מהו עתידך?‏

אם האל הכל־יכול הוא יודע־כל,‏ אם ידועים לו העבר,‏ ההווה והעתיד,‏ הרי כל מה שנועד לקרות,‏ יקרה בדיוק כשם שחזה מראש,‏ לא כן?‏ אם אלוהים חזה וקבע את מהלך־חייו של כל אדם,‏ הניתן לומר בצדק שאנו חופשיים לבחור את דרכנו,‏ את עתידנו?‏

בהיסטוריה,‏ היו רבים שהתחבטו בשאלות אלה.‏ עד היום הדתות העיקריות חלוקות בדעותיהן בנושא.‏ הניתן ליישב את יכולתו של אלוהים לצפות את העתיד עם הבחירה החופשית של האדם?‏ לאן נוכל לפנות למציאת תשובות?‏

מיליונים ברחבי העולם יסכימו שאלוהים תִּקשר עם האנושות בעזרת דברו הכתוב,‏ שהועבר באמצעות דובריו,‏ נביאיו.‏ הקוראן,‏ למשל,‏ מייחס לאלוהים את ההתגלויות הבאות:‏ התורה (‏תורת משה,‏ חמישה חומשי תורה)‏,‏ הזוּבּוּר (‏תהלים)‏ והאינג׳יל (‏ספרי הבשורה,‏ כתבי־הקודש המשיחיים או ”‏הברית החדשה”‏)‏,‏ וכן את ההתגלויות לנביאי ישראל.‏

בכתבי־הקודש המשיחיים אנו קוראים:‏ ”‏כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים,‏ ומועיל הוא להוראה,‏ לתוכחה,‏ לתיקון”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ ברור שמן הראוי שכל הדרכה או הארה שנקבל תנבע מאלוהים עצמו.‏ האין זה מן התבונה לבחון את כתביהם של נביאי אלוהים מקדם?‏ מה בפיהם לגבי עתידנו?‏

עתיד כתוב מראש

כל הקורא את כתבי־הקודש יודע שהם מכילים למעשה מאות נבואות.‏ מאורעות היסטוריים,‏ כגון נפילת בבל הקדומה,‏ בניית ירושלים מחדש (‏המאות השישית והחמישית לפה״ס)‏,‏ עלייתם ונפילתם של מלכי קדם בפרס ומדי וביוון,‏ כל אלה נחזו לפרטי פרטים (‏ישעיהו י״ג:‏17–19;‏ מ״ד:‏24 עד מ״ה:‏1;‏ דניאל ח׳:‏1–7,‏ 20–22‏)‏.‏ התגשמות נבואות אלה היא אחת ההוכחות החותכות שכתבי־הקודש הם דבר־אלוהים,‏ שכן לאלוהים לבדו הכוח לחזות ואף לקבוע מה יתחולל בעתיד.‏ במובן זה כתבי־הקודש בהחלט מתעדים עתיד הכתוב מראש.‏

אלוהים עצמו הצהיר:‏ ”‏אנוכי אל ואין עוד אלוהים ואפס כמוני.‏ מגיד מראשית אחרית,‏ ומקדם אשר לא נעשו;‏ אומר:‏ ’‏עצתי תקום,‏ וכל חפצי אעשה’‏.‏.‏.‏ אף דיברתי;‏ אף אביאנה.‏ יצרתי,‏ אף אעשנה”‏ (‏ישעיהו מ״ו:‏9–11;‏ נ״ה:‏10,‏ 11‏)‏.‏ השם שבו הזדהה אלוהים בפני נביאי קדם הוא יהוה,‏ ומשמעותו המילולית היא ”‏גורם להיות”‏a (‏בראשית י״ב:‏7,‏ 8;‏ שמות ג׳:‏13–15;‏ תהלים פ״ג:‏19‏)‏.‏ אלוהים מתגלה כמגשים דברו,‏ כמי שתמיד מממש את מטרותיו.‏

אם כן,‏ יכולתו של אלוהים לדעת מראש משמשת אותו בהגשמת מטרותיו.‏ לא אחת ניצל אלוהים יכולת זו כדי להזהיר את הרשעים מפני משפטו הקרֵב ובא וכדי לטעת במשרתיו תקווה לישועה.‏ אך האם אלוהים מנצל יכולת זו בכל מקרה?‏ היש ראיות כלשהן בכתבי־הקודש שיש דברים שאלוהים בוחר שלא לדעת מראש?‏

האם אלוהים יודע הכל מראש?‏

כל הטיעונים בעד הגזירה הקדומה נשענים על ההנחה שאלוהים מסוגל בלי ספק לחזות מאורעות עתידיים ולקבוע שיתרחשו,‏ לכן הוא יודע הכל מראש,‏ ובכלל זה מעשיו העתידיים של כל אדם.‏ אך האם הנחה זו מבוססת?‏ מה שמגלים כתבי־הקודש,‏ בהשראת אלוהים,‏ מוכיח שלא כך הוא.‏

כתבי־הקודש מציינים,‏ למשל,‏ ש”‏אלוהים ניסה את אברהם”‏ והורה לו להעלות את יצחק בנו לעולה.‏ כשעמד אברהם להקריב את בנו יצחק,‏ עצר אלוהים בעדו ואמר:‏ ‏”‏עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני”‏ (‏בראשית כ״ב:‏1–12‏)‏.‏ האם אלוהים היה מצהיר הצהרה כזו אילו ידע מראש שאברהם יציית למצוותו?‏ האם היה זה ניסיון הוגן?‏

יתרה מזו,‏ שוב ושוב דיווחו נביאי קדם שאלוהים אמר כי ’‏ניחָם’‏,‏ כלומר התחרט,‏ על מעשה שעשה או שהתכוון לעשות.‏ אלוהים אמר,‏ למשל,‏ ש”‏ניחָם כי המליך את שאול על ישראל”‏ (‏שמואל א׳.‏ ט״ו:‏11,‏ 35‏;‏ השווה ירמיהו י״ח:‏7–10;‏ יונה ג׳:‏10‏)‏.‏ אלוהים מושלם,‏ לכן אין בפסוקים אלה לומר שטעה כשבחר בשאול להיות מלך ישראל הראשון.‏ לאמיתו של דבר,‏ פסוקים אלה מלמדים שאלוהים הצטער ששאול הוכיח עצמו כאיש לא־נאמן ולא־ממושמע.‏ לוּ ידע אלוהים מראש שכך ינהג שאול,‏ הרי היה זה אבסורד מצדו לומר ש”‏ניחָם”‏ על כך.‏

אותו מונח מופיע בספר הקדום ביותר של כתבי־הקודש,‏ ובו נאמר על ימי נוח:‏ ”‏ויִנָחם יהוה כי עשה את האדם בארץ,‏ ויתעצֵב אל לבו.‏ ויאמר יהוה:‏ ’‏אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה.‏.‏.‏ כי ניחמתי כי עשיתים’‏”‏ (‏בראשית ו׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ גם פסוק זה מעיד שאלוהים לא קבע מראש את מעשי האדם.‏ אלוהים לא ניחם על טעות שכביכול עשה,‏ אלא הצטער ואף התעצב משום שרבתה רעת האדם.‏ הבורא הֵצֵר על כך שפרט לנוח ולמשפחתו,‏ עליו להשמיד את כל האנושות.‏ אלוהים מבטיחנו:‏ ’‏לא אחפוץ במות הרשע’‏ (‏יחזקאל ל״ג:‏11‏;‏ השווה דברים ל״ב:‏4,‏ 5‏)‏.‏

אם כן,‏ האם אלוהים ידע מראש או קבע שהאדם הראשון יחטא?‏ האם ידע או קבע את התוצאות ההרות־אסון שיביא הדבר על המשפחה האנושית?‏ הדברים שבחנּו עד כה מעידים שזה לא ייתכן.‏ מה עוד שאם אלוהים ידע מראש השתלשלות זו,‏ הרי היה הופך לממציא החטא כשברא את האדם,‏ והיה אחראי בזדון לרשעת האדם ולסבלו.‏ ברור שטענה זו אינה מתיישבת כלל עם הידוע לנו על אלוהים מתוך כתבי־הקודש.‏ הוא אל של אהבה וצדק,‏ השונא רֶשע (‏תהלים ל״ג:‏5;‏ משלי ט״ו:‏9;‏ יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏.‏

לעתיד האדם שתי פנים

כתבי־הקודש אינם מציינים שעתידו של כל אדם נקבע מראש בדרך כלשהי או שאלוהים גוזר את גורלו,‏ אלא שעתידו האפשרי של האדם,‏ על־פי תחזית אלוהים,‏ הוא בעל שתי פנים בלבד.‏ אלוהים מקנה לכל איש את החופש לבחור מה יהיו פני עתידו.‏ לפני שנים רבות אמר משה הנביא לבני ישראל:‏ ”‏החיים והמוות נתתי לפניך.‏.‏.‏ ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.‏ לאהבה את יהוה אלוהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו,‏ כי הוא חייך ואורך ימיך”‏ (‏דברים ל׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ ישוע,‏ נביא אלוהים,‏ ניבא:‏ ”‏היכנסו דרך הפתח הצר,‏ כי רחב הפתח ומרווחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה.‏ אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה”‏ (‏מתי ז׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ שתי דרכים,‏ כל אחת מובילה לעתיד אחר.‏ עתידנו תלוי במעשינו.‏ ציות לאלוהים פירושו חיים,‏ אי־ציות פירושו מוות (‏רומים ו׳:‏23‏)‏.‏

אלוהים ”‏מצווה על כל בני אדם בכל מקום לחזור בתשובה,‏ שכן יעד יום לשפוט תבל בצדק”‏ (‏מעשי־השליחים י״ז:‏30,‏ 31‏)‏.‏ כשם שרוב האנשים בימי נוח בחרו שלא לציית לו והושמדו,‏ כן גם כיום הרוב אינם מצייתים למצוותיו.‏ עם זאת,‏ אלוהים טרם קבע מי יישמד ומי ייוושע.‏ בדבר־אלוהים נאמר כי ”‏אין הוא רוצה שיאבד איש,‏ אלא שהכל יבואו לידי תשובה”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏)‏.‏ גם אנשים רעים מאוד יכולים לחזור בתשובה,‏ לציית לו ולחולל בחייהם את השינויים הנחוצים כדי לזכות לחסדו (‏ישעיהו א׳:‏18–20;‏ נ״ה:‏6,‏ 7;‏ יחזקאל ל״ג:‏14–16;‏ רומים ב׳:‏4–8‏)‏.‏

אלוהים מבטיח למצייתים לו חיי־נצח בגן־עדן שליו,‏ ארץ מטוהרת מכל רשעה,‏ אלימות ומלחמה,‏ עולם שאין בו עוד רעב,‏ סבל,‏ חולי ומוות (‏תהלים ל״ז:‏9–11;‏ מ״ו:‏10;‏ ישעיהו ב׳:‏4;‏ י״א:‏6–9;‏ כ״ה:‏6–8;‏ ל״ה:‏5,‏ 6;‏ ההתגלות כ״א:‏4‏)‏.‏ גם המתים יוקמו לתחייה ויוכלו לשרת את אלוהים (‏דניאל י״ב:‏2;‏ יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

מחבר התהלים אומר:‏ ”‏שמור תם וראה ישר,‏ כי אחרית לאיש שלום.‏ ופושעים נשמדו יחדיו,‏ אחרית רשעים נכרתה”‏ (‏תהלים ל״ז:‏37,‏ 38‏)‏.‏ אז מהו עתידך?‏ הכל תלוי בך.‏ המוציאים לאור של כתב־עת זה ישמחו לספק לך מידע נוסף שבעזרתו תוכל להבטיח לעצמך עתיד מאושר ושליו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 6]‏

יכולתו של אלוהים לדעת מראש משמשת אותו בהגשמת מטרותיו

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 8]‏

‏”‏אין [‏אלוהים]‏ רוצה שיאבד איש,‏ אלא שהכל יבואו לידי תשובה”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏)‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

אילו ידע אלוהים מראש שאברהם יהיה מוכן להקריב את בנו,‏ האם היה זה ניסיון הוגן?‏