קיום הקדשתנו המשיחית ללא כפייה
”באשר רוח יהוה שם החירות” (קורינתים ב׳. ג׳:17).
1. למי מוקדשים עדי־יהוה, ולשם מה הם משתמשים בגופים חוקיים?
עדי־יהוה מאמינים שדתם תתקיים לעד. לכן הם מצפים לשרת את אלוהים ”ברוח ובאמת” לנצח נצחים (יוחנן ד׳:23, 24). משיחיים אלה הקדישו את עצמם ליהוה אלוהים ללא סייג ומתוך בחירה חופשית, והם נחושים בדעתם לקיים את הקדשתם. לשם כך הם מסתמכים על דבר־אלוהים ועל רוח־קודשו. לעדי־יהוה החירות שמאת אלוהים, והם משתדלים לקיים את הקדשתם המשיחית בלב שלם. הם מכבדים כראוי את מעמדן של ”רשויות השלטון” ומנצלים היטב אמצעים וגופים חוקיים (רומים י״ג:1; יעקב א׳:25). חברת המצפה, למשל, היא גוף חוקי — אחד מני רבים בארצות השונות — שבו נעזרים העדים לביצוע פעילותם, היא הושטת עזרה לזולת, בעיקר עזרה רוחנית. אך העדים מוקדשים לאלוהים ולא לגוף חוקי כלשהו, והקדשתם ליהוה היא לעולמי עולמים.
2. מדוע עדי־יהוה מוקירים את חברת המצפה וגופים חוקיים דומים?
2 עדי־יהוה הם משרתי אלוהים מוקדשים, לכן מחובתם לקיים את מצוות ישוע ’לעשות תלמידים מאנשי כל העמים, להטביל אותם בשם האב והבן ורוח הקודש וללמד אותם’ (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח). פעילות זו תימשך עד קץ סדר־הדברים, שכן ישוע, אמר בין היתר: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:3, 14). בבתי דפוס של חברת המצפה ושל גופים חוקיים דומים מודפסים מדי שנה מיליוני ספרי מקרא, ספרים, חוברות וכתבי־עת. הללו מיועדים לפעילות ההטפה החובקת עולם ומשמשים את עדי־יהוה. גופים חוקיים אלה עוזרים למשרתי אלוהים מוקדשים לקיים את הקדשתם, ועל כן ערכם לא יסולא בפז.
3. באיזה מובן השתמשו בעבר עדי־יהוה במונח ”החברה”?
3 יש מי שיטען שעדי־יהוה מדברים על חברת המצפה — שלרוב מכונה בפיהם ”החברה” — כעל הרבה יותר מגוף חוקי. האם זה נכון שהם רואים בה הפוסקת האחרונה בעניינים הקשורים לעבודת אלוהים? הספר עדי־יהוה — מכריזי מלכות אלוהים (אנג׳) מבהיר עניין זה: ”כאשר הוזכר בחוברת המצפה [מ־1 ביוני 1938] התואר ’החברה’, משמעותו לא היתה רק החברה החוקית אלא גם אגודת המשיחיים המשוחים, שהקימו גוף חוקי זה והשתמשו בו לצרכיהם”.a לפיכך מונח זה יִיצג את ’העבד הנאמן והנבון’ (מתי כ״ד:45, דל׳). בדרך כלל זה מובנו של המונח ”החברה” שהיה נהוג בפי העדים. כמובן, החברה החוקית ו”העבד הנאמן והנבון” אינם היינו הך. מנהלי חברת המצפה נבחרים, ואילו העדים המרכיבים את ”העבד הנאמן” נמשחים ברוח־קודשו של יהוה.
4. (א) כיצד מתבטאים רבים מעדי־יהוה כדי למנוע אי־הבנות? (ב) מדוע עלינו להיות מאוזנים בעניין המינוח?
4 כדי למנוע אי־הבנות, משתדלים עדי־יהוה לדייק במינוח שלהם. במקום לומר ”החברה מלמדת”, עדים רבים מעדיפים להשתמש בביטויים כגון ”במקרא נאמר”, ”לפי מיטב הבנתי, המקרא מלמד”. כך הם מבליטים שכל עֵד החליט אישית לאמץ את עיקרי האמונה המקראיים. כך הם גם נמנעים מליצור את הרושם המוטעה שהעדים כבולים בדרך כלשהי לתכתיביה של כת דתית מסוימת. כמובן, בשום אופן אין להפוך את ההצעות לגבי המינוח לנושא למחלוקת. ככלות הכל, המינוח חשוב כל עוד הוא מונע אי־הבנות. דרוש איזון משיחי. המקרא מזהיר אותנו ’שלא להתווכח על דברים [מילים]’ (טימותיאוס ב׳. ב׳:14, 15). כתבי־הקודש מתווים גם עיקרון זה: ”אם לא תשמיעו דברים ברורים בלשון, כיצד יובן מה שנאמר?” (קורינתים א׳. י״ד:9).
רוח אלוהים מפחיתה מהצורך בכללים
5. כיצד יש להבין את קורינתים א׳. י׳:23?
5 ”הכל מותר, אך לא הכל מועיל”, אמר השליח פאולוס והוסיף: ”הכל מותר, אך לא הכל בונה” (קורינתים א׳. י׳:23). ברור שפאולוס לא התיר את מה שנאסר מפורשות בדבר־אלוהים. לעם ישראל הקדום ניתנו יותר מ־600 מצוות. בהשוואה לכך, מעטות המצוות הדנות במפורש בחיי המשיחי. על כן נושאים רבים הם עניין מצפוני, הנתון להחלטת הפרט. מי שהקדיש את עצמו ליהוה זוכה לחירות הנובעת מהדרכת רוח אלוהים. משיחי שאימץ את האמת ללבו, מציית לצו מצפונו המודרך על־פי עקרונות המקרא, ונשען על הדרכת אלוהים דרך רוח־הקודש. כך קל יותר למשיחי מוקדש להחליט מה ”בונה” ומה ”מועיל” לו ולזולתו. ברור לו שהחלטותיו משפיעות על הקשר שלו עִם האלוהים, אשר לו הוא מוקדש.
6. כיצד נוכל להוכיח באסיפות הקהילה שאימצנו את האמת ללבנו?
6 עד־יהוה שיענה תשובות באסיפות הקהילה יוכיח שאימץ את האמת ללבו. בתחילה אולי יצטט מן הכתוב בחומר הנלמד. אך עם הזמן יתקדם ויסביר במילים שלו את עיקרי האמונה המקראיים. כך יעיד שפיתח את כושר החשיבה שלו ושאין הוא חוזר על דברי אחרים. הוא ייהנה לנסח את הדברים במילים שלו ולומר דברי אמת מדויקים מעומק לבו, וגם יוכיח שהוא משוכנע בדבריו (קהלת י״ב:10; השווה רומים י״ד:5).
7. אלו החלטות החליטו משרתי יהוה בחופשיות?
7 עדי־יהוה פועלים מתוך אהבה לאלוהים ולרֵעַ (מתי כ״ב:36–40). עדי־יהוה מלוכדים ומאוחדים בעבותות האהבה המשיחית כאגודת אחים בינלאומית (קולוסים ג׳:14; פטרוס א׳. ה׳:9). עם זאת, כאנשים בעלי בחירה חופשית, כל אחד מהם החליט להכריז את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים, לשמור על ניטרליות, להתרחק מן הדם, להימנע מסוגי בידור מסוימים ולחיות על־פי עקרונות המקרא. איש לא כפה עליהם להחליט לעשות כן. החלטות אלה הן חלק מדרך חיים, שבה בחרו מרצונם עוד לפני שהקדישו את עצמם והיו למשיחיים.
חייבים דין וחשבון לגוף המנהל?
8. איזו שאלה ראויה להבהרה?
8 המקרא מראה בבירור שמשיחיים אמיתיים אינם משרתים את אלוהים בכפייה. נאמר כי ”יהוה הוא הרוח ובאשר רוח יהוה שם החירות” (קורינתים ב׳. ג׳:17). אך כיצד מתיישב הדבר עם קיומם של ”העבד הנאמן והנבון” והגוף המנהל? (מתי כ״ד:45–47, דל׳).
9, 10. (א) כיצד מתקיים עקרון הראשות בקהילה המשיחית? (ב) מה נדרש מהקהילה המשיחית במאה הראשונה לספירה כדי לקיים את עקרון הראשות?
9 כדי להשיב על שאלה זו עלינו לתת דעתנו לעקרון הראשות שבמקרא (קורינתים א׳. י״א:3). באפסים ה׳:21–24 המשיח מוגדר כ”ראש הקהילה”, מי שהקהילה ”נכנעת” לו. עדי־יהוה מבינים שהעבד הנאמן והנבון מורכב מאחיו הרוחניים של ישוע (עברים ב׳:10–13). על כיתת העבד הנאמן הוטל לתת למשרתי אלוהים ”את אוכלם [הרוחני] בעתו”. בעת הקץ הפקיד המשיח את העבד ”על כל אשר לו”. לכן מתוקף מעמדו של העבד, הוא ראוי לכבוד מצד כל הטוענים שהם משיחיים.
10 מטרת הראשות היא לשמור על האחדות ולוודא ש’הכל ייעשה באופן ראוי ובסדר’ (קורינתים א׳. י״ד:40). במאה הראשונה נבחרו לשם כך כמה משיחיים משוחים מתוך כיתת העבד הנאמן והנבון, ויִיצגו את הקבוצה כולה. המאורעות שהתרחשו לאחר מכן הוכיחו שיהוה היה מרוצה ממלאכת ההשגחה של הגוף המנהל במאה הראשונה ובירך אותה. המשיחיים במאה הראשונה קיבלו סידור זה בשמחה. למעשה, הם קידמו אותו בברכה והיו אסירי תודה על התוצאות הנפלאות שנבעו ממנו (מעשי־השליחים ט״ו:1–32).
11. מה צריכה להיות השקפתנו על הגוף המנהל בן־זמננו?
11 סידור זה לא איבד מחשיבותו. כיום, מורכב הגוף המנהל של עדי־יהוה מעשרה משיחיים משוחים בעלי ניסיון של עשרות שנים בשירות המשיחי. הללו מספקים הדרכה רוחנית לעדי־יהוה, בדומה לגוף המנהל במאה הראשונה (מעשי־השליחים ט״ז:4). העדים, כמו המשיחיים הראשונים, פונים בשמחה לחברי הגוף המנהל המבוגרים רוחנית לקבלת הדרכה והכוונה המבוססות על המקרא, הדרכה והכוונה בעניינים הקשורים לעבודת אלוהים. נכון שחברי הגוף המנהל הם עבדי יהוה והמשיח בדיוק כמו אחיהם המשיחיים, אך המקרא מורה לנו: ”שימעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון; נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם” (עברים י״ג:17).
12. למי חייב כל משיחי דין וחשבון על מעשיו?
12 כתבי־הקודש מטילים על הגוף המנהל תפקיד של השגחה. האם משתמע מכך שכל עד־יהוה חייב להם דין וחשבון על מעשיו? לא לדברי פאולוס למשיחיים ברומא: ”ומדוע אתה חורץ משפט על אחיך? מדוע אתה בז לאחיך? הרי כולנו נעמוד לפני כס המשפט של אלוהים... כל אחד מאיתנו יתן דין וחשבון על עצמו לפני אלוהים” (רומים י״ד:10–12).
13. מדוע עדי־יהוה מדווחים על פעילותם בשירות ההטפה?
13 אך כל עד־יהוה אמור לדווח על פעילותו בשירות ההטפה, לא כן? הסיבה לכך מוסברת בבירור באחד מספרי העזר של העדים. שם נאמר: ”תלמידי ישוע המשיח עקבו אחרי התקדמותה של פעילות ההטפה (מרקוס ו׳:30). בזמן שהעבודה התרחבה, הוכנו דיווחים שפירטו את היקף הפעילות וחוויות מיוחדות שסיפרו המשתתפים בהטפת הבשורה. ... (מעשי־השליחים ב׳:5–11, 41, 47; ו׳:7; א׳:15; ד׳:4) ... עד כמה חיזקו אותם, בוודאי, דיווחים מרגשים אלה להמשיך בעבודה שהטיל עליהם אלוהים... בדומה לכך, ארגונו של יהוה בן־זמננו, עושה מאמצים לערוך רישומים מדויקים של הפעילות המבוצעת כהתגשמות מתי כ״ד:14”.
14, 15. (א) כיצד הכתוב בקורינתים ב׳. א׳:24 קשור לגוף המנהל? (ב) על־סמך מה צריך כל משיחי להחליט את החלטותיו האישיות, ומה ברור לו?
14 הגוף המנהל הוא אמצעי אוהב, וחבריו הם מופת אמונה ראוי לחיקוי (פיליפים ג׳:17; עברים י״ג:7). הם דבקים במשיח והוא המופת שהם הולכים בעקבותיו. לכן הם יכולים לחזור על דברי פאולוס: ”לא שאדונים אנו על אמונתכם, אלא פועלים אנו איתכם למען שמחתכם, שכן באמונה אתם יציבים” (קורינתים ב׳. א׳:24). הגוף המנהל מבחין במגמות המסתמנות בעולם ומפנה את תשומת הלב ליתרונות שבציות לעצות המקרא. הוא מציע כיצד ליישם את חוקי המקרא ועקרונותיו, מזהיר מפני סכנות סמויות ומעניק את העידוד הדרוש ל’פועלים איתו’. כך הוא ממלא את תפקידו כסוכן משיחי, עוזר להם לשמור על שמחה ובונה את אמונתם למען יוכלו לעמוד יציבים (קורינתים א׳. ד׳:1, 2; טיטוס א׳:7–9).
15 אם עד־יהוה מחליט החלטות על־סמך עצותיו המקראיות של הגוף המנהל, הוא עושה כן מרצונו החופשי, ומשום שהוא אישית חוקר את המקרא ומשוכנע שכך יש לנהוג. דבר־אלוהים הוא המשפיע על כל עֵד ליישם את העצות המקראיות השקולות מאת הגוף המנהל. ברור לכל עֵד שהחלטותיו ישפיעו על הקשר שלו עם האלוהים, אשר לו הוא מוקדש (תסלוניקים א׳. ב׳:13).
תלמידים וחיילים
16. אף שההחלטות בנושא ההתנהגות הן עניין אישי, מדוע יש שמנודים?
16 אך אם ההחלטות בנושא ההתנהגות הן עניין אישי, מדוע חלק מעדי־יהוה מנודים? איש אינו קובע בשרירותיות כי חטא מסוים מחייב נידוי, אלא נידוי הוא צעד מקראי הנדרש רק כשחבר קהילה חוטא חטאים חמורים מבלי לחדול ומבלי להתחרט, חטאים כגון אלה המפורטים בפרק ה׳ באיגרת הראשונה אל הקורינתים. לכן, בעוד ניתן לנדות משיחי על דבר זנות, הוא ינודה רק אם יסרב לקבל את עזרתם הרוחנית של הרועים האוהבים. עדי־יהוה אינם היחידים הפועלים על־פי נוהג משיחי זה. האנציקלופדיה לדת (The Encyclopedia of Religion) מציינת: ”לכל ציבור הזכות להתגונן מפני מורדים במוסכמות העלולים לאיים על רווחת הכלל. במסגרת דתית לא אחת אוכפים זכות זו בכוח האמונה שהסנקציה [של נידוי] משפיעה על מעמדו של הפרט בעיני אלוהים”.
17, 18. כיצד ניתן להמחיש שהנידוי הולם?
17 עדי־יהוה הם תלמידי המקרא (יהושע א׳:8; תהלים א׳:2; מעשי־השליחים י״ז:11). ניתן להשוות את התוכנית החינוכית המקראית מטעם הגוף המנהל לתוכנית לימודים מטעם ועדת חינוך. הוועדה כשלעצמה אינה מחברת את חומר הלימוד, אך היא קובעת את תוכנית הלימודים, את שיטת ההוראה ומפרסמת את ההנחיות הנחוצות. אם מישהו מסרב במצח נחושה לציית לדרישות בית־הספר, אם הוא מקשה על יתר התלמידים ללמוד או אם הוא מטיל חרפה על בית־הספר, ניתן לסלקו. להנהלת בית־הספר הזכות לפעול לתועלת כלל התלמידים.
18 עדי־יהוה אינם רק תלמידי מקרא, הם גם חיילי ישוע המשיח, המצוּוים ’להיאבק המאבק הטוב למען האמונה’ (טימותיאוס א׳. ו׳:12; טימותיאוס ב׳. ב׳:3). מטבע הדברים, חייל משיחי, שאינו חדל מהתנהגות בלתי הולמת, עלול לעורר את מורת רוחו של אלוהים. לחייל המשיחי בחירה חופשית, הוא יכול להחליט לעשות ככל העולה על רוחו, אך יהיה עליו לשאת בתוצאות. פאולוס מנמק: ”איש המשרת בצבא לא יתערב בעסקי החיים, וזאת כדי להשביע את רצון מפקדו. וגם המשתתף בתחרות לא יוכתר אם לא יתחרה לפי הכללים” (טימותיאוס ב׳. ב׳:4, 5). משיחיים מבוגרים רוחנית, לרבות חברי הגוף המנהל, עומדים כל־כולם לרשות מנהיגם, ישוע המשיח, ונוהגים ”לפי הכללים” כדי שיוכלו לזכות בעטרת החיים, חיי הנצח (יוחנן י״ז:3; ההתגלות ב׳:10).
19. במה נוכל להיות בטוחים לאחר שבחנּו את העובדות לגבי ההקדשה המשיחית?
19 בשאלה האם עדי־יהוה הם משרתי אלוהים או עבדים לבני אדם, האין העובדות מדברות בעד עצמן? משיחיים מוקדשים נהנים מן החירות שאליה שחרר אותם המשיח. הם מניחים לרוח אלוהים ולדברו להשפיע על חייהם ומשרתים באחדות עם אחיהם בקהילת אלוהים (תהלים קל״ג:1). הראיות לכך יכולות להסיר כל צל של ספק באשר למקור כוחם. לכן הם יכולים לשיר עם מחבר התהלים: ”יהוה עוזי ומגיני. בו בטח לבי ונעזרתי, ויעלוז לבי, ומשירי אהודנו” (תהלים כ״ח:7).
[הערת שוליים]
a יצא לאור בשנת 1993 מטעם .Inc ,Watchtower Bible and Tract Society of New York
מה תשיב?
◻ כיצד עדי־יהוה נעזרים בחברת המצפה ובגופים חוקיים דומים?
◻ איזו תועלת מפיקים המשיחיים מתפקיד הגוף המנהל של עדי־יהוה?
◻ מדוע עדי־יהוה מדווחים על פעילותם בשירות ההטפה?
◻ באילו נסיבות הולם לנדות משיחי מוקדש?
[תמונה בעמוד 19]
הגוף המנהל במאה הראשונה לספירה וידא שלכולם יהיו אותם עיקרי אמונה
[תמונה בעמוד 23]
עדי־יהוה בכל רחבי העולם נהנים מן החירות שאליה שחרר אותם המשיח