המקרא — ספר של נבואות מדויקות — חלק ב׳
צאו מבבל!
בסדרה זו בת שמונה חלקים, ידון כתב העת ”עורו!” באחד ממאפייניו הבולטים של המקרא — נבואותיו. המאמרים יסייעו לך לקבל מענה לשאלות הבאות: האם נבואות המקרא הן לא יותר מאשר פרי הגותם של אנשים חכמים? או האם הן נכתבו בהשראת אלוהים? אנו מזמינים אותך לבחון את הראיות.
במאמר הקודם בסדרה זו דנו בשלוש נבואות מקראיות הנוגעות לצאצאי אברהם. הראיות מלמדות שאלוהים הגשים הבטחות אלו באמצעות עם ישראל הקדום, שהיו צאצאי אברהם.
בבל הקדומה הייתה אומה נוספת שמילאה תפקיד חשוב בהיסטוריה המקראית, במיוחד במאה השביעית לפה״ס. נדון כעת בשלוש נבואות מקראיות הנוגעות לממלכה זו ונראה אם יש ראיות לכך שהן נכתבו בהשראת אלוהים.
הנביא משה הזהיר את עם ישראל הקדום: ”אם שכוח תשכח את יהוה אלוהיך והלכת אחרי אלוהים אחרים ועבדתם והשתחווית להם, ... אבוד תאבדון” (דברים ח׳:19; י״א:8, 9). אך למרות זאת בני ישראל שוב ושוב מרדו באלוהים ופנו לעבודת אלילים (מלכים א׳. י״ד:22–24).
בסופו של דבר פקעה סבלנותו של אלוהים והוא הניח לעמו הלא־נאמן ליפול בידי הבבלים. בפיקודו של נבוכדנאצר — ששמו נכתב גם נבוכדראצר — עלו צבאות בבל על ישראל והטילו מצור על ירושלים. האם מצור זה היה משמעותי? הבה נראה מה כתב הנביא ירמיהו קרוב ל־20 שנה לפני התרחשות המאורע (ירמיהו כ״ה:1).
נבואה 1: ”כה אמר יהוה צבאות [לבני ישראל]: ’יען אשר לא שמעתם את דבריי, הנני שולח... אל נבוכדראצר מלך בבל, ... והביאותים [את הבבלים] על הארץ הזאת ועל יושביה... והייתה כל הארץ הזאת לחורבה, לְשַׁמָּה, ועבדו הגויים האלה את מלך בבל שבעים שנה’” (ירמיהו כ״ה:8–11).
התגשמות: לאחר מצור ארוך החריב נבוכדנאצר את ירושלים ב־607 לפה״ס. הוא כבש גם ערים נוספות ביהודה, וביניהן לכיש ועזקה (ירמיהו ל״ד:6, 7). הוא הגלה את רוב הניצולים לבבל, שם היו בשבי 70 שנה.
מה מגלים דפי ההיסטוריה:
● המקרא מציין שנבוכדנאצר היה מלך בבל בתקופה שירושלים נחרבה. ממצאים ארכיאולוגיים תומכים בכתוב במקרא על אודות קיומו. מדליון עשוי אבן שוהם המוצג בפירנצה שבאיטליה נושא כתובת שבחלקה נאמר: ”לכבוד מרודך, אדונו, נבוכדנאצר מלך בבל הורה להכין זאת בימיו”. שלטונו של נבוכדנאצר נמשך מ־624 עד 582 לפה״ס.
● הספר המקרא והארכיאולוגיה (The Bible and Archaeology) מציין שחפירות ובחינת שטחה של לכיש מאשרים את הדברים הבאים: ”החורבן הסופי היה אלים, וכה עזה הייתה האש שהחריבה את העיר [לכיש] עד שאבני הסיד התפוררו לאבק”.
נבואה 2: ”כה אמר יהוה, ’כי לפי מלֹאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם [הגולים היהודים], והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה [אל אדמת יהודה]’” (ירמיהו כ״ט:10).
התגשמות: לאחר 70 שנות גלות, מ־607 עד 537 לפה״ס, שחרר כורש מלך פרס את הגולים היהודים והתיר להם לשוב למולדתם ולבנות מחדש את בית המקדש בירושלים (עזרא א׳:2–4).
מה מגלים דפי ההיסטוריה:
● האם היו היהודים 70 שנה בגלות בבל כפי שניבא המקרא? תן דעתך לדבריו של הארכיאולוג הישראלי הנודע אפרים שטרן: ”משנת 604 לפה״ס ועד 538 לפה״ס יש פער מוחלט בראיות המצביעות על היאחזות בקרקע. במשך כל הזמן הזה, לא יושבה מחדש שום עיר שנחרבה על־ידי הבבלים”. פער זה שבו לא הייתה כל היאחזות בקרקע ולא היה יישוב מחדש של שטחים כבושים מקביל לתקופת הגלות של היהודים בבבל מ־607 עד ל־537 לפה״ס (דברי הימים ב׳. ל״ו:20, 21).
● עמים קדומים במסופוטמיה נהגו לכתוב על גבי משטחים עשויים חימר רך. גליל חימר כזה, המוכר כ”גליל כורש”, מתוארך לסביבות שנת 539 לפה״ס, השנה שבה הפיל כורש מלך פרס את האימפריה הבבלית. באחד הקטעים כתוב: ”אנוכי כורש... מלך בבל”. בהמשך נאמר: ”הערים... [שמעב]ר לחידקל, אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני־כן, (לכל אלה) החזרתי את (צלמי) האלים (שהיו) יושבים בתוכם, ... כינסתי את כל תושביהם והשבתי (להם) את מקום מגוריהם”.
מקור חילוני זה עולה בקנה אחד עם נבואה מהמקרא המציינת שהגולים היהודים יחזרו למולדתם — נבואה שנכתבה כ־200 שנה לפני התגשמותה (ישעיהו מ״ד:26–28).
נבואה 3: ”והייתה בבל, צבי ממלכות, תפארת גאון כשדים, כמהפכת אלוהים את סדום ואת עמורה. לא תשב [תיושב] לנצח” (ישעיהו י״ג:19, 20).
התגשמות: תפנית מדהימה אירעה, ומעצמת העולם האדירה בבל נפלה ב־539 לפה״ס בידי צבא משולב של מדים ופרסים.a העיר מעולם לא התאוששה לחלוטין מהמפלה. למעשה, היא אט אט שקעה ובסופו של דבר הפכה שוממה ”מאין יושב” (ירמיהו נ״א:37).
מה מגלים דפי ההיסטוריה:
● היעלמותה של בבל הייתה כל כך מוחלטת שהחוקר תום בואי ציין ש”היסטוריונים ועורכי מסעות מערביים מהמאות השש עשרה עד השמונה עשרה לספירה” אומנם הכירו בחשיבותה הסמלית של העיר אך התקשו לזהות ”את מיקומה המדויק”.
● בשנת 1919 אמר ה. ר. הול, אוצר העתיקות המצריות והאשוריות במוזיאון הבריטי, שבבל ”היא בליל של שברי חומות... הקבורים בחול”.
מה ניתן להסיק כאשר בוחנים את התגשמותן של נבואות אלה? אנו רואים בבירור שהמקרא מוכיח שוב ושוב שהוא ספר המכיל נבואות מדויקות. המסרים הנבואיים אודות יהודה ובבל התגשמו בדיוק על־פי המנובא.
ירושלים נחרבה כיוון שהעם לא שמע לאזהרותיו של אלוהים להימנע מהתנהגות פסולה. לאחר שהיו 70 שנה בגלות בבל, כפי שנובא, הורשו היהודים לשוב לירושלים. בבל הקדומה נחרבה באופן שנחזה, והיא עומדת שוממה מאין יושב עד עצם ימינו. אבל אלו הן רק קומץ מנבואות המקרא הרבות.
[הערת שוליים]
a העובדה שמדי תמלא תפקיד מרכזי בכיבוש בבל נובאה גם היא בידי ישעיהו כ־200 שנה מראש (ישעיהו י״ג:17–19; כ״א:2).
[תרשים בעמודים 22, 23]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
ציר הזמן של בבל
732 לפה״ס בערך: ישעיהו חוזה את נפילת בבל
(לפה״ס)
647 ירמיהו מתמנה לנביא
632 בבל כובשת את אשור
625 נבוכדנאצר מתחיל למלוך
617 דניאל ויחזקאל נלקחים לבבל
607 נבוכדנאצר מחריב את ירושלים
582 שלטונו של נבוכדנאצר מגיע אל קיצו
539 בבל נופלת בידי המדים והפרסים
537 הגולים היהודים מקבלים היתר לשוב לירושלים
היהודים מוחזקים כשבויים בבבל 70 שנה
[תמונה בעמוד 22]
מכתבי לכיש תומכים בתיאורו של ירמיהו בדבר כיבוש יהודה בידי הבבלים
[תמונה בעמוד 23]
גליל כורש מתעד את מדיניותו של כורש להחזיר שבויים למולדתם
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 23]
Page 22, Lachish Letter: Photograph taken by courtesy of the British Museum; page 23, Cyrus Cylinder: © The Trustees of the British Museum