פילימון ואוניסימוס מאוחדים באחווה משיחית

אחת מאיגרות השליח פאולוס שנכתבו בהשראה דנה במצב עדין ובעייתי שנוצר בין שני גברים.‏ האחד פילימון והאחר אוניסימוס.‏ מי היו גברים אלה?‏ מה הביא את פאולוס להתעניין במצבם?‏

פילימון,‏ אשר אליו ממוענת האיגרת,‏ התגורר בקולוסה שבאסיה הקטנה.‏ להבדיל ממשיחיים רבים אחרים באיזור,‏ פילימון הכיר את פאולוס אישית,‏ וקיבל את הבשורה הטובה בזכות פעילות ההטפה של השליח (‏קולוסים א׳:‏1;‏ ב׳:‏1‏)‏.‏ פאולוס ראה בפילימון אדם ’‏אהוב,‏ חברנו לעבודה’‏.‏ פילימון היה מופת בגילוי אמונה ואהבה.‏ הוא הכניס אורחים והיה מקור עידוד לאחיו המשיחיים.‏ פילימון היה כנראה גם בעל אמצעים,‏ שכן ביתו היה גדול דיו לקיים שם את אסיפות הקהילה המקומית.‏ יש סבורים שאפּיה וארכיפוס,‏ שני אנשים נוספים שאליהם מיועדת איגרת פאולוס,‏ היו אשתו של פילימון ובנו.‏ כמו־כן,‏ היה לפילימון לפחות עבד אחד,‏ אוניסימוס (‏פילימון 1,‏ 2,‏ 5,‏ 7,‏ 19,‏ 22‏)‏.‏

עבד נמלט ברומא

בשנת 61 לספירה,‏ כשנכתבה האיגרת אל פילימון,‏ שהה אוניסימוס עם פאולוס ברומא,‏ מרחק של יותר מ־400,‏1 קילומטר מביתו.‏ כתבי־הקודש אומנם אינם מציינים מדוע,‏ אך פאולוס אמר לפילימון:‏ ”‏ואם [‏אוניסימוס]‏ עשה לך רעה או חייב הוא לך דבר,‏ חשוב זאת לחובתי”‏ (‏פילימון 18‏)‏.‏ מילים אלה מבהירות שאוניסימוס היה מסוכסך עם פילימון אדונו.‏ פאולוס כתב את איגרתו כדי לפייס בין השניים.‏

משערים כי אוניסימוס נמלט לאחר שגנב מפילימון כדי לממן את בריחתו לרומא.‏ הוא קיווה שברומא,‏ ייבלע בהמון.‏a בעולם היווני־רומי תופעת בריחת עבדים היתה בעיה חמורה לא רק לאדוני העבדים אלא גם לרשויות.‏ על רומא עצמה נאמר כי היתה ”‏ידועה כמקום מקלט מקובל”‏ לעבדים נמלטים.‏

כיצד פגש פאולוס באוניסימוס?‏ לא מסופר על כך במקרא.‏ כאשר פחתה התלהבותו הראשונית מהחופש,‏ קרוב לוודאי שאוניסימוס הבין שהכניס עצמו למצב מסוכן מאוד.‏ כוחות משטרה מיוחדים ערכו בעיר רומא מצוד אחר עבדים נמלטים.‏ אחת העבירות החמורות ביותר על החוק הקדום היתה בריחת עבדים.‏ לדברי גרהרט פרידריך ”‏במצחם של עבדים נמלטים שנתפסו נהגו לצרוב תו בעלות.‏ ברוב המקרים,‏ הללו עונו.‏.‏.‏ הושלכו לזירה עם חיות טרף או נצלבו,‏ כדי שיתר העבדים יִראו ויִירָאו”‏.‏ פרידריך אומר שכנראה אזל לאוניסימוס הכסף שגנב והוא לא הצליח למצוא מקום מסתור או עבודה,‏ לכן ביקש את הגנתו ותיווכו של פאולוס,‏ שעליו שמע בבית פילימון.‏

אחרים סבורים שאוניסימוס ברח במתכוון לאחד מידידי אדונו,‏ בתקווה שיוכל בזכות השפעתו ליישר את ההדורים עם אדונו שמסיבה מוצדקת כלשהי כעס עליו.‏ מקורות היסטוריים מעידים כי היה זה ”‏מוצא נפוץ ומקובל של עבדים במצוקה”‏.‏ אם כך היה,‏ הרי שמעשה הגניבה של אוניסימוס ”‏נתבצע קרוב לוודאי כדי שיוכל להגיע למתווך פאולוס ולא כחלק מתוכנית הבריחה”‏,‏ אומר החוקר בריאן רפסקי.‏

פאולוס מושיט עזרה

תהא אשר תהא הסיבה לבריחתו,‏ אוניסימוס ביקש כנראה את עזרת פאולוס כדי להתפייס עם אדונו הכועס.‏ פאולוס עמד בפני בעיה.‏ לפניו עמד עבד לשעבר,‏ איש לא־מאמין ופושע נמלט.‏ האם ינסה השליח לעזור לו ולשכנע את ידידו המשיחי,‏ שלא לממש את זכותו החוקית להטיל על אוניסימוס עונש כבד?‏ מה יעשה פאולוס?‏

בשעת כתיבת האיגרת לפילימון,‏ נראה שהעבד הנמלט כבר היה עם פאולוס זה זמן־מה.‏ חלף די זמן כדי שפאולוס יוכל לומר שאוניסימוס הפך ל’‏אח ואהוב’‏ (‏קולוסים ד׳:‏9‏)‏.‏ פאולוס דיבר על הקשר הרוחני שלו עם אוניסימוס ואמר:‏ ”‏אני מבקש ממך על בני אוניסימוס,‏ אשר הולדתי אותו לאמונה בהיותי במאסר”‏.‏ מכל ההתפתחויות האפשריות,‏ לתוצאה זו פילימון בוודאי לא ציפה.‏ השליח אמר על העבד שבעבר ”‏לא הועיל”‏,‏ שהוא שב אליו כאח משיחי.‏ כעת,‏ נאמר על אוניסימוס ש”‏יש בו להועיל”‏,‏ כלומר שכשמו כן הוא,‏ ”‏מביא תועלת”‏ (‏פילימון 1,‏ 10–12‏)‏.‏

אוניסימוס הועיל מאוד לשליח הכלוא.‏ למעשה,‏ פאולוס חפץ להחזיקו אצלו,‏ אך מלבד העובדה שזו היתה עבירה על החוק,‏ מדובר היה בפגיעה בזכויות פילימון (‏פילימון 13,‏ 14‏)‏.‏ באיגרת אחרת,‏ שנכתבה בערך באותה תקופה לקהילה שהתאספה בבית פילימון,‏ דיבר פאולוס על אוניסימוס כעל ‏”‏האח הנאמן והאהוב שהוא אחד מכם”‏.‏ יוצא מכך שאוניסימוס כבר הוכיח את נאמנותו (‏קולוסים ד׳:‏​7–9‏)‏.‏b

פאולוס קרא לפילימון לקבל את אוניסימוס יפה,‏ אך לא ניצל את סמכותו כשליח כדי לצוות עליו לעשות כן או כדי לצוות עליו לשחרר את העבד.‏ בשל הידידות האמיצה והאהבה ששררו ביניהם,‏ היה פאולוס בטוח שפילימון ’‏יעשה גם יותר’‏ משנתבקש (‏פילימון 21‏)‏.‏ לא מוסבר בדיוק למה התכוון פאולוס באומרו ”‏גם יותר”‏,‏ משום שרק פילימון היה זכאי להחליט מה לעשות באוניסימוס.‏ יש מפרשים שבמילים אלה פאולוס מבקש בטקט שהעבד הנמלט ’‏יישלח אליו בחזרה,‏ כדי שיוכל להמשיך לעזור לפאולוס כפי שכבר עשה’‏.‏

האם נענה פילימון לבקשת פאולוס בעניין אוניסימוס?‏ אין כמעט ספק שכן,‏ אף שהדבר בוודאי חרה לבעלי עבדים אחרים בקולוסה.‏ הללו היו מעדיפים שאוניסימוס יקבל עונש,‏ אשר ירתיע את עבדיהם מלחקות את דוגמתו.‏

אוניסימוס — אדם שהשתנה

בכל מקרה,‏ אוניסימוס שב לקולוסה לאחר שעטה אישיות חדשה.‏ חשיבתו השתנתה מכוח הבשורה הטובה,‏ והוא בוודאי היה לחבר נאמן בקהילה המשיחית שבעיר.‏ המקרא אינו אומר אם פילימון שחרר בסופו של דבר את אוניסימוס.‏ אך העבד הנמלט לשעבר היה לבן־חורין מבחינה רוחנית.‏ (‏השווה קורינתים א׳.‏ ז׳:‏22‏.‏)‏ כיום מתחוללים שינויים דומים.‏ כשאנשים מיישמים את עקרונות המקרא בחייהם,‏ מצבם ואישיותם משתנים.‏ מי שנחשבו בעבר לבלתי מועילים לחברה,‏ הופכים בעזרת האמת לאזרחים למופת.‏c

איזה שינוי מהפכני חל באדם המקבל את האמת!‏ אוניסימוס הקודם ”‏לא הועיל”‏ לפילימון,‏ ואילו אוניסימוס החדש היה בוודאי אדם ’‏מועיל’‏ והצדיק את שמו.‏ ללא ספק,‏ היתה זו ברכה לפילימון ולאוניסימוס להיות מאוחדים באחווה המשיחית.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 30]‏

עבדים במסגרת החוק הרומי

במסגרת חוקי רומא במאה הראשונה לספירה,‏ עבד היה נתון לחסדי אדונו — לגחמותיו,‏ לתאוותיו ולמזגו.‏ לדברי הפרשן גרהרט פרידריך,‏ ”‏עקרונית ועל־פי חוק,‏ עבד לא נחשב לאדם,‏ אלא לנכס שהאדון יכול לנצל ללא הגבלה.‏.‏.‏ [‏הוא]‏ היה במעמד שווה לבהמות ולחפצים,‏ והחוק האזרחי לא התחשב בו כלל”‏.‏ עבד לא יכול היה לבקש לו,‏ על־פי חוק,‏ שום פיצוי על העוולות שסבל.‏ ביסודו של דבר,‏ הוא היה פשוט מוכרח לבצע את כל אשר ציווה אדונו.‏ אין גבול לעונשים שאדון נרגז יכול היה להטיל עליו.‏ גם אם העבד עבר עבירה קלה,‏ חייו היו נתונים לחסדי אדונו”‏.‏*‏

לעשירים היו כמה מאות עבדים,‏ ואפילו משפחה צנועה יחסית הרשתה לעצמה להחזיק בשני עבדים או שלושה.‏ ”‏המלאכות שביצעו עבדי הבית היו מגוונות מאוד”‏,‏ אומר החוקר ג׳ון ברקלי.‏ ”‏עבדים ושפחות שימשו כשרתים,‏ טבחים,‏ מלצרים,‏ מנקים,‏ שליחים,‏ שמרטפים,‏ מיניקות,‏ בנוסף למקצועות המגוונים שניתן למצוא בבתים הגדולים,‏ בבתי העשירים.‏.‏.‏ בפועל,‏ איכות החיים של עבדי הבית היתה תלויה מאוד במזגו של האדון לטובה או לרעה:‏ שעבוד לאדון אכזר יכול היה להיות כרוך בסבל עקב רעות מרעות שונות,‏ ואילו אדון טוב ונדיב יכול היה להעניק לעבד חיים נסבלים ואף מבטיחים.‏ בספרות הקלאסית מוזכרות דוגמאות מפורסמות של יחס אכזרי,‏ ואילו יצירות רבות מעידות על חמימות בין אדונים ובין עבדיהם”‏.‏

‏*‏בנושא העבדות בקרב עם אלוהים בימי קדם,‏ ראה הבנה מכתבי־הקודש כרך ב׳,‏ עמודים 977–979 (‏אנג׳)‏,‏ שיצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society of New York, Inc