’הילחמו למען האמונה’!
’הילחמו למען האמונה שנמסרה אחת ולתמיד לקדושים’ (יהודה 3).
1. באיזה מובן מעורבים המשיחיים האמיתיים במלחמה?
חיילים ידעו תמיד תלאות וייסורים בשעת מלחמה. תאר לעצמך שאתה סוחב חגור קרב עמוס לעייפה וצועד אינספור קילומטרים בכל תנאי מזג אוויר. אתה עובר אימונים מפרכים לתרגול השימוש בנשק ונאלץ להיחלץ ממצבים מסוכנים כדי שלא להיפצע או להיהרג. המשיחיים האמיתיים אינם נוטלים חלק במלחמות הניטשות בין האומות (ישעיהו ב׳:2–4; יוחנן י״ז:14). ואולם, בל נשכח שכולנו מעורבים במובן מסוים במלחמה. השטן שונא את ישוע המשיח ואת תלמידיו עלי־אדמות שנאת מוות (ההתגלות י״ב:17). למעשה, כל מי שמחליט לשרת את יהוה אלוהים מתגייס למלחמה רוחנית (קורינתים ב׳. י׳:4).
2. כיצד מתאר יהודה את המלחמה המשיחית, וכיצד יכולה איגרתו לעזור לנו להחזיק מעמד במלחמה זו?
2 לא לשווא כותב יהודה, אחיו למחצה של ישוע: ”אהוביי, כאשר שקדתי בכל מאודי לכתוב לכם על־דבר ישועתנו המשותפת, ניעור בי הצורך לכתוב אליכם ולהאיצכם להילחם [”את המלחמה הקשה”, ע״ח] למען האמונה שנמסרה אחת ולתמיד לקדושים” (יהודה 3). באומרו למשיחיים ”להילחם את המלחמה הקשה”, משתמש יהודה במונח הנגזר ממילה שהוראתה ”ייסורים”. כן, מלחמה זו עלולה להיות קשה ומייסרת! האם אתה מתקשה לעתים להחזיק בה מעמד? איגרתו הקצרה והרבת עוצמה של יהודה יכולה לעזור לנו. היא מפצירה בנו שלא להתפתות לאי־מוסריות, לכבד סמכויות שקבע אלוהים ולשמור את עצמנו באהבת האלוהים. הבה נראה כיצד ניתן ליישם את העצות הללו.
אל תתפתה לאי־מוסריות
3. לאיזה מצב חירום נקלעה הקהילה המשיחית בימי יהודה?
3 יהודה הבין שלא כל אחיו המשיחיים מנצחים במלחמתם בשטן. העדר נקלע למצב חירום. ”התגנבו” אנשים מושחתים, כותב יהודה. הם הדיחו בערמומיותם לאי־מוסריות, מצאו בפיקחותם צידוקים למעשיהם ו’הפכו את חסד אלוהינו לזימה’ (יהודה 4). ייתכן שטענו, כמו הגְנוסטים הקדומים, שככל שאדם יחטא, כן ישפע עליו חסד אלוהים — ומכאן שטוב להרבות בחטאים! או אפשר שגרסו כי אל טוב לא יעניש אותם לעולם. כך או כך, טעות היתה בידם (קורינתים א׳. ג׳:19).
4. אילו שלושה משפטים שגזר יהוה בתקופת המקרא מזכיר יהודה?
4 להפרכת נימוקיהם המרושעים מזכיר יהודה שלושה משפטים קדומים שגזר יהוה: האחד נגד בני ישראל אשר ”לא האמינו”; השני נגד ”המלאכים אשר... עזבו את מעונם” כדי לחטוא עם נשים; והשלישי נגד אנשי סדום ועמורה ש”התמכרו לזנות” ולסטיות מיניות (יהודה 5–7; בראשית ו׳:2–4; י״ט:4–25; במדבר י״ד:35). בכל אחד מהמקרים שפט יהוה בחומרה את החוטאים.
5. איזה נביא קדום מצטט יהודה, וכיצד מתבטאת בנבואה ודאות התגשמותה?
5 בהמשך מתייחס יהודה למשפט רחב היקף בהרבה. הוא מצטט נבואה מפי חנוך — נבואה שאינה מופיעה בשום מקום אחר בכתבי־הקודשa (יהודה 14, 15). חנוך ניבא שיבוא יום ויהוה ישפוט את כל הרשעים ואת כל מעשי רשעתם. מעניין לציין שחנוך דיבר בלשון עבר, לאמור שמשפטי אלוהים ודאיים כדבר שכבר התרחש. סביר להניח שהיו שלעגו לחנוך ולנוח, אך כל הלצים הללו טבעו במבול הכלל־עולמי.
6. (א) מה היה צריך להזכיר למשיחיים בימי יהודה? (ב) מדוע כדאי שנקדיש תשומת לב לתזכורות שמעלה יהודה?
6 מדוע כתב יהודה על משפטי אלוהים? משום שידע כי כמה מחברי הקהילות המשיחיות בימיו עושים חטאים נתעבים ומגונים כדוגמת האנשים שבגללם נחרצו בעבר אותם משפטים קדומים. משום כך, יהודה כותב שיש להזכיר לחברי הקהילות כמה אמיתות רוחניות בסיסיות (יהודה 5). הם כנראה שכחו שיהוה אלוהים רואה את מעלליהם. כשעובדיו מפרים את חוקיו במזיד, לטומאתם ולטומאת אחרים, לא נעלם הדבר מעיניו (משלי ט״ו:3). מעשים אלו מעציבים אותו עד מאוד (בראשית ו׳:6; תהלים ע״ח:40). לחשוב שאנו, אנשים בשר ודם, יכולים להשפיע על רגשותיו של ריבון היקום — הרי זו מחשבה מעוררת יראה. יהוה מביט בנו יום יום, וכשאנו משתדלים כמיטב יכולתנו ללכת בעקבות בנו, ישוע המשיח, לבו שמח בקרבו. לפיכך, במקום להתרעם על התזכורות שמעלה יהודה, הבה נקדיש להן תשומת לב (משלי כ״ז:11; פטרוס א׳. ב׳:21).
7. (א) מדוע חשוב מאוד שכל מי שמעורב בחטאים חמורים יבקש עזרה ללא דיחוי? (ב) כיצד נוכל שלא להתפתות לאי־מוסריות?
7 יהוה רואה ופועל. מהיותו אל של צדק מעניש אלוהים, במוקדם או במאוחר, את עושי הרע (טימותיאוס א׳. ה׳:24). מי שטוענים שמשפטיו הם היסטוריה שחלפה עברה לה ושלא איכפת לו ממעשי רשעתם, מרמים את עצמם. חשוב מאוד שכל מי שמעורב באי־מוסריות יפנה ללא דיחוי אל זקני־הקהילה המשיחיים ויבקש את עזרתם (יעקב ה׳:14, 15). כולנו מודעים, מן הסתם, לסכנת האי־מוסריות המרחפת מעל ראשנו במלחמתנו הרוחנית. היא מפילה חללים שנה אחר שנה — אחים שנודו מקרבנו, מרביתם עקב עשיית מעשים לא־מוסריים והעדר חרטה. יש להחליט החלטה נחושה שלא להיכנע לפיתויים, גם אם הם רק מתחילים להוליך אותנו בכיוון זה. (השווה מתי כ״ו:41.)
כבד סמכויות שקבע אלוהים
8. מי היו ”נושאי המשרות הנכבדות” המוזכרים ביהודה פסוק 8?
8 בעיה נוספת שיהודה עוסק בה היא חוסר כבוד לסמכויות שקבע אלוהים. למשל, בפסוק 8 הוא מאשים את אנשי הרשע ב’גידוף נושאי המשרות הנכבדות’. מי היו ”נושאי המשרות הנכבדות”? אלו היו גברים לא־מושלמים שהחזיקו בתפקידים שהטילה עליהם רוח־קודשו של יהוה. בקהילות היו, לדוגמה, זקנים שהופקדה בידיהם האחריות לרעות את עדר אלוהים (פטרוס א׳. ה׳:2). היו גם משגיחים נודדים, כדוגמת השליח פאולוס. כמו־כן, מועצת הזקנים שבירושלים שימשה כגוף מנהל והחליטה החלטות שהשפיעו על הקהילה המשיחית בכללותה (מעשי־השליחים ט״ו:6). היו בקהילות שגידפו או השמיצו גברים אלו, ויהודה היה מודאג מאוד מתופעה זו.
9. אילו דוגמאות של חוסר כבוד לסמכויות מזכיר יהודה?
9 להוקעת דיבורים חסרי כבוד אלו, מעלה יהודה בפסוק 11, כתזכורת, שלוש דוגמאות נוספות: קין, בלעם וקורח. קין התעלם מן העצה שנתן לו יהוה באהבה ולא שם קץ לשנאה הרצחנית שפעפעה בלבו (בראשית ד׳:4–8). בלעם הוזהר שוב ושוב, ללא ספק מפי מקור על־אנושי — הרי אפילו אתונו דיברה אליו! אלא שבאנוכיותו לא חדל לחרוש רעה על עם אלוהים (במדבר כ״ב:28, 32–34; דברים כ״ג:6). קורח לא הסתפק במעמד הנכבד שהיה לו. הוא הסית את העם למרוד במשה, האיש העניו מכל על־פני האדמה (במדבר י״ב:3; ט״ז:1–3, 32).
10. כיצד יש הנופלים כיום במלכודת ’גידוף נושאי המשרות הנכבדות’ ומדוע יש להימנע מדיבורים אלו?
10 דוגמאות אלו מלמדות באופן חי וברור שיש לשמוע עצה ולכבד את מי שבהם משתמש יהוה למילוי תפקידים אחראיים! (עברים י״ג:17) קל מאוד למצוא פגמים בזקנים הממונים, שהרי הם לא־מושלמים כמונו. אך אם נרבה לחשוב על מגרעותיהם ונגרע מכבודם בעיני אחרים, כלום לא יהא בכך משום ’גידוף נושאי המשרות הנכבדות’? בפסוק 10 מדבר יהודה על אלה ה”מגדפים את אשר אינם יודעים”. יש שלפעמים מותחים ביקורת על החלטה של מועצת זקנים או של ועדה שיפוטית. אולם, אין הם יודעים את כל הפרטים ששקלו הזקנים לפני שהגיעו לכלל החלטה. אם כן, מדוע לגנות החלטות כשבעצם לא יודעים הכל? (משלי י״ח:13) המרבים לדבר דיבורים שליליים עלולים ליצור פילוגים בקהילה וניתן אולי להמשילם ל’סלעים [מסוכנים] החבויים מתחת למים’ בהתכנסויות של אחיהם לאמונה (יהודה 12, 16, 19, ע״ח). במקום להעמיד אחרים בסכנה רוחנית, הבה נוקיר את האחים האחראים על עמלם הרב ועל מסירותם לעדר אלוהים (טימותיאוס א׳. ה׳:17).
11. מדוע לא חרץ מיכאל משפט גידוף על השטן?
11 יהודה מציג מישהו שידע לכבד סמכות. הוא כותב: ”מיכאל, שר המלאכים, כאשר רב עם השטן והתווכח על גוויית משה, לא העז לחרוץ משפט גידוף, כי אם אמר, ’יגער יהוה בך’” (יהודה 9). מקרה מרתק זה, המתועד בכתבי־הקודש אך ורק בספר יהודה, מלמד שני לקחים שונים. מחד גיסא, למדים אנו להותיר את המשפט בידי יהוה. השטן זמם, כפי הנראה, לנצל לרעה את גווייתו של משה הנאמן לכינון פולחן כזב. איזו רשעות! למרות זאת, מיכאל בענוותנותו לא חרץ עליו משפט, מפני שרק ליהוה היתה הסמכות לעשות כן. אם כך עשה מיכאל, אל לנו, על אחת כמה וכמה, לשפוט אחים נאמנים המשתדלים לשרת את יהוה.
12. מה יכולים בעלי התפקידים האחראיים בקהילה המשיחית ללמוד מדוגמתו של מיכאל?
12 מאידך גיסא, האחים שניתנה להם סמכות כלשהי בקהילה יכולים ללמוד מדוגמתו של מיכאל. מיכאל היה ”שר המלאכים”, ובכל זאת לא ניצל לרעה את מעמדו גם לנוכח התגרות. זקני־קהילה נאמנים יקפידו לנהוג כמוהו מתוך הכרה שניצול סמכותם לרעה יעיד על זלזול בריבונות יהוה. איגרת יהודה מרחיבה את הדיבור על גברים שאיישו תפקידים מכובדים בקהילה וניצלו זאת לרעה. למשל, בפסוקים 12 עד 14 מוקיע יהודה בחריפות את הרועים ה”סועדים... ללא יראה ודואגים רק לעצמם”. (השווה יחזקאל ל״ד:7–10.) הם דאגו קודם כל לטובת עצמם, ולא לטובת עדר יהוה. הזקנים היום יכולים להפיק לקחים רבים מדוגמה שלילית זו. למעשה, דברי יהודה מציירים בצבעים חיים וברורים מה אל לנו להיות. אם נתנהג באנוכיות לא נוכל להיות חיילי המשיח כי נהיה עסוקים מדי במאבקים לקידום עניינינו האישיים. הבה נחיה על־פי מה שאמר ישוע: ”גדול אושרו של הנותן משל המקבל” (מעשי־השליחים כ׳:35, ע״ח).
”שימרו את עצמכם באהבת האלוהים”
13. מדוע עלינו להשתדל להישמר באהבת האלוהים?
13 לקראת תום איגרתו משיא יהודה עצה מחממת לב: ”שימרו את עצמכם באהבת האלוהים” (יהודה 21). אין דבר טוב יותר שיכול לעזור לנו להילחם את המלחמה המשיחית מאשר להישמר כמושא אהבתו של יהוה אלוהים. הרי האהבה היא התכונה הבולטת של יהוה (יוחנן א׳. ד׳:8). פאולוס כתב אל המשיחיים ברומא: ”אני בטוח כי לא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא שליטים, לא דברים שבהווה ולא דברים שעתידים לבוא, לא כוחות, לא גבהים ולא מעמקים ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו” (רומים ח׳:38, 39). כיצד נישמר באהבה זו? להלן שלושה צעדים שמציין יהודה.
14, 15. (א) מה הכוונה להיבנות ’באמונתנו הנעלה מאוד בקדושתה’? (ב) כיצד אפשר לבדוק את מצב הנשק הרוחני שלנו?
14 ראשית, יהודה קורא לנו להמשיך להיבנות ב’אמונתנו הנעלה מאוד בקדושתה’ (יהודה 20). כפי שראינו במאמר הקודם, זהו תהליך מתמשך. אנו כבניין הזקוק לעוד ועוד חיזוקים כדי לעמוד בהתקפות ההולכות ומחריפות מצד איתני הטבע. (השווה מתי ז׳:24, 25.) על כן, בל נְפתח ביטחון עצמי מופרז. במקום זאת, הבה נמצא את הנקודות שבהן עלינו להיבנות על בסיס אמונתנו ולהיות חיילים חזקים ונאמנים יותר של המשיח. למשל, ניתן לתת את הדעת למרכיבים השונים של הנשק הרוחני המתואר באפסים ו׳:11–18.
15 האם כלי הנשק הרוחניים שלנו תקינים? האם ”מגן האמונה” שלנו חזק דיו? במבט לאחור על השנים האחרונות, האם ניכרים בנו סימני רפיון, כגון היעדרויות תכופות יותר מן האסיפות ואובדן התלהבות בשירות ובלימוד האישי? אלו סימנים מסוכנים! עלינו להיבנות ולהתחזק בָּאמת ללא דיחוי (טימותיאוס א׳. ד׳:15; טימותיאוס ב׳. ד׳:2; עברים י׳:24, 25).
16. מה פירוש הדבר להתפלל ברוח הקודש, ומה עלינו לבקש מיהוה דרך קבע?
16 דרך נוספת להישמר באהבת האלוהים היא ’להתפלל ברוח הקודש’ (יהודה 20). פירוש הדבר, להתפלל בהשפעת רוח יהוה ובהתאם לדברו שנכתב בהשארת הרוח. התפילה היא מן הדרכים החיוניות להתקרב אל יהוה אישית ולהוכיח שאנו מסורים לו. אל נזניח זכות נפלאה זו! בתפילה אפשר לבקש מאלוהים — שוב ושוב — שיתן לנו מרוח־קודשו (לוקס י״א:13). זהו הכוח החזק מכל העומד לרשותנו. ניתן בסיועו להישמר באהבת האלוהים ולהחזיק מעמד כחיילי המשיח.
17. (א) מדוע אפשר לומר שיהודה משמש דוגמה ראויה לציון בנושא הרחמים? (ב) כיצד יוכל כל אחד מאיתנו להמשיך לנהוג ברחמים?
17 שלישית, יהודה מפציר בנו להמשיך לנהוג ברחמים (יהודה 22). דוגמתו בנושא זה ראויה לציון. הוא היה מודאג, ובצדק, מן השחיתות, האי־מוסריות והכפירה שחלחלו לקהילה המשיחית. אף־על־פי־כן, הוא לא איבד עשתונות במחשבה שהזמנים מסוכנים מכדי לגלות תכונה ”עדינה” כתכונת הרחמים. לא, הוא קרא לאחיו להמשיך לנהוג ברחמים כל אימת שניתן לעשות כן ולדבר בהיגיון ובנועם עם בעלי הספיקות, ובנוסף לכך ’לחטוף מן האש’ את מי שעומדים להסתבך בחטא חמור (יהודה 23; גלטים ו׳:1). איזו עצה טובה לזקני־הקהילה בימים טרופים אלו! גם הם משתדלים להיות רחמנים במידת האפשר, ותקיפים במידת הצורך. מוטב שגם אנו ננהג ברחמים איש עם רעהו. למשל, במקום לשמור טינה על קטנות, עלינו לסלוח זה לזה ברוחב לב (קולוסים ג׳:13).
18. מניין לנו שהניצחון במלחמתנו הרוחנית מובטח לנו?
18 מלחמתנו אינה קלה. יהודה כותב שעלינו ”להילחם את המלחמה הקשה” (יהודה 3, ע״ח). אויבינו חזקים. לא רק השטן אלא גם עולמו הרשע, וחולשותינו בעוכרינו. אך, הניצחון מובטח לנו! מדוע? מפני שאנו מצדדים ביהוה. יהודה חותם את איגרתו בתזכורת, שליהוה ”הכבוד והגדולה והעוז והשלטון לפני כל עולם, גם עתה גם לכל העולמים” (יהודה 25). האין זו מחשבה מעוררת התפעמות? היש ספק אפוא, שאלוהים ”יכול לשמור אתכם ממכשול”? (יהודה 24) ודאי שלא! יהא מנוי וגמור עימנו שלא להתפתות לאי־מוסריות, לכבד סמכויות שקבע אלוהים ולשמור את עצמנו באהבת האלוהים. אם נעשה כן, ננחל יחדיו ניצחון מפואר.
[הערת שוליים]
a יש חוקרים הטוענים שיהודה מצטט מתוך ספר חנוך האפוקריפי. לעומתם מציין ר. ק. ה. לנסקי: ”שואלים אנו: ’מהו מקור מעשה טלאים זה, ספר חנוך?’ זו תוספת, ואיש אינו יכול לציין בוודאות מתי בדיוק נכתבו חלקיו השונים...; לא ניתן לשלול לגמרי את האפשרות שחלק מן הכתוב בו מקורו, אולי, בספר יהודה עצמו”.
שאלות חזרה
◻ מה למדים אנו מאיגרת יהודה בדבר עמידה בפני הפיתוי שבאי־מוסריות?
◻ מדוע חשוב מאוד לכבד סמכויות שקבע אלוהים?
◻ מדוע חמור לנצל סמכויות קהילתיות לרעה?
◻ מה עלינו לעשות כדי להישמר באהבת האלוהים?
[תמונה בעמוד 15]
שלא כחיילים הרומים, המשיחיים נלחמים במלחמה רוחנית
[תמונה בעמוד 18]
הרועים המשיחיים אינם משרתים מתוך אנוכיות אלא מאהבה