ספר נבואות

בני־האדם מתעניינים בעתיד.‏ הם מבקשים למצוא תחזיות אמינות בנושאים רבים,‏ כגון מזג־האוויר והמדד הכלכלי.‏ אולם,‏ כשהם פועלים על־פי תחזיות אלה,‏ במקרים רבים הם מתאכזבים.‏ בכתבי־הקודש יש תחזיות,‏ או נבואות,‏ רבות.‏ עד כמה מדויקות הן?‏ המהוות הן היסטוריה כתובה מראש?‏ או שמא מדובר בהיסטוריה המתעטפת באיצטלה של נבואה?‏

‏”‏תמֵהַ אני על כך,‏ שמגיד־עתידות אחד אינו צוחק כל־אימת שהוא רואה מגיד־עתידות אחר”‏.‏¹ מילים אלה מיוחסות למדינאי הרומי קַטוֹ.‏ אכן,‏ עד עצם ימינו רבים מתייחסים בספקנות למגידי־עתידות,‏ לאסטרולוגים ולחוזים למיניהם.‏ תחזיותיהם מנוסחות לרוב במונחים מעורפלים,‏ וניתן לפרשן בדרכים שונות ומשונות.‏

ומה באשר לנבואות המקרא?‏ היש סיבה לפקפק באמינותן?‏ או שיש בסיס לתת בהן אמון?‏

לא סתם ניחושים מלומדים

אנשים יודעי דבר מנסים להעלות השערות מדויקות לגבי העתיד על־סמך המגמות המסתמנות בהווה,‏ אך לא אחת הם טועים.‏ הספר הלם העתיד מציין:‏ ”‏כל חברה ניצבת לא רק בפני מאורעות עתיד צפויים מראש,‏ כי־אם גם בפני סדרת מאורעות אפשריים,‏ וסדרת מאבקים לקביעת המאורעות הרצויים”‏.‏ עוד נאמר בספר:‏ ”‏איש אינו יכול,‏ כמובן,‏ ’‏לדעת’‏ את העתיד במלוא מובנה המוחלט של המלה.‏ כל אשר בידנו לעשות הוא להעניק להשערותינו צביון מעמיק ושיטתי יותר,‏ ולנסות ליחס להן הסתברויות מוגדרות”‏.‏²

לעומת זאת,‏ כותבי המקרא לא ’‏יִיחסו הסתברויות להשערות’‏ בדבר העתיד.‏ כמו־כן,‏ אי־אפשר לפטור את תחזיותיהם בטענה שהן הצהרות סתומות,‏ שניתן לפרשן בדרכים שונות ומשונות.‏ להיפך,‏ רבות מנבואותיהם נכתבו בבהירות מפליאה ובפירוט נמרץ,‏ וצפו פעמים רבות את הבלתי צפוי.‏ הבה נבחן,‏ לדוגמה,‏ את שחזה המקרא על העיר הקדומה בבל.‏

‏”‏וטיטאתיה במטאטא השמֵד”‏

בבל הקדומה נעשתה ל”‏צבי [‏חמדה,‏ פאר]‏ ממלכות”‏ (‏ישעיהו י״ג:‏19‏)‏.‏ עיר זאת,‏ שהתפרסה על פני שטח נרחב,‏ חלשה במיקומה האסטרטגי על נתיב מסחר בין המפרץ הפרסי לים התיכון,‏ ולכן שימשה תחנת ביניים לסחר הימי והיבשתי בין המזרח למערב.‏

במאה השביעית לפה״ס נחשבה בבל,‏ בירת המעצמה הבבלית,‏ לעיר שלא ניתן לכובשה.‏ העיר הוקמה משני עבריו של נהר הפרת,‏ ומי הנהר תועלו לתעלת מגן רחבה ועמוקה וכן למערכת תעלות.‏ בנוסף לכך,‏ מערכת מסיבית של חומות כפולות,‏ שנתמכו על־ידי מגדלי מגן רבים,‏ נצרו את העיר מכל משמר.‏ אין תימה שתושביה חשו ביטחון.‏

על אף זאת,‏ במאה השמינית לפה״ס,‏ בטרם הגיעה בבל לשיא תפארתה,‏ ניבא ישעיהו הנביא שבבל ’‏תטֻאטא במטאטא השמֵד’‏ (‏ישעיהו י״ג:‏19;‏ י״ד:‏22,‏ 23‏)‏.‏ ישעיהו תיאר גם כיצד תיפול בבל.‏ הפולשים ’‏יובישו’‏ את נהרותיה — מקור מימיהן של תעלות המגן — וכך יסירו את מבטחה.‏ ישעיהו אף נקב בשם הכובש — ”‏כורש”‏,‏ מלך פרסי גדול,‏ אשר לפניו ייפתחו ”‏דלתיים ושערים לא ייסגרו”‏ (‏ישעיהו מ״ד:‏27 עד מ״ה:‏2‏)‏.‏

היו אלה תחזיות נועזות.‏ אך,‏ האם הן התגשמו?‏ נניח להיסטוריה להשיב.‏

‏”‏ללא קרב”‏

כמאתיים שנה לאחר שכתב ישעיהו את נבואתו,‏ בליל 5 באוקטובר 539 לפה״ס,‏ חנו צבאות מדי־ופרס בפיקודו של כורש הגדול בקרבת בבל.‏ למרות זאת,‏ הבבלים היו שאננים.‏ לדברי ההיסטוריון היווני הֶרודוטוּס (‏המאה החמישית לפה״ס)‏,‏ היו להם אספקות שיכלו לכלכל אותם שנים.‏³ כמו־כן,‏ נהר הפרת וחומות בבל האדירות הגנו עליהם.‏ ובכל זאת,‏ בעצם הלילה ההוא,‏ על־פי הכרוניקה של נבונאיד,‏ ”‏צבא כורש נכנס לבבל ללא קרב”‏.‏⁴ הכיצד?‏

הרודוטוס מסביר שתושבי העיר ’‏רקדו והתענגו בחג’‏.‏⁵ בו־בזמן,‏ מחוץ לעיר,‏ היטה כורש את מי הפרת.‏ משירד מפלס המים,‏ דשדשו צבאותיו באפיק הנהר,‏ במים עד גובה הירכיים.‏ הם עברו את החומות הנישאות ונכנסו דרך ”‏השערים [‏אשר]‏ אל הנהר”‏,‏ כדברי הרודוטוס,‏ שהושארו פתוחים מחמת רשלנות.‏⁶ (‏השווה דניאל ה׳:‏1–4;‏ ירמיהו נ׳:‏24;‏ נ״א:‏31,‏ 32‏.‏)‏ היסטוריונים אחרים,‏ כמו כְּסֶנופון (‏בערך 431 – 352 לפה״ס)‏,‏ וכן לוחות הכתובות בכתב היתדות שגילו ארכיאולוגים מאמתים את נפילתה הפתאומית של בבל בידי כורש.‏⁷

בזאת התגשמה נבואת ישעיהו על בבל.‏ האומנם?‏ שמא ייתכן שלא היתה זו תחזית,‏ ושהדברים נכתבו לאחר ההתרחשות?‏ למעשה,‏ ניתן לשאול זאת לגבי שאר נבואות המקרא.‏

היסטוריה במסווה נבואה?‏

אילוּ היו כתביהם של נביאי המקרא — ובהם ישעיהו — היסטוריה הכתובה כנבואה,‏ הרי שאנשים אלה אינם אלא נוכלים פיקחים.‏ אך,‏ מה המניע להונאה זו?‏ נביאי אמת הצהירו ללא היסוס שלא ניתן לשחדם (‏שמואל א׳.‏ י״ב:‏3;‏ דניאל ה׳:‏17‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ בדקנו כבר עדויות משכנעות לכך שמחברי המקרא (‏ביניהם נביאים רבים)‏ היו ראויים לאמון וגילו נכונות לחשוף אף את שגיאותיהם המביכות.‏ אין זה מתקבל על הדעת,‏ שאנשים כמותם יתפתו למעשה רמייה כה מורכב ומפורט ויהפכו היסטוריה לנבואה.‏

אין להתעלם גם מגורם נוסף.‏ רבות מנבואות המקרא מכילות דברי הוקעה קשים על עמם של הנביאים,‏ ובכלל זה הכוהנים ובעלי השררה.‏ ישעיהו,‏ למשל,‏ גינה בחריפות את מצבם המוסרי המחפיר של בני־ישראל — המנהיגים ופשוטי העם — בימיו (‏ישעיהו א׳:‏2–10‏)‏.‏ נביאים אחרים חשפו ללא חת את חטאי הכוהנים (‏צפניה ג׳:‏4;‏ מלאכי ב׳:‏1–9‏)‏.‏ קשה להבין מה יכול היה להניע אותם לזייף נבואות,‏ המציגות את הביקורת החריפה ביותר שניתן להעלות על הדעת נגד עמם,‏ ואיזו סיבה היתה לכוהנים לתת ידם לתחבולה כזו.‏

זאת ועוד,‏ כיצד הצליחו הנביאים — אילוּ היו נוכלים — לבצע את זממם?‏ בישראל עודדו ללמוד קרוא וכתוב.‏ הילדים למדו קרוא וכתוב מגיל צעיר (‏דברים ו׳:‏6–9‏)‏.‏ הומלץ לקרוא אישית בכתבי־הקודש (‏תהלים א׳:‏2‏)‏.‏ הונהגה קריאת המקרא בציבור מדי שבת בבתי־הכנסת (‏מעשי־השליחים ט״ו:‏21‏)‏.‏ אין זה סביר,‏ שעַם שלם של יודעי קרוא וכתוב בקיאים במקרא,‏ יפול קורבן לתעלול מעין זה.‏

מלבד זאת,‏ נבואת ישעיהו על נפילת בבל לא תמה.‏ יש בה גם פרט שלא ייתכן כי נכתב אחרי ההתרחשות.‏

‏”‏לא תשב לָנצח”‏

מה יהא על בבל לאחר נפילתה?‏ ישעיהו ניבא:‏ ”‏לא תשב לנצח,‏ ולא תשכון עד דור ודור.‏ ולא יהֵל שם ערבי,‏ ורועים לא ירביצו שם”‏ (‏ישעיהו י״ג:‏20‏)‏.‏ היתה זו תחזית מוזרה,‏ בלשון המעטה,‏ לומר שעיר משגשגת תהפוך לשממה נצחית.‏ הייתכן שישעיהו כתב זאת לאחר שראה את בבל שוממה?‏

לאחר נפילת בבל בידי כורש,‏ המשיכה העיר להיות מיושבת במשך מאות שנים,‏ אם כי ירדה מגדולתה.‏ זכור שמגילות ים המלח כללו העתק של ספר ישעיהו בשלימותו,‏ המתוארך למאה השנייה לפה״ס.‏ בערך בתקופה שבה הועתקה המגילה,‏ השתלטו הפרתים על בבל.‏ במאה הראשונה לספירה,‏ התקיים יישוב יהודי בבבל,‏ ופטרוס,‏ מכותבי המקרא,‏ ביקר שם (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏13‏)‏.‏ אותה עת,‏ מגילות ים המלח היו קיימות כמעט 200 שנה.‏ אם כן,‏ נכון למאה הראשונה לספירה,‏ בבל עדיין לא שממה לחלוטין,‏ ואילו ספר ישעיהו נחתם זמן רב קודם לכן.‏a

כפי שנובא,‏ בבל הפכה לבסוף ל”‏גלים”‏,‏ לערימות אבנים (‏ירמיהו נ״א:‏37‏)‏.‏ לדברי הירונימוס,‏ חוקר השפה העברית (‏המאה הרביעית לספירה)‏,‏ בימיו היתה בבל איזור ציד ובו שוטטו ”‏חיות למיניהן”‏.‏⁹ בבל חרֵבה עד עצם היום הזה.‏

ישעיהו לא זכה לראות את בבל הופכת לשממה.‏ אך,‏ חורבות העיר שהיתה לפנים רבת־עוצמה,‏ כ־50 קילומטר דרומית לבגדד,‏ בעיראק של ימינו,‏ נושאות עדות אילמת להתגשמות מילותיו:‏ ”‏לא תשב לנצח”‏.‏ שחזור בבל כמוקד משיכה תיירותי עשוי למשוך מטיילים,‏ אבל ”‏נין ונכד”‏ לא יֵשבו בה עוד לעולם (‏ישעיהו י״ג:‏20;‏ י״ד:‏22,‏ 23‏)‏.‏

לפיכך,‏ הנביא ישעיהו לא חזה תחזיות מעורפלות שאפשר להתאימן לכל מאורע עתידי.‏ הוא גם לא כתב היסטוריה באופן שתיראה כנבואה.‏ צא וחשוב:‏ מדוע ירצה מתחזה להסתכן ו”‏לנבא”‏ דבר שאין לו שום שליטה עליו — שבבל האדירה תישומם לעולם?‏

הנבואה על נפילת בבל היא אחת מני רבות בכתבי־הקודש.‏b רבים רואים בהתגשמות נבואות המקרא עדות לכך שמקורו על־אנושי.‏ אולי תסכים,‏ לכל הפחות,‏ שהספר ראוי לבחינה.‏ על דבר אחד אין עוררין:‏ קיים פער עצום בין התחזיות המעורפלות או הסנסציוניות של מגידי־עתידות בני־ימינו לבין הנבואות הברורות,‏ השקולות והמפורטות של כתבי־הקודש.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 28]‏

האם היו כותבי המקרא נביאים דייקנים או נוכלים פיקחים?‏

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

חורבות בבל הקדומה