ישוע — המושל ש”מוצאותיו מקדם”
התרגשותך גואה בעודך ממתין לבואו של קרוב משפחה שלא התראיתם יובלות. לבסוף אתה פוגש אותו ומקדם את פניו בזרועות פתוחות. הוא מספר לך מדוע אביו שלח אותו אליך ואוזניך כרויות למוצא פיו. הימים חולפים ביעף והנה עליו לשוב לביתו. אתה מברכו לשלום ולבך דואב. כאב הפרידה פוחת כשנמסר לך כי הוא הגיע הביתה בריא ושלם.
יום אחד, בעודך מעיין במסמכים ישנים אתה מוצא מכתבים המספרים בקצרה מה עשה קרוב משפחתך זמן רב לפני שיצא למסעו אליך. המכתבים מציירים תמונה מעניינת על הרקע שלו ומגבירים את ההערכה שאתה רוחש לו על ביקורו ועל מעשיו בהווה.
”מקדם”
מבין המסמכים הישנים שעמדו לרשות היהודים במאה הראשונה לספירה היו כתביו של מיכה, נביא אלוהים, שנכתבו כשבע מאות שנה קודם לכן. הללו ציינו היכן בדיוק ייוולד המשיח. ”אתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יֵצא להיות מושל בישראל, ומוצאותיו מקדם, מימי עולם” (מיכה ה׳:1). הנבואה התגשמה — ישוע נולד בבית־לחם שביהודה בשנת 2 לפה״ס. אך כיצד ייתכן שמוצאותיו ”מקדם”?
לישוע היה קיום קדם־אנושי. השליח פאולוס שיגר איגרת אל המשיחיים בקולוסה ובה כתב כי ישוע ”הוא צלם של האלוהים הבלתי נראה, בכור כל בריאה” (קולוסים א׳:15).
יהוה, מקור החוכמה, ברא את בנו בכורו כ”קדם מפעליו” כפי שכתב שלמה המלך בהשראת אלוהים בספר משלי. ישוע חי תקופה מסוימת עלי־אדמות, עלה השמיימה ואחר כך הזדהה כ”ראשית של בריאת אלוהים”. בתור התגלמות החוכמה, הכריז ישוע על קיומו הקדם־אנושי: ”בהכינו שמים [כלומר, כשברא יהוה את השמים] שם אני” (משלי ח׳:22, 23, 27; ההתגלות ג׳:14).
מבראשית הוטלה על בן אלוהים משימה מיוחדת במינה, לשמש כ”אמוֹן” [אוּמן הבקי במלאכתו] לצד אביו. איזו שמחה הסב הדבר ליהוה! במשלי ח׳:30 נאמר: ”ואהיה שעשועים [לפני יהוה] יום יום, משחקת לפניו בכל עת”.
לאחר מכן הזמין יהוה את בנו בכורו להשתתף עימו בבריאת האדם. כה אמר אלוהים: ”נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” (בראשית א׳:26). בעקבות זאת נרקמו קשרי חיבה נוספים. ”שעשועיי את בני אדם”, אמר ישוע בקיומו הקדם־אנושי (משלי ח׳:31). השליח יוחנן דיבר, בפתח ספר הבשורה שלו, על התפקיד שמילא ישוע במלאכת הבריאה: ”הכל נהיה על־ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה” (יוחנן א׳:3).
דוברו של יהוה
יוחנן האיר עינינו על זכות נוספת שנפלה בחלקו של בן אלוהים, והיא להיות דובר. מבראשית שימש כַּ”דבר”. לפיכך, כאשר דיבר יהוה אל אדם ואחר כך פנה אל אדם וחוה יחדיו, סביר להניח שהשתמש ב”דבר”. הרי מי ראוי היה למסור לאדם וחוה את ההדרכות שנתן אלוהים לרווחתם אם לא ישוע, אוהבם? (יוחנן א׳:1, 2).
עד כמה כאב, בוודאי, ל”דבר” לראות את אדם וחוה ממרים את פי הבורא! אין ספק שהוא נכסף להסיר את התחלואים שהמיטה אי־צייתנותם על צאצאיהם (בראשית ב׳:15–17; ג׳:6, 8; רומים ה׳:12). לשטן שהמריד את חוה אמר יהוה: ”איבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה” (בראשית ג׳:15). לאחר שראה מה שקרה בעדן, הבין ה”דבר” כי בתור החלק העיקרי של ”זרע” האשה, הוא ישמש מטרה לשנאה זדונית. עוד ידע כי השטן הנו רוצח (יוחנן ח׳:44).
השטן הטיל ספק בנאמנותו של איוב, ויש להניח שה”דבר” זעם על ההאשמות הזדוניות שהוטחו באביו (איוב א׳:6–10; ב׳:1–4). בתפקיד שר המלאכים מכונה ה”דבר” בשם מיכאל, שמשמעו ”מי כמו האל?” שם זה מלמד שהוא נלחם לצד יהוה בכל מי שחותר לגזול את הריבונות מידי אלוהים (דניאל י״ב:1; ההתגלות י״ב:7–10).
בראשית תולדות עם ישראל היה ה”דבר” עד לניסיונותיו של השטן להדיח בני אדם מעבודת אלוהים הטהורה. לאחר יציאת מצרים אמר אלוהים לעם ישראל ביד משה: ”הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. הישמר מפניו ושמע בקולו. אל תַמֵר בו, כי לא ישא לפשעכם; כי שמי בקרבו” (שמות כ״ג:20, 21). מי היה המלאך? זה היה, כפי הנראה, ישוע בקיומו הקדם־אנושי.
כניעה ונאמנות
משה מת ב־1473 לפה״ס וגופתו נקברה ”בגַיְ בארץ מואב מול בית פעור” (דברים ל״ד:5, 6). השטן רצה לנצל את גוויית משה לקידום עבודת אלילים. מיכאל התנגד לכך אבל כיבד בכניעה את סמכותו של אביו, יהוה. הוא ”לא העז לחרוץ משפט גידוף, כי אם אמר, ’יגער יהוה בך’” (יהודה 9).
עם ישראל החל בכיבוש הארץ המובטחת, ארץ כנען. סמוך לעיר יריחו חוזקו ידי יהושע והובטח לו שה”דבר” לא יסיר את חסותו מן העם. הוא פגש איש וחרב שלופה בידו. יהושע קרב אליו ושאל: ”הלנו אתה אם לצָרינו?” שווה בנפשך עד כמה הופתע יהושע כשחשף הזר את זהותו באומרו: ”לא, כי אני שר צבא יהוה עתה באתי”. לא פלא שיהושע נפל אל פניו ארצה לפני נציג רם דרג של יהוה, ישוע בקיומו הקדם־האנושי, שנועד להיות ביום מן הימים ”משיח נגיד” (יהושע ה׳:13–15; דניאל ט׳:25).
עימות נוסף עם השטן התרחש בימי דניאל, נביא אלוהים. שר מלכות פרס, מצבא השדים של השטן, ’עמד נגד’ מלאך יהוה שלושה שבועות, ומיכאל נחלץ לבסוף לעזרתו. המלאך אמר: ”והנה מיכאל, אחד השרים הראשונים, בא לעזרני; ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס” (דניאל י׳:13, 21).
כבוד בטרם היותו אדם ובעת היותו אדם
ב־778 לפה״ס, בשנת מות עוזיהו מלך יהודה, ראה ישעיהו הנביא בחזון את יהוה יושב על כיסא רם. ”את מי אשלח ומי ילך לנו?” שאל יהוה. ישעיהו התנדב, ויהוה הזהיר אותו שעמו יכביד את אוזניו משמוע את הודעותיו. השליח יוחנן הִשווה בין היהודים הלא־מאמינים בני המאה הראשונה לספירה לבין עם ישראל בימי ישעיהו ואמר: ”את הדברים האלה אמר ישעיהו בראותו את כבודו”. הכבוד של מי? של יהוה ושל ישוע, אשר בקיומו הקדם־אנושי עמד לצד יהוה בחצרות השמימיות (ישעיהו ו׳:1, 8–10; יוחנן י״ב:37–41).
מאות שנים חלפו והגיעה העת שישוע ימלא את החשובה מבין כל המשימות שהוטלו עליו עד אז. יהוה העביר מן השמים את כוח החיים של בנו אהובו אל רחמה של מרים. בחלוף תשעה חודשים ילדה את ישוע (לוקס ב׳:1–7, 21). על כך אמר השליח פאולוס: ”כאשר מלאה העת שלח אלוהים את בנו, יְלוּד אשה” (גלטים ד׳:4). באותו עניין כתב השליח יוחנן: ”הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו; ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת” (יוחנן א׳:14).
ביאת המשיח
בגיל 12 לפחות הבין ישוע הצעיר שעליו לעסוק בענייני אביו שבשמים (לוקס ב׳:48, 49). כעבור 18 שנה בערך בא ישוע אל יוחנן המטביל ונטבל בירדן. כאשר התפלל נפתחו השמים ורוח־הקודש נחה עליו. תאר לעצמך את מבול הזיכרונות שזרם למוחו על אלפי השנים לאין מספר שבהן שירת לימין אביו כאמון, כדובר, כשר צבא אלוהים וכשר המלאכים, מיכאל. אין ספק שאחזה בו התרגשות כששמע את קול אביו אומר ליוחנן המטביל: ”זה בני אהובי אשר בו חפצתי” (מתי ג׳:16, 17; לוקס ג׳:21, 22).
יוחנן המטביל לא הטיל ספק בכך שלישוע היה קיום קדם־אנושי. בראותו את ישוע קרב אליו הכריז יוחנן: ”הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם”! עוד אמר: ”זה שאמרתי עליו, ’אחריי בא איש אשר הוא כבר לפניי, כי קודם לי היה” (יוחנן א׳:15, 29, 30). גם השליח יוחנן הודה בקיומו הקדם־אנושי של ישוע. ”הבא מלמעלה הוא מעל הכל”, כתב והוסיף: ”הבא מן השמים הוא מעל הכל. את מה שראה ושמע הוא מעיד” (יוחנן ג׳:31, 32).
בשנת 61 לספירה בקירוב הפציר השליח פאולוס במשיחיים העברים להעריך עד מאוד את ביאת המשיח ארצה ואת פעילותו ככהן גדול. בהתמקדו בתפקידו של ישוע כדובר, כתב פאולוס: ”האלוהים... דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו ... ובידו גם עשה שמים וארץ”. דברי פאולוס, בין אם עניינם בתפקידו של ישוע כ”אמון” במלאכת הבריאה ובין אם במעורבותו בצעדים ההדרגתיים שנקט אלוהים לשיקום היחסים עם בני האדם, נותנים משנה תוקף לעובדה שלישוע היה קיום קדם־אנושי (עברים א׳:1–6; ב׳:9).
נאמנות מ”קדם”
למשיחיים בפיליפי בני המאה הראשונה קרא פאולוס: ”יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע: הוא אשר היה קיים בדמות אלוהים לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים, אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם; וכאשר היה בצורתו כאדם, השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות [”בעמוד־ההוקעה”, ע״ח]” (פיליפים ב׳:5–8). נאמנותו של ישוע לא נעלמה מעיני יהוה, ובאהבתו אותו הקימוֹ לתחייה וקידמו בברכה בשובו השמיימה לביתו. איזה מופת לדורות הותיר לנו ישוע בנאמנותו! (פטרוס א׳. ב׳:21).
עד כמה מודים אנו על ההצצה שמקנה לנו המקרא בקיומו הקדם־אנושי של ישוע! הדבר מחזק את נחישותנו ללכת בעקבותיו ולשרת את אלוהים בנאמנות, בייחוד עתה בהיותו המלך המשיח במלכות אלוהים. הבה נהלל את ’שר השלום’, ישוע המשיח, מושלנו ושליטנו אשר ”מוצאותיו מקדם”! (ישעיהו ט׳:5; מיכה ה׳:1).
[תיבה בעמוד 24]
עדויות לקיומו הקדם־אנושי
דברי ישוע שלהלן מעידים כמאה עדים על קיומו הקדם־אנושי:
◻ ”איש לא עלה השמיימה מלבד זה שירד מן השמים — בן־האדם” (יוחנן ג׳:13).
◻ ”לא משה נתן לכם את הלחם מן השמים אלא אבי נותן לכם את הלחם האמיתי מן השמים, כי לחם האלוהים הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם... ירדתי מן השמים לא לעשות את רצוני שלי אלא את רצון שולחי” (יוחנן ו׳:32, 33, 38).
◻ ”זה הוא הלחם היורד מן השמים כדי שיאכלו ממנו ולא ימותו. אני הלחם החי היורד מן השמים. אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם” (יוחנן ו׳:50, 51).
◻ ”ומה אם תראו את בן־האדם עולה אל אשר היה שם בראשונה?” (יוחנן ו׳:62).
◻ ”עדותי נאמנה, כי יודע אני מאין באתי ולאן אני הולך. ... אתם מלמטה; אני מלמעלה. אתם מן העולם הזה; אני אינני מן העולם הזה” (יוחנן ח׳:14, 23).
◻ ”אילו אלוהים היה אביכם, הייתם אוהבים אותי, שכן אני מאת האלוהים יצאתי ובאתי. הן לא מעצמי באתי; הוא שלחני” (יוחנן ח׳:42).
◻ ”אמן אמן אני אומר לכם, בטרם היות אברהם, אני הוא” (יוחנן ח׳:58).
◻ ”אבי, פארני לידך בכבוד שהיה לי לידך בטרם היות העולם. אבי, אלה שנתתם לי רצוני שיהיו גם הם איתי באשר אני, למען יחזו בכבודי אשר נתת לי, כי אהבת אותי מלפני היווסד תבל” (יוחנן י״ז:5, 24).
[תמונה בעמוד 23]
יהושע פוגש את שר צבא יהוה