שימרו אהבת אחים ביניכם תמיד!
”שימרו אהבת אחים ביניכם תמיד” (עברים י״ג:1, גינ׳).
1. מה תעשה כדי לשמור על אש בוערת בלילה קר, ואיזו מחויבות דומה מוטלת על כולנו?
קר בחוץ. הטמפרטורה צנחה עד כדי סכנת נפשות. מקור החום היחידי בביתך הוא האש הבוערת באח. שמירה על האש פן תכבה היא עניין של חיים ומוות. האם תשב באפס מעשה ותתבונן בלהבות הדועכות ובגחלים המשנות צבען מאדום לאפור קודר וחסר חיים? מובן שלא. אתה תוסיף במלוא המרץ חומרי בעירה לאש. במובן מסוים, לכולנו תפקיד דומה, כשמדובר ב”אש” חשובה בהרבה — האש הצריכה לבעור בלִבנו — אהבה.
2. (א) מדוע ניתן לומר שהאהבה מתקררת בעת זו של אחרית הימים? (ב) מהי חשיבות האהבה בעיני משיחיים אמיתיים?
2 אנחנו חיים בתקופה שבה, כשם שחזה ישוע לפני זמן רב, מתקררת האהבה בקרב המשיחיים המדומים ברחבי העולם (מתי כ״ד:12). ישוע התכוון לאהבה מן הסוג החשוב ביותר, הלא היא האהבה ליהוה אלוהים ולדברו, כתבי־הקודש. גם סוגי האהבה האחרים דועכים. המקרא ניבא שב”אחרית הימים”, רבים יהיו ”חסרי חיבה טבעית” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5, ע״ח ). אמת ויציב! אפילו בחוג המשפחה, האמור להיות מעוזה של החיבה הטבעית, אלימות והתעללות — לעתים במידה אכזרית להחריד — הפכו לתופעה שכיחה. ואולם, באווירה הקרה השוררת בעולם, המשיחיים מצוּוים לא רק לאהוב איש את רעהו, אלא גם לגלות אהבה המלוּוה הקרבה עצמית, להציב את טובת הזולת לפני טובתך שלך. אהבה זו צריכה להיות כה בולטת בקרבנו, עד כי תיראה לכל ותהווה סימן הזיהוי של הקהילה המשיחית האמיתית (יוחנן י״ג:34, 35).
3. מהי אהבת אחים, ומה משמע הדבר לשמור אהבה זו בינינו תמיד?
3 השליח פאולוס הורה בהשראת הרוח: ”שימרו אהבת אחים ביניכם תמיד” (עברים י״ג:1, גינ׳). על־פי ספר־עזר, המילה היוונית שתורגמה כאן ל”אהבת אחים” (פילדלפיה) ”עניינה באהבה מלאת חיבה, גילוי חסד והזדהות והושטת עזרה”. ולְמה התכוון פאולוס באומרו שעלינו לשמור אהבה זו בינינו תמיד? ”אל לה להתקרר לעולם”, מציין אותו ספר. אם כן, אין די בלחוש חיבה לאחינו; עלינו לגלות חיבה. זאת ועוד, מחובתנו לדאוג שאהבה זו תאריך ימים, ולעולם לא להניח לה להתקרר. משימה מאתגרת? כן, אך רוח יהוה יכולה לעזור לנו לטפח אהבת אחים ולדאוג להמשכיותה. הבה נבחן שלוש דרכים להוספת חומרי בעירה לאש האהבה הזו בלבנו.
הייה שותף לצער הזולת
4. מהי שותפות לצער הזולת?
4 אם ברצונך להגביר את אהבתך לאחֶיך ולאחיותיך המשיחיים, ראשית כל, הייה שותף לרגשותיהם, הזדהה איתם בניסיונות ובאתגרים שבחייהם. לזה התכוון השליח פטרוס כשכתב: ”הייו כולכם לב אחד, שותפים לצער הזולת, אוהבי האחים, רחמנים וענווים” (פטרוס א׳. ג׳:8). המילה היוונית שתרגומה ”שותפים לצער הזולת” משמעה ”סובלים עִם”. מומחה ליוונית מקראית אומר על מילה זו: ”היא מתארת את הלוך רוחנו בשעה שאנחנו חשים שותפות לרגשות הזולת כאילו היו רגשותינו שלנו”. לפיכך, דרושה הזדהות. משרת יהוה קשיש ונאמן אמר פעם: ”להזדהות פירושו להרגיש את הכאב שלך בלב שלי”.
5. מניין לנו שיהוה שותף לרגשות הזולת?
5 האם יהוה שותף לצער הזולת? בהחלט. על סבלות עמו ישראל, למשל, נאמר: ”בכל צָרָתָם לוֹ צר” (ישעיהו ס״ג:9). יהוה לא רק ראה את מצוקתם; הוא היה שותף לתחושותיהם. את עוצמת רגשותיו ממחישות המילים שאמר יהוה עצמו לעמו, ככתוב בזכריה ב׳:12: ”הנוגע בכם נוגע בבָבַת עינו [עיני]”.a אחד הפרשנים אומר לגבי הפסוק: ”מבנה העין הוא מהמורכבים והעדינים שבמבני גוף האדם; ואישון העין — הפתח שבעדו חודר אור השמים ומאפשר את הראייה — הוא החלק הרגיש, והחשוב, שבמבנה. אין דרך טובה מזו לבטא את הרעיון של דאגתו האוהבת והנעלה של יהוה למושאי אהבתו”.
6. כיצד מגלה ישוע שותפות לצער הזולת?
6 גם ישוע גילה שותפות עמוקה לצער הזולת. לא אחת ”נכמרו רחמיו” עקב מצבם הקשה של רעיו בני־האדם, אשר היו חולים או נתונים במצוקה (מרקוס א׳:41; ו׳:34). ישוע ציין שאם אי־מי אינו נוהג טוּב־לב בעמיתיו המשוחים, הוא חש כאילו הוא עצמו לא זכה ליחס אדיב (מתי כ״ה:41–46). וכיום, בתור ’הכהן הגדול’ השמימי שלנו, הוא ”יכול לחוש עימנו את חולשותינו” (עברים ד׳:15).
7. כיצד שותפות לרגשות הזולת יכולה לעזור לנו כשאח או אחות מכעיסים אותנו?
7 ”לחוש עימנו את חולשותינו” — מחשבה מנחמת, לא כן? בוודאי נרצה אפוא לנהוג כך איש ברעהו. מובן שקל הרבה יותר לחפש את חולשות זולתנו (מתי ז׳:3–5). אבל בפעם הבאה שאח או אחות יכעיסו אותך, מדוע לא תנסה שיטה זו? תאר לעצמך שאתה נמצא במצבו של האח, שיש לך אותו רקע, אותה אישיות, ושאתה מתמודד בדיוק עם אותן חולשות אישיות. התוכל להיות בטוח שלא תעשה אותן טעויות — ואולי אף חמורות מהן? במקום לצפות ליותר מדי מזולתנו, עלינו להיות שותפים לרגשותיהם, וכך ייקל עלינו להתחשב בנסיבות, כדוגמת יהוה, ה’זוכר כי עפר אנחנו’ (תהלים ק״ג:14; יעקב ג׳:17). הוא מכיר את מגבלותינו. לעולם אין הוא מצפה מאיתנו ליותר מכפי שאנו מסוגלים לעשות באופן סביר. (השווה מלכים א׳. י״ט:5–7.) הבה נהיה גם כולנו שותפים לרגשות הזולת.
8. כיצד עלינו להגיב כשאח או אחות מתנסים בקושי מסוים?
8 פאולוס המשיל את הקהילה לגוף, שאיבריו השונים חייבים לפעול באחדות. הוא אמר: ”אם יכאב איבר אחד, כל האיברים יסבלו איתו” (קורינתים א׳. י״ב:12–26). אנחנו נקראים לסבול עם אלה המתמודדים עם מבחנים קשים, להיות שותפים לצערם. זקני־הקהילה משמשים מופת בכך. עוד כתב פאולוס: ”מי יֶחֱלש ואני לא אֶחֱלש עימו? מי ייכשל ולבי אינו בוער?” (קורינתים ב׳. י״א:29) זקנים ומשגיחים נודדים מחקים את פאולוס בתחום זה. בנאומיהם, במלאכת הרעייה ואפילו בטיפול בעניינים שיפוטיים, הם משתדלים להיות שותפים לרגשות הזולת. פאולוס המליץ: ”בכו עם הבוכים” (רומים י״ב:15). כשחברי הצאן חשים שהרועים אכן שותפים לרגשותיהם, מבינים את מגבלותיהם ומזדהים עם קשייהם, הם בדרך־כלל מגלים נכונוּת רבה יותר לקבל עצה, הדרכה ומוסר. הם באים לאסיפות בשמחה, סמוכים ובטוחים שימצאו ’מרגוע לנפשותיהם’ (מתי י״א:29).
גילוי הערכה
9. כיצד מראה יהוה שהוא מעריך את הטוֹב שבנו?
9 דרך שנייה להגביר את אהבת האחים היא הערכה. כדי להעריך את זולתנו, עלינו להתמקד במעלותיהם ובמאמציהם ולהוקיר את אלה. בעשותנו כן, אנו מחקים את יהוה עצמו (אפסים ה׳:1). הוא סולח לנו מדי יום על חטאים קלים רבים. הוא מוחל אף על חטאים חמורים, אם הפרט מגלה חרטה אמיתית. משסלח לנו על חטאינו, אין הם ממשיכים להעסיק את מחשבותיו (יחזקאל ל״ג:14–16). מחבר התהלים שאל: ”אם עווֹנוֹת תשמור יה, אדנָי, מי יעמוד?” (תהלים ק״ל:3) יהוה מתמקד במעשים הטובים שאנו עושים בשרתנו אותו (עברים ו׳:10).
10. (א) איזו סכנה עלולה להיווצר כשההערכה שחשים הבעל והאשה זה לזה דועכת? (ב) מה על הפרט לעשות אם הוא חש שהערכתו לבן־זוגו דועכת?
10 חשוּב במיוחד לחקות דוגמה זו בחוג המשפחה. כשההורים מגלים הערכה זה לזה, הם מקנים למשפחה את צביונה. בעידן זה של נישואין קצרי־ימים, קל מאוד לאמץ גישה של זלזול בבן־הזוג, לנפח את מגרעותיו ולהמעיט בערך מעלותיו. חשיבה שלילית זו הורסת בהדרגה את חיי הנישואין, והופכת אותם למעמסה קודרת. אם הערכתך לבן־זוגך דועכת, שאל את עצמך, ’האומנם אין בבן־זוגי תכונות טובות?’ היזכר מדוע התאהבתם והתחתנתם. האם באמת נעלמו כל הסיבות לאהבתך את האדם המיוחד הזה? ודאי שלא; לכן, התאמץ להעריך את הטוֹב שבבן־זוגך, ובטא את הערכתך במילים (משלי ל״א:28).
11. כדי שאהבתם של בני־הזוג לא תהיה צבועה, ממה יש להימנע?
11 כמו־כן, הערכה עוזרת לבעל ולאשה להקפיד שאהבתם לא תהיה צבועה. (השווה קורינתים ב׳. ו׳:6; פטרוס א׳. א׳:22.) אהבה זו, שהערכה מעומק הלב היא כחומר דלק עבורה, לא תותיר מקום לאכזריות בחדרי חדרים, למילים פוגעות ומשפילות, ליחס קר, כשימים חולפים מבלי שתיאמר שום מילה טובה או מילת נימוס, ובהחלט לא תותיר מקום לאלימות גופנית (אפסים ה׳:28, 29). בעל ואשה שיש ביניהם הערכה אמיתית, מכבדים זה את זה. הם נוהגים כך לא רק בחברת אנשים, אלא בכל מקום שבו עיני יהוה צופות בהם — במילים אחרות, בכל עת (משלי ה׳:21).
12. מדוע על ההורים להביע הערכה על הטוֹב שבילדיהם?
12 גם הילדים זקוקים לתחושה שמעריכים אותם. לא שעל ההורים להמטיר עליהם דברי חנפנות נבובים, אלא שעליהם לשבח את התכונות הראויות לשבח בילדיהם ואת מעשיהם הטובים באמת. זכור את דוגמת יהוה, אשר הביע את שביעות רצונו מישוע (מרקוס א׳:11). זכור גם את דוגמת ישוע, המתגלמת בדמות ’אדון’ באחד המשלים. הוא שיבח במידה שווה שני ’עבדים טובים ונאמנים’, אף שלא קיבלו אותו סכום, ושההבדל בסכומים התבטא בהפרש שבין רווחיהם (מתי כ״ה:20–23; השווה מתי י״ג:23). כמוהו, גם הורים נבונים מוצאים דרכים להביע הערכה על תכונותיו, על כישוריו ועל הישגיו הייחודיים של כל ילד. בה בעת, הם משתדלים שלא לשים דגש רב מדי בהישגים, עד כי ילדיהם יחושו דחף תמידי להרשים אחרים. אין הם רוצים שילדיהם יִגדלו נרגזים או שתיפול רוחם (אפסים ו׳:4; קולוסים ג׳:21).
13. מי משמשים מופת בגילוי הערכה לכל חבר בקהילה?
13 בקהילה המשיחית, זקנים ומשגיחים נודדים משמשים מופת בגילוי הערכה לכל חבר וחבר בעדר האלוהים. תפקידם אינו מן הקלים, שכן הם נושאים גם באחריות הכבדה לחנך במעגלי צדק, להקים ברוח של ענווה את הטועים ולתת עצות תַקיפות בעת הצורך. כיצד הם שומרים על איזון בין חובות שונות אלה? (גלטים ו׳:1; טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
14, 15. (א) כיצד בא לידי ביטוי איזונו של פאולוס בעניין מתן עצה תקיפה? (ב) כיצד יכולים משגיחים משיחיים לשמור על איזון בין הצורך לתקן משגים לבין הצורך לחלוק שבחים? תן דוגמה.
14 ניתן ללמוד רבות מדוגמתו של פאולוס. הוא היה מורה, זקן־קהילה ורועה מצוין. הוא טיפל בקהילות שהתמודדו עם בעיות קשות, ולא היסס מתוך פחד להשיא עצה תקיפה כשזו נדרשה (קורינתים ב׳. ז׳:8–11). סקירת שירותו של פאולוס תלמדנו שהוא לא הִרבה בגערות. הוא נקט אמצעי זה רק כשהדבר היה הכרחי או מומלץ. בזאת גילה חוכמה כרצון אלוהים.
15 אם נמשיל את שירות הזקן בקהילה ליצירה מוסיקלית, התוכחה והגערה יהיו צליל יחיד, המשתלב ביצירה כולה. הצליל משתלב יפה במקומו (לוקס י״ז:3; טימותיאוס ב׳. ד׳:2). תאר לעצמך שיר שיש בו רק צליל אחד, המתנגן שוב ושוב. עד מהרה יצרום הצליל לאוזנינו. כן גם זקנים משיחיים משתדלים לאזן את הוראתם ולעשותה מגוּונת. אין הם מגבילים אותה לתיקון בלבד. אדרבה, הרוח הכללית היא חיובית. כישוע המשיח, זקנים אוהבים מבקשים למצוא תחילה את הראוי לשבח, ולא טעם לפגם. הם מעריכים את עמלם של עמיתיהם המשיחיים. הם סמוכים ובטוחים שביסודו של דבר, כל אחד עושה כמיטב יכולתו בשירות יהוה. והזקנים שמחים לבטא תחושה זו במילים. (השווה תסלוניקים ב׳. ג׳:4.)
16. כיצד השפיעו ההערכה וההזדהות שגילה פאולוס על עמיתיו המשיחיים?
16 אין ספק שרוב המשיחיים שנהנו משירותו של פאולוס הרגישו כי הוא מעריך אותם ושותף לרגשותיהם. מניין לנו? רְאו מה הרגישו כלפי פאולוס. על אף סמכותו הרבה, הם לא יראו מפניו. לא, הוא היה אהוב וידידותי. הרי כשעזב פעם איזור מסוים, זקני־הקהילה ’נפלו על צוואריו ונשקו לו’! (מעשי־השליחים כ׳:17, 37) עד כמה על הזקנים — ועל כולנו — להיות אסירי־תודה על שדוגמתו של פאולוס עומדת לרשותנו למען ננסה לחקותה! הבה נגלה הערכה איש לרעהו.
מעשי חסד
17. מה הן כמה מן התוצאות החיוביות של מעשי חסד בקהילה?
17 אחד מחומרי הבעירה היעילים ביותר לאהבת אחים הוא מעשה חסד פשוט. כשם שאמר ישוע, ”גדול אושרו של הנותן משל המקבל” (מעשי־השליחים כ׳:35, ע״ח). נתינה רוחנית וחומרית או נתינה מזמננו וממרצנו תסב אושר לא רק לזולתנו, אלא גם לנו. בקהילה, החסד הוא דבר מידבק. מעשה אדיב אחד גורר מעשים דומים בתגובה. לא יארכו הימים, ואהבת האחים תפרח בקהילה! (לוקס ו׳:38).
18. מה פירוש המילה ”חסד” במיכה ו׳:8?
18 יהוה קרא לעמו ישראל לנטות חסד. במיכה ו׳:8 נאמר: ”הִגִיד לך, אדם, מה טוב. ומה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבַת חסד והצנֵע לכת עם אלוהיך?” מה כוונת המילים ”אהבַת חסד”? המילה ”חסד” תורגמה לאנגלית גם כ”רחמים”. על־פי ספרי המקרא בעריכת שונצינו (The Soncino Books of the Bible), המילה ”מצביעה על דבר פעיל יותר מהמילה המופשטת רחמים. משמעה ’רחמים המיתרגמים למעשים’, ביצוע מעשים המביעים חום ואהבה במישור האישי, לא רק למען העניים והנזקקים, אלא למען כל רעינו בני־האדם”. לפיכך, למדן אחר אומר שחסד פירושו ”אהבה מן ההלכה אל המעשה”.
19. (א) באילו דרכים נוכל לנקוט יוזמה בגילוי טוּב־לב בקהילה? (ב) תן דוגמה הממחישה כיצד גילו כלפיך אהבת אחים.
19 אהבת האחים שלנו אינה דבר תיאורטי או מופשט. זו מציאות. לכן, חפש דרכים לעשות מעשים טובים למען אחֶיך ואחיותיך. הייה כישוע, שלא תמיד חיכה שאנשים יגשו אליו ויבקשו עזרה, אלא פעמים רבות הקדים ונקט יוזמה בעצמו (לוקס ז׳:12–16). חשוֹב בעיקר על הנזקקים ביותר. האם אדם קשיש או חולה זקוק לביקור או אולי יש צורך שמישהו יעשה עבורו כמה סידורים? האם ילד ”יתום” צריך שיקדישו לו זמן ותשומת־לב? האם נפש נכאה זקוקה לאוזן קשבת או לכמה מילים מנחמות? כל עוד אנחנו מסוגלים לעשות כן, הבה נקצה זמן למעשי חסד (איוב כ״ט:12; תסלוניקים א׳. ה׳:14; יעקב א׳:27). בל נשכח שבקהילה המורכבת מאנשים בלתי מושלמים, אחד מביטויי החסד הנחוצים ביותר הוא הסליחה — הייה תמיד נכון להניח לכעס, גם כשיש סיבות מוצדקות להתלונן על דבר־מה (קולוסים ג׳:13). הנכונוּת לסלוח עוזרת לשמור את הקהילה טהורה מפילוגים, מטינה וממריבות, שניתן לדמותם לשמיכות רטובות החונקות את אש אהבת האחים.
20. כיצד על כולנו להמשיך לבחון את עצמנו?
20 הבה נהיה כולנו נחושים בדעתנו לשמור שאש האהבה החיונית הזו לא תִכבה בלבנו. הבה נמשיך לבחון את עצמנו. האם אנו שותפים לצער הזולת? האם אנו מגלים הערכה לאחרים? האם אנו גומלים חסד לבריות? כל זמן שנעשה כן, אש האהבה תשמור על חום אחוותנו, על אף הקור המקפיא וחוסר הרגש הפושטים בעולם. אם כן, נעשה נא כל שביכולתנו, למען ’תהא אהבת אחים קיימת בינינו’ — מעתה ועד עולם! (עברים י״ג:1).
[הערת שוליים]
a בספר המקרא בעברית ובתרגומים מסוימים משתמע מהפסוק, שהנוגע בעם־אלוהים נוגע בעינו של ישראל או אפילו בעינו שלו, ולא בעין אלוהים. טעות זו מקורה בסופרים מימי הביניים, שבמאמציהם המוטעים לתקן קטעים שנראו להם מחללי קדושה, שינו את הפסוק. אי לכך, הם גרעו מתיאור עוצמתם של רגשות ההזדהות שחש יהוה.
מה דעתך?
◻ מהי אהבת אחים, ומדוע עלינו לשמור אהבה זו בינינו תמיד?
◻ כיצד שותפות לרגשות הזולת עוזרת לנו לשמור על אחוותנו?
◻ מה מקומה של ההערכה באהבת האחים?
◻ כיצד מעשי חסד תורמים לשגשוג אהבת האחים בקהילה המשיחית?
[תיבה בעמוד 16]
אהבה בפעולה
לפני שנים אחדות, אדם שלמד את המקרא זמן־מה עם עדי־יהוה לא השתכנע לחלוטין ששוררת ביניהם אהבת אחים. הוא ידע שישוע אמר: ”בזאת יֵדעו הכל שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35). אבל הוא התקשה להאמין בזה. יום אחד, הזדמן לו לראות אהבה משיחית בפעולה.
על אף היותו רתוק לכיסא־גלגלים, נסע אותו אדם הרחק מביתו, לישראל. הוא נכח באסיפת קהילה בבית־לחם. שם, עד־יהוה מרקע ערבי הזמין בחום תייר, עד־יהוה גם הוא, ללון בביתו, ותלמיד המקרא הוזמן אף הוא. בטרם פרשו למיטתם, ביקש התלמיד ממארחו לצאת למרפסת בבוקר כדי לצפות בזריחה. המארח הזהיר אותו בחומרה לבל יעשה כן. למחרת, הסביר האח הערבי את הסיבה לכך. באמצעות מתורגמן, אמר שאם ייוודע לשכניו שהוא מארח אורחים מרקע יהודי — וזה היה רקעו של תלמיד המקרא — ישרפו הם את ביתו עליו ועל משפחתו. מבולבל, שאל התלמיד, ”מדוע, אם כן, הסתכנת כך?” האח הערבי הישיר מבטו אל עיני התלמיד ואמר בפשטות, ללא עזרת המתורגמן, ”יוחנן י״ג:35”.
תלמיד המקרא התרשם עמוקות לנוכח ממשותה של אהבת האחים. הוא נטבל זמן קצר לאחר מכן.
[תמונה בעמוד 18]
כאדם לבבי היודע לגלות הערכה, פאולוס היה נוח לבריות