אוצר גנוז יוצא לאור

סיפורו של תרגום מַקַרְיוֹס

ב־1993,‏ מצא חוקר ערימת חוברות ישנות ומצהיבות של כתב־העת אורתודוקס רִיוויוּ בספרייה הלאומית של רוסיה בסנט פטרסבורג.‏ בדפי החוברות,‏ שפורסמו בין השנים 1860 ו־1867,‏ נתגלה אוצר שהוסתר מעיני הציבור הרוסי במשך יותר ממאה שנה.‏ היה זה תרגום שלם של התנ״ך,‏ חלקם הראשון של כתבי־הקודש,‏ לרוסית!‏

מתרגמי המקרא היו מיכאיל יעקובלביץ גלוּחרֶף,‏ הידוע כארכימַנדריט מַקַרְיוֹס,‏ וגִירָסים פטרוביץ’‏ פַּבסקי.‏ שניהם היו חברים חשובים בכנסייה הרוסית האורתודוקסית ובלשנים במקצועם.‏ כשהחלו במפעלם,‏ בראשית המאה הקודמת,‏ כתבי־הקודש בכללותם עדיין לא תורגמו לרוסית.‏

אמת,‏ ספר המקרא היה קיים בסלַבית עתיקה,‏ מקור הרוסית של ימינו.‏ אך,‏ עוד הרבה לפני מחציתה של המאה ה־19,‏ הפכה הסלבית העתיקה לשפה שאבד עליה כלח,‏ שפה שנשמעה רק בטקסים דתיים שערכו אנשי כמורה.‏ מצב דומה שרר גם במערב,‏ שם עשתה הכנסייה הקתולית למניעת תרגומו של המקרא ללשונות אחרות מלבד לטינית,‏ זמן רב לאחר שהפכה הלטינית לשפה מתה.‏

מטרתם של מקריוס ופבסקי היתה שגם פשוטי העם יוכלו לקרוא במקרא.‏ לכן,‏ גילוי עבודתם הנשכחת איפשר לשחזר חלק חשוב מהמורשת הספרותית והדתית של רוסיה.‏

מי היו מקריוס ופבסקי?‏ מדוע מאמציהם ליצור תרגום מקרא בלשון העם נתקלו בהתנגדות כזו?‏ אוהבי המקרא ימצאו את סיפורם מרתק ומחזק אמונה.‏

הצורך בתרגום המקרא לרוסית

מקריוס ופבסקי אינם הראשונים שראו צורך במקרא בשפת העם.‏ מאה שנה לפניהם,‏ הצאר הרוסי פִּיוֹטֶר ה־1,‏ או פיוטר הגדול,‏ הכיר גם הוא בצורך זה.‏ חשוב לציין,‏ שפיוטר כיבד את כתבי־הקודש וצוטט כמי שאמר:‏ ”‏אין ספר המשתווה למקרא.‏ יש בו כל מה שקשור לחובתו של האדם לפני האלוהים ולפני הזולת”‏.‏

משום כך,‏ הורה פיוטר לאנשי חצרו בשנת 1716 להוציא לאור את המקרא באמסטרדם על חשבונו.‏ כל עמוד אמור היה לכלול עמודה הכתובה רוסית ועמודה הכתובה הולנדית.‏ כעבור שנה בלבד,‏ ב־1717,‏ כתבי־הקודש המשיחיים,‏ ”‏הברית החדשה”‏,‏ ראו אור.‏

ב־1721 הודפס גם החלק ההולנדי של תרגום התנ״ך בארבעה כרכים.‏ עמודה אחת נותרה ריקה ונועדה לטקסט הרוסי.‏ פיוטר מסר את ספרי המקרא לידי ה”‏סינוד הקדוש”‏ של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית — הסמכות הדתית העליונה של הכנסייה — להשלים את ההדפסה ולטפל בעניין ההפצה.‏ אולם הסינוד לא השלים את המלאכה.‏

פיוטר נפטר כעבור פחות מארבע שנים.‏ ומה קרה לספרי המקרא?‏ העמודות שנועדו לטקסט הרוסי נותרו ריקות.‏ הספרים נערמו לערימות גדולות ונרקבו במרתף.‏ עם הזמן,‏ נשחתו כל העותקים,‏ לא נמצא אף עותק אחד ללא פגע!‏ הסינוד החליט ”‏למכור לסוחרים את כל מה שנשאר”‏.‏

ראשית התרגום

ב־1812,‏ ג׳ון פטרסון,‏ חבר בחברה לכתבי־הקודש של בריטניה וארצות זרות הגיע לרוסיה.‏ פטרסון עורר את התעניינותם של בני מעמד ההשכלה בסנט פטרסבורג בהקמת חברה לכתבי־הקודש.‏ ב־6 בדצמבר 1812 — השנה שבה הדף צבא רוסיה את החילות הפולשים של נפוליאון ה־1 — אישר הצאר אלכסנדר ה־1 את הקמתה של החברה הביבלית הרוסית.‏ ב־1815,‏ הורה הצאר לנסיך אלכסנדר גוֹלִיצִין,‏ יושב־ראש החברה,‏ להעלות בפני מינהל הסינוד את הטיעון,‏ ש”‏גם לרוסים צריכה להינתן האפשרות לקרוא את דבר־אלוהים בשפתם”‏.‏

ניתַן אישור לתרגם את התנ״ך לרוסית ישירות מן המקור העברי.‏ הדבר ראוי לשבח.‏ תרגום השבעים,‏ תרגום עתיק של התנ״ך ליוונית,‏ שימש בסיס לתרגומים לסלבית עתיקה.‏ עקרונות התרגום,‏ שעל־פיהם נתבקשו מתרגמי המקרא לרוסית לעשות את מלאכתם,‏ היו דיוק,‏ בהירות וטוהר.‏ מה עלה בסופם של המאמצים הראשונים לתרגם את כתבי־הקודש לרוסית?‏

מכת מוות לתרגום המקרא?‏

גורמים שמרניים בכנסייה ובממשל חששו מפני חדירת השפעה דתית ופוליטית זרה לארצם.‏ ראשי כנסיות מסוימים אף אמרו שסלבית עתיקה — לשון הפולחן — מיטיבה לבטא את המסר המקראי מן הרוסית.‏

החברה הביבלית הרוסית פורקה אפוא ב־1826.‏ אלפי עותקים של התרגום שהוציאה החברה לכתבי־הקודש הועלו באש.‏ עקב כך,‏ דחקו הטקסים והמסורת את המקרא לקרן זווית.‏ הסינוד לא היה שונה מהכנסייה הקתולית,‏ ופסק ב־1836:‏ ”‏כל אדם אדוק,‏ גם אם אינו כהן דת,‏ רשאי להאזין לקטעים מכתבי־הקודש.‏ אלא שיש קטעים מסוימים בכתבי־הקודש,‏ בעיקר בתנ״ך,‏ שלא לכל אחד מותר לקרוא ללא הדרכה”‏.‏ דומה היה שמכת מוות ניחתה על תרגום המקרא.‏

מפעלו של פבסקי

בינתיים,‏ החליט גירסים פבסקי,‏ פרופסור לעברית,‏ לתרגם את התנ״ך לרוסית.‏ ב־1821,‏ סיים לתרגם את ספר תהלים.‏ הצאר אישר מייד את התרגום,‏ ובינואר 1822 ספר תהלים יצא לאור.‏ עם הוצאתו,‏ זכה הספר לביקוש רב,‏ ונדרשו 12 הדפסות חוזרות — סך של 000,‏100 עותקים הודפסו!‏

מאמציו של פבסקי כחוקר העלו את קרנו בעיני בלשנים ותיאולוגים רבים.‏ הוא נחשב לאיש גלוי־לב והגון,‏ שהתעלה על התככים שסבבוהו.‏ על אף התנגדות הכנסייה לחברה הביבלית הרוסית ולמרות הדעה שהחברה מייצגת אינטרסים זרים,‏ המשיך פרופסור פבסקי לתרגם לרוסית פסוקים מן המקרא בהרצאותיו.‏ תלמידיו שהעריצוהו,‏ כתבו את הפסוקים שתרגם,‏ ולימים ליקטו וערכו את עבודתו.‏ ב־1839,‏ הרהיבו עוז בנפשם והדפיסו 150 עותקים במכבש הדפוס של האקדמיה — ללא קבלת אישור מהצֶנזורים.‏

תרגומו של פבסקי הותיר רישומו על הקוראים,‏ והביקוש הלך וגדל.‏ אולם,‏ ב־1841,‏ הוגשה בפני הסינוד תלונה אנונימית על ה”‏סכנה”‏ שמהווה תרגום זה,‏ בטענה שאינו עולה בקנה אחד עם עיקרי האמונה האורתודוקסיים.‏ כעבור שנתיים,‏ פרסם הסינוד צו:‏ ”‏יש להחרים את כל כתבי היד ועותקי דפוס האבן של תרגום התנ״ך של ג.‏ פבסקי ולהשמידם”‏.‏

כבוד לשם אלוהים

מכל מקום,‏ פבסקי עורר מחדש את העניין בתרגום המקרא.‏ כמו־כן,‏ תרגומו שימש תקדים מהותי למתרגמים בנושא רב חשיבות נוסף — שם אלוהים.‏

החוקר הרוסי קורזונסקי הסביר:‏ ’‏שמו המפורש של אלוהים,‏ הקדוש שבשמותיו,‏ מורכב מארבע האותיות י־ה־ו־ה ונֵהגה כיום יְהֹוָה’‏.‏ בעותקים קדומים של המקרא,‏ מופיע שמו המפורש של אלוהים אלפי פעמים בתנ״ך לבדו.‏ למרות זאת,‏ היהודים הגיעו למסקנה השגויה שמפאת קדושת השם,‏ אין לכותבו או לבטאו.‏ בעניין זה,‏ אמר קורזונסקי:‏ ’‏בעל פה ובכתב,‏ הוחלף השם בדרך כלל ב”‏אדנָי”‏’‏.‏

ללא ספק,‏ חששות שמקורם באמונות טפלות,‏ ולא יראת כבוד לאלוהים,‏ הם אשר גרמו לאנשים לחדול לשאת את שמו.‏ אין פסוק במקרא המנסה להניאנו מלבטא את שם אלוהים.‏ אלוהים עצמו אמר למשה:‏ ”‏כה תאמר אל בני ישראל,‏ ’‏יהוה,‏ אלוהי אבותיכם.‏.‏.‏ שלחני אליכם’‏.‏ זה שמי לעולם,‏ וזה זכרי לדור דור”‏ (‏שמות ג׳:‏15‏)‏.‏ שוב ושוב קוראים כתבי־הקודש לעובדי אלוהים:‏ ”‏הודו ליהוה!‏ קיראו בשמו”‏ (‏ישעיהו י״ב:‏4‏)‏.‏ אלא שרוב מתרגמי המקרא העדיפו לנהוג לפי המסורת היהודית ונמנעו מלהזכיר את שם אלוהים.‏

פבסקי,‏ לעומתם,‏ לא נהג לפי המסורת.‏ רק בתרגום לספר תהלים מופיע השם יהוה יותר מ־35 פעם.‏ לעוז רוחו היתה השפעה ניכרת על אחד מבני דורו.‏

הארכימנדריט מקריוס

מדובר בארכימנדריט מקריוס,‏ מיסיונר של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית,‏ שניחן בכישורים בלשניים מדהימים.‏ כבר בגיל שבע,‏ תרגם טקסטים קצרים מרוסית ללטינית.‏ בגיל 20,‏ ידע עברית,‏ גרמנית וצרפתית.‏ עם זאת,‏ ענווה והכרה באחריותו הכבדה לפני אלוהים עזרו לו שלא ליפול בפח של ביטחון עצמי מופרז.‏ לא אחת ביקש את עצתם של בלשנים ולמדנים אחרים.‏

מקריוס רצה לחולל רפורמה בפעילות המיסיונרית ברוסיה.‏ הוא סבר שבטרם ניתן יהיה להטיף את המשיחיות למוסלמים וליהודים ברוסיה,‏ על הכנסייה ”‏להאיר את עיני ההמונים על־ידי הקמת בתי־ספר והפצת ספרי מקרא בשפה הרוסית”‏.‏ במרס 1839,‏ הגיע מקריוס לסנט פטרסבורג,‏ בתקווה לקבל אישור לתרגם את התנ״ך לרוסית.‏

מקריוס כבר תרגם את ספרי המקרא ישעיהו ואיוב.‏ אולם,‏ הסינוד סירב לאשר לו לתרגם את התנ״ך לרוסית.‏ למעשה,‏ מקריוס נתבקש לעקור ממוחו את הרעיון של תִרגום התנ״ך לרוסית.‏ הסינוד הוציא צו,‏ שתאריכו 11 באפריל 1841,‏ הפוקד על מקריוס ”‏לרַצות עונש חזרה בתשובה בבית הגמון בטוֹמְסְק במשך שלושה עד שישה שבועות,‏ כדי לטהר את מצפונו בתפילות ובכריעות ברך”‏.‏

עמדתו האמיצה של מקריוס

מדצמבר 1841 עד ינואר 1842,‏ ריצה מקריוס את העונש שהוטל עליו.‏ מייד לאחר תקופה זו,‏ נפנה לתרגום שאר ספרי התנ״ך.‏ הוא השיג עותק של תרגום התנ״ך של פבסקי ונעזר בו לבדיקת עבודתו.‏ בדומה לפבסקי,‏ סירב להסתיר את שם אלוהים.‏ למעשה,‏ השם יהוה מופיע יותר מ־500,‏3 פעם בתרגומו של מקריוס!‏

מקריוס שלח עותקים לידידים שראו את עבודתו בעין יפה.‏ אף שרק כתבי יד אחדים הופצו,‏ המשיכה הכנסייה במאמציה למנוע את פרסום התרגום.‏ מקריוס תכנן תוכניות להפיץ את תרגומו בחוץ לארץ.‏ ערב עזיבתו חלה וכעבור זמן קצר מת,‏ בשנת 1847.‏ מקריוס לא זכה לראות את תרגום המקרא שלו יוצא לאור.‏

תרגום מקריוס יוצא סוף סוף לאור!‏

לבסוף,‏ חל שינוי במגמות הפוליטיות והדתיות.‏ רוח חדשה של ליברליות החלה מנשבת ברוסיה,‏ וב־1856 שוב אישר הסינוד את תרגום המקרא לרוסית.‏ באווירה חיובית זו,‏ פורסם תרגום מקריוס כסדרה בכתב־העת אורתודוקס רִיוויוּ בין השנים 1860 עד 1867,‏ תחת הכותרת תרגום ניסיוני לרוסית.‏

הארכיבישוף פילַרֶט מצֶ’‏רניגוֹב,‏ חוקר ספרות דתית ברוסית,‏ הביע את דעתו על תרגום מקריוס ואמר:‏ ”‏תרגומו נאמן לנוסח העברי,‏ ושפת התרגום טהורה והולמת את הנושא”‏.‏

למרות זאת,‏ תרגום מקריוס מעולם לא הופץ לציבור.‏ לאמיתו של דבר,‏ הוא נשכח כמעט לחלוטין.‏ ב־1876,‏ המקרא כולו,‏ התנ״ך וכתבי־הקודש המשיחיים,‏ תורגם לבסוף לרוסית ואוּשר על־ידי הסינוד.‏ תרגום מלא זה מכוּנה גם התרגום הסינודי.‏ למרבה הפליאה תרגום מקריוס ופבסקי שימש בסיס לתרגום ה”‏רשמי”‏ של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית.‏ אך,‏ שם אלוהים מופיע בו רק במקצת ממופעיו בעברית.‏

תרגום מקריוס כיום

תרגום מקריוס נותר עלום עד 1993.‏ כנאמר בדברי הפתיחה של המאמר,‏ התרגום התגלה אז בחוברות ישנות של אורתודוקס ריוויו,‏ במדור הספרים הנדירים בספרייה הלאומית של רוסיה.‏ עדי־יהוה הכירו בחשיבות הפצת הספר לקהל הרחב.‏ הספרייה אישרה לארגון הדתי עדי־יהוה ברוסיה מסירת עותק של תרגום מקריוס כדי להכינו לפרסום.‏

עדי־יהוה נערכו להדפיס כמעט 000,‏300 עותקים באיטליה,‏ להפצה ברוסיה ובארצות רבות אחרות שיש בהן דוברי רוסית.‏ בנוסף לתרגום של מקריוס למרבית התנ״ך,‏ כוללת מהדורת המקרא את תרגום פבסקי לתהלים ואת התרגום הסינודי של כתבי־הקודש המשיחיים,‏ שאישרה הכנסייה האורתודוקסית.‏

בינואר השנה,‏ הוכרז על הוצאתה לאור של מהדורה זו במסיבת עיתונאים בסנט פטרסבורג,‏ רוסיה.‏ (‏ראה עמוד 26.‏)‏ התרגום החדש ללא ספק יאיר את עיני קוראי הרוסית ויתרום להשכלתם הרוחנית.‏

פרסומו של תרגום זה הוא אכן ניצחון דתי וספרותי!‏ כמו־כן,‏ זהו תזכורת אוהבת לאמיתוּת הכתוב בישעיהו מ׳:‏8‏:‏ ”‏יבֵש חציר,‏ נבֵל ציץ,‏ ודבר אלוהינו יקום לְעולם”‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 26]‏

מבקרים מרעיפים שבחים על תרגום מקרא

‏”‏עוד עדות עולם ספרותית יצאה לאור:‏ תרגום מקריוס”‏.‏ במילים אלה פתח העיתון קומסומולסקַיה פּרבדה את ההכרזה על הוצאתו לאור של תרגום מקריוס.‏

העיתון ציין שרק ”‏לפני 120 שנה”‏ בערך הופיע המקרא ברוסית,‏ וקונן:‏ ”‏שנים רבות התנגדה הכנסייה לתרגום ספרי קודש לשפה פשוטה ומובנת.‏ לאחר שדחתה תרגומים אחדים,‏ ניאותה הכנסייה לבסוף,‏ ב־1876,‏ לקבל את אחד התרגומים שנודע אחר כך כתרגום הסינודי.‏ אולם,‏ הוא נאסר לשימוש בכנסיות.‏ עד עצם היום הזה,‏ בכנסיות מותר לקרוא רק בתרגום לסלבית עתיקה”‏.‏

העיתון סנט פטרסבורג אֶקוֹ הצביע גם הוא על חשיבות פרסומו של תרגום מקריוס.‏ נאמר בעיתון:‏ ”‏למדנים בני סמכא מהאוניברסיטה הממלכתית בסנט פטרסבורג,‏ מהאוניברסיטה הפדגוגית הֶרצֶן ומהמוזיאון הלאומי להיסטוריה דתית הרעיפו שבחים על מהדורה חדשה זו של המקרא”‏.‏ אשר לתִרגום המקרא לרוסית בידי מקריוס ופבסקי במחצית הראשונה של המאה הקודמת,‏ אמר העיתון:‏ ”‏עד אז,‏ ניתן היה לקרוא במקרא ברוסיה בסלבית עתיקה בלבד,‏ שפה שרק אנשי כמורה הבינו”‏.‏

פרסומו של תרגום מקריוס מטעם עדי־יהוה דוּוח במסיבת עיתונאים בסנט פטרסבורג בתחילת השנה.‏ היומון המקומי ניֶפסקוֹיה ורֶמיָה ציין:‏ ”‏למדנים בני סמכא.‏.‏.‏ הדגישו,‏ שיש לראות במהדורה עובדה בעלת חשיבות עליונה בחיי התרבות של רוסיה וסנט פטרסבורג.‏ בלי קשר לדעתו של הפרט על פעילותו של ארגון דתי זה,‏ ללא ספק יש בפרסומו של תרגום המקרא,‏ שלא נודע עד כה,‏ תועלת רבה”‏.‏

אין ספק שכל אוהבי אלוהים שמחים כשדברו הכתוב נעשה זמין בשפה שאנשים מן השורה קוראים ומבינים.‏ אוהבי המקרא באשר הם שמחים שתרגום מקרא נוסף נמצא בהישג ידם של מיליוני דוברי רוסית ברחבי העולם.‏

‏[‏תמונה]‏

במסיבת עיתונאים זו הוכרז על הוצאתו לאור של תרגום מקריוס

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

הספרייה הלאומית של רוסיה,‏ היכן שנמצא האוצר הגנוז

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

פיוטר הגדול ניסה להוציא את המקרא לאור ברוסית

‏[‏שלמי תודה]‏

Corbis-Bettmann

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

גירסים פבסקי,‏ שתרם לתרגום המקרא לרוסית

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

הארכימנדריט מקריוס,‏ שעל שמו קרוי תרגום המקרא החדש לרוסית