מהו הסוד לאושר אמיתי?
בני־האדם נועדו להיות מאושרים. מניין לנו הביטחון בכך? ובכן, בחן את ראשית דרכו של האדם.
יהוה אלוהים חנן את הזוג האנושי הראשון ביכולת להיות מאושרים. אדם וחוה הונחו בגן־עדן, גן של הנאה ועדנה. הבורא צייד אותם בכל הדברים הגשמיים הנחוצים. היו בגן ”כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל” (בראשית ב׳:9). אדם וחוה היו בריאים, חזקים ויפי־תואר — הם היו מושלמים ומאושרים באמת.
אך מה היה סוד אושרם? ההיה זה ביתם הגן־עדני או אולי שלימותם הגופנית? מתנות אלוהים אלה אומנם תרמו להנאת החיים שלהם, אך אושרם לא היה תלוי בדברים מוחשיים אלה. גן־עדן לא היה גן יפה ותו לא. הוא היה מקום קדוש, מקום עבודת־אלוהים. הסוד לאושרם הנצחי היה יכולתם לכונן קשרי אהבה עם בוראם ולשמור עליהם. כדי להיות מאושרים, קודם כל היה עליהם להיות רוחניים. (השווה מתי ה׳:3, ע״ח.)
רוחניות מולידה אושר
בתחילה, היה לאדם קשר רוחני עם אלוהים. זה היה קשר של אהבה וחיבה, כמו הקשר השורר בין בן לאביו (לוקס ג׳:38). בגן־עדן, היו לאדם וחוה נסיבות מושלמות להשביע את הרצון הטבוע בהם לעבוד את אלוהים. הם יכלו לציית ליהוה באהבה וברצון, וכך להסב לו כבוד ותהילה רבים מכל בעל־חיים שברא. הם יכלו לנהוג בתבונה ולהלל את אלוהים על תכונותיו הנפלאות ולצדד בריבונותו. הם אף יכלו להמשיך לזכות לאהבת יהוה ולדאגתו מלאת הרוך.
קשר זה עם הבורא והציות לחוקיו הסבו אושר אמיתי להורינו הראשונים (לוקס י״א:28). אדם וחוה לא היו צריכים לעבור שנים רבות של ניסוי וטעייה, ורק אז לגלות את סוד האושר. הם היו מאושרים מן הרגע שנבראו. יחסי שלום עם אלוהים וכניעה לסמכותו הם שהסבו להם אושר.
אך אושר זה תם ברגע שהמרו את פי אלוהים. אדם וחוה מרדו ולכן פגעו ביחסים הרוחניים בינם ובין יהוה. הם חדלו להיות ידידי אלוהים (בראשית ג׳:17–19). נראה שמהיום שבו גורשו מן הגן, ניתק יהוה איתם כל קשר. הם איבדו את שלימותם, את התוחלת לחיות לנצח ואת ביתם הגן־עדני (בראשית ג׳:23). אך חשוב מכל, מאחר שאבד להם הקשר עם אלוהים, אבד להם המפתח לאושר.
יכולת הבחירה שלנו
לפני שאדם וחוה מתו, הם הנחילו לצאצאיהם את מאפייניהם האנושיים, את המצפון הפנימי ואת היכולת לגלות רוחניות. המשפחה האנושית לא ירדה לדרגה של בעלי־החיים. אנחנו בהחלט יכולים להתרצות לאלוהים (קורינתים ב׳. ה׳:18). כיצורים בני־תבונה, לא נשללה מבני־האדם יכולת הבחירה אם לציית לאלוהים אם לאו. הדבר הומחש כעבור מאות רבות של שנים, כאשר יהוה נתן לאומה שזה עתה נוסדה, לישראל, לבחור בין החיים והמוות. באמצעות משה, דוברו, אמר אלוהים: ”נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע” (דברים ל׳:15–18).
אפילו עתה, אלפי שנים לאחר שגן־העדן המקורי אבד, אנו, בני־האדם, עדיין יכולים לבחור נכונה. יש לנו מצפון פעיל ויכולת בסיסית לציית לחוקי אלוהים. המקרא מזכיר את ”האדם הפנימי שלנו” ואת האדם ש’בנו’ (קורינתים ב׳. ד׳:16; רומים ז׳:22). ביטויים אלה נוגעים ליכולת הטבועה בכל אחד מאיתנו לשקף את אישיות אלוהים, לחשוב כמותו, להיות אנשים רוחניים.
השליח פאולוס כתב על טבענו המוסרי ועל מצפוננו: ”גויים שאין להם תורה והם מקיימים את דברי התורה כדבר מובן מאליו, הם תורה לעצמם אף שאין להם תורה. הם מראים שפועל התורה כתוב בלבם, שכן מצפונם מעיד בהם ומחשבותיהם מחייבות או מזכות אותם” (רומים ב׳:14, 15).
הסוד — חוכמת אלוהים וציות
ייתכן שתשאל, ’אם לכולנו הנטייה הטבעית לעבוד את אלוהים, ובעקבות זאת ליהנות מאושר אמיתי, מדוע האומללות כה רווחת?’ משום שכדי להיות מאושרים, מן ההכרח שכל אחד מאיתנו יגדל רוחנית. אף שנבראנו במקור בצלם אלוהים, התנכר האדם לבוראו (אפסים ד׳:17, 18). לפיכך, איש איש צריך לנקוט צעדים נחרצים לכונן קשר רוחני עם אלוהים ולשמור עליו. קשר מעין זה אינו מתפתח מאליו.
ישוע ציין שני עקרונות חשובים לפיתוח רוחניות. הראשון הוא רכישת ידע מדויק על אלוהים, והשני הוא כניעה צייתנית לרצונו (יוחנן י״ז:3). ישוע ציטט מדבר־אלוהים ואמר: ”כתוב, ’לא על־הלחם לבדו יחיה האדם, כי על־כל־מוצא פי־יהוה’” (מתי ד׳:4). במקרה אחר, ציין ישוע: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את פעולו” (יוחנן ד׳:34). בחיפוש אחר האושר, איננו צריכים לבזבז עשרות רבות של שנים בניסוי וטעייה. הניסיון אינו סוד האושר, אלא בכוחם של חוכמת אלוהים והציות לבוראנו להניב שמחת חיים אמיתית (תהלים י״ט:8, 9; קהלת י״ב:13).
ברור, אם כן, שהאושר הנובע משימוש בחוכמת אלוהים וממעמד טוב בעיני אלוהים אינו מחוץ להישג־יד (מעשי־השליחים י״ז:26, 27). ידע על יהוה ועל מטרתו נמצא לכל דורש. המקרא כבר יצא לאור במיליארדי עותקים בשפות רבות וממשיך להיות הספר הנפוץ ביותר בעולם. בעזרת המקרא תוכל להיות ידיד אלוהים וליהנות מאושר אמיתי, שכן בכתבי־הקודש נאמר ”אשרי העם שיהוה אלוהיו!” (תהלים קמ״ד:15).
[תיבה בעמוד 6]
צעדים להשגת אושר
1. דע להעריך רוחניות וטפח אותה. ישוע אמר: ”אשרי השומעים את דבר אלוהים ושומרים אותו”! (לוקס י״א:28).
2. הכר בכך שחשוב להשביע את רצון אלוהים יותר מעושר או ממותרות. פאולוס כתב: ”חיי חסידות המלווים הסתפקות עצמית רווח גדול הם... וכאשר יש לנו מזון ובגדים, נסתפק נא בהם” (טימותיאוס א׳. ו׳:6–8).
3. השתדל לטפח מצפון המודרך על־פי המקרא, והישמע לו (רומים ב׳:14, 15).
4. הייה נחוש בדעתך לציית ליהוה אלוהים, וכך תהיה כשיר להשתייך לעמו. דוד, שחי בימי קדם, כתב: ”אשרי העם שיהוה אלוהיו!” (תהלים קמ״ד:15).
[תמונה בעמוד 7]
”אשרי המודעים לצורכם הרוחני” (מתי ה׳:3, ע״ח)