שורשי חג המולד המודרני

למיליונים בכל רחבי העולם,‏ עונת חג המולד היא אחת התקופות השמחות בשנה.‏ זו עת של ארוחות כיד המלך,‏ של מסורות משכבר הימים ושל אחדות משפחתית.‏ חג המולד הוא גם עת שידידים וקרובי־משפחה שולחים זה לזה כרטיסי ברכה ונותנים מתנות איש לרעהו.‏

אולם,‏ לפני 150 שנה בלבד,‏ חג המולד היה חג שונה לגמרי.‏ סטפן ניסנבאום,‏ פרופסור להיסטוריה,‏ כתב בספרו המאבק על חג המולד (‏The Battle for Christmas)‏:‏ ”‏חג המולד.‏.‏.‏ היה עת של שכרות שבה הכללים שהכתיבו את התנהגות האנשים בציבור,‏ ננטשו זמנית לטובת ’‏קרנבל’‏ משולח רסן,‏ גרסה של מַרְדִי גְרָא (‏קרנבל)‏ בחודש דצמבר”‏.‏

תיאור זה עלול לצרום לאלה שמתייחסים לחג המולד ביראת כבוד.‏ מדוע יחלל מישהו חג האמור להיות לזכר הולדתו של בן־אלוהים?‏ התשובה עשויה להפתיע אותך.‏

יסוד לקוי

חג המולד היה שנוי במחלוקת כבר מראשיתו,‏ מן המאה הרביעית.‏ למשל,‏ נשאלה השאלה לגבי מועד הולדתו של ישוע.‏ המקרא אינו מפרט את היום או את החודש שבהם נולד ישוע,‏ ולכן הוצעו מגוון תאריכים.‏ במאה השלישית,‏ קבעה קבוצת תיאולוגים מצרים שמדובר ב־20 במאי,‏ ואילו אחרים העדיפו תאריכים מוקדמים יותר כגון 28 במרס,‏ 2 באפריל או 19 באפריל.‏ עד המאה ה־18,‏ כבר לא נותר חודש בשנה שלא הוכרז שבו נולד ישוע!‏ אם כן,‏ כיצד נבחר לבסוף ה־25 בדצמבר?‏

רוב הלמדנים תמימי דעים שהכנסייה הקתולית היא שפסקה שישוע נולד ב־25 בדצמבר.‏ מדוע?‏ האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מציינת:‏ ”‏קרוב לוודאי שהסיבה היא שהנוצרים הקדומים רצו שהתאריך יחול במועד שנחוג החג האלילי הרומי המציין את ’‏הולדת השמש הבלתי מנוצחת’‏”‏.‏ אך מדוע משיחיים,‏ שנרדפו באכזריות בידי עובדי האלילים במשך יותר מ־250 שנה,‏ ינהגו לפתע כרודפיהם?‏

חדירת השחיתות

במאה הראשונה לספירה,‏ הזהיר השליח פאולוס את טימותיאוס ש”‏אנשים רעים ומדיחים”‏ יסתננו אל הקהילה המשיחית ויתעו רבים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏.‏ כפירה גדולה זו החלה לאחר מות השליחים (‏מעשי־השליחים כ׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏ קונסטנטינוס אימץ לכאורה את המשיחיות במאה הרביעית לספירה,‏ ומאז המוני עובדי אלילים נהרו אל ’‏המשיחיות’‏ שרווחה באותם ימים.‏ מה אירע בעקבות זאת?‏ בספר המשיחיות הקדומה ועבודת האלילים (‏Early Christianity and Paganism)‏ נאמר:‏ ”‏הקבוצה הקטנה יחסית של מאמינים כנים אבדה בהמונים הרבים של משיחיים מדומים”‏.‏

דברי פאולוס אכן התאמתו!‏ המשיחיות האמיתית נבלעה כביכול בשחיתות אלילית.‏ טומאה זו בלטה יותר מכל בחגים.‏

למעשה,‏ הטקס היחיד שהמשיחיים מצוּוים לקיים הוא סעודת הערב של האדון (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏23–26‏)‏.‏ המשיחיים הקדומים לא חגגו את החגים הרומיים בשל המנהגים האליליים שבהם.‏ משום כך,‏ במאה השלישית לספירה גינו עובדי האלילים את המשיחיים ואמרו:‏ ”‏אינכם מבקרים בתערוכות;‏ אינכם מתעניינים בתצוגות פומביות;‏ אתם מסרבים להשתתף במשתים הציבוריים וסולדים מן התחרויות הקדושות”‏.‏ הם התרברבו:‏ ”‏אנו עובדים את האלים בשמחה,‏ בחגיגות,‏ בשירה ובמשחקים”‏.‏

לקראת אמצע המאה הרביעית לספירה,‏ דעכו הטרוניות.‏ מדוע?‏ ככל שהסתננו יותר ויותר משיחיים מזויפים אל קהל המאמינים,‏ כך התרבו רעיונות הכפירה.‏ הדבר הוליד פשרות עם העולם הרומי.‏ הספר עבודת האלילים שבנצרות (‏The Paganism in Our Christianity)‏ העיר בנושא:‏ ”‏זו היתה מדיניות נוצרית ברורה לאמץ את החגים האליליים שהתחבבו על האנשים מכוח המסורת,‏ ולהעניק להם משמעות נוצרית”‏.‏ הכפירה הגדולה נתנה אפוא את אותותיה.‏ נכונותם של ’‏המשיחיים’‏ לאמץ חגיגות אליליות זיכתה אותם במעמד די מקובל בחברה.‏ לא חלף זמן רב,‏ ומספר החגים השנתיים שחגגו הנוצרים לא נפל מזה של עובדי האלילים.‏ אין פלא אפוא,‏ שהחג החשוב מביניהם היה חג המולד.‏

חג בינלאומי

הנצרות,‏ הצורה השלטת של המשיחיות,‏ פשטה ברחבי אירופה,‏ ועימה חג המולד.‏ הכנסייה הקתולית אימצה את ההשקפה שהולם להנהיג חג שמח לכבוד הולדת ישוע.‏ בהתאם לכך,‏ בשנת 567 לספירה,‏ ועידת טוּר ”‏הכריזה כי 12 הימים מחג המולד עד חג אֶפִּיפַנוּס הם קדושים וחגיגיים”‏ (‏האנציקלופדיה הקתולית לבית־הספר ולבית [‏The Catholic Encyclopedia for School and Home]‏)‏.‏

עד מהרה נסתפחו לחג המולד רבים ממאפייני חגי הקציר החילוניים של צפון אירופה.‏ ההילולה רווחה יותר מיראת שמים,‏ והמתהוללים התענגו על זלילה וסביאה.‏ במקום שהכנסייה תגנה את ההפקרות,‏ היא תמכה בה.‏ (‏השווה רומים י״ג:‏13;‏ פטרוס א׳.‏ ד׳:‏3‏.‏)‏ ב־601 לספירה,‏ כתב האפיפיור גְרֶגוֹרְיוּס ה־1 למליטוס,‏ שליחו באנגליה.‏ במכתבו אמר לו ש”‏לא לשים קץ לחגיגות האליליות הקדומות אלא לצרפן לטקסי הכנסייה,‏ ורק לשנות את סיבת החג מאלילי לנוצרי”‏.‏ כך דיווח ארתור ווַיְגוֹל,‏ בעבר המפקח הכללי על העתיקות מטעם ממשלת מצרים.‏

בימי הביניים,‏ אנשים שהשתוקקו לרפורמות סברו שעליהם למחות על הפקרות זו.‏ הם הוציאו צווים רבים נגד ”‏ניצול לרעה של שמחת חג המולד”‏.‏ ד״ר פֶּני רֵסְטַד אומרת בספרה תולדות חג המולד באמריקה (‏Christmas in America—A History)‏:‏ ”‏חלק מאנשי הכמורה הדגישו שבני־אדם לא־מושלמים זקוקים לתקופה של פורקן והפקרות,‏ כל עוד הללו נעשים בחסות ההשגחה הנוצרית”‏.‏ רעיון זה רק הוסיף למבוכה.‏ אך הוא לא היה חשוב במיוחד,‏ שכן המנהגים האליליים כה נטמעו בחג המולד,‏ עד כי רוב האנשים סירבו לוותר עליהם.‏ הסופר טְרִיסְטְרַם קופין ניסח זאת כך:‏ ”‏באופן כללי,‏ עולם כמנהגו נהג,‏ והאנשים כמעט לא שמו לב לוויכוחיהם של מטיפי המוסר”‏.‏

משהחלו האירופים להתיישב באמריקה,‏ ’‏העולם החדש’‏,‏ חג המולד כבר היה ידוע.‏ עם זאת,‏ המושבות לא קיבלו את חג המולד.‏ בעיני הרפורמטורים הפוריטנים החג היה אלילי,‏ ולכן מ־1659 עד 1681 נאסר לחגוג אותו במסצ׳וּסטס.‏

משבוטל האיסור,‏ יותר ויותר אנשים חגגו את חג המולד בכל רחבי המושבות,‏ במיוחד בדרום ניו־אינגלנד.‏ אולם,‏ לאור ההיסטוריה של החג,‏ אין פלא שחלקם התמקדו בבילוי ולא בהסבת כבוד לבן־אלוהים.‏ אחד ממנהגי חג המולד שבמיוחד חולל מהומות היה הילולת השתייה.‏ חבורות פרחחים צעירים נהגו להיכנס לביתם של שכניהם העשירים ולדרוש מהם מזון ושתייה בחינם,‏ בשיטת ’‏ממתק או תעלול’‏.‏ הם בדרך כלל קיללו את בעל־הבית אם הלה סירב להיענות לדרישתם,‏ ולעתים אף השחיתו את ביתו.‏

לדברי פרופסור ניסנבאום,‏ המצב כה החריף בשנות ה־20 של המאה ה־19 עד כי ”‏הפרות הסדר של חג המולד”‏ הפכו ל”‏סכנה חברתית חמורה”‏.‏ בערים כגון ניו־יורק ופילדלפיה,‏ בעלי קרקעות עשירים החלו לשכור שומרים לאחוזותיהם.‏ אפילו נאמר שהעיר ניו־יורק ארגנה את כוח המשטרה המקצועי הראשון שלה בעקבות מהומה אלימה שפרצה בעונת חג המולד של 1827–1828!‏

חג המולד לובש פנים חדשות

המאה ה־19 הביאה בכנפיה שינויים חסרי תקדים לאנושות.‏ אנשים,‏ סחורות וחדשות עברו ממקום למקום במהירות רבה יותר עם הופעת רשתות הכבישים ומסילות הרכבת.‏ המהפכה התעשייתית יצרה מיליוני מקומות עבודה,‏ ומפעלים ייצרו בכמויות מלאי בלתי נדלה של סחורות.‏ התיעוש גרם גם לבעיות חברתיות סבוכות וחדשות,‏ והללו השפיעו בסופו של דבר על הדרך שבה נחוג חג המולד.‏

ידוע לכל שאנשים מנצלים את החגים כאמצעי להידוק קשרי המשפחה,‏ והוא הדין לגבי חג המולד.‏ הדוגלים בחג המולד בחרו לשנות חלק מהמסורות הישנות שלו,‏ וכך הצליחו להופכו מחג פרוע דמוי קרנבל לחג משפחתי.‏

למעשה,‏ משלהי המאה ה־19,‏ החל חג המולד להיחשב למין ’‏סם שכנגד’‏ הצרות של החיים המודרניים באמריקה.‏ ד״ר רסטד אומרת ש”‏מכל החגים,‏ היה חג המולד האמצעי המושלם להחדרת הדת והמודעות הדתית למשפחה ולתיקון ההפקרות והכישלונות של העולם הסובב אותנו”‏.‏ היא מוסיפה:‏ ”‏מתן מתנות,‏ מחוות צדקה ואפילו החלפת ברכות חג ידידותיות;‏ קישוט עץ ירוק־עד הניצב בטרקלין וההנאה הכרוכה בכך,‏ ולאחר מכן הצבת עץ במסדרון בית־הספר לשיעורי דת ביום א׳;‏ כל אלה קירבו את בני המשפחה הגרעינית איש לרעהו,‏ לכנסייה ולחברה”‏.‏

בדומה לכך,‏ רבים חוגגים כיום את חג המולד כאמצעי להידוק קשרי האהבה ביניהם וככלי עזר לשמירה על אחדות המשפחה.‏ כמובן,‏ אין להתעלם מן ההיבטים הרוחניים.‏ מיליונים חוגגים את חג המולד לכבוד הולדת ישוע.‏ אפשר שהם נוכחים בטקסי דת מיוחדים הנערכים בכנסייה,‏ תולים בביתם תמונות של הולדת ישוע או מתפללים תפילות הודיה לישוע עצמו.‏ אך מה דעתו של אלוהים בנידון?‏ האם דברים אלה נושאים חן בעיניו?‏ תן דעתך לנאמר במקרא.‏

‏”‏האמת והשלום אֱהָבו”‏

ישוע אמר לתלמידיו כשהיה על הארץ:‏ ”‏האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעובדו ברוח ובאמת”‏ (‏יוחנן ד׳:‏24‏)‏.‏ חיי ישוע עלו בקנה אחד עם מילים אלה.‏ תמיד דיבר אמת.‏ הוא חיקה בשלימות את אביו,‏ ”‏יהוה אל אמת”‏ (‏תהלים ל״א:‏6;‏ יוחנן י״ד:‏9‏)‏.‏

מעל לדפי המקרא,‏ הבהיר יהוה ששנואה עליו מרמה מכל סוג (‏תהלים ה׳:‏7‏)‏.‏ לאור זאת,‏ האין זה אירוני שלחג המולד היבטים כוזבים כה רבים?‏ למשל,‏ חשוב על המעשייה על סנטה קלאוס.‏ האם ניסית מימיך להסביר לילד מדוע סנטה מעדיף להיכנס דרך הארובה ולא דרך הדלת,‏ כפי שנהוג להאמין בארצות רבות?‏ וכיצד סנטה מספיק לבקר בערב אחד מיליונים על גבי מיליונים של בתים?‏ וממתי אייל־הצפון מעופף?‏ כשנודע לילד שרימו אותו וגרמו לו להאמין שסנטה הוא איש ממשי,‏ האין הדבר מערער את ביטחונו בהוריו?‏

האנציקלופדיה הקתולית מציינת בבירור:‏ ”‏לחג המולד נסתפחו.‏.‏.‏ מנהגים אליליים”‏.‏ אם כן,‏ מדוע הכנסייה הקתולית וכנסיות אחרות ממשיכות להנציח חג שהשורש של מנהגיו אינו משיחי?‏ האין הדבר מעיד על יחס סלחני כלפי תורות אליליות?‏

בהיותו על הארץ,‏ ישוע לא עודד את האנשים לעבוד אותו.‏ במו־פיו אמר:‏ ”‏ליהוה אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד”‏ (‏מתי ד׳:‏10‏)‏.‏ בדומה לכך,‏ לאחר שזכה ישוע לתפארתו השמימית,‏ אמר מלאך לשליח יוחנן:‏ ”‏לאלוהים תשתחווה!‏”‏ בכך העיד המלאך כי לא חל שום שינוי בנידון (‏ההתגלות י״ט:‏10‏)‏.‏ נשאלת השאלה,‏ האם ישוע רואה בעין יפה כל מסירות וכל פולחן המיועדים לו,‏ ולא לאביו,‏ בחג המולד?‏

ללא ספק,‏ העובדות לגבי חג המולד המודרני מציגות את החג במערומיו.‏ זה חג שרובו בדוי ושרוב הראיות מצביעות על עברו הבזוי.‏ משום כך מיליוני משיחיים החליטו במצפון נקי שלא לחגוג את חג המולד.‏ למשל,‏ רייאן הצעיר אומר על חג המולד:‏ ”‏אנשים מתרגשים מאוד בגלל כמה ימים בשנה שבהם המשפחה יחד וכולם מאושרים.‏ אך מה כל כך מיוחד בזה?‏ ההורים שלי נותנים לי מתנות כל השנה!‏”‏ נערה אחרת בת 12 אומרת:‏ ”‏אני לא מרגישה מקופחת.‏ אני מקבלת מתנות כל השנה,‏ ולא רק ביום אחד מיוחד שהאנשים חשים חובה לקנות מתנות”‏.‏

הנביא זכריה קרא לבני עמו,‏ ישראל:‏ ”‏האמת והשלום אֱהָבו”‏ (‏זכריה ח׳:‏19‏)‏.‏ אם בדומה לזכריה ולנאמנים אחרים מקדם,‏ גם אנו ’‏אוהבים אמת’‏,‏ האם לא נימנע מלחוג חג דתי כוזב המטיל חרפה על יהוה,‏ ’‏האל החי והאמיתי’‏?‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ א׳:‏9‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

‏”‏אני לא מרגישה מקופחת.‏ אני מקבלת מתנות כל השנה”‏