ספר מאת אלוהים
”מעולם לא יצאה נבואה על־פי רצון האדם, אלא רוח הקודש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלוהים” (פטרוס ב׳. א׳:21).
1, 2. (א) מדוע יש הסבורים שהמקרא אינו רלוונטי לחיים המודרניים? (ב) באילו שלוש ראיות נוכל להשתמש כדי להוכיח שהמקרא הוא מאת אלוהים?
האם המקרא רלוונטי לאנשים החיים על סף המאה ה־21? יש שישיבו בשלילה. ”איש לא ימליץ ללמוד כימיה מודרנית בעזרת מהדורת 1924 של ספר כימיה — עברנו מאז כברת דרך ארוכה בשטח הכימיה”, כתב ד״ר אלי ס. חֶסֶן, כנימוק לדעה שהמקרא הוא ספר שעבר זמנו. טיעון הגיוני לכאורה. הרי מאז נכתב המקרא למד האדם רבות בתחומי המדע, בריאות הנפש והתנהגות אנוש. על כן, יש השואלים: ’הייתכן שבספר עתיק זה אין אי־דיוקים מדעיים? כיצד ייתכן שיש בו עצות מעשיות לחיים המודרניים?’
2 המקרא משיב בעצמו על השאלות. בפטרוס ב׳. א׳:21 כתוב ש”רוח הקודש הניעה [את נביאי המקרא] לדבר מטעם אלוהים”. אם כן, המקרא אומר שאלוהים הוא מחברו. כיצד אפשר לשכנע אחרים שכך הדבר? הבה נדון בשלוש ראיות שהמקרא הוא דבר־אלוהים: (1) מדויק מבחינה מדעית (2) מכיל עקרונות נצחיים המעשיים לחיים המודרניים (3) יש בו נבואות ברורות, שהעובדות ההיסטוריות מעידות על התגשמותן.
ספר העולה בקנה אחד עם המדע
3. מדוע תגליות מדעיות אינן מערערות את אמיתות המקרא?
3 המקרא אינו ספר מדע. אך זהו ספר אמת, והאמת עומדת במבחן הזמן (יוחנן י״ז:17). תגליות מדעיות אינן מערערות את אמיתות המקרא. בהתייחסו לנושאים שעניינם במדע אין בו שמץ של תיאוריות ”מדעיות” קדומות שהוכחו כאגדות. למעשה, יש במקרא הצהרות שאינן רק אמינוֹת מבחינה מדעית, אלא גם עומדות בניגוד מוחלט לדעות שרווחו בימי המקרא. דוגמה לכך היא ההתאמה בין המקרא לבין מדע הרפואה.
4, 5. (א) מה לא הבינו רופאים מימי קדם בנושא המחלות? (ב) מדוע אפשר לומר בביטחון מלא שמשה הכיר את השיטות הרפואיות של הרופאים המצרים?
4 רופאים מימי קדם לא הבינו לגמרי כיצד מחלות מתפשטות, ולא עמדו על חשיבות התברואה במניעתן. רבים מטיפוליהם נחשבים לברבריים על־פי אמות המידה של ימינו. אחד המסמכים הרפואיים העתיקים ביותר שבידינו הוא פפירוס אֶבֶּרס, לקט של מידע רפואי מצרי, המתוארך ל־1550 לפה״ס בערך. במגילה זו מוזכרים 700 תרופות למכאובים שונים, ”החל בנשיכת תנין וכלה בכאב בציפורן אצבע הרגל”. רוב התרופות היו פשוט חסרות תועלת, וחלקן היוו סכנת נפשות. לטיפול בפצע המליץ אחד המרשמים למרוח תערובת של צואת אדם וחומרים אחרים.
5 מסמך זה של תרופות מצריות נכתב בערך בזמן כתיבתם של ספרי המקרא הראשונים, ובהם תורת משה. משה נולד ב־1593 לפה״ס וגדל במצרים (שמות ב׳:1–10). הוא גדל בבית פרעה, ו”לוּמד בכל חוכמת המצרים” (מעשי־השליחים ז׳:22). הוא הכיר את ’רופאי’ מצרים (בראשית נ׳:1–3). האם טיפוליהם הלא־מועילים והמסוכנים השפיעו על כתביו?
6. איזה כלל תברואה בתורת משה מתקבל על דעתם של רופאים מודרניים?
6 נהפוך הוא. בתורת משה יש כללי תברואה המקובלים על דעת אנשי הרפואה המודרניים. לדוגמה, התורה הורתה לקבור את הצואה מחוץ למחנות הצבאיים (דברים כ״ג:13). זה היה אמצעי מֶנע מתקדם ביותר. הוא מנע את זיהום מקורות המים והגן מפני מחלת השיגֶלָה, המועברת על־ידי זבובים, ומפני מחלות אחרות הקשורות לשלשול, שעדיין מקפחות את חייהם של מיליונים מדי שנה, בייחוד בארצות מתפתחות.
7. אילו כללי תברואה בתורת משה פעלו למניעת התפשטות מחלות זיהומיות?
7 בתורת משה היו עוד כללי תברואה למניעת התפשטות מחלות זיהומיות. אדם שלקה במחלה מידבקת, או שהיה חשש שלקה במחלה כזו, הושם בהסגר (ויקרא י״ג:1–5). בגדים או כלים שבאו במגע עם בעל־חיים שמת מוות טבעי (אולי ממחלה) נשטפו לפני השימוש או הושמדו (ויקרא י״א:27, 28, 32, 33). מי שנגע בגווייה נחשב לטמא ונדרש לעבור תהליך טיהור שכלל כיבוס בגדיו ורחצה. בשבעת ימי טומאתו היה עליו להימנע ממגע פיסי עם אחרים (במדבר י״ט:1–13).
8, 9. מדוע אפשר לומר שהחוקים הסניטריים בתורה הקדימו את זמנם בהרבה?
8 קובץ חוקים סניטריים אלו משקף חוכמה שהקדימה בהרבה את זמנה. מדע הרפואה המודרני למד רבות על התפשטות מחלות ומניעתן. למשל, תגליות מתקדמות בתחום הרפואה במאה ה־19 הובילו להנהגת האנטיסֶפּטיקה — ניקיון למניעת זיהומים. כתוצאה מכך, חלה ירידה משמעותית במספר הזיהומים ומקרי המוות. תוחלת החיים במדינות רבות באירופה ובארצות־הברית היתה ב־1900 פחות מ־50 שנה. מאז גדלה במאוד תוחלת החיים, לא רק בזכות הקדמה הרפואית שתרמה למניעת התפשטותן של מחלות, אלא גם בזכות שיפור תנאי התברואה והמחייה.
9 והנה אלפי שנים בטרם גילה מדע הרפואה את דרכי התפשטות המחלות, הצביע המקרא על אמצעי מֶנע הגיוניים להגנה מפני מחלות. לא פלא שמשה אמר שבני ישראל ככלל חיו בימיו 70 או 80 שנה (תהלים צ׳:10). כיצד ידע משה את אותם כללי תברואה? המקרא מסביר בעצמו: תורת משה ”נמסרה באמצעות מלאכים” (גלטים ג׳:19). כן, המקרא אינו פרי חוכמת אדם; זהו ספר מאת אלוהים.
ספר מעשי לחיים המודרניים
10. אף שכתיבת המקרא הושלמה לפני קרוב ל־000,2 שנה מה אפשר לומר על עצותיו?
10 טבעם של ספרי ייעוץ להתיישן ובתוך זמן קצר יש לעדכנם או להחליפם. המקרא יוצא מכלל זה. ”עֵדֹתֶיךָ נאמְנו מאוד”, אומר הכתוב בתהלים צ״ג:5. אף שכתיבתו הושלמה לפני קרוב ל־000,2 שנה אפשר עוד ליישם את דבריו, שהשפעתם פועלת במידה שווה על הכל, בלי קשר לצבע עורנו או לארץ מגורינו. להלן דוגמאות מספר לעצותיו הנצחיות וה’נאמְנוֹת מאוד’ של המקרא.
11. מה סברו הורים רבים לפני כמה עשרות שנים בנושא חינוך ילדים?
11 לפני כמה עשרות שנים סברו הורים רבים — בהשפעת ”רעיונות חדשניים” בנושא חינוך ילדים — ש”אסוּר לאסוֹר”. החשש היה שהעמדת גבולות לילדים תגרום להם טראומה ותסכול. יועצים בעלי כוונות טובות טענו נחרצות שאל להורים להחמיר עם ילדיהם, אלא לתקנם בכפפות של משי. מומחים רבים היום ”מייעצים להורים להחמיר קצת יותר וליטול לידיהם את השליטה”, מוסר הניו־יורק טיימס.
12. מה במקרה זה מובנו של שם העצם היווני שתורגם ל”מוסר”, ומדוע הילדים זקוקים למוסר?
12 כתבי־הקודש השיאו מאז ומתמיד עצות ברורות ומאוזנות בנושא חינוך ילדים. כתוב: ”האבות, אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו” (אפסים ו׳:4). שם העצם היווני שתורגם ל”מוסר” מובנו במקרה זה ”גידול (ילדים), חינוך, הדרכה”. המקרא מציין שמוסר, כלומר ההדרכה, הוא עדות לאהבתם של ההורים (משלי י״ג:24). כללי מוסר חד־משמעיים, המסייעים לילדים לפתח הבחנה בין טוב לרע, תורמים תרומה נכבדה להתפתחותם. מוסר המוטל כראוי מקנה להם תחושת ביטחון; הטלת המשמעת משדרת לילדים שלהוריהם איכפת מהם, ושאישיותם חשובה להם. (השווה משלי ד׳:10–13.)
13. (א) איזו אזהרה נותן המקרא להורים בנושא חינוך ילדים? (ב) על איזו משמעת המקרא ממליץ?
13 אולם, המקרא מזהיר את ההורים בנושא המשמעת. אל להורים לנצל את סמכותם כדי לפגוע בילדיהם (משלי כ״ב:15). אין להטיל על שום ילד עונשים אכזריים. אלימות פיסית מקומה לא יכירנה במשפחה שחיה לפי עקרונות המקרא (תהלים י״א:5). הוא הדין לגבי אלימות רגשית — מילים קשות, ביקורת בלתי פוסקת ולעג עוקצני העלולים לשבור את רוחו של הילד. (השווה משלי י״ב:18.) ברוב חוכמה מזהיר המקרא את ההורים: ”אל תרגיזו את ילדיכם, פן תיפול רוחם” (קולוסים ג׳:21). המקרא ממליץ על נקיטת צעדי מֶנע. הכתוב בדברים י״א:19 קורא להורים לנצל הזדמנויות שונות כדי להחדיר ערכים רוחניים ומוסריים בלב ילדיהם. עצות ברורות ושקולות אלו בדבר גידול ילדים רלוונטיות כאז כן היום.
14, 15. (א) באיזה מובן טמון במקרא יותר מעצות חכמות? (ב) אילו הדרכות מקראיות יכולות לעזור לגברים ונשים מגזעים ולאומים שונים להתייחס בשוויוניות איש לרעהו?
14 במקרא טמון יותר מעצות חכמות. הכתוב בו פונה אל הלב. בעברים ד׳:12 נאמר: ”דבר האלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למוח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו”. להלן דוגמה אחת מני רבות לכוחו המניע של המקרא.
15 בני אדם כיום מפולגים על רקע גזעי, לאומי ואתני. חומות מלאכותיות אלו תרמו לטבח חפים מפשע במלחמות שהתחוללו בעולם כולו. במקרא, לעומת זאת, יש הדרכות העוזרות לגברים ונשים מגזעים ולאומים שונים להתייחס בשוויוניות איש לרעהו. למשל, במעשי־השליחים י״ז:26 כתוב שאלוהים ’יצר מאדם אחד את כל עממי בני אדם’. יוצא מכך, שיש למעשה רק גזע אחד — הגזע האנושי! המקרא מוסיף ומאיץ בנו ’ללכת בדרכי אלוהים’, ועליו אומרים הכתובים: ”[הוא] איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (אפסים ה׳:1; מעשי־השליחים י׳:34, 35). יֶדע זה יש בו כדי לאחד את כל החפצים לחיות על־פי הדרכות המקרא. הוא חודר עמוק עמוק — אל תוך הלב — ומסיר את המכשולים המפלגים שהקימו בני אדם. האם הוא באמת מצליח בעולם של ימינו?
16. ספר חוויה הממחישה שבקרב עדי־יהוה שוררת אחווה בינלאומית אמיתית.
16 בהחלט! עדי־יהוה מוכרים היטב באחווה הבינלאומית השוררת בקרבם, אחווה המאחדת בני רקעים שונים, שבדרך כלל אינם חיים בשלום זה עם זה. למשל, בסכסוכים האתניים שהתגלעו ברואנדה חירפו עדי־יהוה את נפשם והגנו על אחיהם ואחיותיהם המשיחיים מבני שני השבטים. עד־יהוה משבט ההוטו הסתיר בביתו משפחה בת שישה נפשות מקהילתו משבט הטוצי. למרבה הצער, בני המשפחה נמצאו ונרצחו. האח ומשפחתו, מבני ההוטו, חששו מזעם הרוצחים ונאלצו לברוח לטנזניה. דוּוח על הרבה מקרים דומים. עדי־יהוה מודים בפה מלא שאחדותם מתאפשרת משום שלכתוב במקרא יש כוח מניע המשפיע עמוקות על לבם. המקרא מסוגל לאחד בני אדם בעולם רווי שנאה, וזו כשלעצמה הוכחה רבת עוצמה שהוא ספר מאת אלוהים.
ספר של נבואות אמת
17. במה שונות נבואות המקרא מתחזיות אנוש?
17 ”כל נבואת המקרא אינה עניין של פירוש אישי”, אומר הכתוב בפטרוס ב׳. א׳:20. נביאי המקרא לא ניתחו את המגמות שהסתמנו במאורעות העולם בימיהם והעלו ניחושים מלומדים שהתבססו על פרשנותם האישית. הם גם לא כתבו תחזיות מעורפלות שאפשר להתאימן כמעט לכל מאורעות העתיד. הבה נדון, לשם דוגמה, בנבואה מקראית מפורטת להפליא שצפתה את הבלתי צפוי באותה תקופה.
18. מדוע חיו תושבי בבל הקדומה בהשקט ובבטחה, אך מה ניבא ישעיהו על בבל?
18 במאה השביעית לפה״ס נחשבה בבל, בירת המעצמה הבבלית, לעיר שלא ניתן לכובשה. העיר הוקמה משני עבריו של נהר הפרת, ומי הנהר תועלו לתעלת מגן רחבה ועמוקה וכן למערכת תעלות. בנוסף לכך, מערכת מסיבית של חומות כפולות, שנתמכו על־ידי מגדלי מגן רבים, נצרו את העיר מכל משמר. אין ספק שתושבי בבל חיו בהשקט ובבטחה. על אף זאת, במאה השמינית לפה״ס, בטרם הגיעה בבל לשיא תפארתה, ניבא ישעיהו הנביא: ”והיתה בבל... כמהפכת אלוהים את סדום ואת עמורה. לא תשב לנצח, ולא תשכון עד דור ודור. ולא יהל שם ערבי, ורועים לא ירביצו שם” (ישעיהו י״ג:19, 20). שים לב שלפי הנבואה, בבל לא רק תושמד, אלא גם לא תיושב לעולם. איזו תחזית נועזת! שמא כתב ישעיהו את נבואתו לאחר שראה את בבל שוממה? ההיסטוריה משיבה נחרצות בשלילה!
19. מדוע אפשר לומר שנבואת ישעיהו לא התגשמה במלואה ב־5 באוקטובר 539 לפה״ס?
19 בליל ה־5 באוקטובר, 539 לפה״ס, נפלה בבל בידי צבאות פרס ומדי בפיקודו של כורש הגדול. אולם, נבואת ישעיהו לא התגשמה אז במלואה. לאחר שנפלה בבל בידי כורש, המשיכה העיר להיות מיושבת מאות שנים, אם כי ירדה מגדולתה. במאה השנייה לפה״ס, בערך בתקופה שבה הועתקה מגילת ישעיהו כחלק ממגילות ים המלח, השתלטו הפרתים על בבל. באותם ימים נחשבה בבל כעיר נכספת שעל כיבושה נאבקו עמי הסביבה. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מסר ש”גם המון יהודים” חיו בבבל במאה הראשונה לספירה. הספר ההיסטוריה הקדומה בהוצאת קֵימברידג’ (The Cambridge Ancient History) מציין שבשנת 24 לספירה מצאו סוחרי פלמירה (תדמור) קרקע פוריה למסחר בבבל. אם כן, נכון למאה הראשונה לספירה, בבל עדיין לא שממה לחלוטין; אלא שספר ישעיהו נחתם זמן רב קודם לכן (פטרוס א׳. ה׳:13).
20. מניין לנו שבבל הפכה לבסוף ל”גלים”?
20 ישעיהו לא זכה לראות את בבל הופכת לשממה. אך הנבואה התגשמה, ובבל הפכה לבסוף ל”גלים”, לערימות אבנים (ירמיהו נ״א:37). מדברי הִיֶרוֹנִימוּס, חוקר השפה העברית (בן המאה הרביעית לספירה) עולה, שבימיו היתה בבל איזור ציד ושוטטו בה ”חיות למיניהן”. בבל חרֵבה עד עצם היום הזה. שחזור בבל כמוקד משיכה תיירותי אולי ימשוך מטיילים, אבל ”נין ונכד” לא יֵשבו בה עוד לעולם, כמאמר ישעיהו הנביא (ישעיהו י״ד:22).
21. כיצד יכלו הנביאים הנאמנים לחזות את העתיד בדיוק נמרץ?
21 הנביא ישעיהו לא העלה ניחוש מלומד. הוא גם לא שִכתב את ההיסטוריה באופן שתיראה כנבואה. ישעיהו היה נביא אמת, וכמוהו גם כל נביאי המקרא הנאמנים. כיצד יכלו הם לעשות דבר הנבצר מכל אדם אחר — לחזות את העתיד בדיוק נמרץ? התשובה ברורה. הנבואות מקורן באל הנבואות, יהוה, ה”מגיד מראשית אחרית” (ישעיהו מ״ו:10).
22. למה עלינו לעשות כמיטב יכולתנו לעודד את ישרי הלב לבחון את המקרא בעצמם?
22 ובכן, האם המקרא ראוי לבחינה? לנו ברור שכן! אבל רבים אינם משוכנעים בכך. הם גיבשו דעות על המקרא גם מבלי לקוראו. מה באשר לפרופסור שהוזכר בתחילת המאמר הקודם? הוא הסכים לקבל שיעור־מקרא ולאחר שבחן את המקרא לעומקו, הגיע למסקנה שזהו ספר מאת אלוהים. לבסוף נטבל כאחד מעדי־יהוה, וכיום הוא משרת כזקן־קהילה! הבה נעשה כמיטב יכולתנו לעודד את ישרי הלב קודם כל לבחון את המקרא בעצמם ואחר כך לגבש דעה. אין ספק שאם יבדקוהו בעצמם, ללא דעות קדומות, יגיעו לידי הכרה שספר ייחודי זה, המקרא, הוא אכן ספר לכל אדם!
התוכל להשיב?
◻ כיצד תוכל להשתמש בתורת משה כדי להוכיח שאת המקרא לא חיברו בני אדם?
◻ אילו עקרונות נצחיים במקרא מעשיים לחיים המודרניים?
◻ מדוע לא ייתכן שהנבואה בישעיהו י״ג:19, 20 נכתבה לאחר התרחשותה?
◻ מה עלינו לעודד את ישרי הלב לעשות, ומדוע?
[תיבה בעמוד 19]
מה באשר לבלתי ניתן להוכחה?
במקרא יש אמירות שונות שאין הוכחות ממשיות ובלתי תלויות לאמיתותן. למשל, לא ניתן להוכיח מדעית שקיים או שלא קיים תחום רוחני השייך ליצורים רוחניים. האם הערות בלתי ניתנות להוכחה אלו מלמדות שהמקרא סותר את המדע?
זו הדילמה שניצבה בפני גיאולוג כוכבי־לכת, שהחל לפני שנים מספר ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה. ”אני חייב להודות שבתחילה התקשיתי להאמין במקרא משום שלא יכולתי להוכיח מבחינה מדעית דברים מסוימים שכתובים בו”, סיפר. איש ישר לב זה המשיך ללמוד את המקרא ולבסוף השתכנע שהראיות שבנמצא מוכיחות שזהו דבר־אלוהים. ”כמיהתי להוכיח באופן בלתי תלוי כל אחת ואחת מן העובדות המקראיות פחתה”, אמר. ”אדם בעל נטיות מדעיות חייב להיות מוכן לבדוק את המקרא מנקודת מבט רוחנית, שאם לא כן לעולם לא יקבל את האמת. אי אפשר לצפות שהמדע יאמת כל אמירה במקרא. אבל, גם אם יש אמירות מסוימות שלא ניתן להוכיחן אין משמע הדבר שהן כוזבות. העיקר הוא שהנקודות המקראיות שאפשר להוכיחן הוכחו כאמת לאמיתה”.
[תמונה בעמוד 17]
משה כתב חוקים סניטריים שהקדימו בהרבה את זמנו