כיצד לשמור על שמחה בשירות המלא
התגשמות נבואות מקראיות מוכיחה בעליל שאנחנו חיים באחרית הימים של סדר־דברים חסר יראת אלוהים זה. משרתיו של יהוה אלוהים מודעים לכך ומשקיעים זמן רב ככל האפשר, בגבולות הסביר, בהפצת הבשורה הטובה על מלכותו. יותר מ־000,600 עדי־יהוה ערכו שינויים בחייהם כדי להשתתף בשירות המלא. חלקם מכריזי מלכות בשירות מלא, המכוּנים חלוצים. אחרים מתנדבים בשירות בית־אל במרכז הראשי של חברת המצפה או בסניפיה. וישנם גם משגיחים נודדים ושליחים.
במקרא נאמר שבאחרית הימים יבואו ”זמנים קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). הנוסח של כתבי־הקודש ביוונית משתמש בביטוי שניתן לתרגמו כ”מוֹעדים אכזריים”. לפיכך, איש אינו יכול לצפות בימינו לחיים בלי בעיות. בעיני חלק מהמשרתים המשיחיים בעיותיהם כה חמורות, שהם תוהים בינם לבינם, ’האם אני יכול להמשיך בשירות המלא או שעלי לפרוש?’
אילו מצבים עלולים להביא אדם לשקול מחדש את שירותו כחלוץ, מתנדב בית־אל, משגיח נודד או שליח? אולי בעיית בריאות רצינית. ייתכן שקרוב משפחה קשיש או חולה זקוק לטיפול קבוע. אפשר שזוג נשוי מקים משפחה. מי שפורש מהשירות המלא מסיבות אלה או בשל מחויבויות מקראיות אחרות אינו צריך לחוש בושה על הצעד שנקט.
ומה לגבי מי שמתכנן לפרוש מהשירות המלא עקב חוסר שמחה? אולי חלוץ זוכה להיענות מועטה בשירות ושואל ’מדוע אמשיך באורח־חיים של הקרבה עצמית, כשרק מתי מעט מטים אוזן קשבת לבשורה?’ אפשר שמתנדב בית־אל אינו מרוצה מתפקידו. ייתכן גם שבעיית בריאות שאינה מרפה, אך גם אינה מחייבת פרישה מהשירות החלוצי, גוזלת לבסוף מאושרו של החלוץ. כיצד ניתן לשמור על שמחה במצבים אלה? הבה נבחן את דבריהם של כמה משרתים ותיקים.
התמודדות עם אכזבה
אנני, אחות משווייץ, למדה ב־1950 בגלעד, בית־הספר ללימוד המקרא, מיסודה של חברת המצפה. היא ציפתה בכיליון עיניים להישלח לארץ רחוקה. כשנתבקשה לשוב לשרת בבית־אל באירופה, התאכזבה אנני. למרות זאת, הסכימה לקבל את התפקיד שהוטל עליה במחלקת תרגום והיא עדיין עובדת שם. כיצד התגברה על האכזבה? ”המלאכה היתה ועודנה מרובה. העבודה חשובה מתחושותיי ומהעדפותיי”, מסבירה אנני.
אם אנו מאוכזבים מהתפקיד שהוטל עלינו, אולי נוכל לטפח את גישתה של אנני. העדפותינו אינן בעלות חשיבות עליונה. החשוב הוא שכל התפקידים השונים הקשורים להפצת בשורת המלכות יבוצעו כהלכה. משלי י״ד:23 מלמדנו ש”בכל עצב יהיה מוֹתר [יתרון]”. יהא אשר יהא התפקיד שהוטל עלינו, מילויו בנאמנות יתרום לקידום הפעילות למען המלכות. ניתן למצוא סיפוק רב — שמחה רבה — בפעילות זו שאלוהים מטיל עלינו. (השווה קורינתים א׳. י״ב:18, 27, 28.)
היכולת להסתדר עם אחרים
בשירות המלא כרוך קשר הדוק עם אנשים מכל הסוגים — בשירות־השדה, בבית־אל, בבית שליחים ובביקור קהילות רבות כמשגיח נודד. לכן, השמחה תלויה במידה רבה ביכולת להסתדר עם אחרים. אלא שהזמנים ה”אכזריים” שנובאו לתקופה זו של אחרית הימים מקשים מאוד על אנשים לשמור על יחסים טובים. כיצד ישמור משרת משיחי על שמחתו, גם כשמישהו גורם לו מורת רוח? אולי נוכל ללמוד משהו מוילהלם.
וילהלם התמנה לחבר בית־אל באירופה בשנת 1947. לאחר מכן, היה חלוץ ולימים התמנה למשגיח נודד. ”אם אשתי ואני רואים דברים שלדעתנו אינם כשורה או שמדאיגים אותנו אישית, אנחנו מספרים ליהוה על הרגשתנו ומשאירים את העניין בידיו”, מסביר וילהלם (תהלים ל״ז:5).
אולי אתה עצמך הוטרדת מהתנהגותו של עמית משיחי, אשר דיבר אליך בחוסר כבוד או בלשון בוטה. זכור שכולנו מרבים להיכשל בדיבור (יעקב ג׳:2). לכן, מדוע לא לנצל מצב זה כהזדמנות להתקרב אל ’שומע התפילה’? (תהלים ס״ה:3) ספר זאת ליהוה, והשאר את העניין לטיפולו. אם רצונו לשנות דבר־מה, הוא ישנה. אפשר שהמתגוררים בבית שליחים צריכים לזכור זאת אם מתפתחות בעיות מעין אלה, שכן גישה זו תעזור להם לשמור על שמחתם בשירות יהוה.
התמודדות עם בריאות לקויה
מעטים הם האנשים הנהנים תמיד מבריאות טובה. אפילו במיטב שנותיהם, בני־אדם עלולים להיתקף דיכאון או ליפול לחולי. לעתים, בעיות בריאות מאלצות משרתים משיחיים לפרוש מן השירות המלא, אך הם ממשיכים להצטיין כמבשרי מלכות. לעומת זאת, יש המסוגלים להמשיך בשירות המלא חרף בריאות לקויה. תן דעתך לדוגמה של הַרטמוּת וגיסלינד.
הרטמות וגיסלינד הם זוג נשוי שהקדיש 30 שנה לחלוציות, לשירות כשליחים ולביקורים בקהילות במסגרת תפקידו של הרטמות כמשגיח נודד. שניהם סובלים התקפי מחלה קשה, המותירים אותם לעתים מותשים פיסית ורגשית. אף־על־פי־כן, הם עושים עבודה מצוינת ומעודדים אחרים שמתנסים בקשיים דומים. מהי עצתם? ”הסתכל קדימה, לא אחורה. הפק את המירב מכל מצב. בכל יום תהיה לך אולי רק הזדמנות אחת להלל את יהוה. נצל אותה ומצא בה הנאה”.
חשוֹב על המקרה של הַנֵלוֹרה. היא סבלה מהתפרצויות של מחלה ממושכת ב־30 שנות שירותה כחלוצה, כשליחה, כבת־לווייתו של בעלה בתפקידו כמשגיח נודד וכמתנדבת בית־אל. הנלורה אומרת: ”אני ממקדת את מחשבותיי במחלוקת שעורר השטן, בטענה שבני־אדם ישרתו את יהוה רק כשקל להם. בעמידתי במבחנים אני תורמת את חלקי להוכחה שהשטן אינו צודק”. קו חשיבה זה יכול לשמש מניע רב עוצמה. זכור שנאמנותך ליהוה בשעת מבחן חשובה לו (איוב א׳:8–12; משלי כ״ז:11).
בנסותך להגיע להחלטה מאוזנת בעניין בריאותך, חשוֹב על שני היבטים בנבואתו של ישוע המשיח על סיום סדר־הדברים. ישוע חזה מגֵפות במקום אחר מקום. עוד אמר: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם” (מתי כ״ד:3, 14; לוקס כ״א:11, ע״ח). ישוע ידע כי באחרית הימים, ייאבקו תלמידיו במחלות. אך הוא הכיר בכך שפעילות ההטפה תתבצע לא רק על־ידי אנשים בריאים, אלא גם על־ידי אנשים שסובלים חולי רציני. אם יש באפשרותנו להמשיך בשירות המלא על אף בריאות לקויה, יהוה לא ישכח את האהבה שאנו מראים למען שמו (עברים ו׳:10).
שמירה על שמחה חרף אדישות הציבור
תגובת האנשים לפעילות ההכרזה על המלכות יכולה להשפיע על גישתנו. ”גם חלוצים מתקשים לפתוח בשיחה עם בעל־בית”, אמר מבשר ותיק. ”כולנו נאבקים לשמור על שמחתנו”. אכן, אדישות הציבור עלולה לפגוע בשמחתנו בשירות־השדה. אם כן, כיצד יכול חלוץ המתמודד דרך־קבע עם אדישות לשמור על שמחתו? מבשרים מנוסים מציעים את ההצעות הבדוקות שלהלן.
האדישות מציבה אתגר, אך אין לראות בה כישלון אישי. כשלעצמה, אדישות נפוצה אינה סיבה לפרוש מהשירות המלא. ביכולתנו לשמור על שמחתנו לנוכח אדישות, אם אנו מקדישים די זמן ללימוד שקדני של כתבי־הקודש. הכתוב ’מכשיר אותנו לכל מעשה טוב’, ובכלל זה המאמצים לשוחח עם אנשים שאינם מטים אוזן לבשורה הטובה (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). אף שהאנשים סירבו להקשיב לנביא ירמיהו, הוא לא חדל לבשר (ירמיהו ז׳:27). בלומדנו את המקרא בעזרת פרסומים משיחיים, נוכל להפיק תועלת רבה אם נשים לב לקווי חשיבה שיחזקו את אמונתנו ויעזרו לנו להתמודד עם אדישות.
כעת, בהנחה שהאדישות היא אתגר, הבה נבחן את גישתנו כלפי האנשים אשר להם אנו מבשרים. מדוע הם אדישים? אחת הסיבות לאדישות הרוֹוחת באזורים מסוימים באירופה, למשל, היא המוניטין העלוב של דתות הכזב. האנשים חשים שלדת כבר אין מקום בחייהם, ואינם רוצים כל קשר לדת. עלינו להיות גמישים ולשוחח עם אנשים על נושאים הנוגעים להם, כגון אבטלה, בריאות, פשע, אי־סובלנות, איכות הסביבה וסכנת המלחמה.
בדברי הפתיחה שלנו בשיחה עם בעל־הבית, נוכל להעלות נושא שמעניין את הציבור המקומי. את השיטה הזאת ניסה דיטמר, כשבישר בכפר שבו ההיענות היתה מועטה. אחד התושבים ציין שטרגדיה פקדה את הכפר ביום האתמול. מאז התחיל דיטמר להביע בכל בית את צערו הכן על האסון. ”לפתע החלו האנשים לדבר”, אמר. ”הטרגדיה העסיקה את המחשבות של כולם. היו לי שיחות טובות רבות באותו יום, כיוון שגיליתי עניין בחייהם”.
עלינו להעיד על המלכות בכל מקום שאנו פוגשים אנשים. עדות לא־רשמית עשויה לשאת פרי, ונוכל להתאמן בפעילות זו תוך כדי יישום ההצעות שבספרות המקראית. שמחה יכולה לנבוע מכמה מילים ידידותיות או ממסירת עותקים של כתבי־העת המצפה ועורו! לבעל־הבית. כשאנו עורכים ביקורים־חוזרים או מתחילים לנהל שיעור־מקרא עם מעוניין, נוכל להשיג הפניה למעוניין נוסף אם נשאל אותו: ”האם אתה מכיר מישהו שיהיה מעוניין ללמוד את המקרא?” הדבר יוביל אולי לייסוד שיעור־מקרא. בכל מקרה, הבה נשמור על גישה חיובית, נישען על יהוה בתפילות, ולא נרשה לאדישות לרפות את ידינו.
עידוד מאחרים
יורגן וכריסטיין משרתים בשירות החלוצי והנפתי יותר מ־30 שנה. בתקופה מסוימת שירתו בשטח שבו רוב האנשים היו אדישים ועקשנים. עד כמה ייחלו יורגן ואשתו לקצת עידוד! אך משום מה יתר חברי הקהילה לא ענו על צורך זה.
לכן, יורגן יודע מניסיונו ש”יש חלוצים שקשה להם. הם זקוקים לעידוד רב יותר מצד זקני־הקהילה ושאר המבשרים”. אלוהים הורה למשה לעודד ולחזק את יהושע (דברים ג׳:26–28). מן הראוי שגם המשיחיים יהיו מקורות עידוד איש לרעהו (רומים א׳:11, 12). מבשרי מלכות יכולים לעודד את המשרתים בשירות מלא במילים בונות ובהצטרפות אליהם לשירות מדי פעם.
חדוות יהוה היא מעוזנו
משיחיים שהקדישו את מרבית חייהם לשירות כחלוצים או כשליחים, לשירות בבית־אל או לביקור בקהילות במסגרת תפקידי השגחה, נוכחו שרוב הבעיות חולפות במהרה, אבל יש בעיות ארוכות טווח. אפילו הבעיות המעטות הנראות בלתי פתירות אינן צריכות לגזול את שמחתנו. רמון, המשרת בארץ זרה זה למעלה מ־45 שנה, מייעץ לנו שכל אימת שבעיות מעציבות אותנו, ”נחשוב על הברכות הרבות שיש לנו ועל האלפים הסובלים קשיים גדולים משלנו”. אכן, הסבל פוקד את עמיתינו לאמונה בכל רחבי העולם, ויהוה באמת דואג לכולנו (פטרוס א׳. ה׳:6–9).
לכן, אם נסיבותינו מרשות לנו להשתתף בשירות המלא ולהתמיד בו, הבה נישען על אבינו השמימי וכך נשמור על שמחתנו. הוא מחזק את משרתיו, ועל כולנו לזכור ש’חדוות יהוה היא מעוזנו’ (נחמיה ח׳:10).
[תמונה בעמוד 21]
”העבודה חשובה מתחושותיי ומהעדפותיי”
[תמונה בעמוד 22]
”אנחנו מספרים ליהוה על הרגשתנו ומשאירים את העניין בידיו”
[תמונות בעמוד 23]
”הפק את המירב מכל מצב. בכל יום תהיה לך אולי רק הזדמנות אחת להלל את יהוה”
[תמונה בעמוד 23]
”בעמידתי במבחנים אני תורמת את חלקי להוכחה שהשטן אינו צודק”
[תמונות בעמוד 24]
”יש חלוצים שקשה להם. הם זקוקים לעידוד רב יותר מצד זקני־הקהילה ושאר המבשרים”
[תמונה בעמוד 24]
”נחשוב על הברכות הרבות שיש לנו”