הישמר מחוסר אמונה
”הישמרו, אחיי, שלא יהיה באיש מכם לב מרושע וחסר אמונה, הסוטה מאלוהים חיים” (עברים ג׳:12).
1. איזו אפשרות מזעזעת מובאת לתשומת־לבנו בדברים שכתב פאולוס אל המשיחיים העברים?
איזו מחשבה מחרידה — שמישהו אשר בעבר נהנה מקשר אישי עם יהוה יפתח ”לב מרושע” ו’יסטה מאלוהים חיים’! זו אזהרה חמורה עבורנו. השליח פאולוס לא פנה ללא־מאמינים, אלא לאנשים שהקדישו את חייהם ליהוה על־בסיס האמונה בקורבן־הכופר של ישוע המשיח.
2. אילו שאלות עלינו לשאול?
2 כיצד ייתכן שאדם במצב רוחני כה מבורך יפתח ”לב מרושע וחסר אמונה”? כיצד ייתכן שמישהו שטעם מאהבת אלוהים ומחסדו יסטה מעימו במתכוון? כלום עלול הדבר לקרות גם לנו? תהיות אלו מפכחות, וראוי שנבדוק את הסיבה שבעטיה ניתנה האזהרה (קורינתים א׳. י׳:11).
מדוע אזהרה כה חריפה?
3. תאר את התנאים בירושלים ובסביבותיה שהשפיעו על המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה.
3 פאולוס שיגר את איגרתו אל המשיחיים העברים שביהודה כנראה ב־61 לספירה. היסטוריון אחד ציין שבימים ההם ”לא היה שלום וביטחון לשום אדם הגון ושקול בדעתו, הן בירושלים והן ברחבי המחוז כולו”. תקופה זו התאפיינה בהפקרות ובאלימות, שנוצרו מכוח המיזוג בין הדיכוי שבידי הצבא הרומי, תעוזתם של הקנאים האנטי־רומיים ומעשי הפשע של הגנבים שניצלו את התוהו ובוהו. המצב הִקשה מאוד על המשיחיים, שהשתדלו נמרצות שלא להסתבך בעניינים אלו (טימותיאוס א׳. ב׳:1, 2). למעשה, בשל עמדתם הניטרלית היו שראו בהם חריגים ואף מסיתים. המשיחיים נפלו לא אחת קורבן ליחס מחפיר וספגו אבידות בנפש (עברים י׳:32–34).
4. אילו לחצים בעלי אופי דתי הופעלו על המשיחיים העברים?
4 בנוסף לכך, הופעלו על המשיחיים העברים לחצים עזים בעלי אופי דתי. התלהבותם של תלמידיו הנאמנים של ישוע והתרחבותה המהירה של הקהילה המשיחית שחלה בעקבות זאת עוררו את קנאתם וזעמם של היהודים — ובייחוד של מנהיגי הדת שלהם. הם לא בחלו בשום אמצעי כדי להטריד ולרדוף את תלמידיו של ישוע המשיחa (מעשי־השליחים ו׳:8–14; כ״א:27–30; כ״ג:12, 13; כ״ד:1–9). גם אם היו משיחיים שלא נרדפו ישירות, בזו להם היהודים ושמו אותם ללעג. המשיחיות הצטיירה כדת חדשה ובזויה, נטולת תפארת היהדות, ללא מקדש, ללא כהונה, ללא חגים, ללא קורבנות קבועים וכן הלאה. מנהיגם, ישוע, הוצא להורג כפושע חדל אישים. כדי לקיים את דתם נדרשו המשיחיים לאמונה, לאומץ־לב ולכוח סבל.
5. מדוע היה זה חיוני מצד המשיחיים ביהודה לגלות עירנות רוחנית?
5 מעל לכל, המשיחיים העברים ביהודה חיו בתקופה מכרעת בתולדות האומה. דברים רבים, שלדברי אדונם, ישוע המשיח, יציינו את קץ סדר־הדברים היהודי, כבר התרחשו. הסוף היה קרוב. כדי להינצל נדרשו המשיחיים לעירנות רוחנית והיה עליהם להיות מוכנים ’לנוס אל ההרים’ (מתי כ״ד:6, 15, 16). האם יהיו להם האמונה וכוח העמידה הרוחני כדי לנקוט פעולה מיידית כמצוות ישוע? הדבר היה מוטל בספק.
6. לְמה הזדקקו בדחיפות המשיחיים ביהודה?
6 בעשור שלפני התמוטטות כל סדר־הדברים היהודי הופעלו לחצים קשים על המשיחיים העברים מתוך הקהילה ומחוצה לה. הם היו זקוקים לעידוד. הם נזקקו גם לעצות ולהכוונה שיעזרו להם לראות שהם בחרו בדרך הנכונה ושעמידתם בסבל אינה לשווא. למרבה השמחה, פאולוס נחלץ לעזרתם וטיפל במצב כיאות.
7. מדוע עלינו להתעניין במה שכתב פאולוס אל המשיחיים העברים?
7 מה שכתב פאולוס אל המשיחיים העברים צריך לעניין אותנו מאוד. מדוע? משום שתקופתנו מקבילה לתקופתם. העולם שביד השטן מפעיל עלינו לחצים מדי יום ביומו (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). לנגד עינינו מתגשמות נבואותיהם של ישוע ושל השליחים על אחרית הימים ועל ”סיום סדר־הדברים” (מתי כ״ד:3–14, ע״ח; טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4; ההתגלות ו׳:1–8). עלינו בראש ובראשונה לשמור על עירנות רוחנית למען ’יהיה בכוחנו להימלט מכל העתידות האלה’ (לוקס כ״א:36).
הגדול ממשה
8. מה הפציר פאולוס באחיו המשיחיים לעשות באומרו את הכתוב בעברים ג׳:1?
8 פאולוס כתב נקודה חשובה: ”התבוננו אל השליח והכהן הגדול של הכרזת אמונתנו, ישוע” (עברים ג׳:1). המילה היוונית שתורגמה ל”התבוננו” משמעה ”לתפוס בבהירות..., להבין על בוריו, לבחון בעיון” (המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה מאת ווין [Vine’s Expository Dictionary of Old and New Testament Words]). מכאן שפאולוס הפציר באחיו לאמונה להשתדל להבין נכונה את תפקידו של ישוע באמונתם ובישועתם. אם יעשו כן תגבר נחישותם להיוותר איתנים באמונה. מהו תפקידו של ישוע, ומדוע עלינו ’להתבונן’ בו?
9. מדוע ייחס פאולוס לישוע את הכינויים ”שליח” ו”הכהן הגדול”?
9 פאולוס ייחס לישוע את הכינויים ”שליח” ו”הכהן הגדול”. ”שליח” הוא מישהו שנשלח לעשות דבר מה, ובמקרה הזה כוונת המילה היא אמצעי שבידי אלוהים לתקשר עם האנושות. ”הכהן הגדול” הוא הדמות שדרכה יכולים בני האדם לפנות אל אלוהים. שני תפקידים אלו חיוניים בעבודת אלוהים האמיתית, וישוע מגלם את שניהם. הוא אשר נשלח מן השמים ללמד את האמת על אלוהים (יוחנן א׳:18; ג׳:16; י״ד:6). הוא אשר מונה לכהן הגדול האמיתי בהיכלו הרוחני של יהוה שנועד לסליחת חטאים (עברים ד׳:14, 15; יוחנן א׳. ב׳:1, 2). אם נבין היטב את הברכות שנוכל לרשת באמצעות ישוע, יהיו לנו אומץ הלב והנחישות לעמוד איתן באמונה.
10. (א) כיצד עזר פאולוס למשיחיים העברים להבין שהמשיחיות עולה על היהדות? (ב) איזו אמת אוניברסלית ציין פאולוס לחיזוק טענתו?
10 כדי להדגיש את ערך האמונה המשיחית, הישווה פאולוס בין ישוע לבין משה, שנחשב בעיני היהודים לגדול נביאי קדם. אם המשיחיים העברים יוכלו לתפוס בלב שלם את העובדה שישוע גדול ממשה, לא תהיה להם שום סיבה לפקפק בעליונותה של המשיחיות על היהדות. פאולוס ציין שמשה, אף כי נמצא ראוי להשגיח על ’בית’ אלוהים — עם ישראל או קהל ישראל — היה אך ורק עבד או משרת נאמן (במדבר י״ב:7). מאידך גיסא, ישוע, בתור הבן, הוא אדון הבית (קורינתים א׳. י״א:3; עברים ג׳:2, 3, 5). לחיזוק טענתו ציין פאולוס אמת אוניברסלית: ”הן כל בית יש לו בונה, אך בונה הכל הוא האלוהים” (עברים ג׳:4). איש לא יערער על כך שאלוהים גדול מכולם, כי הוא הבונה, כלומר בורא הכל. הדעת נותנת אפוא, שהואיל וישוע היה שותף ליהוה במלאכת הבריאה, הריהו גדול מכל יתר הבריאה, לרבות משה (משלי ח׳:30; קולוסים א׳:15–17).
11, 12. לדברי פאולוס, במה היה על המשיחיים להחזיק ”עד קץ”, וכיצד נוכל לנהוג כעצתו?
11 למען האמת, המשיחיים העברים זכו למעמד מועדף מאוד. פאולוס הזכיר להם ש’חלקם בקריאה השמימית’, זכות יקרה מכל מה שסדר־הדברים היהודי יכול היה להציע (עברים ג׳:1). קרוב לוודאי שדברי פאולוס לא עוררו במשיחיים משוחים אלו צער על מה שוויתרו בעניין מורשתם היהודית, אלא רגשי תודה על שמיועדת להם נחלה חדשה (פיליפים ג׳:8). בהאיצו בהם להחזיק בזכות שנפלה בחלקם ולא לקבלה כמובן מאליו אמר פאולוס: ”המשיח הוא כבן על ביתו [של אלוהים]; ואנחנו ביתו, אם נחזיק עד קץ בביטחון ובתקווה שאנו מתהללים בה” (עברים ג׳:6).
12 כדי להינצל מן הקץ שעמד לבוא על סדר־הדברים היהודי היה על המשיחיים העברים ’להחזיק עד קץ’ בתקווה שהעניק להם אלוהים. עלינו לעשות אותו דבר על מנת להינצל מקץ סדר־הדברים הנוכחי (מתי כ״ד:13). אל לנו להרשות לדאגות החיים, לאדישות הציבור ולנטיותינו הלא־מושלמות לערער את אמונתנו בהבטחות אלוהים (לוקס כ״א:16–19). כדי לראות כיצד נוכל להתחזק, נשים לב לדברים שאמר פאולוס בהמשך.
”אל־תקשו לבבכם”
13. איזו אזהרה נתן פאולוס, וכיצד ייחס לה את מזמור צ״ה?
13 לאחר שדיבר על מעמדם המועדף של המשיחיים העברים הזהיר פאולוס: ”כמאמר רוח הקודש, ’היום אם־בקולו תשמָעו; אל־תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר’” (עברים ג׳:7, 8). פאולוס ציטט ממזמור צ״ה, ועל כן אמר ”כמאמר רוח הקודש”b (תהלים צ״ה:7, 8; שמות י״ז:1–7). הרי כתבי־הקודש נכתבו ברוח־קודשו של אלוהים (טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
14. מה היתה תגובתם של בני ישראל לְמה שעשה עבורם יהוה, ומדוע?
14 לאחר ששוחררו מעבדות במצרים זכו בני ישראל לַכּבוד הגדול לבוא ביחסי ברית עם יהוה (שמות י״ט:4, 5; כ״ד:7, 8). אך לא ארכו הימים ובמקום להעריך את מה שעשה עבורם אלוהים, מרדו בו (במדבר י״ג:25 עד י״ד:10). איך קרה כדבר הזה? פאולוס הצביע על הגורם: הם הקשו את לבבם. כיצד לב, בעל רגישות והיענות לדבר־אלוהים, נעשה קשה? ומה עלינו לעשות למניעת הדבר?
15. (א) כיצד נשמע ’קולו של אלוהים’ בעבר ובהווה? (ב) אילו שאלות עלינו לשאול את עצמנו בדבר ’קולו של אלוהים’?
15 פאולוס פתח את דברי האזהרה שלו במשפט התנאי ”אם־בקולו תשמָעו”. אלוהים דיבר אל עמו ביד משה וביד נביאים אחרים. לימים, דיבר אליהם ביד בנו, ישוע המשיח (עברים א׳:1, 2). כיום עומד לרשותנו דברו השלם של אלוהים, כתבי־הקודש. יש לנו ”העבד הנאמן והנבון”, שהפקידו ישוע לתת ’אוכל [רוחני] בעתו’ (מתי כ״ד:45–47, דל׳). לפיכך אלוהים עדיין מדבר. אבל האם אנו שומעים בקולו? למשל, מהי תגובתנו לעצות בנושא הלבוש וההופעה החיצונית או בדבר סוגי המוסיקה והבידור שלטעמנו? האם אנו ’שומעים’, כלומר שמים לב ומצייתים לנאמר? אם נעשה לנו להרגל לתרץ את מעשינו בתירוצים מתירוצים שונים או להסתייג מן העצות הניתנות לנו, ניחשף לסכנה המחוכמת שלבבנו יִקשה.
16. מהי אחת הדרכים שבה לבבנו עלול להפוך לקשה?
16 לבבנו עלול להפוך לקשה גם אם לא נעשה מה שאנו יכולים וחייבים לעשות (יעקב ד׳:7). בני ישראל לא האמינו ביהוה למרות כל מה שעשה למענם. הם מרדו במשה, האמינו למרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה ולא היו מוכנים להיכנס אל הארץ המובטחת (במדבר י״ד:1–4). על כן גזר עליהם יהוה לנדוד במדבר 40 שנה — פרק זמן ארוך דיו שבמהלכו מתו כל חסרי האמונה מבני הדור ההוא. אלוהים מאס בהם ואמר: ”עם תועי לבב הם, והם לא־ידעו דרכיי. אשר־נשבעתי באפי אם יבואוּן אל־מנוחתי” (עברים ג׳:9–11). האם הפקנו את הלקח?
הלקח עבורנו
17. מדוע בני ישראל לא האמינו ביהוה אף שראו את גבורותיו ושמעו את הצהרותיו?
17 בני ישראל שיצאו ממצרים ראו במו עיניהם את גבורות יהוה ושמעו במו אוזניהם את הצהרותיו. אך הם לא האמינו שאלוהים יוכל להנהיגם בבטחה אל הארץ המובטחת. מדוע? ”הם לא־ידעו דרכיי”, אמר יהוה. הם ידעו מה שאמר ועשה יהוה, אך לא פיתחו ביטחון ואמון שאכן בכוחו לדאוג להם. דעתם לא היתה נתונה אלא לצרכיהם ולרצונותיהם האישיים, והם לא הביאו בחשבון את דרכי אלוהים ומטרתו. כן, הם לא האמינו בהבטחתו.
18. איזה קו פעולה יוביל, לדברי פאולוס, ל”לב מרושע וחסר אמונה”?
18 הנה מילים שהופנו אל העברים וכוחן יפה עבורנו כבעבר: ”הישמרו, אחיי, שלא יהיה באיש מכם לב מרושע וחסר אמונה, הסוטה מאלוהים חיים” (עברים ג׳:12). פאולוס ירד לשורש העניין. הוא ציין ש”לב מרושע וחסר אמונה” הנו פועל יוצא של ’סטייה מאלוהים חיים’. לפני כן כתב באותה איגרת על הסכנה ’לסור מן הדרך’ מפאת חוסר תשומת־לב (עברים ב׳:1). אלא שהמונח היווני שתורגם ל’סטייה’ משמעו ”לעמוד רחוק”, והוא קשור למילה ”אַפּוֹסְטַסְיָה” (כפירה). הוא מורה על התנגדות, פרישה ועריקה שמתוך כוונה תחילה ובהכרה מלאה בליווי נימה של זלזול.
19. כיצד התעלמות מעצות עלולה להוביל לתוצאות חמורות? תן דוגמה.
19 אם כן, הלקח הוא שאם ניתפס להרגל שלא ’לשמוע בקולו’ של יהוה, כלומר נתעלם מן העצות שהוא משיא לנו באמצעות דברו ובאמצעות כיתת העבד הנאמן, לא יחלוף זמן רב ולבבנו ייעשה קשוח וקשה. למשל, זוג לא־נשוי עלול להגיע לקרבה אינטימית יתרה. מה יקרה אם יתעלמו ממה שקרה? האם התעלמותם מכך תגן עליהם מלחזור על הדבר, או שמא תקל עליהם לעשות זאת שוב? בדומה לכך, כאשר כיתת העבד מייעצת בדבר הצורך להיות בררניים במוסיקה, בבידור ובנושאים אחרים, האם אנו מקבלים את העצות בהכרת טובה ומתקנים את הטעון תיקון? פאולוס קרא לנו ’לבל נזניח את התכנסותנו’ (עברים י׳:24, 25). חרף עצה זו, יש שאדישים לאסיפות המשיחיות. אין זה חשוב מבחינתם אם מחמיצים כמה אסיפות או אף מוותרים כליל על אסיפות מסוימות.
20. מדוע יש להגיב בחיוב לעצות המקרא?
20 אם לא נגיב בחיוב ל”קולו” של יהוה הנשמע בבירור בכתבי־הקודש ובפרסומים מקראיים, נמצא את עצמנו עד מהרה ’סוטים מאלוהים חיים’. התעלמות פסיבית מעצות עלולה להפוך בנקל להבעה אקטיבית של זלזול, ביקורת והתרסה כלפיהן. אם לא ייבלם התהליך, יתפתח ”לב מרושע וחסר אמונה”, ובדרך כלל קשה מאוד לשוב ממצב זה לדרך הישר. (השווה אפסים ד׳:19.) צדק ירמיהו באומרו: ”עקֹב הלב מכל ואנוש הוא. מי ידענו?” (ירמיהו י״ז:9) משום כך, האיץ פאולוס באחיו לאמונה מקרב העברים: ”עודדו איש את רעהו יום יום, כל עוד הזמן מכונה ’היום’, למען לא יקשה לב איש מכם בנכלי החטא” (עברים ג׳:13).
21. מה על כולנו לעשות, ואיזו אפשרות פתוחה לפנינו?
21 עד כמה אנו שמחים שיהוה עדיין מדבר אלינו כיום דרך דברו וארגונו! אנו אסירי תודה ש”העבד הנאמן והנבון” עדיין מסייע לנו ’להחזיק ללא הרף, עד הסוף, בביטחון אשר התחלנו בו’ (עברים ג׳:14). זה הזמן להיענות לאהבת אלוהים ולהכוונתו. אם נעשה כן, נוכל ליהנות מהבטחה נוספת מתוך הבטחותיו הנפלאות של יהוה — ’להיכנס’ אל מנוחתו (עברים ד׳:3, 10). בהמשך דבריו אל המשיחיים העברים דן פאולוס בנושא זה, ועל כך ידבר המאמר הבא.
[הערות שוליים]
a יוסף בן מתתיהו מסר כי זמן קצר לאחר מות פֶסטוּס קיבל חנן, שנמנה עם כת הצדוקים, את הכהונה הגדולה. הוא הביא לפני הסנהדרין את אחיו למחצה של ישוע — יעקב שמו — ותלמידים אחרים, והסגירם לסקילה.
b פאולוס ציטט כנראה מתרגום השבעים ובו המילים ”מריבה” [מלשון ריב] ו”מסה” [ניסיון] אינן מתורגמות כשמות מקום, אלא כשמות עצם. ראה הבנה מכתבי־הקודש (אנג׳) כרך ב׳ עמודים 350, 397, שיצא לאור מטעם .Inc ,Watchtower Bible and Tract Society of New York
התוכל להשיב?
◻ מדוע כתב פאולוס אזהרה כה חריפה למשיחיים העברים?
◻ כיצד עזר פאולוס למשיחיים העברים להבין שלרשותם דבר טוב יותר מן היהדות?
◻ כיצד עלול הלב להיעשות קשה?
◻ מה עלינו לעשות כדי להימנע מלפתח ”לב מרושע וחסר אמונה”?
[תמונה בעמוד 10]
האם אתה מאמין בישוע, משה הגדול יותר?