דבר יהוה חי
נקודות בולטות מאיגרות יוחנן ומאיגרת יהודה
שלוש איגרותיו של השליח יוחנן נכתבו ככל הנראה בשנת 98 לספירה מאפסוס והן בין הספרים האחרונים הכלולים בכתבי־הקודש. שתי האיגרות הראשונות מעודדות את המשיחיים להמשיך ללכת באור ולהיאבק בכפירה. באיגרת השלישית, יוחנן לא רק מדבר על הליכה בדרך האמת אלא גם מעודד את המשיחיים לשתף פעולה.
אחיו למחצה של ישוע, יהודה, כותב את איגרתו מארץ ישראל, כנראה בשנת 65 לספירה. הוא מזהיר את אחיו לאמונה באשר לאנשי הרשע שהתגנבו לקהילה, וכן משיא עצות כיצד לעמוד בפני השפעות מזיקות. אם נשית ליבנו למסר המצוי בשלוש האיגרות של יוחנן ובאיגרת יהודה, יעזור לנו הדבר לעמוד איתן באמונה למרות מכשולים (עב׳ ד׳:12).
המשיכו להתהלך באור, באהבה ועל־פי אמונה
(יוח״א א׳:1 עד ה׳:21)
איגרת יוחנן הראשונה מיועדת לקהילה המשיחית כולה, והיא מכילה עצות שקולות שמטרתן לעזור למשיחיים לפעול נגד הכפירה ולעמוד יציבים למען האמת ולמען הצדקה. יוחנן מדגיש את הצורך להמשיך להתהלך באור, באהבה ועל־פי אמונה.
יוחנן כותב: ”אם נתהלך באור, כמו [שאלוהים] באור, כי אז התחברנו זה עם זה”. ומכיוון שאלוהים הוא מקור האהבה, אומר השליח: ”נאהב נא איש את רעהו”. ”אהבת אלוהים” מניעה אותנו ’לשמור את מצוותיו’, ואנו מנצחים את העולם באמצעות ”אמונתנו” ביהוה אלוהים, בדברו ובבנו (יוח״א א׳:7; ד׳:7; ה׳:3, 4).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:2; ד׳:10 — באיזה מובן מהווה ישוע ”כפרה”? המילה ביוונית המתורגמת לכפרה משמעה פיוס. ישוע הקריב את חייו כקורבן מפייס במובן זה שבעשותו כן סיפק את מה שהיה דרוש לדרישות הצדק המושלם. על בסיס קורבן זה יכול היה אלוהים לנהוג ברחמים, וכן לסלוח על חטאיהם של מי שמאמינים בישוע (יוח׳ ג׳:16; רומ׳ ו׳:23).
ב׳:7, 8 — מהי המצווה ה”ישנה” ובו זמנית גם ”חדשה” שעליה מדבר יוחנן? המצווה שעליה מדבר יוחנן היא לאהוב את האחים אהבה המלווה בהקרבה עצמית (יוח׳ י״ג:34). הוא מתייחס אליה כאל ”ישנה” מפני שישוע נתן אותה יותר מ־60 שנה לפני שכתב יוחנן ברוח אלוהים את איגרתו הראשונה למאמינים. לפיכך, המצווה ’הייתה להם מראשית’ ימיהם כמשיחיים. המצווה היא גם ”חדשה” במובן זה שהיא כוללת יותר מאשר את הצו ”ואהבת לרעך כמוך”. היא כרוכה באהבה המלווה בהקרבה עצמית (וי׳ י״ט:18; יוח׳ ט״ו:12, 13).
ג׳:2 — מה ”לא נגלה” למשיחיים המשוחים, ואת מי יראו ”כמו שהוא”? מה שלא נגלה להם הוא מה יהיו כאשר יוקמו לתחייה שמימית בגוף רוחני (פיל׳ ג׳:20, 21). אולם, מה שהם כן יודעים הוא ”שבהיגלותו [של אלוהים הם יהיו] כמוהו, כי [יראו אותו] כמו שהוא”, כלומר יראו את ”יהוה — הרוח” (קור״ב ג׳:17, 18).
ה׳:5–8 — כיצד העידו המים, הדם והרוח כי ”ישוע הוא בן האלוהים”? מים שימשו כעד מפני שכאשר נטבל ישוע במים, יהוה עצמו הביע את שביעות רצונו ממנו כבנו (מתי ג׳:17). דמו של ישוע, היינו חייו, שניתן כ”כופר בעד הכול”, גם הוכיח שישוע הוא בן אלוהים (טימ״א ב׳:5, 6). כמו כן, רוח הקודש העידה שישוע הוא בן האלוהים כאשר נחה עליו בעת טבילתו, ואיפשרה לו ’להתהלך בארץ כשהוא עושה חסד ומרפא את כל הנדכאים תחת יד השטן’ (יוח׳ א׳:29–34; מה״ש י׳:38).
לקחים עבורנו:
ב׳:9–11; ג׳:15. אם משיחי מרשה למשהו או למישהו למוטט את אהבתו לאחיו לאמונה, אזי הוא מתהלך בחושך רוחני ואינו יודע לאן הוא הולך.
המשיכו ”להתהלך באמת”
(יוח״ב 1–13)
יוחנן פותח את איגרתו השנייה במילים: ”מאת הזקן אל הגבירה הבחירה ואל ילדיה”. הוא מביע את שמחתו על כי מצא שהיו ’מקרב ילדיה שהתהלכו באמת’ (יוח״ב 1, 4).
יוחנן מעודד את האחים לטפח אהבה, ולאחר מכן כותב: ”וזאת היא האהבה: שנתהלך על־פי מצוותיו”. כמו כן מזהיר יוחנן מפני ”המתעה וצורר המשיח” (יוח״ב 5–7).
תשובות לשאלות מקראיות:
1, 13 — מי היא ”הגבירה הבחירה”? ייתכן שיוחנן התייחס לאישה מסוימת, אותה הוא מכנה קיריה — ”גבירה” ביוונית. אפשרות נוספת היא שאולי נקט שפה ציורית בפנותו אל קהילה מסוימת כדי לבלבל את הרודפים. אם האפשרות השנייה היא הנכונה, אזי המילה ”ילדיה” מתייחסת לחברי אותה קהילה והמילים ’ילדי אחותה’ מתייחסות לחברי קהילה אחרת.
7 — על איזו ’ביאה’ של ישוע מדבר יוחנן בפסוק זה, ובאיזה מובן המתעים ”אינם מודים” בכך? אין הכוונה ל’בואו’ הסמוי מן העין של ישוע שצפוי היה להתרחש בעתיד, אלא לכך שבא בלבוש בשר ונמשח למשיח (יוח״א ד׳:2). המתעים אינם מודים שישוע בא כאדם בשר ודם. אולי הם מכחישים שישוע חי אי פעם או שהם דוחים את העובדה שהוא נמשח ברוח הקודש.
לקחים עבורנו:
2, 4. ידיעתנו את ה”אמת” — מכלול עיקרי האמונה המשיחיים שבמקרא — ודבקותנו בה חיוניות לישועתנו (יוח״ג 3, 4).
8–11. אם איננו רוצים לאבד את ’החסד, הרחמים והשלום מאת האלוהים האב ומאת ישוע המשיח’, וכן את יחסי האחווה הלבביים של אחינו לאמונה, עלינו לנקוט משנה זהירות ולשמור על עצמנו מבחינה רוחנית, וכן להתרחק מכל מי ש”אינו עומד בתורת המשיח” (יוח״ב 3).
הייו ”שותפים לעבודה בשירות האמת”
(יוח״ג 1–14)
איגרתו השלישית של יוחנן מופנית לחברו הקרוב גיוס. הוא כותב: ”אין לי שמחה גדולה מלשמוע שילדיי מתהלכים בָּאמת” (יוח״ג 4).
יוחנן משבח את גיוס על שהוא ”נוהג בנאמנות” ועוזר לאחים שמבקרים בקהילתו. השליח אומר: ”חובה עלינו לתמוך באנשים כאלה, כדי שנהיה שותפים לעבודה בשירות האמת” (יוח״ג 5–8).
תשובות לשאלות מקראיות:
11 — מדוע יש שעושים מעשים רעים? אנשים לא־רוחניים אינם רואים את אלוהים בעיני הבנתם. מכיוון שאין הם יכולים לראותו בעיניהם הפיזיות, הם מתנהגים כאילו אין הוא רואה אותם (יח׳ ט׳:9).
14 — למי מתייחסת המילה ”ידידים”? המילה ”ידידים” כאן מקפלת בתוכה לא רק את מי שנהנים מיחסי ידידות קרובים זה עם זה, אלא יותר מכך. יוחנן משתמש כאן במילה זו ומייחס אותה לאחים לאמונה באופן כללי.
לקחים עבורנו:
4. אנשים בעלי בגרות רוחנית שמחים שמחה גדולה בראותם את הצעירים שבקהילה ”מתהלכים בָּאמת”. ואיזו שמחה בל תתואר חשים ההורים כאשר הם מצליחים לעזור לילדיהם להיות רוחניים!
5–8. בין מי שעמלים למען אחיהם מתוך אהבה כלפיהם וכלפי יהוה נמנים משגיחים נודדים, שליחים, אחים שמשרתים בבתי־אל או במשרדי הסניפים וכן חלוצים. אמונתם ראויה לחיקוי, והם אכן ראויים לתמיכתנו ולאהבתנו.
9–12. עלינו לחקות את דוגמתו של דמטריוס הנאמן ולא את זו של דיוטרפס, שהיה מן המשמיצים והִרבה בדברי להג.
”שימרו את עצמכם באהבת האלוהים”
(יהד׳ 1–25)
יהודה מתאר את אלה שהסתננו אל הקהילה כ”רוגנים... מתלוננים, הולכים אחר תאוותיהם”. ”פיהם מדבר גבוהה”, והם ”נוהגים במשוא פנים למען רווח” (יהד׳ 4, 16).
כיצד יכולים המשיחיים להדוף השפעות מזיקות? יהודה כותב: ”אהוביי, זיכרו את הדברים שנאמרו קודם ביד שליחי אדוננו ישוע המשיח”. הוא ממשיך ואומר: ”שימרו את עצמכם באהבת האלוהים” (יהד׳ 17–21).
תשובות לשאלות מקראיות:
3, 4 — מדוע האיץ יהודה במשיחיים ”להילחם למען האמונה”? מכיוון ש’התגנבו אנשי רשע’ אל הקהילה. הללו ’הפכו את חסד אלוהים לזימה’, זאת אומרת, ניצלו את חסד אלוהים כדי להצדיק מעשי זימה.
20, 21 — כיצד אנו יכולים ’לשמור את עצמנו באהבת האלוהים’? נוכל לעשות כן בשלוש דרכים: (1) להיבנות ’באמונתנו הנעלה מאוד בקדושתה’ באמצעות לימוד שקדני של דבר־אלוהים ובהשתתפות בפעילות הבישור במלוא המרץ; (2) להתפלל ”ברוח הקודש”, כלומר על תפילותינו לעלות בקנה אחד עם פעולתה של רוח הקודש; ו־(3) להאמין במה שבזכותו יתאפשרו חיי נצח — קורבן הכופר של ישוע המשיח (יוח׳ ג׳:16, 36).
לקחים עבורנו:
5–7. האם יכולים הרשעים להימלט ממשפט יהוה? לאור שלוש הדוגמאות שאותן מציג יהודה, הדבר בלתי אפשרי בעליל.
8–10. עלינו להתהלך על־פי דוגמתו של מיכאל שר המלאכים ולכבד את מי שניתנה להם סמכות מטעם אלוהים.
12. כופרים המעמידים פני אנשים אוהבים מהווים סכנה לאמונתנו בדיוק כמו ”סלעים החבויים מתחת למים [ע״ח]” המהווים סכנה לספינות או לרוחצים בים. מורי כזב נראים אולי אנשים נדיבים, אך דומים הם לעננים חסרי מים במובן זה שהם ריקים מבחינה רוחנית. הם בלתי פוריים בדיוק כמו עצים מתים העומדים בשלכת. גורלם יהיה כגורל עצים שנעקרו — הם יושמדו. אם כן, ננהג בתבונה אם נתרחק מכופרים.
22, 23. משיחיים אמיתיים שונאים רע. המבוגרים בקהילה — במיוחד המשגיחים הממונים — מגישים עזרה רוחנית לבעלי הספקות, וזאת במאמץ להושיע אותם מן האש, כלומר מהשמדה נצחית.
[תמונות בעמוד 28]
מים, רוח ודם העידו ש”ישוע הוא בן האלוהים”