יהוה מביא בנים רבים לכבוד
”יאה היה לו [לאלוהים], בהביאו בנים רבים לכבוד, להשלים על־ידי סבל את מכונן ישועתם” (עברים ב׳:10).
1. מניין לנו הביטחון שמטרת יהוה כלפי האנושות תתממש?
יהוה ברא את כדור־הארץ כמשכן נצחי עבור משפחה אנושית מושלמת שתחיה לעדי עד (קהלת א׳:4; ישעיהו מ״ה:12, 18). אבינו הראשון, אדם, אומנם חָטָא והנחיל את החטא ואת המוות לכל יוצאי חלציו. אולם, מטרת אלוהים כלפי האנושות תתממש באמצעות ישוע המשיח, הזרע המובטח (בראשית ג׳:15; כ״ב:18; רומים ה׳:12–21; גלטים ג׳:16). מאהבתו לעולם האנושות נתן יהוה ”את בנו יחידו למען לא יֹאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16). ישוע, גם הוא מאהבה, ’נתן את נפשו כופר בעד רבים’ (מתי כ׳:28). ה”כופר” פדה את הזכויות והתקוות שעליהן ויתר אדם, וסלל את הדרך לחיי־נצח (טימותיאוס א׳. ב׳:5, 6; יוחנן י״ז:3).
2. באיזה מובן היווה כל מה שנעשה ביום הכיפורים צל נבואי לקורבן־הכופר של ישוע?
2 כל מה שנעשה ביום הכיפורים היווה צל נבואי לקורבן־הכופר של ישוע. הכהן הגדול הקריב תחילה פר חטאת, והיזה מדמו על ארון הברית בקודש הקודשים שבמשכן (לימים, בבית־המקדש). את הקורבן הקריב בעדו, בעד ביתו ובעד שבט לוי. באותו אופן הגיש ישוע המשיח לאלוהים את ערך דמו, בראש ובראשונה לכפרת חטאי ’אֶחיו’ הרוחניים (עברים ב׳:12; י׳:19–22; ויקרא ט״ז:6, 11–14). בנוסף לפר הקריב הכהן הגדול ביום הכיפורים שעיר חטאת, והיזה את דמו בקודש הקודשים לכפרת חטאי 12 שבטי ישראל שלא היו מן הכהונה. באותו אופן יחיל הכהן הגדול, ישוע המשיח, את ערך דמו מעניק החיים על המאמינים בו מקרב בני האדם, וימחה את חטאיהם (ויקרא ט״ז:15).
מובאים לכבוד
3. על־פי עברים ב׳:9, 10, מה מבצע אלוהים זה 900,1 שנה?
3 זה 900,1 שנה מבצע אלוהים מלאכה מרשימה בנוגע ל’אחי’ ישוע. באשר לכך כתב השליח פאולוס: ”רואים אנו את ישוע מעוטר בכבוד והדר משום שסבל מוות, הוא אשר חוּסר מעט ממלאכים, כדי שבחסד אלוהים יטעם מוות בעד הכל. אכן הוא [יהוה אלוהים] אשר הכל למענו והכל על־ידיו יאה היה לו, בהביאו בנים רבים לכבוד, להשלים על־ידי סבל את מכונן ישועתם” (עברים ב׳:9, 10). מכונן הישועה הנו ישוע המשיח. כשחי עלי אדמות כאדם בשר ודם, למד מסבלותיו לציית צייתנות מלאה (עברים ה׳:7–10). ישוע היה הראשון שנולד כבנו הרוחני של אלוהים.
4. מתי וכיצד נולד ישוע כבנו הרוחני של אלוהים?
4 בעזרת רוח־קודשו, כלומר, כוחו הפעיל, הוליד יהוה את ישוע כבנו הרוחני, כדי להביאו לכבוד שמימי. בהיותו לבד עם יוחנן המטביל, נטבל ישוע ובזאת הציג את עצמו לפני אלוהים לעשיית רצונו. לוקס מספר בספר הבשורה שלו: ”כאשר נטבל כל העם נטבל גם ישוע; ובעודו מתפלל נפתחו השמים ורוח הקודש ירדה עליו בדמות גשמית כיונה, וקול היה מן השמים: ’אתה בני אהובי, בך חפצתי’” (לוקס ג׳:21, 22). יוחנן ראה את רוח־הקודש נחה על ישוע, ושמע את יהוה מביע בגלוי את שביעות רצונו מבנו אהובו. ברגע זה, הוליד יהוה את ישוע ברוח־הקודש כבכור ’הבנים הרבים שיובאו לכבוד’.
5. מי הראשונים שיצאו נשכרים מקורבנו של ישוע, ומה מספרם?
5 ’אחי’ ישוע היו הראשונים שיצאו נשכרים מקורבנו (עברים ב׳:12–18). השליח יוחנן ראה אותם בחזונו, לאחר שהובאו לכבוד, עומדים על הר ציון השמימי עם השה, האדון ישוע המשיח שהוקם לתחייה. יוחנן מגלה את מספרם באומרו: ”ראיתי והנה השה עומד על הר ציון ואיתו מאה וארבעים וארבעה אלף אשר שמו ושם אביו כתובים על מצחותיהם. ... אלה נפדו מבני אדם ביכורים לאלוהים ולשה. מרמה לא נמצאה בפיהם, נקיים הם מדופי” (ההתגלות י״ד:1–5). על כן, ’הבנים הרבים שהובאו לכבוד’ בשמים הם 001,144 במספר — ישוע ואחיו הרוחניים.
”נולד מאלוהים”
6, 7. מי ’נולדים מאלוהים’ ומה משמעות הדבר עבורם?
6 השליח יוחנן כתב על־אודות כל מי ש”נולד מאלוהים”: ”כל הנולד מאלוהים איננו חוטא, כי זרעו [זרע יהוה] נשאר בו; ואין הוא יכול לחטוא, כי מאלוהים נולד” (יוחנן א׳. ג׳:9). ה”זרע” הנו רוח־קודשו של אלוהים. רוח־הקודש ודברו של אלוהים גם יחד ’הולידו מחדש’ כל אחד ואחד מה־000,144 לתקווה שמימית (פטרוס א׳. א׳:3–5, 23).
7 ישוע נולד כבן אלוהים, כשם שגם האדם הראשון המושלם היה ”בן אלוהים” (לוקס א׳:35; ג׳:38). אולם, לאחר שנטבל ישוע, הכריז יהוה הכרזה משמעותית: ”אתה בני אהובי, בך חפצתי” (מרקוס א׳:11). מהכרזה זו, בליווי שפיכת רוח־הקודש, ברור היה שאלוהים הוליד אותה עת את ישוע כבנו הרוחני. ישוע ’נולד מחדש’ באופן סמלי, וניתנה לו הזכות לחיות שוב בשמים כבנו הרוחני של אלוהים. גם 000,144 אחיו הרוחניים ’נולדים מחדש’ (יוחנן ג׳:1–8, ע״ח; ראה המצפה מ־1 ביולי 1995, עמודים 19–21). גם אותם, כמו את ישוע, משח אלוהים לבשר את הבשורה הטובה (ישעיהו ס״א:1, 2; לוקס ד׳:16–21; יוחנן א׳. ב׳:20).
עדויות להולדה
8. מהן העדויות לכך (א) שישוע מילודי הרוח (ב) שתלמידיו הראשונים מילודי הרוח?
8 היו עדויות לכך שישוע הוא מילודי הרוח. יוחנן המטביל ראה את רוח־הקודש יורדת על ישוע, ושמע את אלוהים מצהיר שהמשיח, שזה עתה נמשח לתפקידו, הוא בנו הרוחני. אך כיצד יֵדעו תלמידי ישוע שהם ילודי הרוח? ובכן, ביום עלייתו השמיימה אמר ישוע: ”יוחנן הטביל במים, אבל אתם תיטבלו ברוח הקודש בעוד ימים לא רבים” (מעשי־השליחים א׳:5). תלמידי ישוע ’נטבלו ברוח הקודש’ בחג השבועות שנת 33 לספירה. רוח־הקודש נשפכה עליהם, ונשמע ”קול מן השמים, כקול משב רוח עזה... [ו]לשונות כלהבות אש” התפזרו ונחו על כל אחד מהתלמידים. מה שהרשים במיוחד היה שהתלמידים יכלו ”לדבר בלשונות אחרות כפי שנתנה להם הרוח לדבר”. היתה אפוא עדות ראיה ועדות שמיעה שבפני תלמידי המשיח נפתח הפתח לזכות בכבוד שמימי כבני אלוהים (מעשי־השליחים ב׳:1–4, 14–21; יואל ג׳:1, 2).
9. מאילו ראיות הוכח שהשומרונים, קורנליוס ואחרים בני המאה הראשונה לספירה היו ילודי הרוח?
9 זמן קצר אחר כך בישר פיליפוס בשומרון. השומרונים קיבלו את הבשורה שבפיו ונטבלו, אך לא נמצאו עדויות שאלוהים הולידם כבניו. השליחים פטרוס ויוחנן התפללו וסמכו ידיהם על המאמינים, ”והם קיבלו את רוח הקודש” בדרך מסוימת שלא נעלמה מעיני המתבוננים (מעשי־השליחים ח׳:4–25). בזאת הוכח, שהמאמינים מקרב השומרונים היו ילודי הרוח כבני אלוהים. בדומה לכך, ב־36 לספירה קיבלו קורנליוס ונוכרים אחרים את דבר־אלוהים. פטרוס והמאמינים ממוצא יהודי ”השתוממו על שמתנת רוח הקודש נשפכה גם על הגויים, שכן שמעו אותם מדברים בלשונות ונותנים גדולה לאלוהים” (מעשי־השליחים י׳:44–48). משיחיים רבים קיבלו במאה הראשונה לספירה ”מתנות רוחניות”, כגון היכולת לדבר בלשונות (קורינתים א׳. י״ד:12, 32). זו היתה ראיה ברורה עבורם שהם ילודי הרוח. אך כיצד יֵדעו המשיחיים בתקופות מאוחרות יותר אם הם ילודי הרוח?
עדות הרוח
10, 11. על סמך הכתוב ברומים ח׳:15–17, מה הכוונה שהרוח מעידה עם היורשים השותפים למשיח?
10 לכל 000,144 המשיחיים המשוחים יש ראיה ברורה שרוח אלוהים עימהם. בעניין זה כתב פאולוס: ”קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים ’אבא, אבינו’. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו” (רומים ח׳:15–17). במשיחיים המשוחים מפעמת רוח של בנים, כלומר, תחושה עזה שהם בנים לאביהם שבשמים, לאלוהים (גלטים ד׳:6, 7). אין להם ספק שאלוהים הולידם להיות לו לבניו הרוחניים וליורשים השותפים למשיח במלכות השמים. לרוח־הקודש של יהוה תפקיד מכריע בנידון.
11 רוחם, כלומר גישתם השלטת, מניעה אותם לייחס לעצמם, בהשפעת רוח־קודשו של אלוהים, את כל מה שאומר דבר־אלוהים על התקווה השמימית. למשל, כשהם קוראים את הכתוב בכתבי־הקודש בדבר ילדיו הרוחניים של יהוה, ברור להם כמובן מאליו שמילים אלו מתייחסות אליהם (יוחנן א׳. ג׳:2). הם יודעים ש’נטבלו למשיח ישוע’ ולמותו (רומים ו׳:3). הם משוכנעים שהם בניו הרוחניים של אלוהים, ושהם ימותו ויוקמו לתחייה לזכות לכבוד שמימי, כמו ישוע.
12. מה הפיחה רוח אלוהים במשיחיים המשוחים?
12 הנולדים להיות בנים רוחניים אינם זוכים לכך בשל מאוויי לבם. לא קשיי החיים בעולם אחראים לרצון של ילודי הרוח לעלות השמיימה (איוב י״ד:1). למעשה, רוח יהוה הפיחה במשוחים האמיתיים תקווה ורצון שאינם נחלת רוב בני האדם. ילודי הרוח יודעים, שחיי־נצח מושלמים בגן־עדן עלי אדמות, בקרבת משפחה וידידים מאושרים, יהיו חיים נפלאים. אך חיים אלה אינם עיקר מאווייהם. בלב המשוחים מקננת תקווה שמימית כל כך עזה, שהם מוכנים לוותר על ייחולים וקשרים ארציים (פטרוס ב׳. א׳:13, 14).
13. על־פי הכתוב בקורינתים ב׳. ה׳:1–5, לְמה נכסף פאולוס, ומה אפשר ללמוד מכך על ילודי הרוח?
13 התקווה, שהעניק להם אלוהים, לחיות בשמים כה עזה בקרבם, עד כי הם מזדהים עם פאולוס, שכתב: ”אנו יודעים שאם יֵיהרס בית [”אוהל”, ע״ח] משכננו הארצי, יש לנו בניין מאת אלוהים, בית שאינו מעשה ידיים והוא בשמים לעולמים. הן בזה, במשכננו הארצי, נאנחים אנו ועזים כיסופינו ללבוש גם את ביתנו אשר מן השמים — אם אומנם נימצא עוד לבושים ולא ערומים — כי גם בהיותנו במשכננו כעת, נאנחים אנו מכובד המשא; שהרי איננו חפצים להתפשט, אלא להוסיף לבוש באופן שהכפוף למוות ייבלע על־ידי החיים. ואלוהים הוא אשר הכין אותנו לכך ונתן לנו את עירבון הרוח” (קורינתים ב׳. ה׳:1–5). פאולוס נכסף לקום לתחייה בשמים כיצור רוחני בן־אלמוות. בהתייחסו לגוף האדם, דיבר בלשון השְאלה על אוהל, משכן בלתי יציב וארעי לעומת בית. משיחיים בעלי עירבון הרוח, עירבון לחיים שמימיים, חיים אומנם בגוף בשר ודם כפוף למוות כאן עלי אדמות, אך מייחלים ל”בניין מאת אלוהים”, לגוף רוחני בלתי נכלה בן־אלמוות (קורינתים א׳. ט״ו:50–53). הם חוזרים על דברי פאולוס במלוא הכנות ואומרים: ”מלאי ביטחון אנו ומעדיפים לצאת ממשכן הגוף ולבוא הביתה [השמיימה] אל האדון” (קורינתים ב׳. ה׳:8).
מובאים בבריתות מיוחדות
14. בכינון טקס הזיכרון, איזו ברית הזכיר ישוע בתחילה, ומה תפקידה ביחס לעם ישראל הרוחני?
14 למשיחיים ילודי הרוח אין ספק שהובאו בשתי בריתות מיוחדות. ישוע הזכיר אחת מהן כשכונן את טקס הזיכרון למותו בעזרת המצה והיין. על כוס היין אמר: ”הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם” (לוקס כ״ב:20; קורינתים א׳. י״א:25). מי הם הצדדים בברית החדשה? יהוה אלוהים וישראל הרוחני — אותם חפץ יהוה להביא לכבוד שמימי (ירמיהו ל״א:31–34; גלטים ו׳:15, 16; עברים י״ב:22–24). בדמו השפוך של ישוע, נכנסה הברית החדשה לתוקפה. על סמך ברית זו נלקח מקרב הגויים עם לשם יהוה, ובזכותה המשיחיים ילודי הרוח נעשים חלק מ”זרע” אברהם (גלטים ג׳:26–29; מעשי־השליחים ט״ו:14). הברית החדשה מאפשרת לכל עם ישראל הרוחני לבוא לכבוד בתקומתם לחיי־אלמוות בשמים. מאחר שזו ”ברית עולם”, יהיו ברכותיה נצחיות. ימים יגידו אם ברית זו תמלא תפקידים נוספים במהלך תקופת אלף השנים ואחריה (עברים י״ג:20).
15. בהתאם לכתוב בלוקס כ״ב:28–30, באיזו ברית נוספת החלו מובאים תלמידיו המשוחים של ישוע, ומתי?
15 ’הבנים הרבים’, שמטרת יהוה ’להביאם לכבוד’, הובאו איש איש גם בברית למלכות, המלכות השמימית. בדבר ברית זו, שבינו לבין הנוהים אחריו, אמר ישוע: ”אתם עמדתם איתי בנסיונותיי, ואני כורת לכם ברית כמו שכרת לי אבי — את המלכות, למען תאכלו ותשתו על שולחני במלכותי ותשבו על כיסאות לשפוט את שנים־עשר שבטי ישראל” (לוקס כ״ב:28–30). הברית למלכות נכנסה לתוקפה, בעת שתלמידי ישוע נמשחו ברוח־הקודש בחג השבועות שנת 33 לספירה. ברית זו, בין המשיח לבין המלכים השותפים לו, לא תבוטל לעולם (ההתגלות כ״ב:5). אם כן, המשיחיים ילודי הרוח בטוחים בשותפותם בברית החדשה ובברית למלכות. לפיכך, בסעודת האדון הנערכת מדי שנה רק שארית המשוחים הקטנה יחסית, שעודם עלי אדמות, נוטלים מן המצה, המסמלת את גופו המושלם של ישוע, ומן היין, המסמל את דמו המושלם שנשפך במותו ונתן תוקף לברית החדשה (קורינתים א׳. י״א:23–26; ראה המצפה מ־1 בפברואר 1989 עמודים 17–20 [אנג׳]).
קרואים, נבחרים ונאמנים
16, 17. (א) מה על כל ה־000,144 לעשות כדי ש’יובאו לכבוד’? (ב) מיהם ’עשרת המלכים’, וכיצד הם נוהגים בשארית ’אחי’ המשיח שעודם עלי אדמות?
16 קורבן־הכופר של ישוע בראש ובראשונה מאפשר ל־000,144 להיקרא לחיים שמימיים ולהיבחר, כלומר, להיוולד ברוח מכוח אלוהים. כדי שיובאו לכבוד, עליהם, כמובן, ’לשקוד ביתר שאת לחזק את הקריאה והבחירה שהן מנת חלקם’ ולהיות נאמנים עד מוות (פטרוס ב׳. א׳:10; אפסים א׳:3–7; ההתגלות ב׳:10). שארית המשוחים הקטנה, שעודנה עלי אדמות, שומרת על נאמנותה לנוכח התנגדות מצד ”עשרה מלכים”, המסמלים את כל הכוחות הפוליטיים. ”הם יילחמו בשה”, אמר המלאך, ”והשה ינצח אותם מפני שהוא אדון האדונים ומלך המלכים, ואיתו גם הקרואים ונבחרים ונאמנים” (ההתגלות י״ז:12–14).
17 שליטים בשר ודם חסרי אונים מול ישוע, ”מלך המלכים”, משום שהוא בשמים. אך הם מפגינים עוינות כלפי שארית ’אחיו’ שעודם עלי אדמות (ההתגלות י״ב:17). עוינות זו תבוא אל קצה במלחמתו של אלוהים, מלחמת הר־מגידון, שבה מובטח ניצחונם של ”מלך המלכים” ו’אחיו’ — ”הקרואים ונבחרים ונאמנים” (ההתגלות ט״ז:14, 16). לעת עתה, המשיחיים ילודי הרוח עסוקים מאוד. מה הם עושים כיום לפני שיהוה יביאם לכבוד?
מהי תשובתך?
◻ את מי מביא אלוהים לכבוד שמימי?
◻ מה משמע הדבר ’להיוולד מאלוהים’?
◻ כיצד ’הרוח מעידה’ עם משיחיים מסוימים?
◻ באילו בריתות הובאו ילודי הרוח?
[תמונה בעמוד 15]
בחג השבועות שנת 33 לספירה הוכח שנפתח הפתח לכבוד שמימי