הגמול שבכיבוד הורים קשישים
עובדי אלוהים אמיתיים מכבדים ומוקירים את הוריהם הקשישים ודואגים להם, משום שהם אוהבים אותם. זה חלק מעבודתם את אלוהים. המקרא מציין: ”עליהם [בנים או בני בנים] קודם כל ללמוד לעשות חסד עם ביתם הם ולהשיב גמול להוריהם, כי כן רצוי לפני אלוהים” (טימותיאוס א׳. ה׳:4). בין שאנו צעירים ובין שמבוגרים, הולם מצדנו ”להשיב גמול” להורינו ולהורי־הורינו. כך נגלה הערכה לאהבה, לעמל ולדאגה שהשקיעו בנו שנים כה רבות. אנו הרי חבים להורינו את עצם קיומנו!
שים לב ש”רצוי לפני אלוהים” להשיב גמול להורים ולסבים. הדבר קשור לעשיית ”חסד”. לכן, בזכות ציות לעצה זו, אנו זוכים לגמול בידיעה שאנו עושים את הרצוי בעיני אלוהים. הדבר מסב לנו שמחה.
יש שמחה בנתינה לזולת, במיוחד כשאנו נותנים למי שנתנו לנו ברוחב־לב (מעשי־השליחים כ׳:35). לכן, מה רב הגמול ההדדי על התנהגות העולה בקנה אחד עם עקרון המקרא: ”ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך”! (משלי כ״ג:25).
כיצד נוכל להשיב גמול להורינו ולסבינו? בשלוש דרכים: חומרית, רגשית ורוחנית. לכל אחת מהן גמול משלה.
נתינה חומרית
מי שמשרתים את אלוהים יודעים כי חשוב לדאוג לפרנסת בני־המשפחה הקרובים. השליח פאולוס הזהיר: ”ומי שאינו דואג לקרוביו, בייחוד לבני ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין” (טימותיאוס א׳. ה׳:8).
טונג׳י וג׳וי חיים במערב אפריקה. הגם שהם שרויים בדוחק, הם הזמינו את הוריה הקשישים של ג׳וי להתגורר עימם. האב היה חולה, ובסופו של דבר מת. טונג׳י נזכר: ”כאשר פאפא מת, מאמא חיבקה את אשתי ואמרה: ’עשית כל מה שאדם יכול היה לעשות. בשום אופן אל תרגישי אשְמה על מות פאפא’. אף־על־פי שאנו מתגעגעים לפאפא, אנו יודעים שקנינו לו את התרופות הטובות ביותר ותמיד השתדלנו שיחוש רצוי ונחוץ; עשינו כמיטב יכולתנו כדי לשאת באחריות שהטיל עלינו אלוהים. זה הסיפוק שלנו”.
כמובן, לא לכל אחד הנסיבות לעזור לאחרים חומרית. גבר המתגורר בניגריה אמר: ”אם אדם אינו יכול לפרנס את עצמו, כיצד יוכל לפרנס אדם נוסף?” בארצות רבות המצב אף עלול להחמיר בשנים הבאות. על־פי תחזית האומות המאוחדות, בקרוב חצי מאוכלוסייתה של אפריקה ברצועה הדרומית לסהרה תחיה בעוני מוחלט.
אם מצבך הכלכלי גרוע, אפשר שתתנחם בסיפור האמיתי של אלמנה נזקקת. כאשר ישוע היה עלי־אדמות, הוא הבחין באלמנה שתרמה תרומה צנועה לאוצר המקדש. היא נתנה רק ”שתי פרוטות”. עם זאת, ישוע ידע את מצבה ואמר: ”אמת אומר אני לכם, האלמנה הענייה הזאת נתנה יותר מכולם. כי כל אלה נתנו את נדבותיהם מן העודף שלהם, אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה למחיה” (לוקס כ״א:1–4).
במקביל, אם אנו עושים כמיטבנו לדאוג חומרית להורינו או להורי־הורינו, אזי גם אם תמיכה זו קטנה, יהוה מבחין בכך ומעריך זאת. אין הוא מצפה מאיתנו לעשות מעבר ליכולתנו. מן הסתם, גם הורינו או סבינו יחושו כך.
נתינה רגשית
הדאגה להורינו ולהורי־הורינו אינה מסתכמת רק בדאגה לצורכיהם החומריים. לכולנו צרכים רגשיים. כל אחד, לרבות הקשישים, משתוקק להיות אהוב, נחוץ ורצוי ולחוש שהוא בן־משפחה הזוכה להערכה.
מרי, המתגוררת בקניה, טיפלה בחמותה הקשישה במשך שלוש שנים. מרי אומרת: ”מלבד הדאגה לצרכיה החומריים, אנחנו תמיד משוחחים עימה. אמא אינה מסוגלת לבצע עבודות־בית רבות, אך אנו משוחחות והפכנו לחברות טובות. פעמים אנו משוחחות על אלוהים, ופעמים על האנשים בבית הקודם שלנו. הגם שהיא עברה את גיל 90, זיכרונה טוב מאוד. היא מעלה זיכרונות ומספרת על חייה כילדה קטנה, לפני 1914”.
מרי מוסיפה: ”אין זה קל לדאוג לאדם קשיש, אך שהותה עימנו מניבה גמול רב. אנו זוכים לשלום ולאחדות במשפחה. הנתינה שלי לה עודדה את רוח הנתינה גם בבני־משפחה אחרים. בעלי רוחש לי כבוד רב יותר. ואם אמא שומעת מישהו מדבר אלי בגסות, היא מייד יוצאת להגנתי. איש אינו יכול לומר לי מילה קשה כשהיא בסביבה!”
נתינה רוחנית
נתינה חומרית ורגשית מניבה גמול לנותן, והוא הדין לגבי עניינים רוחניים. השליח פאולוס כתב לקהילה המשיחית ברומא: ”אני נכסף לראותכם כדי לחלוק עימכם מתנה רוחנית לחיזוקכם; כלומר, שנתעודד יחדיו באמונה המשותפת לכם וגם לי” (רומים א׳:11, 12).
ברוח דומה, כשמדובר בנתינה רוחנית לקשישים המשרתים את אלוהים, העידוד הוא בדרך־כלל הדדי. אוֹסוֹנדוּ, החי בניגריה, מספר: ”הדבר המעניין ביותר בסבי ובסבתי הוא שניתנת לי הזדמנות להציץ בעבר. סבי מספר בעיניים קורנות על השטח שבו בישר כמבשר בשירות המלא בשנות ה־50׳ וה־60׳. הוא משווה את המבנה הקהילתי הנוכחי לזה שהיה כשהוא נעשה עֵד. חוויות אלה עוזרות לי בשירות כחלוץ”.
גם אחרים בקהילה המשיחית יכולים לעזור בנתינה לקשישים. טונג׳י, שהוזכר קודם, הסביר מה קרה בקהילתו: ”אח צעיר המשרת כחלוץ נתמנה להרצות הרצאה פומבית, והביא את ראשי־הפרקים לפאפא כדי שיכינו את ההרצאה יחד. מדריך שיעור המצפה בא לפאפא ואמר: ’אתה מנוסה. מה תוכל לומר כדי לעזור לי להשתפר’. פאפא נתן לזקן־הקהילה כמה עצות טובות. לא אחת, הזכירו האחים את שמו של פאפא בתפילות באסיפה. כל הדברים הללו גרמו לו לחוש רצוי”.
התנהגות טובה מושכת אנשים לאלוהים
לעתים, כשאנו מגלים כבוד ואהבה להורינו ולהורי־הורינו, אנו מושכים אנשים לאלוהים. השליח פטרוס כתב: ”היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלוהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה” (פטרוס א׳. ב׳:12).
אנדרו, זקן־קהילה משיחי ממערב אפריקה, נסע 95 קילומטרים פעמיים בשבוע כדי לטפל באביו החולה, שהיה לא־מאמין. הוא מספר: ”כשהפכתי לעֵד־יהוה, אבי התנגד חריפוֹת. אך כשראה כיצד אני דואג לו בחוליו, הוא שוב ושוב הפציר באחיי ובאחיותיי הצעירים, ’אתם חייבים להצטרף לדת של אחיכם!’ הדבר המריץ אותם, וכעת כל תשעת ילדיו של אבי הם עדי־יהוה”.
כיבוד הורינו הקשישים והדאגה להם יכולים להוות אתגר, במיוחד בזמנים קשים כלכלית. אך משיחיים המשתדלים לעשות זאת, זוכים לגמול רב. מעל לכל, הם חווים את האושר שבנתינה ואת הסיפוק שבידיעה שהם משביעים את רצון יהוה אלוהים, אשר הוא עצמו ”אב אחד לכל” (אפסים ד׳:6).
[תיבה בעמוד 6]
עצות מאת אלוהים למטופלים ולמטפלים
עודד: ”כל אחד מאיתנו ידאג לטובת רעהו כדי שרעהו ייבנה” (רומים ט״ו:2).
התמד: ”אל נא ירפו ידינו מעשות טוב; בבוא העת נקצור, אם לא נרפה” (גלטים ו׳:9).
הייה עניו: ”אל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו” (פיליפים ב׳:3).
עשה טוב: ”איש אל יבקש את טובת עצמו אלא את טובת זולתו” (קורינתים א׳. י׳:24).
הייה נעים הליכות: ”נועם התנהגותכם ייוודע נא לכל אדם” (פיליפים ד׳:5).
הייה רחמן: ”הייו טובים איש לרעהו; הייו מלאי רחמים וסילחו איש לרעהו” (אפסים ד׳:32).
[תמונה בעמוד 7]
זקני־קהילה צעירים יכולים להפיק תועלת מניסיונם של הקשישים