אוניסיפורוס — מקור נחמה אמיץ לב
”זיכרו את האסורים כאילו הייתם במאסר עימהם; זיכרו את המעונים” (עברים י״ג:3). מילים אלה כתב השליח פאולוס ב־61 לספירה בערך, לאחר שהוא עצמו ריצה כמה תקופות מאסר ועוד עתיד היה לרַצות מאסרים נוספים, עד שנתן לבסוף את נפשו על מזבח אמונתו (מעשי־השליחים ט״ז:23, 24; כ״ב:24; כ״ג:35; כ״ד:27; קורינתים ב׳. ו׳:5; טימותיאוס ב׳. ב׳:9; פילימון 1). גם בימים ההם, כבימינו, היה על הקהילות לחוש במהרה לעזרת האחים המתנסים במבחני אמונה.
אוֹנִיסִיפוֹרוּס, תלמיד בן המאה הראשונה, היה ער במיוחד לצורך זה. הוא ביקר את פאולוס במאסרו השני ברומא. השליח פאולוס כתב על־אודותיו: ”ישפיע האדון רחמים על בית אוניסיפורוס, כי פעמים רבות עודד את נפשי ולא בוש בכבליי. אדרבא, בהיותו ברומא שקד לחפשני עד כי מצאני” (טימותיאוס ב׳. א׳:16, 17). האם הרהרת פעם במשמעותן של מילים ספורות אלה? הדבר יגביר ודאי את הערכתך לאוניסיפורוס. תיווכח שהוא היה מקור נחמה אמיץ לב.
מאסרו השני של פאולוס
לאחר ששוחרר ממאסרו הראשון, שוב נאסר פאולוס בכלא ברומא, הפעם בתנאים שונים. בפעם הקודמת יכלו חבריו לבקרו בדירה ששכר לו, ונראה היה שהוא בטוח ששחרורו קרוב. עתה, כשהרוב עזבוהו, צלו המאיים של מוות על קידוש האמונה החל להיראות (מעשי־השליחים כ״ח:30; טימותיאוס ב׳. ד׳:6–8, 16; פילימון 22).
תקופת המאסר השנייה של פאולוס חלה ב־65 לספירה בערך. כשנה קודם לכן — ביולי 64 לספירה — התפשטה דליקה ברחבי רומא וגרמה נזקים קשים ב־10 מ־14 אזורי העיר. לדברי ההיסטוריון הרומי טאקיטוּס, לא עלה בידו של הקיסר נירון ”להוציא מלב הבריות את שמועת החרפה לבל יאמינו, כי על־פי צו היתה התבערה. למען מחוֹת שמועה זו טפל נירון אשמה על אנשים, שהיו שנואים בשל שיקוציהם וכונו בפי המון־העם בשם כְריסטיאַנים, וייסרם בעינויים מחוכמים שבמחוכמים. ... ובמותם גם הושמו ללעג; בעורות חיה כוסו ושוסעו למוות על־ידי כלבים, או הוקעו על צלבים, או הוכשרו ללהבות וברדת היום היו לשריפה למען ישמשו מאור לעת לילה”.
באווירה זו, כשסבל דומה צפוי לו, שוב נאסר פאולוס. אין פלא שכה העריך את ביקוריו של ידידו אוניסיפורוס! אך הבה נבחן את המצב מנקודת מבטו של אוניסיפורוס.
ביקורים אצל האסיר פאולוס
נראה שמשפחתו של אוניסיפורוס התגוררה באפסוס (טימותיאוס ב׳. א׳:18; ד׳:19). לא ידוע אם אוניסיפורוס הגיע לבירת האימפריה לצורך ענייניו האישיים או במיוחד כדי לבקר את פאולוס. מכל מקום, השליח ציין: ’בהיות אוניסיפורוס ברומא, פעמים רבות עודד את נפשי’ (טימותיאוס ב׳. א׳:16, 17). כיצד? ייתכן מאוד שסיועו של אוניסיפורוס כלל עזרה חומרית, אך נראה שגם נוכחותו אימצה את ידי פאולוס וחיזקה אותו. תרגום אחר אומר: ”פעמים רבות ניחם אותי”.
ביקור אסיר משיחי ברומא באותם ימים היה משימה מאתגרת. שלא כבמאסרו הראשון של פאולוס, נראה שהפעם ניתק הקשר בינו לבין המשיחיים ברומא. בעיר גדולה כרומא, לא היתה זו משימה קלה לאתר אסיר אלמוני בין המוני האסירים, שנכלאו מסיבות שונות. לפיכך, נדרש חיפוש שקדני. החוקר ג׳וֹבַני רוֹסטניוֹ מתאר זאת כך: ”אפשר שהקשיים היו שונים במהותם. בראש ובראשונה, נדרשה זהירות לא רגילה בחיפוש. ליקוט פיסות מידע והלהיטות לאתר את כלאו של אסיר קשיש וקיצוני, שהסתבך בפשעים רבים, עלולים היו לעורר חשדות מיותרים”.
תיאורו החי של המחבר פ. נ. הריסון מציג את הדברים כך: ”כאילו מתבוננים אנו בהבעתו הנחושה של אדם יחיד בין המוני עוברי אורח, ועוקבים בעניין הולך וגובר אחרי הזר, שהגיע מחופיו המרוחקים של הים האגאי, כשהוא משוטט במבוך הרחובות הלא מוכרים, מקיש על דלתות רבות ומלקט כל פיסת מידע; מזהירים אותו מהסיכונים שהוא נוטל, אך דבר אינו מרתיעו והוא ממשיך בחיפושו; עד שלבסוף, בבית כלא קודר, שומע הוא קול מוכר מברכו לשלום. והנה, לנגד עיניו, פאולוס כבול לחייל רומי”. אם כלא זה היה כשאר בתי הכלא הרומיים, הוא היה ודאי מקום קר, אפל ומטונף, ובו שלשלאות וסבל לרוב.
להיות מזוהה כידיד של אסיר כמו פאולוס היה דבר מסוכן. מסוכן אף יותר היה לבקרו בקביעות. הזדהית בגלוי כמשיחי, הבאת על ראשך סכנת מאסר ומוות בעינויים. למרות זאת, אוניסיפורוס לא הסתפק בביקור אחד או שניים אצל פאולוס. הוא לא התבייש ולא חשש לבקרו ”פעמים רבות”. כשמו כן היה: ”מביא תועלת”. אוניסיפורוס הושיט עזרה באומץ ובאהבה חרף הסכנות.
מדוע עשה כל זאת? בריאן רַפּסקי ציין: ”הסבל בכלא לא היה סבל גופני בלבד. גם המצוקה הקשה שנוצרה עקב המתח הנפשי גרמה סבל לאסיר. בנסיבות אלה, עצם נוכחותם ומילות העידוד של מי שהושיטו עזרה לאסיר יכלו לרומם את רוחו עד מאוד”. מסתבר שאוניסיפורוס הבין זאת ועמד באומץ לימין חברו. עד כמה העריך ודאי פאולוס את עזרתו!
מה עלה בגורלו של אוניסיפורוס?
באיגרתו השנייה אל טימותיאוס, פאולוס שולח דרישת שלום לבית אוניסיפורוס ואומר עליו: ”יתן לו האדון למצוא רחמים מלפני יהוה ביום ההוא” (טימותיאוס ב׳. א׳:18; ד׳:19). רבים סבורים שהמילים ”ביום ההוא” עניינן ביום המשפט של אלוהים ומכאן שאוניסיפורוס מת בטרם נכתבו הדברים. אם אומנם כך הוא, אפשר ש”אוניסיפורוס הסתכן פעם אחת יותר מדי ושילם... על כך בחייו”, מציע פ. נ. הריסון. קיימת האפשרות, כמובן, שאוניסיפורוס פשוט היה רחוק מביתו או שנכלל בברכה הכללית של פאולוס למשפחה.
יש סבורים שהמשפט ”יתן לו האדון למצוא רחמים מלפני יהוה ביום ההוא” טומן בחובו משמעות מיוחדת. לדעתם, מילים אלו מצדיקות תפילות המפגיעות בעד נשמות המתים, אשר חיות ואולי סובלות בתחום רוחני כלשהו. אלא שרעיון זה סותר את עיקר האמונה המקראי, שלפיו המתים אינם יודעים מאומה (קהלת ט׳:5, 10). גם אם אוניסיפורוס מת, פאולוס פשוט הביע את רצונו שידידו ימצא רחמים מלפני אלוהים. ”משאלה זו יכולים אנו לאחל לכל אדם”, אומר ר. פ. הורטון. ”אך להתפלל למען המתים ולערוך מיסות למענם — רעיון זה כלל לא עלה על דעת [השליח]”.
נהיה נא מנחמים נאמנים
בין שאוניסיפורוס איבד את חייו בשל עזרתו לפאולוס ובין שלא, הוא בהחלט שם נפשו בכפו כשחיפש את השליח וביקרו בכלא. ופאולוס, בלי צל של ספק, העריך את התמיכה והעידוד החיוניים שקיבל מאוניסיפורוס.
כשאחינו המשיחיים נתקלים בניסיון, ברדיפות או במאסר, ייתכן שנוכל לנחם ולעודד אותם. הבה נתפלל אפוא בעדם ונעשה כמיטב יכולתנו לעזור להם באהבה (יוחנן י״ג:35; תסלוניקים א׳. ה׳:25). כאוניסיפורוס, הבה נהיה מקורות נחמה אמיצי לב.
[תמונה בעמוד 31]
אוניסיפורוס עודד באומץ את השליח פאולוס שהיה במאסר