כיצד לשמור על שמחה בשירות המלא

התגשמות נבואות מקראיות מוכיחה בעליל שאנחנו חיים באחרית הימים של סדר־דברים חסר יראת אלוהים זה.‏ משרתיו של יהוה אלוהים מודעים לכך ומשקיעים זמן רב ככל האפשר,‏ בגבולות הסביר,‏ בהפצת הבשורה הטובה על מלכותו.‏ יותר מ־000,‏600 עדי־יהוה ערכו שינויים בחייהם כדי להשתתף בשירות המלא.‏ חלקם מכריזי מלכות בשירות מלא,‏ המכוּנים חלוצים.‏ אחרים מתנדבים בשירות בית־אל במרכז הראשי של חברת המצפה או בסניפיה.‏ וישנם גם משגיחים נודדים ושליחים.‏

במקרא נאמר שבאחרית הימים יבואו ”‏זמנים קשים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ הנוסח של כתבי־הקודש ביוונית משתמש בביטוי שניתן לתרגמו כ”‏מוֹעדים אכזריים”‏.‏ לפיכך,‏ איש אינו יכול לצפות בימינו לחיים בלי בעיות.‏ בעיני חלק מהמשרתים המשיחיים בעיותיהם כה חמורות,‏ שהם תוהים בינם לבינם,‏ ’‏האם אני יכול להמשיך בשירות המלא או שעלי לפרוש?‏’‏

אילו מצבים עלולים להביא אדם לשקול מחדש את שירותו כחלוץ,‏ מתנדב בית־אל,‏ משגיח נודד או שליח?‏ אולי בעיית בריאות רצינית.‏ ייתכן שקרוב משפחה קשיש או חולה זקוק לטיפול קבוע.‏ אפשר שזוג נשוי מקים משפחה.‏ מי שפורש מהשירות המלא מסיבות אלה או בשל מחויבויות מקראיות אחרות אינו צריך לחוש בושה על הצעד שנקט.‏

ומה לגבי מי שמתכנן לפרוש מהשירות המלא עקב חוסר שמחה?‏ אולי חלוץ זוכה להיענות מועטה בשירות ושואל ’‏מדוע אמשיך באורח־חיים של הקרבה עצמית,‏ כשרק מתי מעט מטים אוזן קשבת לבשורה?‏’‏ אפשר שמתנדב בית־אל אינו מרוצה מתפקידו.‏ ייתכן גם שבעיית בריאות שאינה מרפה,‏ אך גם אינה מחייבת פרישה מהשירות החלוצי,‏ גוזלת לבסוף מאושרו של החלוץ.‏ כיצד ניתן לשמור על שמחה במצבים אלה?‏ הבה נבחן את דבריהם של כמה משרתים ותיקים.‏

התמודדות עם אכזבה

אנני,‏ אחות משווייץ,‏ למדה ב־1950 בגלעד,‏ בית־הספר ללימוד המקרא,‏ מיסודה של חברת המצפה.‏ היא ציפתה בכיליון עיניים להישלח לארץ רחוקה.‏ כשנתבקשה לשוב לשרת בבית־אל באירופה,‏ התאכזבה אנני.‏ למרות זאת,‏ הסכימה לקבל את התפקיד שהוטל עליה במחלקת תרגום והיא עדיין עובדת שם.‏ כיצד התגברה על האכזבה?‏ ”‏המלאכה היתה ועודנה מרובה.‏ העבודה חשובה מתחושותיי ומהעדפותיי”‏,‏ מסבירה אנני.‏

אם אנו מאוכזבים מהתפקיד שהוטל עלינו,‏ אולי נוכל לטפח את גישתה של אנני.‏ העדפותינו אינן בעלות חשיבות עליונה.‏ החשוב הוא שכל התפקידים השונים הקשורים להפצת בשורת המלכות יבוצעו כהלכה.‏ משלי י״ד:‏23 מלמדנו ש”‏בכל עצב יהיה מוֹתר [‏יתרון]‏”‏.‏ יהא אשר יהא התפקיד שהוטל עלינו,‏ מילויו בנאמנות יתרום לקידום הפעילות למען המלכות.‏ ניתן למצוא סיפוק רב — שמחה רבה — בפעילות זו שאלוהים מטיל עלינו.‏ (‏השווה קורינתים א׳.‏ י״ב:‏18,‏ 27,‏ 28‏.‏)‏

היכולת להסתדר עם אחרים

בשירות המלא כרוך קשר הדוק עם אנשים מכל הסוגים — בשירות־השדה,‏ בבית־אל,‏ בבית שליחים ובביקור קהילות רבות כמשגיח נודד.‏ לכן,‏ השמחה תלויה במידה רבה ביכולת להסתדר עם אחרים.‏ אלא שהזמנים ה”‏אכזריים”‏ שנובאו לתקופה זו של אחרית הימים מקשים מאוד על אנשים לשמור על יחסים טובים.‏ כיצד ישמור משרת משיחי על שמחתו,‏ גם כשמישהו גורם לו מורת רוח?‏ אולי נוכל ללמוד משהו מוילהלם.‏

וילהלם התמנה לחבר בית־אל באירופה בשנת 1947.‏ לאחר מכן,‏ היה חלוץ ולימים התמנה למשגיח נודד.‏ ”‏אם אשתי ואני רואים דברים שלדעתנו אינם כשורה או שמדאיגים אותנו אישית,‏ אנחנו מספרים ליהוה על הרגשתנו ומשאירים את העניין בידיו”‏,‏ מסביר וילהלם (‏תהלים ל״ז:‏5‏)‏.‏

אולי אתה עצמך הוטרדת מהתנהגותו של עמית משיחי,‏ אשר דיבר אליך בחוסר כבוד או בלשון בוטה.‏ זכור שכולנו מרבים להיכשל בדיבור (‏יעקב ג׳:‏2‏)‏.‏ לכן,‏ מדוע לא לנצל מצב זה כהזדמנות להתקרב אל ’‏שומע התפילה’‏?‏ (‏תהלים ס״ה:‏3‏)‏ ספר זאת ליהוה,‏ והשאר את העניין לטיפולו.‏ אם רצונו לשנות דבר־מה,‏ הוא ישנה.‏ אפשר שהמתגוררים בבית שליחים צריכים לזכור זאת אם מתפתחות בעיות מעין אלה,‏ שכן גישה זו תעזור להם לשמור על שמחתם בשירות יהוה.‏

התמודדות עם בריאות לקויה

מעטים הם האנשים הנהנים תמיד מבריאות טובה.‏ אפילו במיטב שנותיהם,‏ בני־אדם עלולים להיתקף דיכאון או ליפול לחולי.‏ לעתים,‏ בעיות בריאות מאלצות משרתים משיחיים לפרוש מן השירות המלא,‏ אך הם ממשיכים להצטיין כמבשרי מלכות.‏ לעומת זאת,‏ יש המסוגלים להמשיך בשירות המלא חרף בריאות לקויה.‏ תן דעתך לדוגמה של הַרטמוּת וגיסלינד.‏

הרטמות וגיסלינד הם זוג נשוי שהקדיש 30 שנה לחלוציות,‏ לשירות כשליחים ולביקורים בקהילות במסגרת תפקידו של הרטמות כמשגיח נודד.‏ שניהם סובלים התקפי מחלה קשה,‏ המותירים אותם לעתים מותשים פיסית ורגשית.‏ אף־על־פי־כן,‏ הם עושים עבודה מצוינת ומעודדים אחרים שמתנסים בקשיים דומים.‏ מהי עצתם?‏ ”‏הסתכל קדימה,‏ לא אחורה.‏ הפק את המירב מכל מצב.‏ בכל יום תהיה לך אולי רק הזדמנות אחת להלל את יהוה.‏ נצל אותה ומצא בה הנאה”‏.‏

חשוֹב על המקרה של הַנֵלוֹרה.‏ היא סבלה מהתפרצויות של מחלה ממושכת ב־30 שנות שירותה כחלוצה,‏ כשליחה,‏ כבת־לווייתו של בעלה בתפקידו כמשגיח נודד וכמתנדבת בית־אל.‏ הנלורה אומרת:‏ ”‏אני ממקדת את מחשבותיי במחלוקת שעורר השטן,‏ בטענה שבני־אדם ישרתו את יהוה רק כשקל להם.‏ בעמידתי במבחנים אני תורמת את חלקי להוכחה שהשטן אינו צודק”‏.‏ קו חשיבה זה יכול לשמש מניע רב עוצמה.‏ זכור שנאמנותך ליהוה בשעת מבחן חשובה לו (‏איוב א׳:‏8–12;‏ משלי כ״ז:‏11‏)‏.‏

בנסותך להגיע להחלטה מאוזנת בעניין בריאותך,‏ חשוֹב על שני היבטים בנבואתו של ישוע המשיח על סיום סדר־הדברים.‏ ישוע חזה מגֵפות במקום אחר מקום.‏ עוד אמר:‏ ”‏בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם”‏ (‏מתי כ״ד:‏3,‏ 14;‏ לוקס כ״א:‏11‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ ישוע ידע כי באחרית הימים,‏ ייאבקו תלמידיו במחלות.‏ אך הוא הכיר בכך שפעילות ההטפה תתבצע לא רק על־ידי אנשים בריאים,‏ אלא גם על־ידי אנשים שסובלים חולי רציני.‏ אם יש באפשרותנו להמשיך בשירות המלא על אף בריאות לקויה,‏ יהוה לא ישכח את האהבה שאנו מראים למען שמו (‏עברים ו׳:‏10‏)‏.‏

שמירה על שמחה חרף אדישות הציבור

תגובת האנשים לפעילות ההכרזה על המלכות יכולה להשפיע על גישתנו.‏ ”‏גם חלוצים מתקשים לפתוח בשיחה עם בעל־בית”‏,‏ אמר מבשר ותיק.‏ ”‏כולנו נאבקים לשמור על שמחתנו”‏.‏ אכן,‏ אדישות הציבור עלולה לפגוע בשמחתנו בשירות־השדה.‏ אם כן,‏ כיצד יכול חלוץ המתמודד דרך־קבע עם אדישות לשמור על שמחתו?‏ מבשרים מנוסים מציעים את ההצעות הבדוקות שלהלן.‏

האדישות מציבה אתגר,‏ אך אין לראות בה כישלון אישי.‏ כשלעצמה,‏ אדישות נפוצה אינה סיבה לפרוש מהשירות המלא.‏ ביכולתנו לשמור על שמחתנו לנוכח אדישות,‏ אם אנו מקדישים די זמן ללימוד שקדני של כתבי־הקודש.‏ הכתוב ’‏מכשיר אותנו לכל מעשה טוב’‏,‏ ובכלל זה המאמצים לשוחח עם אנשים שאינם מטים אוזן לבשורה הטובה (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אף שהאנשים סירבו להקשיב לנביא ירמיהו,‏ הוא לא חדל לבשר (‏ירמיהו ז׳:‏27‏)‏.‏ בלומדנו את המקרא בעזרת פרסומים משיחיים,‏ נוכל להפיק תועלת רבה אם נשים לב לקווי חשיבה שיחזקו את אמונתנו ויעזרו לנו להתמודד עם אדישות.‏

כעת,‏ בהנחה שהאדישות היא אתגר,‏ הבה נבחן את גישתנו כלפי האנשים אשר להם אנו מבשרים.‏ מדוע הם אדישים?‏ אחת הסיבות לאדישות הרוֹוחת באזורים מסוימים באירופה,‏ למשל,‏ היא המוניטין העלוב של דתות הכזב.‏ האנשים חשים שלדת כבר אין מקום בחייהם,‏ ואינם רוצים כל קשר לדת.‏ עלינו להיות גמישים ולשוחח עם אנשים על נושאים הנוגעים להם,‏ כגון אבטלה,‏ בריאות,‏ פשע,‏ אי־סובלנות,‏ איכות הסביבה וסכנת המלחמה.‏

בדברי הפתיחה שלנו בשיחה עם בעל־הבית,‏ נוכל להעלות נושא שמעניין את הציבור המקומי.‏ את השיטה הזאת ניסה דיטמר,‏ כשבישר בכפר שבו ההיענות היתה מועטה.‏ אחד התושבים ציין שטרגדיה פקדה את הכפר ביום האתמול.‏ מאז התחיל דיטמר להביע בכל בית את צערו הכן על האסון.‏ ”‏לפתע החלו האנשים לדבר”‏,‏ אמר.‏ ”‏הטרגדיה העסיקה את המחשבות של כולם.‏ היו לי שיחות טובות רבות באותו יום,‏ כיוון שגיליתי עניין בחייהם”‏.‏

עלינו להעיד על המלכות בכל מקום שאנו פוגשים אנשים.‏ עדות לא־רשמית עשויה לשאת פרי,‏ ונוכל להתאמן בפעילות זו תוך כדי יישום ההצעות שבספרות המקראית.‏ שמחה יכולה לנבוע מכמה מילים ידידותיות או ממסירת עותקים של כתבי־העת המצפה ועורו!‏ לבעל־הבית.‏ כשאנו עורכים ביקורים־חוזרים או מתחילים לנהל שיעור־מקרא עם מעוניין,‏ נוכל להשיג הפניה למעוניין נוסף אם נשאל אותו:‏ ”‏האם אתה מכיר מישהו שיהיה מעוניין ללמוד את המקרא?‏”‏ הדבר יוביל אולי לייסוד שיעור־מקרא.‏ בכל מקרה,‏ הבה נשמור על גישה חיובית,‏ נישען על יהוה בתפילות,‏ ולא נרשה לאדישות לרפות את ידינו.‏

עידוד מאחרים

יורגן וכריסטיין משרתים בשירות החלוצי והנפתי יותר מ־30 שנה.‏ בתקופה מסוימת שירתו בשטח שבו רוב האנשים היו אדישים ועקשנים.‏ עד כמה ייחלו יורגן ואשתו לקצת עידוד!‏ אך משום מה יתר חברי הקהילה לא ענו על צורך זה.‏

לכן,‏ יורגן יודע מניסיונו ש”‏יש חלוצים שקשה להם.‏ הם זקוקים לעידוד רב יותר מצד זקני־הקהילה ושאר המבשרים”‏.‏ אלוהים הורה למשה לעודד ולחזק את יהושע (‏דברים ג׳:‏26–28‏)‏.‏ מן הראוי שגם המשיחיים יהיו מקורות עידוד איש לרעהו (‏רומים א׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ מבשרי מלכות יכולים לעודד את המשרתים בשירות מלא במילים בונות ובהצטרפות אליהם לשירות מדי פעם.‏

חדוות יהוה היא מעוזנו

משיחיים שהקדישו את מרבית חייהם לשירות כחלוצים או כשליחים,‏ לשירות בבית־אל או לביקור בקהילות במסגרת תפקידי השגחה,‏ נוכחו שרוב הבעיות חולפות במהרה,‏ אבל יש בעיות ארוכות טווח.‏ אפילו הבעיות המעטות הנראות בלתי פתירות אינן צריכות לגזול את שמחתנו.‏ רמון,‏ המשרת בארץ זרה זה למעלה מ־45 שנה,‏ מייעץ לנו שכל אימת שבעיות מעציבות אותנו,‏ ”‏נחשוב על הברכות הרבות שיש לנו ועל האלפים הסובלים קשיים גדולים משלנו”‏.‏ אכן,‏ הסבל פוקד את עמיתינו לאמונה בכל רחבי העולם,‏ ויהוה באמת דואג לכולנו (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏6–9‏)‏.‏

לכן,‏ אם נסיבותינו מרשות לנו להשתתף בשירות המלא ולהתמיד בו,‏ הבה נישען על אבינו השמימי וכך נשמור על שמחתנו.‏ הוא מחזק את משרתיו,‏ ועל כולנו לזכור ש’‏חדוות יהוה היא מעוזנו’‏ (‏נחמיה ח׳:‏10‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 21]‏

‏”‏העבודה חשובה מתחושותיי ומהעדפותיי”‏

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

‏”‏אנחנו מספרים ליהוה על הרגשתנו ומשאירים את העניין בידיו”‏

‏[‏תמונות בעמוד 23]‏

‏”‏הפק את המירב מכל מצב.‏ בכל יום תהיה לך אולי רק הזדמנות אחת להלל את יהוה”‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

‏”‏בעמידתי במבחנים אני תורמת את חלקי להוכחה שהשטן אינו צודק”‏

‏[‏תמונות בעמוד 24]‏

‏”‏יש חלוצים שקשה להם.‏ הם זקוקים לעידוד רב יותר מצד זקני־הקהילה ושאר המבשרים”‏

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

‏”‏נחשוב על הברכות הרבות שיש לנו”‏