חיזוק אמונתנו בדבר־אלוהים
את המקרא קוראים יותר מכל ספר אחר. אך כמה מקוראיו מוכיחים אמונה בכתוב בו? המקרא עצמו מסביר ש”לא לכל בני אדם האמונה” (תסלוניקים ב׳. ג׳:2). ברור שאיננו נולדים עם אמונה. אמונה יש לפתח. אפילו מי שמאמינים במידה מסוימת אינם צריכים להתייחס לאמונה כדבר מובן מאליו. אמונה עלולה להיחלש ולמות. לפיכך, דרושים מאמצים כדי להישאר ”בריאים באמונה” (טיטוס ב׳:2).
לא לחינם בחר הגוף המנהל של עדי־יהוה בנושא ”אמונה בדבר־אלוהים” לסדרת הכינוסים המחוזיים ב־1997–1998. בחלקם של מיליוני עדים ואחרים נפלה הזכות להתאסף כדי לחזק את אמונתם בדבר־אלוהים.
דבר־אלוהים אמת — הבסיס לאמונתנו
זה היה הנושא של היום הראשון של הכינוס. הכינוס נפתח במילות שבח לקהל. עצם הנוכחות בכינוס היתה עדות להערכה אשר לה המקרא זוכה. עם זאת, הועלו שאלות מעוררות מחשבה לגבי איכות אמונתנו: ’המסוגלים אנו להגן על אמונתנו על־סמך דבר־אלוהים? המגלים אנו הערכה למזון רוחני, ואיננו מקבלים את המקרא, הספרות והאסיפות כדבר מובן מאליו? האם אנחנו גדֵלים באהבה, בידע מדויק ובתבונה?’ הנואם עודד את הכל להקשיב קשב רב. הוא ציין ש”הכינוס המחוזי ’אמונה בדבר־אלוהים’ הוכן כדי לעזור לנו לבדוק את עצמנו ולבחון את מידת אמונתנו האישית ואת איכותה”.
נאום המפתח נקרא ”מתהלכים על־פי אמונה ולא על־פי מראה עיניים” (קורינתים ב׳. ה׳:7). ”אמונתם של אנשים שנעשים לעדי־יהוה, אינה נכוֹנוּת להאמין לכל דבר”, אמר הנואם. אמת ויציב! אמונה אמיתית אינה עיוורת. היא מבוססת על ממשויות. בעברים י״א:1 נאמר: ”האמונה היא ביטחון בממשות הדברים המקוּוים, הוכחת דברים שאינם נראים”. הנואם ציין: ”כדי להתהלך באמונה באמת ובתמים דרושה אמונה מבוססת היטב”. אנו מתהלכים על־פי אמונה ולא על־פי מראה עיניים, לכן איננו חייבים לדעת לפרטי פרטים את המועד והאופן שבהם יגשים יהוה כל היבט והיבט במטרתו. בזכות הדברים שכבר ידועים לנו עליו יש לנו ביטחון מלא שבכוחו לקיים את הבטחותיו באהבה ובצדק.
הנאום ”צעירים משיחיים — חלק חיוני של הקהילה” הזכיר לצעירים עד כמה הם יקרים ליהוה. הם נקראו להציב יעדים כגון קריאת המקרא כולו ועמידה בדרישות להקדשה ולטבילה כדי להתקדם מבחינה רוחנית. נושא ההשכלה המשלימה הוא עניין אישי, שלגביו הצעיר והוריו מחליטים. מן הראוי שמטרת ההשכלה המשלימה תהיה תמיד לשרת את אלוהים ביתר יעילות. השכלה חילונית יכולה לשרת מטרה מועילה, אם אנו ’מבחינים מה הם הדברים החשובים יותר’ הקשורים לאמונתנו (פיליפים א׳:9, 10, ע״ח).
לאחר מכן נערך סימפוזיון המורכב משלושה נאומים בנושא ”על־פי אמות מידותיו של מי אתה נוהג?” אמונה בדבר־אלוהים מניעה אותנו לדבוק באמות המידה המקראיות. המשיחיים מקיימים את חוקי יהוה ועקרונותיו. למשל, כתבי־הקודש מזהירים אותנו להימנע מניבול פה ומגידופים (אפסים ד׳:31, 32). הנואם שאל: ”כשמטרידים או מכעיסים אותך, האם אתה מטיח עלבונות וגידופים בצעקות על בן־זוגך או על ילדיך?” מובן שאין זו התנהגות משיחית. אלוהים מציב אמות מידה גם לגבי הופעתנו האישית. על המשיחיים לעטות ”תלבושת הולמת, בצניעות” (טימותיאוס א׳. ב׳:9, 10). המילה ”צניעות” מביעה את הרעיון של כבוד־עצמי, רגש כבוד, רצינות ומתינות. עקרונות המקרא, חוש הבחנה ואהבת הזולת הם אשר מנחים אותנו.
שני הנאומים שלאחר מכן ניתחו את הכתוב בעברים ג׳:7–15 וד׳:1–16 פסוק אחר פסוק. קטעים אלה במקרא מזהירים אותנו פן ’יקשה לבבנו בנכלי החטא’ (עברים ג׳:13). כיצד נוכל לנצח במלחמתנו בחטא? בעזרת יהוה ודברו. למעשה, ”דבר האלוהים חי ופועל... ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו” (עברים ד׳:12).
הסימפוזיון ”בית יהוה נלך” בנה הערכה לאסיפות הקהילה. הללו נותנות מרגוע מדאגות העולם. האסיפות מקנות לנו הזדמנויות לעודד זה את זה ולהוכיח את האהבה שאנו רוחשים לאחינו לאמונה (עברים י׳:24, 25). בעזרת האסיפות אנו גם יכולים לפתח את כישורינו כמורים ולהעמיק את הבנתנו לגבי מטרת אלוהים (משלי כ״ז:17). לעולם בל נפריד עצמנו מן הקהילה, והבה נזכור את דברי ישוע: ”כי במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם” (מתי י״ח:20).
חקה את ’משלים האמונה’
נושאו של היום השני של הכינוס המחוזי הפנה את תשומת הלב לישוע המשיח, ’משלים האמונה’. עלינו ’ללכת בעקבותיו’ (עברים י״ב:2, ע״ח; פטרוס א׳. ב׳:21). לרבים בנצרות נאמר: ’האמן באדון ישוע ותיוושע’, אך האם בזה מסתכמת האמונה? המקרא מכריז כי ”האמונה בלא מעשים מתה היא” (יעקב ב׳:26). לכן, מלבד אמונה בישוע, עלינו לחקות את מעשיו. במיוחד בנוגע להכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים.
תוכנית הבוקר התמקדה בפעילות ההטפה. עלינו להידמות לפאולוס בלהיטות להכריז את בשורת הישועה (רומים א׳:14–16). ישוע בישר בכל מקום. השירות הרגיל שלנו מבית לבית עדיין נושא פרי, אך יותר ויותר אנשים אינם בבית כשאנו מבקרים אצלם (מעשי־השליחים כ׳:20). רבים נמצאים בעבודה, בבית־הספר, בקניות או בטיולים. לכן עלינו לבשר במקומות ציבוריים ובכל מקום אחר שיש בו אנשים.
הנאום האחרון בתוכנית הבוקר ביום השני של הכינוס היה ”ספר לכל אדם”. הוא הבליט את מהימנות המקרא, את הדיוק שבו ואת ערכו המעשי. מה מרגש היה לשמוע את הנואם מכריז על הוצאתה לאור של חוברת חדשה בת 32 עמודים ושמה ספר לכל אדם. החוברת החדשה הוכנה לקהל יעד מסוים — אנשים שלמרות השכלתם הגבוהה יודעים מעט מאוד על המקרא. הנאום נחתם במילים: ”האנשים צריכים לבחון את דבר־אלוהים בעצמם. אין לנו ספק שאם יבחנו אותו בעצמם, יגיעו לידי הכרה שספר ייחודי זה, המקרא, הוא אכן ספר לכל אדם!”
הנאום ”הילחם בעוז למען האמונה” התבסס על איגרת יהודה. נקראנו להגן על אמונתנו, להדוף השפעות מזיקות כגון אי־מוסריות, מרדנות וכפירה. לאחר מכן, הופנתה תשומת לב מיוחדת להורים — ובמיוחד לאבות — בנאום ”דאג לבני־ביתך”. הדאגה לצרכיה הפיסיים, הרוחניים והרגשיים של המשפחה היא חובה מקראית (טימותיאוס א׳. ה׳:8). דרושים זמן, תקשורת וקִרבה. יהוה אלוהים בוודאי שבע רצון מן העמל הרב שהורים משיחיים משקיעים בחינוך ילדיהם בָּאמת.
לאחר מכן ניתן הנאום ”איכות אמונתך נבחנת כעת”. לאמונה שאינה נבחנת אין ערך מוּכח, ואיכותה לא ידועה. ניתן להמשילה להמחאה שטרם נפדתה. האם היא באמת שווה את הסכום הנקוב בה? בדומה לכך, אמונתנו חייבת להיבחן, כדי שתתגלה כבעלת ערך מעשי ואיכות טובה (פטרוס א׳. א׳:6, 7). הנואם אמר: ”לעתים, אנשי כמורה וכופרים מוליכים שולל את אמצעי התקשורת וכן את הרשויות והללו טופלים עלינו שקרים, ומציגים באור שלילי את עיקרי אמונתנו ואת אורח חיינו המשיחיים. ... האם נרשה לאנשים שהשטן עיוור את שכלם להפחיד אותנו, לרפות את ידינו ולגרום לנו להתבייש בבשורה הטובה? האם נרשה לשקרים על האמת להשפיע על נוכחותנו הקבועה באסיפות ועל פעילות ההטפה שלנו? או האם נעמוד יציבים ונהיה אמיצים ונחושים יותר מתמיד להמשיך להכריז את האמת על יהוה ועל מלכותו?”
הנאום ”גלה אמונה — יחל אל יהוה” עודד את כל הנוכחים. כיום, בעיצומה של עת הקץ, אנו רואים במבט לאחור בהתגשמותן של רבות מהבטחות יהוה, ומצפים בכיליון עיניים לדברים נוספים העתידים להתרחש. עַם יהוה חייב להתאזר בסבלנות ולזכור שכל אשר הבטיח אלוהים יקום ויהיה (טיטוס ב׳:13; פטרוס ב׳. ג׳:9, 10).
תוכנית אחר־הצהריים נחתמה בדרמה ”שמור על עין פשוטה”. הדרמה המציאותית עודדה אותנו לבחון את גישתנו כלפי נכסים חומריים. בכל מקום בעולם, אם ברצוננו שחיינו יהיו נטולי דאגות, עלינו לשעות לעצת ישוע ולשמור על עין פשוטה הממוקדת בבירור במלכות אלוהים (מתי ו׳:22).
חייה באמונה
נושא היום השלישי של הכינוס התבסס על דברי פאולוס: ”דבר ברור הוא שאיש לא יוצדק לפני אלוהים על־ידי התורה, שכן צדיק באמונתו יחיה” (גלטים ג׳:11). הסימפוזיון ”דברי הנבואה של יואל לימינו”, היה אחד מנקודות השיא של תוכנית הבוקר. ספר יואל מתייחס לימינו ואומר בתחושת דחיפות: ”’אהה ליום; כי קרוב יום יהוה, וכשוד משדי יבוא!” (יואל א׳:15) בדומה לארבה חסר ליאות, המשיחיים המשוחים אינם מניחים לדבר לעצור בעדם מלהכריז את המלכות בעת הקץ.
ספר יואל גם נוסך בנו תקווה באומרו: ”והיה כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט” (יואל ג׳:5). אין די בהגיית שם יהוה. דרושות חרטה מעומק הלב וחזרה למוטב (יואל ב׳:12, 13). הזמן דוחק. יהוה עומד להוציא את משפטו על העמים, כשם שעשה למואב, עמון והר שעיר בימי יהושפט מלך יהודה (דברי־הימים ב׳. כ׳:1–30; יואל ד׳:2, 12).
הנאום ”הייו מושרשים ומבוססים בָּאמת” הזכיר לנו את המספר האדיר של התלמידים החדשים שנטבלים — יותר מ־000,1 ביום בממוצע! חיוני שחדשים אלה יהיו מושרשים ומבוססים באמונה (קולוסים ב׳:6, 7). הנואם הסביר שהשורשים קולטים מים וחומרי מזון, מקנים יציבות לצמח ותומכים בו. בדומה לכך, בעזרת הרגלי לימוד טובים והתרועעות בריאה, יוכלו התלמידים החדשים להתבסס באמת.
עצה זו התאימה במיוחד למועמדים לטבילה. ביום השלישי של הכינוס נטבלו המוני תלמידים חדשים כדוגמת ישוע. הנאום ”אמונה בדבר־אלוהים מובילה לטבילה” הזכיר למועמדים שטבילת כל הגוף במים היא סמל הולם למותם לגבי אורח חייהם האנוכיי הקודם. יציאתם מן המים מסמלת את תקומתם לְחיים המוקדשים לעשיית רצון אלוהים.
נושא ההרצאה הפומבית — ”אמונה ועתידך” — היה אכן מרתק. היא הוכיחה שנבצר ממנהיגי אנוש לפתור את בעיות העולם (ירמיהו י׳:23). ההיסטוריה חוזרת שוב ושוב — הפעם בקנה־מידה גדול והרסני יותר. כיצד מצטייר העתיד בעיני עדי־יהוה? אנו מאמינים שלנאמנים צפוי עתיד מזהיר תחת שלטון מלכות אלוהים (מתי ה׳:5). אלוהים יקיים את הבטחותיו לטובת כל המאמינים בדברו. דברו מאיץ בנו: ”דירשו יהוה בהימצאו. קְרָאוהו בהיותו קרוב” (ישעיהו נ״ה:6).
ישוע דיבר על ימינו כששאל שאלה חשובה: ”כאשר יבוא בן־האדם, הימצא את האמונה עלי אדמות?” (לוקס י״ח:8) אחרון הנאומים סקר את תוכנית הכינוס והזכיר את ההוכחות החותכות לכך שיש אמונה בדבר־אלוהים, אף שאנו חיים בעולם חילוני וחסר אמונה.
בכל זאת, מן הראוי שאיש איש ישאל את עצמו, ’האם גם אמונתי באלוהים ובדברו איתנה?’ הכינוס המחוזי ”אמונה בדבר־אלוהים” עוזר לנו להשיב בחיוב לשאלה זו. מה מודים אנו ליהוה שחיזק את אמונתנו בו ובדברו הכתוב, המקרא!
[תמונות בעמוד 24]
מתנדבים רבים עבדו בשמחה כדי לארח אלפי נציגים
[תמונות בעמוד 25]
ל. א. סווינגל מהגוף המנהל מודיע על החוברת החדשה
[תמונה בעמוד 25]
הכינוס נערך באיצטדיונים גדולים כגון זה בכל רחבי העולם
[תמונה בעמוד 26]
רבים נטבלו כסמל להקדשתם ליהוה
[תמונות בעמוד 27]
באי הכינוס שרו בשמחה שירי מלכות. תמונה קטנה: הדרמה ”שמור על עין פשוטה”