותר (יוחנן ט״ו:20). תקוותו לעתיד עזרה לו להחזיק מעמד, והוא הדין לגבינו (עברים י״ב:2). כך נוכל להישאר נאמנים חרף רדיפות מכל סוג.
21. אילו הבטחות מבטיח יהוה לנאמניו?
21 אומנם מעטים מאיתנו, יחסית, סובלים כיום מתקפות ישירות כאלה על נאמנותם. אולם, סביר מאוד להניח שמשרתי יהוה ייתקלו ברדיפות נוספות בטרם יבוא הקץ. כיצד נוכל להבטיח את עמידתנו האיתנה? על־ידי שנהיה נאמנים עכשיו. יהוה הטיל עלינו משימה כבירה — לבשר וללמד על מלכותו. הבה נתמיד בנאמנות לעסוק בפעילות חיונית זו (קורינתים א׳. ט״ו:58). אם נסרב לאפשר לאי־שלימות אנושית להשחית את נאמנותנו לארגון יהוה ואם נישמר מצורות מחוכמות של אי־נאמנות, כגון נאמנות שאינה במקומה, אז נהיה מוכנים היטב לעמוד במבחני אמונה קשים יותר. בכל מקרה, יהא לבנו סמוך ובטוח שיהוה נאמן בכל עת למשרתיו הנאמנים (שמואל ב׳. כ״ב:26). אכן, ישמור יהוה את חסידיו! (תהלים צ״ז:10).
[הערות שוליים]
a ישוע גילה אומץ־לב כשהתקיף מערכת מסחרית רווחית זו. לדברי היסטוריון אחד, מס־המקדש שוּלם במטבע יהודי קדום מיוחד. רבים מהמבקרים במקדש הצטרכו אפוא להמיר את כספם כדי לשלם את המס. החלפנים היו זכאים לגבות עמלה קבועה על ההמרה, וכך הרוויחו סכומי כסף גדולים.
b ראה עורו! מאפריל– יוני 1994; 8 בינואר 1994 (אנג׳); ו־22 בינואר 1994 (אנג׳).
c כיתה זו היתה ממשיכת דרכם של החסידים, קבוצה שקמה מאות שנים לפני כן למאבק בהשפעת היוונים. משמעות השם חסידים היא ”נאמנים” או ”מאמינים אדוקים”. אולי סברו שהפסוקים המזכירים את ’חסידי’ יהוה מתייחסים אליהם בדרך מיוחדת כלשהי (תהלים נ׳:5). החסידים, ובעקבותיהם גם הפרושים, היו קנאים קיצוניים, ששמו עצמם למגיני חוקי התורה ככתבם וכלשונם.
כיצד תשיב?
◻ כיצד נוכל להישמר לבל יגרמו לנו חולשותיהם של אחרים להפר את נאמנותנו?
◻ באילו דרכים עלולות חולשותינו להוביל להתנהגות המשקפת אי־נאמנות?
◻ כיצד נוכל להתגבר על הנטייה לנאמנות שאינה במקומה?
◻ מה יעזור לנו להישאר נאמנים גם בזמן רדיפות?
[תיבה בעמוד 9]
משרתים בנאמנות בבית־אל
”ייעשה נא הכל באופן ראוי ובסדר”. כך כתב השליח פאולוס (קורינתים א׳. י״ד:40). פאולוס ידע שכדי שהקהילה תתפקד, יש צורך ב”סדר”, בארגון. גם כיום הזקנים מקבלים החלטות בעניינים טכניים, כמו חלוקת חברי הקהילה לקבוצות השונות של שיעורי־הספר, ארגון מפגשי שירות ובדיקת כיסויו של שטח ההטפה. סידורים אלה מהווים לעתים מבחן נאמנות. אין הם צווים שניתנו בהשראת האל, ואין הם יכולים להתאים להעדפותיו האישיות של כל אחד.
האם הנאמנות לכמה מן הסידורים המעשיים בקהילה המשיחית מהווה לעתים אתגר עבורך? אם כך הוא, אולי הדוגמה של בית־אל תוכל לעזור לך. בשם בית־אל, שמשמעו ”בית אלוהים”, מכוּנים כל 104 הסניפים של חברת המצפה, כולל המרכז הראשי שבארה״ב.* המתנדבים הגרים ועובדים בבנייני בית־אל מעוניינים שמקומות אלו ישקפו יראת כבוד ליהוה. לצורך כך, נדרשת נאמנות מכל אחד ואחד מהם.
לא אחת המבקרים בבית־אל ציינו לשבח את הסדר והניקיון שם. העובדים מאורגנים ומאושרים; דיבורם, נימוסיהם ואפילו הופעתם מעידים על מצפון משיחי בוגר, המודרך על־פי המקרא. כל חברי משפחת בית־אל דבקים בנאמנות באמות־המידה של דבר־אלוהים.
יתרה מזו, הגוף המנהל הכין למענם מדריך הנקרא שבת אחים גם יחד, ובו מפורטים בנועם כמה מהסידורים המעשיים הדרושים לתפקודה הנאות של משפחה גדולה העובדת בצוותא (תהלים קל״ג:1). הוא עוסק למשל במגורים, בארוחות, בהיגיינה, בלבוש והופעה וכן הלאה. חברי משפחת בית־אל תומכים בנאמנות ובמסירות בסידורים אלה, גם כשהללו מנוגדים להעדפותיהם האישיות. אין הם רואים במדריך זה אוסף של אינספור תקנות וחוקים יבשים, אלא קובץ הנחיות מועילות, שמטרתן לקדם את האחדות וההרמוניה. המשגיחים תומכים בנאמנות בנהלים אלה, המבוססים על המקרא, ונעזרים בהם בדרך חיובית לבנייתה של משפחת בית־אל ולעידודה לשקוד על שירותה המקודש בבית־אל.
*בתי־הדפוס, המשרדים ובנייני המגורים אינם מהווים את מקדשו, או ביתו, הרוחני הגדול של אלוהים. מקדשו הרוחני של אלוהים הוא הסידור של עבודתו הטהורה (מיכה ד׳:1). בתור שכזה, אין הוא מוגבל למבנה פיסי כלשהו על כדור־הארץ.
[תיבה בעמוד 10]
הנאמנים והדקדקנים
בשנת 1916, ציינה האנציקלופדיה לדת ולאתיקה (Encyclopædia of Religion and Ethics) ש”הבחנה זו בין נאמן לדקדקן היתה קיימת בכל הזמנים ובכל מקום”. היא מסבירה: ”הדקדקן עושה מה שאומרים לו, ואינו מפר כללים; הוא שומר אמונים למילה הכתובה. הנאמן עושה כל זאת, אך ניתן... לסמוך עליו שלא יסתפק בכך. הוא מוקדש כל־כולו למילוי חובתו, הוא מעצב את גישתו על־פי רוח המטרה המבוקשת”. עוד נאמר באנציקלופדיה: ”נאמנות דורשת הרבה יותר מציות לחוק. ... הנאמן נבדל משומר החוק כמי שמשרת בכל לבו ובכל מאודו... אין הוא מרשה לעצמו להפר בזדון חוקים של עשה ואל תעשה או לחטוא מחמת חוסר ידיעה”.