הבה נדבוק באמונתנו היקרה!
”לאלה אשר... קיבלו אמונה יקרה כשלנו” (פטרוס ב׳. א׳:1).
1. מה אמר ישוע כאזהרה לשליחיו, אך במה התרברב פטרוס?
בערב שלפני מותו, אמר ישוע שכל שליחיו יעזבוהו. אחד מהם, פטרוס, התרברב: ”אם הכל ייכשלו בגללך, אני לעולם לא אכשל!” (מתי כ״ו:33) אך ישוע ידע שלא כך יהיה. על כן אמר לפטרוס באותו מקרה: ”התפללתי בעדך שלא תכלה אמונתך, ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך” (לוקס כ״ב:32).
2. חרף ביטחונו המופרז של פטרוס, אילו מעשים גילו שאמונתו היתה חלשה?
2 פטרוס, שגילה ביטחון מופרז באמונתו, התכחש לישוע עוד באותו לילה. שלוש פעמים הכחיש שהוא מכיר את המשיח! (מתי כ״ו:69–75) דברי אדונו, ”חזק את אחיך”, בוודאי הדהדו באוזניו בקול רם וברור לאחר ש’שב’. לבקשה זו היתה השפעה רבה על שארית ימיו של פטרוס, דבר המתבטא בשתי האיגרות שכתב, איגרות שנשתמרו במקרא.
מדוע כתב פטרוס את איגרותיו
3. מדוע כתב פטרוס את איגרתו הראשונה?
3 פטרוס כתב את איגרתו הראשונה כ־30 שנה לאחר מות ישוע, והפנה אותה לאחיו בפונטוס, גלטיה, קפדוקיה, אסיה וביתיניה, אזורים השוכנים כיום בצפון טורקיה ומערבהּ (פטרוס א׳. א׳:1). פטרוס כתב בוודאי, בין היתר, ליהודים, שחלקם היו למשיחיים בחג השבועות שנת 33 לספירה (מעשי־השליחים ב׳:1, 7–9). רבים היו נוכרים שהתנסו במבחני אש מידי המתנגדים (פטרוס א׳. א׳:6, 7; ב׳:12, 19, 20; ג׳:13–17; ד׳:12–14). פטרוס כתב לאחים אלה כדי לעודד אותם. מטרתו היתה לעזור להם להשיג את ’תכלית אמונתם, את ישועת נפשותיהם’. לפיכך, בדברי הסיום שלו, שהיו דברי אזהרה, הפציר בהם: ”עימדו [נגד השטן] יציבים באמונה” (פטרוס א׳. א׳:9; ה׳:8–10).
4. מדוע כתב פטרוס את איגרתו השנייה?
4 כעבור זמן, פטרוס כתב למשיחיים אלה איגרת שנייה (פטרוס ב׳. ג׳:1). מדוע? משום שסכנה גדולה אף יותר ריחפה על ראשם. אנשים לא־מוסריים ינסו לעודד את המאמינים להתנהגות טמאה ויתעו כמה מהם! (פטרוס ב׳. ב׳:1–3) יתרה מזו, פטרוס הזהיר מפני לגלגנים. הוא כתב באיגרתו הראשונה ש”קץ הכל קרב”, ועתה היו כנראה שלגלגו על הרעיון (פטרוס א׳. ד׳:7; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4). הבה נבחן את איגרתו השנייה של פטרוס ונראה כיצד היא חיזקה את האחים להישאר יציבים באמונה. במאמר ראשון זה, נדון בפטרוס ב׳. פרק א׳.
מטרת פרק א׳
5. כיצד פטרוס מכין את קוראיו לדיון בבעיות?
5 פטרוס אינו נוגע מייד בבעיות החמורות, אלא סולל את הדרך לדיון בבעיות הללו בהגברת ההערכה אצל קוראיו לדברים שזכו להם כשחבקו את המשיחיות. הוא מזכיר להם את ההבטחות הנפלאות מאת אלוהים ואת מהימנות נבואות המקרא, בסַפרו להם על החזון שנגלה לעיניו ובו ישוע באון מלכות (מתי י״ז:1–8; פטרוס ב׳. א׳:3, 4, 11, 16–21).
6, 7. (א) מה הלקח שנוכל ללמוד מדברי הפתיחה של איגרת פטרוס? (ב) אם אנו משיאים עצה, איזו מין הודאה עשויה לעתים להועיל?
6 הנוכל ללמוד לקח מדברי הפתיחה של פטרוס? האין זה נכון שעצה מקובלת יותר על שומעיה, אם אנו סוקרים בפניהם תחילה את ההיבטים של תקוות המלכות הנפלאה, שאנו והם שותפים לה? ומה באשר לאזכור חוויה אישית? לאחר מות ישוע, פטרוס בוודאי סיפר פעמים רבות על חזון ההִשתנות, שבו ראה את המשיח בכבוד מלכותו (מתי י״ז:9).
7 זכור גם שסביר מאוד להניח, שעד שפטרוס כתב את איגרתו השנייה, ספר־הבשורה של מתי ואיגרת השליח פאולוס אל הגלטים כבר היו נפוצים. יוצא מכך, שחולשות־האנוש של פטרוס ודבר אמונתו היו ידועים היטב לבני־דורו (מתי ט״ז:21–23; גלטים ב׳:11–14). אולם, הדבר לא גרם לו לחדול לדבר בביטחון. למעשה, ייתכן שדווקא בשל כך איגרתו נגעה יותר ללבם של מי שהיו מודעים לחולשותיהם. לפיכך, כשאנו עוזרים לאנשים השרויים בבעיות, האין זה מועיל להודות שגם אנו מוּעדים לטעויות? (רומים ג׳:23; גלטים ו׳:1).
ברכת־שלום מחזקת
8. מה היה כנראה מובן המילה ”אמונה” שמזכיר פטרוס?
8 תן דעתך כעת לברכת־השלום של פטרוס. הוא מייד מזכיר את האמונה, ופונה אל קוראיו כאל ”אלה אשר... קיבלו אמונה יקרה כשלנו” (פטרוס ב׳. א׳:1). המילה ”אמונה” המוזכרת כאן משמעה כנראה ”שכנוע עמוק”, והיא מתייחסת להוראה או לקובץ עיקרי־האמונה של המשיחיים, המכונים לעתים בכתבי־הקודש ”האמת” (גלטים ה׳:7; פטרוס ב׳. ב׳:2; יוחנן ב׳. פסוק 1). המילה ”אמונה” נזכרת יותר במובן זה מאשר במובן הרחב של אמון או ביטחון באדם או בדבר (מעשי־השליחים ו׳:7; קורינתים ב׳. י״ג:5; גלטים ו׳:10; אפסים ד׳:5; יהודה 3).
9. מדוע ברכת־השלום של פטרוס נשמעה לבבית במיוחד לאלה מקרב הגויים?
9 ברכת־השלום של פטרוס נשמעה בוודאי לבבית במיוחד לקוראיה מקרב הגויים. היהודים לא התערבו כלל עם הגויים, ואפילו בזו להם. גם לחלק מן היהודים שהפכו למשיחיים היו דעות קדומות לגבי אנשי הגויים (לוקס י׳:29–37; יוחנן ד׳:9; מעשי־השליחים י׳:28). עם זאת, פטרוס, יהודי מלידה ושליח ישוע המשיח, אמר כי קוראי איגרתו — יהודים ונוכרים — שותפים לאותה אמונה ונהנים מזכויות שוות לשלו.
10. אילו לקחים אנו למדים מברכת־השלום של פטרוס?
10 חשוב על הלקחים הנפלאים הנלמדים כיום מברכת־השלום של פטרוס. אלוהים אינו נושא פנים; אין הוא מעדיף גזע או לאום אחד על־פני אחר (מעשי־השליחים י׳:34, 35; י״א:1, 17; ט״ו:3–9). כשם שישוע עצמו לימד, כל המשיחיים הם אחים, ואל לאיש מאיתנו לחוש נעלֶה. כמו־כן, ברכת־השלום של פטרוס מדגישה שאנו אכן אגודת־אחים חובקת־עולם, הדבקים ב”אמונה יקרה” כאמונה שהיתה לפטרוס וליתר השליחים (מתי כ״ג:8; פטרוס א׳. ה׳:9).
דעת והבטחות אלוהים
11. לאחר ברכת־השלום של פטרוס, אילו דברים חיוניים הוא מדגיש?
11 לאחר ברכת־השלום, כותב פטרוס: ”חסד ושלום ישפעו עליכם למכביר”. כיצד החסד והשלום ישפעו עלינו למכביר? ’בידיעת אלוהים וישוע אדוננו’, השיב פטרוס. אחרי כן אמר: ”גבורתו האלוהית נתנה לנו את כל צרכינו לחיים ולחסידות”. אך כיצד נוכל להשיג דברים חיוניים אלה? ”על־ידי ידיעתנו את הקורא אותנו אל כבודו והודו”. אם כן, פטרוס מדגיש פעמיים כי רכישת ידע מדויק על אלוהים ועל בנו חיונית (פטרוס ב׳. א׳:2, 3; יוחנן י״ז:3).
12. (א) מדוע פטרוס מבליט את חשיבותו של הידע המדויק? (ב) כדי ליהנות מהבטחות אלוהים, מה מחובתנו לעשות תחילה?
12 ’מורי השקר’, שמפניהם מזהיר פטרוס בפרק ב׳, ניצלו דברי ”כזב” להתעיית המשיחיים. כך הם ניסו לפתותם לשוב לאי־מוסריות שהשתחררו ממנה. התוצאות הנובעות לכל מי שנושעו בזכות ”ידיעתם את אדוננו ומושיענו ישוע המשיח” וששוב נכנעו לפיתוי זה, הן הרות־אסון (פטרוס ב׳. ב׳:1–3, 20). נראה שפטרוס תכנן לדון לאחר מכן בבעיה זו, ולכן הבליט כבר בראשית איגרתו את חשיבות הידע המדויק לשמירה על מעמד טהור בעיני אלוהים. פטרוס מציין שאלוהים ”נתן לנו הבטחות גדולות מאוד ויקרות, למען תהיו שותפים על־ידן בטבע האלוהי”. אך לדברי פטרוס, כדי ליהנות מהבטחות אלה, שהן חלק בלתי נפרד מאמונתנו, תחילה עלינו ’להימלט מהכיליון השורר בעולם בשל התאווה’ (פטרוס ב׳. א׳:4).
13. במה נחושים לדבוק המשיחיים המשוחים ו’הצאן האחרות’?
13 מה דעתך על הבטחות אלוהים? האם דעתך כדעת שארית המשיחיים המשוחים? בשנת 1991, פרדריק פראנץ, הנשיא דאז של חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים, שהתמיד בשירות המלא יותר מ־75 שנה, סיכם את תחושת מי שתקוותם למלוך עם המשיח: ”עמדנו יציבים עד עתה, ואנו מתכוונים לעמוד יציבים עד אשר אלוהים יוכיח כי הוא אכן נאמן ל’הבטחותיו הגדולות מאוד והיקרות’”. אח פראנץ בטח בהבטחת אלוהים לתחייה שמימית ודבק באמונה זו עד מותו בגיל 99 (קורינתים א׳. ט״ו:42–44; פיליפים ג׳:13, 14; טימותיאוס ב׳. ב׳:10–12). בדומה לכך, מיליונים דבקים באמונה ומתמקדים בהבטחת אלוהים לגבי גן־עדן ארצי שבו האנשים יחיו באושר לנצח. האם אתה אחד מהם? (לוקס כ״ג:43; פטרוס ב׳. ג׳:13; ההתגלות כ״א:3, 4).
היענות להבטחות אלוהים
14. מדוע פטרוס מזכיר את המעלה המוסרית כתכונה הראשונה שיש להוסיף על האמונה?
14 האם אנו אסירי־תודה לאלוהים על הבטחותיו? אם כן, פטרוס קורא לנו להראות זאת. ”משום כך”, (משום שאלוהים נתן לנו הבטחות יקרות מאוד), עלינו לעשות מאמצים נמרצים להיות פעילים. לא נוכל להסתפק בכך שאמונתנו אמיתית או שהתוודענו לאמת המקראית. אין די בכך! ייתכן שבימי פטרוס היו בקהילה כאלה שהרבו לדבר על אמונה, אך היו מעורבים בהתנהגות לא־מוסרית. התנהגותם היתה צריכה להיות מוסרית, ולכן פטרוס דוחק בהם ’להוסיף על אמונתם את המעלה המוסרית’ (פטרוס ב׳. א׳:5; יעקב ב׳:14–17).
15. (א) מדוע דעת מוזכרת אחרי המעלה המוסרית כתכונה שיש להוסיף על האמונה? (ב) אילו תכונות אחרות תעזורנה לנו לדבוק באמונה?
15 פטרוס מזכיר את המעלה המוסרית ואז מונה שש תכונות נוספות שיש להוסיף על האמונה. כל אחת מהן דרושה לנו אם ברצוננו ’לעמוד באמונה’ (קורינתים א׳. ט״ז:13). כופרים ’עיוותו את הכתובים’ והפיצו את ”תרמיתם”, לכן פטרוס מזכיר לאחר מכן את הדעת כחיונית ואומר: ”ועל המעלה המוסרית [הוסיפו] את הדעת”. הוא ממשיך ואומר: ”על הדעת [הוסיפו] את כיבוש היצר, ועל כיבוש היצר את הסבלנות, ועל הסבלנות את החסידות, ועל החסידות את האחווה, ועל האחווה את האהבה” (פטרוס ב׳. א׳:5–7; ב׳:12, 13; ג׳:16).
16. מה יקרה אם נוסיף על האמונה את התכונות שפטרוס מונה, אך מה יקרה אם לא נעשה כן?
16 מה יקרה אם נוסיף על אמונתנו שבעה דברים אלה? פטרוס משיב: ”שהרי אם אלה יהיו בכם וירבו, לא [”יניחו”, ע״ח] לכם להיות בטלים ובלתי פוריים במה שנוגע לידיעת אדוננו ישוע המשיח” באופן מדויק (פטרוס ב׳. א׳:8). מאידך, פטרוס אומר: ”מי שאין לו הדברים הללו, עיוור הוא, קצר ראות; הוא שכח כי טוהר מחטאיו הראשונים” (פטרוס ב׳. א׳:9). שים לב שפטרוס משנה את הפנייה שלו מפנייה ישירה ”בכם” ו”לכם” אל ”מי ש...” ו”הוא”. למרבה הצער, יש אומנם עיוורים, שכחנים וטמאים, אך באדיבותו פטרוס אינו רומז שהקורא הוא כזה (פטרוס ב׳. ב׳:2).
חיזוק אחיו
17. מה היתה אולי הסיבה לבקשתו הרכה של פטרוס ’כך לעשות’?
17 אולי מתוך הכרה שקַל במיוחד להתעות את החדשים, פטרוס מעודד אותם ברכּות: ”אחיי, שיקדו ביתר שאת לחזק את הקריאה והבחירה שהן מנת חלקכם; שהרי אם כך תעשו לא תיכשלו אף פעם” (פטרוס ב׳. א׳:10; ב׳:18). פטרוס אומר כי משיחיים משוחים המוסיפים לאמונתם שבעה דברים אלה יזכו לגמול נפלא: ”ייפתח לכם לרווחה המבוא אל מלכות עולמים של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח” (פטרוס ב׳. א׳:11). ’הצאן האחרות’ יזכו לנחלה נצחית בתחום הארצי של מלכות אלוהים (יוחנן י׳:16; מתי כ״ה:33, 34).
18. מדוע פטרוס היה מוכן ש’לא לחדול להזכיר’ לאחיו?
18 פטרוס רצה בכנות שאחיו יזכו לגמול נהדר זה. ”על כן”, הוא כותב, ”לא אחדל להזכירכם בכל עת את הדברים הללו, אף־על־פי שאתם יודעים אותם והנכם יציבים באמת הזאת” (פטרוס ב׳. א׳:12). פטרוס מזכיר את המילה היוונית סְטֶרִיזוֹ, שתורגמה כאן ל”יציבים”, ואילו בדברי ההתראה הקודמים של ישוע לפטרוס, המילה תורגמה ל”חזֵק” ככתוב: ”חזק את אחיך” (לוקס כ״ב:32). השימוש במילה זו עשוי לרמוז שפטרוס זכר את בקשת אדונו רבת־העוצמה. פטרוס ממשיך ואומר: ”רואה אני לנכון להזכיר ולעורר אתכם כל עוד אני נמצא במשכן הזה [בגוף אדם], כי ידוע לי שבקרוב יוסר משכני” (פטרוס ב׳. א׳:13, 14).
19. אילו אמצעים דרושים לנו כיום?
19 הגם שפטרוס אומר בנועם שקוראיו ”יציבים באמת הזאת”, הוא מבין שספינת אמונתם עלולה להישבר (טימותיאוס א׳. א׳:19). הוא יודע שבקרוב הוא עתיד למות, ולכן מחזק את אחיו ומציין דברים שיוכלו להיזכר בהם לאחר מכן ולשמור על חוסנם הרוחני (פטרוס ב׳. א׳:15; ג׳:12, 13). כיום גם אנו זקוקים לתזכורות חוזרות ונשנות כדי להישאר יציבים באמונה. אין זה משנה מי אנחנו או כמה שנים אנו בָּאמת, לא נוכל לזלזל בקריאה קבועה של המקרא, בלימוד האישי ובנוכחות באסיפות הקהילה. יש הממציאים תירוצים כדי שלא לנכוח. הם אומרים שהם עייפים מדי, שהאסיפות חוזרות על עצמן או שהחומר אינו מוגש היטב. אך פטרוס ידע שכל אחד מאיתנו עלול לאבד את אמונתו עד מהרה אם יש לו ביטחון מופרז (מרקוס י״ד:66–72; קורינתים א׳. י׳:12; עברים י׳:25).
יסוד איתן לאמונתנו
20, 21. כיצד חיזקה ההִשתנות את אמונת פטרוס, אמונת קוראי איגרותיו ואת אמונתנו?
20 האם אמונתנו מבוססת פשוט על מיתוסים, בדיות מחוכמות? פטרוס משיב בתוקף: ”לא אחרי אגדות מחוכמות הלכנו כאשר הודענו לכם את גבורת אדוננו ישוע המשיח ואת בואו, אלא במו עינינו ראינו את גדולתו”. פטרוס, יעקב ויוחנן היו עם ישוע וראוהו בחזון באון מלכות. פטרוס מסביר: ”שכן קיבל יקר וכבוד מאת אלוהים האב כאשר נישא אליו הקול הזה מהדרת הכבוד: ’זה בני אהובי אשר בו חפצתי’, ואת הקול הזה שמענו בא מן השמים בהיותנו עימו בהר הקודש” (פטרוס ב׳. א׳:16–18).
21 כשפטרוס, יעקב ויוחנן ראו חזון זה, המלכות הפכה לממשית מאוד בעיניהם! פטרוס מציין, ”אכן נתאשר לנו ביתר תוקף דבר הנבואה, ותיטיבו לעשות בשימכם לב אליו”. לקוראי איגרתו של פטרוס ולנו כיום סיבה כבדת־משקל לשים לב לנבואות על מלכות אלוהים. כיצד עלינו ’לשים לב’? פטרוס משיב: ”כאל נר מאיר במקום אופל, עד כי יבקע אור היום ויזרח כוכב הנוגה בלבבכם” (פטרוס ב׳. א׳:19; דניאל ז׳:13, 14; ישעיהו ט׳:5, 6).
22. (א) לְמה מן הראוי שלבבנו יהיה עירני? (ב) כיצד אנו שמים לב לדבר הנבואה?
22 לבבנו יהיה חשוך ללא ההארה שבדבר הנבואה. אך לבב המשיחיים ששמים לב לדבר הנבואה עירני לשחר היום שבו ”כוכב הנוגה”, ישוע המשיח, יזרח בכבוד מלכות (ההתגלות כ״ב:16). כיצד אנו שמים לב כיום לדבר הנבואה? באמצעות לימוד המקרא, התכוננות לאסיפות והשתתפות בהן, וכן בהרהור ב’דברים האלה ובהתמדה בהם’ (טימותיאוס א׳. ד׳:15). כדי שדבר הנבואה יהיה נר מאיר ”במקום אופל” (בלבבנו), עלינו להניח לו להשפיע עלינו עמוקות — על רצונותינו, רגשותינו, מניעינו ומטרותינו. נדרש מאיתנו להיות תלמידי מקרא, שכן פטרוס חותם את פרק א׳: ”כל נבואת המקרא אינה עניין של פירוש אישי, כי מעולם לא יצאה נבואה על־פי רצון האדם, אלא רוח הקודש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלוהים” (פטרוס ב׳. א׳:20, 21).
23. לְמה הכין הפרק הראשון שבפטרוס ב׳. את קוראיו?
23 בפרק הראשון של איגרתו השנייה, פטרוס סיפק לנו מניע רב־און לדבוק באמונתנו היקרה. אנו מוכנים עתה לבחינת נושאים כבדי־משקל המוזכרים בהמשך. המאמר הבא יעסוק בפרק ב׳ שבאיגרתו השנייה של פטרוס, ובו השליח דן באתגר של השפעות לא־מוסריות שהסתננו לקהילות.
האם זכור לך?
◻ מדוע פטרוס מבליט את חשיבותו של הידע המדויק?
◻ מה יכולה להיות הסיבה שפטרוס מזכיר את המעלה המוסרית כתכונה הראשונה שיש להוסיף על האמונה?
◻ מדוע פטרוס היה תמיד מוכן לתת לאחיו תזכורות?
◻ איזה יסוד איתן לאמונתנו מספק פטרוס?
[תמונה בעמוד 9]
חולשותיו של פטרוס לא גרמו לו לחדול להאמין